ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מורד זיתון נגד מדינת ישראל :

בש"פ 9731/07

העוררים:
1. מורד זיתון

2. סאמי אלקדים

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

תאריך הישיבה:
כ"ב בכסלו התשס"ח (2.12.2007)

בשם העוררים:
עו"ד אורי בן-נתן

בשם המשיבה:
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל

בבית המשפט העליון

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 92587/07 מיום 20.8.07 (כבוד השופט ז' כספי), לפיה נעצרו העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

כנגד העוררים הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום מתוקן, המייחס במסגרת שני אישומים, הפעלת תחנה לממכר סמים מסוג הירואין וקוקאין בתוך מתחם המגורים של העורר 1 ושני אחיו, בפרדס שניר ברמלה. אישומים אלה מתייחסים לממכר סמים ביום 27.3.07 ובמהלך הימים 12 ו- 13 באפריל 2007, כאשר המכר התבצע בשיטת ה"כספומט", כאשר הקונים מעבירים את כספם דרך פתח צר בין הקיר לבין דלת הזזה המצויה במקום ומבעד לאותו פתח מקבלים גם את הסמים שרכשו. עוד נטען בכתב האישום, כי שהה בתחנת הסמים תצפיתן, שעמד על גג התחנה ותפקידו היה לכוון את תנועת הקונים ולהזהיר את הנמצאים בתחנה מפני המשטרה. את מכירת הסמים עצמה וקבלת כספים תמורתם וכן את תחנת הסמים לצורך המכירה, ביצעו אדם אחד או יותר מבין העוררים, או אדם אחר שהמשטרה לא הצליחה לזהות, בכל עת נתונה.

האישום הראשון מיוחס לעורר 2 ואדם נוסף לבדם. המשיבה טענה, כי ביום 27.3.07 בין השעות 13:00 ו- 18:30 הפעילו השניים את התחנה בצוותא-חדא, יחד עם אחר שלא זוהה, ומכרו, במהלך למעלה מ- 20 עסקאות, כמויות של עשרות מנות סמים מסוכנים מסוג הירואין וקוקאין, ללקוחות שונים. במהלך ההפעלה האמורה, שימש העורר 2 כתצפיתן והאחר מכר את הסמים וקיבל את הכספים תמורתם מן הקונים. עוד נאמר באישום זה, כי באותו מועד החזיק העורר 2 והאחר, בארון חשמל בתחנת הסמים, סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 0.75 גר' נטו, כמות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.26 גר' נטו וכן כמות נוספת של סם מסוכן מסוג קוקאין, באריזה נפרדת, במשקל של כ- 21 גר' נטו, מחולקת ל- 75 מנות. העורר 2 והאחר הואשמו בעבירות של סחר בסך מסוכן והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

האישום השני מייחס לשני העוררים את הפעלת התחנה במהלך הימים 12-13 באפריל 2007, יחד עם אחרים שלא זוהו החל משעות הבוקר של היום הראשון ועד לשעה 16:45 לערך, של היום השני. במהלך יומיים אלה, כך טוענת המשיבה, נכחו העוררים והאחרים, לסירוגין בתחנה, וכל אחד מהם ביצע, במספר הזדמנויות עסקאות של מכירת סמים משני הסוגים ללקוחות שהגיעו לתחנה. בנוסף לכך, עלה העורר 2 עם אדם נוסף לגג התחנה, פעמים אחדות, ושימשו כתצפיתנים. המשיבה טוענת, כי במהלך יומיים אלה ביצעו כל הנאשמים, וביניהם העורר 2, למעלה מ- 130 עסקאות, במהלך מכרו, בצוותא-חדא, מאות מנות של סמים מסוכנים משני הסוגים הנזכרים, ללקוחות שונים. עוד טוענת המשיבה, כי ביום 13.4.07, החזיקו העוררים, בצוותא-חדא, בתחנת הסמים, סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ- 43 גר' נטו, מחולק ל- 150 מנות, וכן אריזה נוספת של סם מסוכן מאותו סוג במשקל של כ- 16.5 גר' נטו. העוררים הואשמו בעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

לאור המיוחס לעוררים בכתב האישום, עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

בית המשפט המחוזי הורה, ביום 20.8.07, לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי קיימות ראיות לכאורה טובות העשויות להוביל להרשעתו של כל אחד מהעוררים במיוחס לו בכתב האישום. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי לא נמצא שיהוי בלתי-מוצדק או בלתי-מוסבר כראוי, בנסיבותיו, בפעולות המשטרה או התביעה וכי לא נמצאו נסיבות אישיות ואחרות הקשורות בביצוע המעשים עצמם או בתפקידו של הנוגע בדבר, היכולים לשמש לצורך נקיטת חלופת מעצר.

מכאן הערר שבפניי, בגדרו שבים העוררים על טענותיהם כפי שהעלו בפני בית המשפט המחוזי.

לטענת בא-כוח העוררים, טעה בית המשפט המחוזי בקובעו, כי מהתיעוד המצולם והמוקלט עולה, כי "איש מהם לא נכח במקרה במקום, איש מהם איננו יכול לטעון, כי לא ידע במה דברים אמורים". לטענת בא-כוח העוררים, בקביעתו זו, התעלם בית המשפט מהעובדה, כי פעילות הסחר בוצעה לכאורה מחצר בית אביו של העורר 1 וכי לצורך הרשעתו בדין, לא די בידיעה, אלא יש צורך בהסכמה לביצוע הפעילות הפלילית, הסכמה אשר אין לטעון במקרה זה כי הינה בידיו של העורר 1, לא כל שכן בידיו של העורר 2, שכן הם אינם בעלי הקרקע והמקום אינו בשליטתם.

אשר לעורר 1 - טוען בא-כוחו, כי טעה בית המשפט המחוזי שעה שבחר לקשור בין הימצאותו ונוכחותו בתחנה לבין עסקאות הסחר שבוצעו לכאורה ממקום זה. לטעמו, אין מחלוקת, כי עורר זה, בניגוד לאחרים, לא נראה מבצע כל עסקת סמים עם מאן שהוא, לא משוחח עם נרקומנים ולא בא עמם במגע כלשהו וטעה בית המשפט המחוזי בקובעו, כי נוכחותו של העורר 1 במקום הינה אינדיקציה לשותפות ומעורבות בעבירה, בפרט מאחר והתחנה ממוקמת בחצר בית אביו ומשמשת גם כמקום מפגש משפחתי. לעורר 1 עבר פלילי ישן. עבירתו האחרונה משנת 2000, כך ששבע שנים היה ללא מעורבות פלילית, לאחר תהליך שיקום.

אשר לעורר 2 – טוען בא-כוחו, כי לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ככל שהדבר נגע לתפקידו העיקרי של העורר 2 כתצפיתן. לטענתו, טעה בית המשפט המחוזי בקביעתו, לפיה יש להשיב בשלילה לשאלה האם מעורבותו של עורר זה בעסקאות הסמים היא אכן נמוכה באופן המאפשר להפיג את המסוכנות הצפויה ממנו בדרך של חלופת מעצר, שכן במסגרת תפקידו של העורר 2 כ"תצפיתן", הוא לא ביצע עסקאות סחר ולאור גילו הצעיר, בן 19 שנים, והעובדה כי הינו נעדר הרשעות קודמות, הרי שהיה מקום לבחון אפשרות שחרורו לחלופת מעצר אשר תפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. לטענתו, ברוב המקרים התצפיתן אינו מתערב. הוא לא נושא ונותן והוא לא חלק מעסקאות הסמים. תפקידו של העורר 2 כתצפיתן היה להבטיח שלא תגיע למקום משטרה. מעורבותו הייתה מועטה ותפקידו היה משני ולכן לטעמו שגה בית המשפט המחוזי כשפטר עצמו מלדון בעניין חלופת מעצר. עוד מוסיף וטוען בא-כוחו, כי טעה בית המשפט המחוזי בקובעו, כי השתהות המשטרה איננה בגדר השתהות היכולה להשפיע על שיקוליו לצורך בחינת מעצרם של העוררים, שכן בקביעה זו מתעלם בית המשפט מכך שבעניינם של העוררים נטענה טענת שיהוי, שהתייחסה לפרק הזמן הרב שחלף בין האירועים המתוארים באישום השני שהתרחשו בין התאריכים 12.4.07 ו- 13.4.07 וכן לפרק הזמן שחלף עד למעצרם של העוררים בכלל, ביום 4.7.07.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בהחלטת בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערר. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה כנגד העוררים להוכחת העבירות המיוחסות להם. כמו-כן, טוענת באת-כוח המשיבה, כי קיימת עילת מסוכנות כנגד העוררים, הנלמדת מהאירועים עצמם וכן מעברו הפלילי של העורר 1. לטענתה, אין מקום לחלופת מעצר בעניינם של העוררים, שכן לא יהיה בה, בנסיבות המקרה, כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מהם.

אשר לעורר 1 – טוענת באת-כוח המשיבה, כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו. לטענתה, בתקליטור השני לא נותר ספק, כי מדובר באדם שמעורב, מבין ויודע את אשר מתרחש סביבו. העורר 1 נצפה יושב על ארגז וסופר כסף. בתקליטור 3 מונה 15.19 יושב העורר 1 עם אחרים בפתח התחנה מול האדם שמבצע את עסקאות הסמים, ונראה שהוא סופר כסף. מהתקליטור נראה, כי העורר 1 לוקח את כל הכסף של תחנת ממכר הסמים והולך איתו. לטענת באת-כוח המשיבה, אין זה מתקבל על הדעת, כי העורר 1 יושב בתחנה שעות, כאשר מתבצעות שם עסקאות סמים לנגד עיניו, אולם הוא טוען, כי אינו רואה שמתבצעות שם עסקאות סמים.

אשר לעורר 2 – טוענת באת-כוח המשיבה, כי לא הייתה מחלוקת אצל בא-כוחו לגבי קיומן של ראיות לכאורה בעניינו. כך קובע בית המשפט המחוזי בעמודים 19 ו- 23 להחלטתו. לטענת באת-כוח המשיבה, עסקאות הסמים לא היו מתאפשרות אילולא היה תצפיתן. יתרה מכך, אין העורר 2 שימש רק כתצפיתן. שכן, במשך שעות רבות הוא עבד בתחנה ונתן את חלקו. באת-כוח המשיבה סבורה, כי למרות גילו הצעיר ולמרות שאין לו עבר פלילי, המסוכנות העולה ממעשיו גבוהה מאוד ולכן אין מקום להורות על חלופת מעצר בעניינו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי ולאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

מצטרף אני לקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה קיימת תשתית ראייתית קונקרטית, אשר יש בה, בשלב זה, כדי לבסס ולו לכאורה סיכוי להרשעתם של העוררים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, וזאת כפי שהדברים פורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

אשר לעורר 1 – הוא נראה פעמים אחדות בתיעוד המצולם והמוקלט. בתקליטור 2 נראה העורר 1 יושב ליד הארגז, ליד המוכר ובתקליטור 3 הוא נראה סופר שטרות כסף, מקבץ את השטרות יחד ושם גומייה על החבילה כולה ויוצא מן המקום כשהכסף בידו, כששני אחיו יוצאים עמו. באותו התקליטור הוא נצפה, כשהוא לוקח מהארגז דבר מה, עוטף אותו, מוסר אותו, מקבל שטרות אחדים ומראה אותם למישהו אחר. בתקליטור 4 הוא נראה זמן רב בחברתו של אדם אחר, בעוד האחר מבצע עסקאות של מכירת סמים. בנסיבות בהן הוא צולם, כשהוא נוכח במקום במהלך ביצוע עסקאות הסמים, שוכנעתי אף אני, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים כנגדו וכי קיימת חזקה, לפיה יש יסוד סביר לחשש, כי הוא יסכן את שלום הציבור באם ישוחרר ממעצרו. בנסיבות אלה נראה, כי מטרת המעצר לא תושג בדרך של חלופת מעצר ויש להותיר את המעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו על כנו.

אשר לעורר 2 – בא-כוחו לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה בעניינו. עם זאת, טוען הוא, כי למרות קיומן של ראיות לכאורה כנגדו, יש לקחת בחשבון את העובדה, כי המשטרה השתהתה מאוד בכל הנוגע לזמנים שבהם בוצעו שתי פעולות המעקב שלה, קרי: הפרש הזמנים שבין ה- 13.4.07, הוא מועד סיום פעולת המערב והתיעוד השני, לבין ה- 4.7.07, הוא המועד שבו חדרו אנשי המשטרה למתחם ועצרו את העוררים ואחרים. עוד הדגיש בא-כוחו, כי העורר 2 הינו צעיר כבן 19 שנים, ללא הרשעות קודמות, כשכל מעורבותו התמקדה בכך, ששימש כתצפיתן.

טענה זו דינה להידחות.

תפקיד התצפיתן הינו חשוב מאוד במסגרת ניהול ופעילות תחנת הסמים ואין חשיבותו של תפקיד זה נופלת מתפקיד אחר, שכן ללא תפקיד התצפיתן, ספק אם מצליחים היו האחרים בביצוע עסקאות הסמים, והרי העורר 2 היה "המתריע בשער" מפני הגעתה של המשטרה והזהיר את האחרים מפניה. יתרה מכך. העורר 2 שימש כתצפיתן במשך שעות רבות, בזמן שנעשו עסקאות סמים רבות, כך שיש יסוד סביר לחשש, כי העורר 1 יסכן את שלום הציבור באם ישוחרר ממעצר ונראה כי מטרת המעצר לא תושג בדרך של חלופת מעצר.

מחומר החקירה ניתן להסיק, כי העוררים פעלו כגוף אחד, במסגרת פעילות אחת, כל זאת למימוש תוכניתם, הנוגעת לעסקאות סמים בהיקף רחב, כשכל אחד מהם נוטל במסגרת זו את תפקידו הוא. נראה, כי לא בכדי נכחו העוררים והאחרים במקום. הם פעלו יחדיו, שיתפו פעולה ונטלו חלק כלשהו בעסקאות הסמים.

עוד אוסיף, כי קביעת בית המשפט המחוזי – לפיה בנסיבות המקרה דנן הייתה הצדקה להשתהות המשטרה בכל הנוגע לזמנים בהם בוצעו פעולות המעקב שלה – בדין יסודה. שכן, פשר השיהוי בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, הוא בצורך החשוב של המשטרה, שלא לחשוף מייד את האמצעים המיוחדים שהפעילה במהלך ביצוע המעקב והתיעוד שהופנו כלפי התחנה הזו. והרי, בזמנים שבין פעולות המעקב של המשטרה, ביצעה המשטרה פעולות במתחם עצמו ואף במקומות אחרים, וחשיפה מוקדמת הייתה עלולה לחשוף את שימוש המשטרה באמצעים אלה וממילא לשבש את תוצאות חקירתה. אף אני סבור – כפי שקבע בית המשפט המחוזי – כי בהשתהות זו אין כדי להשפיע על שיקולי בית המשפט בעת בחינת מעצרם של העוררים.

אשר לחלופת המעצר, העבירות בהן מואשמים העוררים מקימות עילת מעצר כנגדם, זאת מאחר וקיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית לעבירות אלה מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). אומנם חובה היא על בית המשפט לבחון חלופת מעצר גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות זאת על-פי האמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, אולם הלכה היא, כי סחר בסמים היא אחת מהעבירות החמורות הקיימות בספר החוקים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. כאשר מדובר בעבירת סחר סמים מסוכנים, אין מקום, בדרך-כלל, לשחרר לחלופת מעצר, כך שמכלול הנסיבות מראה, כי הכף נוטה לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

כידוע, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראו בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט (2) 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח' (לא פורסם); בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אין המקרה שבפניי נמנה עם מקרים אלה.

במקרה שלפני, מעשיהם של העוררים חמורים מאוד. מעיון בחומר הראיות שבתיק עולה, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית טובה כנגדם ונראה, כי לא ניתן להפיג את מסוכנותם בדרך של חלופת מעצר.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

העוררים יישארו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בתיק פלילי 40209/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשס"ח (3.12.2007).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מורד זיתון
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: