ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ונונו דני בע"מ נגד מדינת ישראל :

רע"פ 7410/07

המבקשים:
1. ונונו דני בע"מ

2. דני ונונו

3. יגאל סגס

4. רונן פישר

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בשם המבקשים:
עו"ד יואב ביין, עו"ד אורי ריבש

בשם המשיבה:
עו"ד אליעד וינשל

החלטה

בית-משפט השלום (כבוד השופטת ד' רייך-שפירא) הרשיע את המבקשים בביצוע עבירה של איסור לכלוך רשות הרבים לפי סעיפים 2, 13 ו- 15 לחוק שמירת ניקיון, התשמ"ד-1984 והטיל עליהם, ביום 20.3.05, את העונשים הבאים: על המבקשת 1 הושת קנס בסך 120,000 ש"ח; על המבקש 2 הושת קנס בסך 40,000 ש"ח; על המבקש 3 הושת קנס בסך 15,000 ש"ח ועל המבקש 4 הושת קנס בסך 7,000 ש"ח.

על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערערו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70892/05). מנגד, ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי על זיכויים של המבקשים מביצוע עבירה של ניהול עסק ללא רישיון (ע"פ 70908/05).

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ז' המר והשופטות ת' שפירא וי' אמסטרדם) דחה, ביום 18.6.07, את שני הערעורים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שבים המבקשים על טענותיהם כפי שהעלו בפני בית-המשפט המחוזי.

בבקשתם לא טוענים עוד באי-כוח המבקשים - כפי שטענו בערכאות הקודמות – כי המבקשים הובילו והשליכו באתר אדמה נקייה ולא פסולת בנין. עיקר טענת באי כוח המבקשים בבקשת רשות הערעור שבפני הוא, כי הנחת חומר לצורך שימוש עתידי בו אינה מהווה השלכה, שכן השלכה מעצם טיבה מניחה קיומו של ניתוק בין המשליך לבין החומר המושלך. לפיכך, מאחר והחומר שהונח באתר הבניה יועד לצורך בניית סוללה אקוסטית, טוענים באי-כוח המבקשים, כי לא מתקיים היסוד העובדתי בעבירה בה הורשעו המבקשים.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, מאחר שפני בית-המשפט לא נטען עוד, כי החומר שהובל לא היה פסולת בנין, נסמכת הבקשה על אפשרות עובדתית נטענת, שלפיה אותה פסולת אמורה הייתה לשמש למילוי סוללה אקוסטית. טוען בא-כוח המשיבה, כי טענה זו נבחנה על-ידי בית-המשפט המחוזי ולא נמצא לה בסיס עובדתי. עוד טוען בא-כוח המשיבה, כי טענה זו, לפיה מדובר היה בפסולת בנין שאמורה הייתה לשמש למילוי סוללה, לא נטענה כלל בערכאה הראשונה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.

יתרה מכך, המבקשים מעלים טענות המכוונות בעיקרן כנגד קביעותיהן העובדתיות של הערכאות הקודמות. כידוע, בית-משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור (ראו ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מ' קרמניצר, "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה (תשמ"ג-תשמ"ד) 407).

בית-משפט השלום קבע, בין היתר, בהתבסס על הראיות שהובאו בפניו, כי הוכח שהחומר שהובל והושלך היה פסולת בנין ולא אדמה נקייה. כמו-כן, קבע בית-משפט השלום, כי עדויות עדי התביעה מקבלות חיזוק מהתנהגות המבקשים עצמם, שהגיעו לאתר בחשכת הלילה ועמעמו את אורות המשאיות בעת השלכת הפסולת. בית-המשפט המחוזי אישר אף הוא את קביעת בית-משפט השלום, לפיה מדובר בפסולת בנין אשר הושלכה באתר וגרמה ללכלוך.

לטענת באי כוח המבקשים, כאמור, פסולת הבניין אמורה הייתה לשמש למילוי סוללה אקוסטית.

טענה זו יש לדחות מכל וכל.

המבקש 2 העיד בפני בית-משפט השלום, כי אדמה המשמשת תשתית, חייבת להיות נקייה מפסולת, כדי לאפשר הידוק מרבי ולהבטיח את הכביש מפני שקיעות. לגרסתו, נתונים אלו הם בבסיס חובתם החוזית והמוסרית של החברה ומנהלה, לדאוג לניקיונה של אדמת המילוי, שאם לא תמצא מתאימה תפסל. עוד לגרסתו, מפאת החשיבות ועל-מנת למנוע חריגות, החברה בודקת את פעילויותיה בבקרת איכות ISO (סעיף 4 להכרעת הדין).

בהתייחס לגרסת המבקש 2, הנוגעת לטענה, לפיה פסולת הבניין אמורה הייתה לשמש למילוי סוללה, קבע בית-משפט השלום כדלקמן:

"מוכנה אני לקבל את הנחות היסוד, עליהן העיד נאשם 2 [מבקש 2], אך אין בהן לשנות ממסקנתי שבלילה הרלוואנטי, משאיות שעבדו בשירות החברה העבירו פסולת בנין מאתר עבודתה בתל-ברוך למקום הריכוז שבאתר..... יתכן שאותה פסולת היתה אמורה לשמש את הסוללה האקוסטית, שבהקמתה עסקה החברה באותה עת, כפי שאמר הנאשם 2 [המבקש 2] בהודעתו... ולא את תוואי הכביש...". (סעיף 5 להכרעת הדין).

ובהמשך –

"מוצאת אני שיש משקל ראייתי שלילי, מבחינת ההגנה לעובדה, שמסמכי ה- ISO הרלבנטיים לא הוצגו במיוחד למרות שהסניגור עו"ד מריאמי הצהיר במהלך עדותו של הנאשם 2 [המבקש 2] שיציג אותם, והיתה לו הזדמנות לעשות כן בישיבה נדחית. הוא הדין לגבי מחדל ההגנה להביא לעדות בבית המשפט את הטרקטוריסט שהעמיס על המשאיות בתל-ברוך ואת השומר ששמר באתר, שניהם עובדי החברה בלילה הרלוונטי". (סעיף 7 להכרעת הדין) (ההדגשה במקור – ס.ג'.).

ובהמשך –

"... לא כך הוא באשר למחדלי ההגנה מלהביא ראיות (עדים ומסמכים) שברשותה, כגון רישומים שלה (יומני העבודה, בקרת איכות, הזמנת תעודות משלוח, התקשרויות עם חברת רם-צח) היכולים להוכיח מה בדיוק הזמינה החברה באותו לילה ואיך בדיוק דאגה לביצוע הזמנתה. משוכנעת אנוכי שאילו היה במסמכים ובגירסאותיהם של העדים הנוספים, שלא הובאו להעיד, להועיל להגנת הנאשמים [המבקשים] הם היו דואגים להצגתם כבר בשלב בחקירה. ואם לא אז, חזקה עליהם שהיו עושים כן במהלך המשפט, במיוחד בהתחשב בייצוג המשפטי המקצועי שליווה את כולם לאורך המשפט כולו". (סעיף 8 להכרעת הדין).

מכל האמור לעיל עולה, כי בפני בית-משפט השלום לא הביאו המבקשים כל ראייה העוסקת בהעברת החומרים. המבקשים נמנעו מהבאת מסמכים המצויים בידם, אשר היה בהם כדי להוכיח מהו החומר שהובל ולפיכך ממילא לא דן בית-משפט השלום בעניין זה. מטעם זה, דין טענתם זו להידחות.

יתרה מכך, בית-המשפט המחוזי דחה אף הוא טענה זו וקבע - בדומה לקביעת בית-משפט השלום - כי ההגנה לא הציגה מסמכים שיכלו לתמוך בעמדתה באשר לטיב החומר. וכך קבע בית-המשפט המחוזי:

"מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא כי עדותו של הטרקטוריסט אשר העמיס את החומר על המשאיות בתל ברוך, יכלה להועיל בהכרעה העובדתית, אך במקרה זה התביעה יצאה ידי חובתה בהרמת הנטל הראשוני (עדי התביעה שצפו במעשים), וכי הנטל עבר אל כתפי הסנגוריה. ההגנה בחרה שלא להעיד מטעמה את הטרקטוריסט. הימנעות זו מצביעה על כך שאין בעדותו של זה כדי לאשש את טענות ההגנה באשר לטיב החומר שהועמס ונשפך. ההגנה אף לא הציגה מסמכים שיכלו לתמוך בעמדתה באשר לטיב החומר". (פסקה 27 לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי).

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין טענתם זו של המבקשים להידחות.

סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: החוק) קובע:

"2. איסור לכלוך והשלכת פסולת

לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים".

לשון הוראת סעיף 2 מחייבת קיומם של שני יסודות עובדתיים: האחד, "השלכה" והשני, "רשות הרבים".

סעיף 1 לחוק מגדיר "השלכה" כ:

"לרבות זריקה, שפיכה, נטישה, השארה או גרם לכלוך באופן אחר".

"פסולת בנין" מוגדרת כ"חומרים ושיירי חומרים המשמשים לבניה או שמשתמשים בהם בקשר לעבודות בניה, לרבות ערימות אדמה וחלקי הריסות של מבנים". [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]

אכן, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, "מדובר בהגדרה רחבה למדי" (בעמ' 12 לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי). לכך יש להוסיף, כי עדי המשיבה טענו, כי הם חזו בערימות פסולת הבניין, אשר ניתן היה להבחין בהן משום שהמשאיות לא היו מכוסות. כמו-כן, בדו"ח הפעולה ת/12 שנרשם על-ידי המפקח שחר צוין: "בבדיקת ערימות הפוסלת שהושלכו ע"י המשאיות הנ"ל נראתה פ. [פסולת] בניין הכוללת ברזל, עץ, גזם, בלוקים, בטון ועפר. תנאי ראות טובים לאור ירח כמעט מלא... חלק מערימות הפסולת צולמו על ידי".

בנסיבות בהן לא הביאו המבקשים כל ראיה התומכת בטענתם, כי עשו שימוש בחומר או בחלקו לעבודות סלילה או הקמת סוללה, נראה, כי מדובר בטענות שאין להן בסיס.

מטעמים אלה כולם, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

ניתנה היום, כ"ד בכסלו התשס"ח (4.12.2007).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: ונונו דני בע"מ
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: