ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אסי חכים :

ע"פ 4564/07

בפני: כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט י' דנציגר

המערערת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
אסי חכים

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 17.4.07 בת"פ 40275/06 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר

תאריך הישיבה:
י"ח בכסלו תשס"ח
(28.11.07)

בשם המשיב:
עו"ד מ' עורקבי-דנציגר

בשם שירות המבחן:
גב' א' פרויד

בית משפט קמא קבע כי תסקיר שירות המבחן שנערך למשיב, ממנו עולות נסיבות חייו הקשות ובכלל זה בדידותו והתמכרותו לסמים, אין בו כדי לסייע למשיב ואין בו כדי להצדיק או לרכך את התנהגותו הרעה, ואולם בכל זאת נלקחו בחשבון רקע חייו והתמכרותו לסם כשיקולים העומדים לזכותו.

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

העובדות

המשיב הורשע על פי הודאתו ובגדרו של הסדר טיעון, בעבירות שלהלן: גניבת רכב (עבירה לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק) ונהיגה בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

בשעת בוקר של יום 22.9.06 גנב המשיב רכב בבת-ים (להלן: "הרכב"). בעל הרכב (להלן: "המתלונן") הבחין במשיב וזה פתח בנסיעה מהירה מהמקום בעוד המתלונן רודף אחריו ברגל. המתלונן עצר ניידת משטרה, אשר עברה סמוך למקום והניידת פתחה בסריקות אחר המשיב. כאשר אותר המשיב התבקש סיוע של ניידות נוספות, וניידת אחרת הפעילה אזעקה וקראה למשיב לעצור. המשיב לא שעה לקריאה זו, והתפתח מרדף אחריו. במסגרת מרדף זה עקף המשיב כלי רכב, נסע בנתיב הנגדי לנתיב נסיעתו תוך סיכון כלי הרכב אשר באים מולו, עקף ברמזור את כל כלי הרכב בנתיב נסיעתו, נכנס לצומת כשבכיוון נסיעתו רמזור אדום, וגרם לנהגים שהגיעו מכיוון אחר לעצור. מיד לאחר מכן נסע המשיב לכיוון דרום, כאשר ניידת המשטרה נוסעת במקביל אליו על-מנת שלא לאבד קשר עין עימו, תוך שימוש באמצעי אזעקה וכריזה. בנקודה זו סטה המשיב מנתיב נסיעתו, וניסה לדחוף את הניידת הנוספת שנסעה בסמוך אליו אל שולי הכביש, אל עבר קיר מגן שנמצא בסמוך לנתיב נסיעת הניידת הנוספת. במהלך דברים אלה הוקם מחסום משטרתי לפני היציאה למחלף אחר. לפני המחסום השתרך תור מכוניות. כשהגיע לשם המשיב ניידת משטרה ירדה לשולי הכביש והוא נאלץ לבלום את הרכב ולעצור.

גזר הדין של בית משפט קמא

בית משפט קמא קבע כי תסקיר שירות המבחן שנערך למשיב, ממנו עולות נסיבות חייו הקשות ובכלל זה בדידותו והתמכרותו לסמים, אין בו כדי לסייע למשיב ואין בו כדי להצדיק או לרכך את התנהגותו הרעה, ואולם בכל זאת נלקחו בחשבון רקע חייו והתמכרותו לסם כשיקולים העומדים לזכותו.

על שיקולי הענישה לקולא מנה בית משפט קמא את הודייתו של המשיב, הבעת חרטתו, חסכון זמן עדים, צדדים ובית משפט. כמו-כן הציב לנגד עיניו בית משפט קמא את אי מסוגלותו של המשיב, נכון להיום, להתמודד עם בעיית הסמים, ואת התקווה, עדיין, לאור גילו, כי יאזור כוחות וייגמל מסמים במהלך תקופת מאסרו.

בית משפט קמא גזר על המערער ארבע שנות מאסר, וכן הורה להפעיל, בחופף, עונש מאסר על תנאי בן חמישה עשר חודשים אשר עמד כנגד המשיב. נקבע, כי עונש מאסר על תנאי זה הינו ישן, ולכן הורה בית המשפט המחוזי להפעילו, כאמור, בחופף לעונש המאסר האמור. כן נגזר על המשיב עונש מאסר על תנאי בן שנתיים מיום שחרורו ממאסרו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת פשע או ניסיון לעבור עבירה כזו במשך שלוש שנים. כמו-כן הורה בית משפט קמא על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב למשך חמש שנים מיום גזר-הדין ועל פסילה על תנאי בת שנתיים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו.

הערעור

המערערת ערערה על הכרעת בית משפט קמא לעניין העונש, ואלה טיעוניה:

א. העונש אותו גזר בית משפט קמא על המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו ואינו משקף, במידה הראויה, את טיבם של המעשים, תוצאותיהם ומשמעותם החברתית, כמו גם את סכנתו של המשיב לחברה.

ב. בית משפט קמא שגה עת קבע כי תקופת פסילת רישיון הנהיגה של המשיב תחל מיום מתן גזר הדין ולא מיום שחרורו. לאור העובדה שעל המשיב הוטלו ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, משמעות פסילת הרישיון למשך חמש שנים, אשר תמנה החל מיום גזר הדין, הינה כי רוב רובה של תקופת הפסילה תעבור במהלך תקופת כליאתו של המשיב. כך, לטענת המדינה, יתרוקן עונש הפסילה, אשר חשיבותו ברורה עת מדובר בנהיגה תוך סיכון חיי אדם, מתוכן.

ג. בית משפט קמא שגה בקבעו כי עונש המאסר על תנאי בן חמישה עשר חודשים ירוצה כולו בחופף לעונש המאסר בפועל. בית משפט קמא נימק החלטתו בכך שמדובר בעונש ישן (אשר הוטל ביום 4.8.03), ועל כן יש להפעילו בחופף. ואולם, בתקופה שבין התאריכים 1.9.03 ל-26.9.05 ריצה המשיב מאסר בפועל, כך שהעבירות בענייננו נעברו כשנה בלבד לאחר שחרור של המשיב ממאסר.

טענות המשיב

בבוקרו של הדיון הוגש לנו מכתבו של המשיב מיום 5.8.07 המתייחס, בין היתר, לערעור המערערת על גזר הדין של בית המשפט קמא. במכתבו לוקח המשיב אחריות על העבירות שביצע ומפרט את הנסיבות הקשות של חייו, בהן העובדה כי משפחתו כולה מתגוררת בארה"ב מזה שנים רבות ועל-כן הוא אינו מקבל סיוע נפשי או כלכלי. יחד עם זאת, המשיב מבהיר כי הוא מודע לכך שהשלכת האשמה על אחרים לא תקדמו. המשיב מפרט את מאמציו הכבירים להיגמל בתוך הכלא מהתמכרותו לסמים, וממכתבו עולה כי זו לו הפעם הראשונה שהוא מודע לבעיותיו ולוקח עליהן אחריות.

דיון

לדעתנו, עונש המאסר בפועל בן ארבע השנים, אשר הוטל על המשיב על ידי השופטת המלומדת של בית משפט קמא, הינו סביר ולא מצאנו סיבה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא בעניין זה. אכן, מעשיו של המשיב חמורים ביותר, ועולה מהם תמונה עגומה של אדם, אשר לא רק שאינו עושה דבר בכדי להיחלץ ממצוקותיו, אלא שכדי להשיג כסף לצריכת סמים מוכן הוא לגנוב רכב ולסכן את חייהם של נהגים והולכי רגל בנהיגתו המסוכנת. לא די בזאת, אלא שגיליון ההרשעות של המשיב מעיד על אדם אשר בוחר פעם אחר פעם בדרך הפשע ויוצא ונכנס תדיר בשערי הכלא. המשיב אף לא נרתע מביצוע עבירות, כאשר תלוי מעל ראשו עונש מאסר על תנאי. גם אם עבירותיו של המשיב, הן בתיק זה והן בהרשעותיו הקודמות, נובעות ממצוקותיו על רקע נסיבות חייו והתמכרותו לסמים, הרי שבית המשפט מחויב, כאשר שוקל הוא את שיקולי הענישה, להעניש בחומרה אדם אשר סבור, פעם אחר פעם, כי באמצעות הפשע ישיג מזור למצוקותיו. נסיבות חיים קשות והתמכרות לסם לא יכולות לשמש תירוץ לבחירה בדרך הפשע, ובפרט לאחר שניתנו למשיב אזהרות רבות והזדמנויות רבות בעבר לתקן את דרכיו. תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המשיב הינה תקופה ארוכה, אשר יש בה כדי להעניש את המשיב בחומרה על העבירות שאותן ביצע, תוך מתן הזדמנות לעבור הליך טיפולי ארוך ויעיל בתוך הכלא להיגמלות מהסם, הליך בו חפץ המשיב, כפי שעולה מהמכתב שאותו כתב ושהוגש לנו בבוקרו של הדיון.

שונים הדברים לעניין החלטתו של בית משפט קמא להפעיל את המאסר על תנאי בן חמישה עשר החודשים, אשר עמד כנגד המשיב בתיק אחר, כולו בחופף. עיון בדו"ח המאסרים של המשיב מעלה, כי צודקת המערערת בטענתה כי בין התאריכים 1.9.03 ל-26.9.05 ריצה המשיב עונש מאסר. עיון בגיליון ההרשעות שלו אף מצביע על כך שהמאסר על תנאי בן חמישה עשר החודשים נגזר עליו כך שיחול במשך שלושים ושישה חודשים מיום שחרורו ממאסר. המשיב ביצע את העבירות בתיק זה, כאמור, רק כשנה לאחר השחרור, כלומר בחציה הראשון של תקופת התנאי. על-כן, הנימוק של בית משפט קמא כי המאסר על תנאי הינו "תנאי ישן" אינו יכול לעמוד, שכן התנאי נולד רק ביום השחרור והעובדה שהתנאי נגזר בשנת 2003 לא מצדיקה הפעלתו כולו בחופף למאסר בפועל. עם-זאת, לאור המאסר הארוך, בן ארבע השנים, אשר נגזר על המשיב כאמור לעיל, אנו סבורים כי יש לחלק את הפעלת המאסר על תנאי כך ששבעה חודשים ממנו יופעלו במצטבר, בעוד שיתרת שמונת החודשים יופעלו בחופף לעונש המאסר בפועל.

כמו-כן סבורים אנו כי שגה בית משפט קמא עת קבע שפסילת רישיון הנהיגה של המשיב תחל ביום מתן גזר הדין. קביעה זו מנוגדת לאמור בסעיף 42(ג)(2) לפקודה ומנוגדת אף לתכלית הענישה שמטרתה להרתיע את המשיב ועברייני תנועה נוספים, ולהעביר להם מסר כי רישיון נהיגה אינו רישיון לסכן את הציבור. מי שעושה שימוש בכביש תוך סיכון נהגים אחרים ועוברי אורח ותוך התעלמות מוחלטת מכללי התנועה וכללי בטיחות בסיסיים, אין כל סיבה כי לאחר שירצה את עונשו בכלא יוכל לחזור ולנהוג בתום תקופה קצרה.

נוכח כל האמור אנו מקבלים את הערעור בחלקו ומורים כדלקמן:

א. המאסר בפועל בן ארבע השנים אשר גזר בית משפט קמא – יוותר על כנו;

ב. המאסר על תנאי בן שנתיים מיום שחרורו של המשיב ולמשך שלוש שנים, אשר גזר בית משפט קמא – יוותר על כנו;

ג. באשר למאסר על תנאי בן חמישה עשר החודשים, אשר עמד כנגד המשיב, שבעה חודשים מתוכו יופעלו במצטבר ושמונה חודשים יופעלו בחופף. על-כן, תקופת המאסר הכוללת בה ישא המשיב בפועל תעמוד על חמישים וחמישה חודשים;

ד. מניינה של תקופת הפסילה בת חמש השנים שהושתה על המשיב יחל מיום גזר הדין, אך לא תובא בחשבון הפסילה תקופת המאסר בה הוא נושא, וזאת על פי הוראת סעיף 42(ג)(2) לפקודה.

ה. בפסילה על תנאי בת השנתיים ישא המשיב אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה של נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10 לפקודה או נהיגה בתקופת פסילה, לפי סעיף 67 לפקודה.

ש ו פ ט

השופט א' א' לוי:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

ניתן היום, כ"ד בכסלו תשס"ח (4.12.07).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אסי חכים
שופט :
עורכי דין: