ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ולדימיר בסרייב נגד מדינת ישראל :

ע"פ 8002/07

המערער:
ולדימיר בסרייב

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט שניתנה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 16.9.2007, בתפ"ח
1117/06 על ידי כבוד השופטים: ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר,
צ' צפת

תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשס"ח (8.11.2007)
בשם המערער: עו"ד נועם בונדר
בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטים: ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר, ו- צ' צפת) מיום 16.9.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 1117/06.

1. נגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום בעבירות של איומים וניסיון לאינוס בנסיבות מחמירות. לאחר שנשמעו בתיק מספר עדי תביעה, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון. אולם, לאחר שהוקרא למערער כתב האישום המתוקן, כפר הוא בחלק מן האישומים וחזר בו מהסכמתו להסדר הטיעון. לפיכך, קבע בית המשפט את התיק להמשך שמיעת ההוכחות. בפתח ישיבת ההוכחות הבאה, הודיעה המשיבה לבית המשפט כי הגיעה להסדר טיעון חדש עם המערער. חרף זאת, שב המערער וחזר בו גם מהסדר טיעון זה. משהתברר כי המערער חזר בו מהסכמתו וכי יש להמשיך בשמיעת התיק, הודיע הסניגור לבית המשפט כי הוא לא נערך לקראת דיון זה לייצג את מרשו לגוף התיק, בהתחשב בהסכמתו הצפויה של המערער להסדר הטיעון. משכך, ביקש הסניגור את דחיית הדיון. בית המשפט דחה את הבקשה והחליט להמשיך ולנהל את ישיבת ההוכחות על אתר. בהחלטתו ציין בית המשפט כי היה על הסניגור להיות מוכן להמשך ההוכחות נוכח האפשרות כי המערער יחזור בו אף מהסדר הטיעון השני. משכך, המשיכה המשיבה בפרשת התביעה, ולאחר שזו נסתיימה, פנה בית המשפט אל המערער ושאל אותו האם ברצונו למסור את עדותו. המערער השיב בחיוב, ובית המשפט החליט כי עדותו תישמע בו במקום. הסניגור, שהתנגד כי עדותו של המערער תישמע בדיון זה, ביקש להשתחרר מייצוגו. גם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט. בהתאם לכך, נשמעה עדותו של המערער, ועם סיום הדיון נקבע התיק לגמר הוכחות.

בפתח הדיון הבא, שהתקיים כשבועיים לאחר מכן, ביקש בא-כוח המערער כי בית המשפט יפסול עצמו. לטענתו, היה על בית המשפט קמא לדחות את שמיעת עדותו של המערער על מנת שיתאפשר לו להתכונן כראוי לדיון. נטען, כי החלטת בית המשפט הביאה לכך שנמנע מן המערער ייצוג אפקטיבי, ובכך נפגעו זכויותיו המהותיות. בהקשר זה אף טען הסניגור כי אף אם לא היה בהחלטה שלא לדחות את מועד הדיון, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסילה, הרי ראוי שבית המשפט יפסול עצמו מן הטעם של מראית פני הצדק.

2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות וקבע כי לא קמה כל עילה לפסילתו. בהחלטתו חזר בית המשפט וקבע כי היה על הסניגור לצפות את האפשרות כי המערער יחזור בו בשנית מהסכמתו להסדר הטיעון. לפיכך, קבע בית המשפט כי היה על בא-כוח המערער להיות מוכן להמשך ההוכחות עוד באותו הדיון. עוד ציין בית המשפט כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, כלומר, כשבועיים לאחר מתן ההחלטה נשוא בקשת הפסלות, ולאחר שנשמעה עדותו של המערער. בהתחשב בכל אלה דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו חזרו הצדדים על טענותיהם.

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. החלטת בית המשפט שלא לדחות את מועד הדיון הינה החלטה דיונית, אשר נתקבלה לגוף העניין ובמהלך ניהולו השוטף של ההליך. ככלל, אין ניתן להשיג על החלטה מסוג זה אלא בערכאת הערעור, ומכל מקום, אין היא מהווה, כשלעצמה, עילה לפסילת בית המשפט (ראו: ע"א 2632/07 דבוש נ' זיתן מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (לא פורסם, 27.3.2007); ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.1992)). אכן, רק בנסיבות בהן עולה מהחלטתו הדיונית של בית המשפט, כי אין הוא פתוח לשכנוע לגוף ההכרעה וכי "דלתו ננעלה", עשוי בית המשפט להיפסל מלהמשיך ולשבת בדין (ראו, יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175 (2006)). עם זאת, בענייננו לא נטענה כל נסיבה שעשויה היתה להצביע על כך כי החלטת בית המשפט, כשלעצמה, מקימה חשש ממשי למשוא פנים. לפיכך, לא מצאתי כל עילה לפסילת בית המשפט. יוער, כי משבאתי למסקנה זו נשמט הצורך לדון בשאלה האם בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי.

אשר לטענת הסניגור כי היה על בית המשפט לפסול עצמו מן הטעם של מראית פני הצדק, הרי דין טענה זו להידחות. טענה זו עשויה להוות עילת פסלות במקרים נדירים וחריגים; מכל מקום, התבססות עליה לשם כך תיעשה במשורה ובזהירות רבה. בהתאם לכך נקבע, כי כאשר לא הוכחו נסיבות אובייקטיביות ממשיות שעשויות להעלות חשש בנוגע ליכולתו של בית המשפט לשבת בדין, אין לאפשר שימוש בטענה זו. עמד על כך הנשיא א' ברק בע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם, 2.3.1998):

"אין מקום להרחיב את השימוש בטענת 'מראית פני הצדק', אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלה טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה".

דברים אלה יפים אף לענייננו. אשר-על-כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, ט"ז בכסלו התשס"ח (26.11.2007).

ה נ ש י א ה


מעורבים
תובע: ולדימיר בסרייב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: