ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יורם קראוס נגד הראל בית השקעות בע"מ :

רע"א 9736/07

המבקש:
יורם קראוס

נ ג ד

המשיבה:
הראל בית השקעות בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב בע"א 3024/07 שניתן ביום 14.10.07 על-ידי
השופטת דליה גנות

בבית המשפט העליון

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בתל-אביב (השופטת גנות) מיום 14.10.07 בע"א 3024/07, בו נדחה ערעור המבקש על החלטתו של בית המשפט המחוזי (הרשם השופט אורנשטיין) מיום 14.6.07 בבש"א 11069/07 (ת"א 1701/07) לדחות את בקשתו של המבקש לבטל את העיקול הזמני שהוטל על רכושו במעמד צד אחד.

ב. המשיבה היא תאגיד המנהל השקעות בשוק ההון. במשך כ-19 שנים העסיקה המשיבה את גיא ויסמן בתפקידים שונים, שהאחרון בהם היה משנה למנהל הכללי של המשיבה. בעקבות חקירה שערכה הרשות לניירות ערך התגלתה לאחרונה מעילת ענק, אשר לטענת המשיבה, נעשתה על-ידי ויסמן ומקורביו. בין היתר נטען, כי בחשבון שהחזיק המבקש במשיבה נעשו פעולות בסכומי כסף ניכרים אשר נגזלו מהמשיבה על ידי ויסמן. בבש"א 9952/07 התקבלה בקשת המשיבה כי בית המשפט יורה על הטלת עיקול זמני על רכוש המבקש; המבקש עתר לביטול עיקול (בש"א 11069/07). הבקשה נדחתה על-ידי הרשם אורנשטיין בהחלטה מיום 14.6.07, אם כי צומצם סכום העיקול; וערעור על ההחלטה נדחה על-ידי השופטת גנות בפסק דין מיום 14.10.07, תוך אימוץ הקביעות שפורטו בהחלטת הרשם. כנגד פסק דין זה מוגשת הבקשה הנוכחית.

ג. המבקש, בהכירו את ההלכות לעניין ערעור בגלגול שלישי, מצמצם את טיעוניו – הערוכים כדבעי - כנגד נקודה אחת שהיא משפטית בעיקרה, וטוען כי הן ההחלטה והן פסק הדין בערעור אינם מבחינים כראוי בין שני תנאים שקיומם נדרש לשם מתן צו העיקול הזמני - תנאי מאזן הנוחות ותנאי ההכבדה – ותנאים אלה לא נתמלאו. תוך כדי כך מפנה המבקש טענות כנגד קביעותיהם של בתי המשפט הקודמים במישור העובדתי, וכנגד הראיות שעליהן מתבססת ההחלטה. עוד נטען כי מוצדקת התערבותו של בית משפט זה, משום שלשגיאותיו הנטענות של בית המשפט המחוזי ביישום התנאים השלכה נרחבת.

ד. לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. לאמיתו אין העניין נשוא בקשה זו חורג מגדרי המחלוקת בין הצדדים, ואינו מעלה שאלה משפטית או ציבורית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה כערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). אציין, כי אף אילו סברתי כי שגו בתי המשפט הקודמים בהחלטות לעניין הטלת עיקול זמני על נכסי המבקש, אין ביישום שגוי כשלעצמו, ולא כל שכן כשהמדובר בסעד זמני, בכדי להצדיק מתן רשות לערעור נוסף (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ'ICC Industries (טרם פורסמה, ניתנה ביום 28.11.07) (השופטת ארבל); רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, 1998) (הנשיא ברק). המבקש מציין בבקשתו כי היא מופנית כלפי עקרונות משפטיים בלבד, אך כאמור יש בה גם רכיבים עובדתיים, ולאלה לא אדרש. כידוע, ככלל אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות, משום יתרונה של הערכאה הדיונית בשל התרשמותה הישירה מן העדים והעובדות שהובאו בפניה (ראו ע"א 5118/02 חברת אלטריפי ללתעהודאת נ' איאד זיין טאהר סלאיימה, פ"ד נ(5) 407 (1997); ע"א 583/93 מדינת ישראל נ' טחנת הקמח שלום בע"מ, פ"ד נ(4) 536 (1997); ע"א 1581/92 אברהם אבי ולנטין נ' דורית ולנטין, פ"ד מט(3) 441 (1995). ראו גם א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית) 639).

ה. (1) אציין, כי לא ראיתי אף לעיצומו מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שנסמך ביסודו על החלטתו של הרשם. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789 (1997). לעניין זה רלבנטית האפשרות שהמשיב יבריח את נכסיו או יעשה מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין (ראו עניין מרגליות, וכן רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) נ' ICC Industries (טרם פורסם) (2007), שם פורטו שיקולים באשר להכבדה. לעתים אף גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלבנטי למתן הצו, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (לא פורסם, 2006) (השופט גרוניס)). למותר לציין, כי שיקולים אלה יש לבחון בהקפדת יתר שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של המשיב (גורן, 543, וראו להרחבה פרשת כפרית).

(2) במקרה דנן נתן הרשם את דעתו לכל התנאים הנדרשים לשם מתן צו עיקול זמני, ועשה כן באופן סדור וזהיר. הראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה שהציגה המשיבה פורטו כהלכתן, וכן הוצגו שם טענות המבקש והסיבות לדחייתן. הראיות היו בעיקרן הפעילות החריגה בגודלה שנעשתה בחשבון המבקש, היד החופשית שניתנה לויסמן לפעול בו ללא הסבר מניח את הדעת, סוג הפעולות שנעשו בחשבון שאינן נחזות, על פניהן, כהתנהגות עסקית סבירה בתום לב, ונסיבות ההשקעה של המבקש בחשבון. אין לכחד כי הרשם נדרש לכלל התמונה, והביא בחשבון בהכרעתו את האמור וכן את תולדות המבקש, ולא השתכנע בטענותיו; תנאי ההכבדה נידון בסעיפים 17 ו-19 להחלטת הרשם, ונקבע לגביו כי מאחר שמדובר בסכום גדול, אשר על-פי הראיות שהוצגו בפני הרשם ספק אם יוכל המבקש לעמוד בתשלומו אם לא יוטל צו העיקול, עמדה המשיבה בדרישה להוכיח קיומה של הכבדה. ער אני לטענות המבקש בעניין מצבו הכספי האיתן, אך הרשם נימק לגבי הרכיבים השונים בטענות מדוע הכריע כפי שהכריע. עוד התייחס הרשם - בסעיף 18 - למאזן הנוחות, וקבע כי הנזק שייגרם למשיבה אם לא יוטל הצו גדול מזה שייגרם למבקש אם יוטל הצו. לא למותר לשוב ולציין, כי הרשם צימצם את סכום העיקול.

(3) המבקש קובל על עירוב שחל, כנטען, בהחלטות הקודמות בין שאלת ההכבדה למאזן הנוחות. בסופו של יום, במישור הכללי ומעבר למקרה דנן, אין לומר שהשניים נפרדים "הרמטית" זו מזה; לדוגמא ראו דברי המחבר ד' שוורץ, סדר הדין האזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות, סעיף 17.17 בעמ' 432-430, המתאר את סוגיית ההכבדה כטעונה תוחלת נמוכה מזו של סעדים זמניים אחרים (עמ' 430, וראו גם דברי השופטת ארבל ברע"א 10076/07 הנזכרת). בבואו להידרש למאזן הנוחות (עמ' 432-431) שב המחבר לשאלת יכולתו של המשיב בהליך העיקול הזמני לכבד פסק דין, העומדת כמובן גם כשאלה מרכזית בענין ההכבדה; ונזכור כי בסעד זמני עסקינן, שניתן להידרש אליו, ככל שהנסיבות מצדיקות זאת, בגדרי תקנה 368 שעניינה עיון מחדש בצו זמני. אזכיר גם את דברי הרשם בסיפה, כי האזין בקשב לדברי המבקש הטוען לעוול, אלא שמסקנת הרשם היתה אחרת, ובידי המבקש לנסות להוכיח טענותיו במהלך הראיות. סוף דבר, בלא שאדון בתקפותן של הראיות שהוצגו בפני בית המשפט – עניין המסור ככלל, כאמור, לערכאה הדיונית – סבורני כי החלטתו של הרשם נומקה באופן שאינו מצדיק התערבות, לאחר שנבחנה שוב בבית המשפט המחוזי, אשר אימץ את ההכרעה שנפלה.

ו. נוכח כל האמור, אין בידי להיעתר לבקשה.

ניתנה היום, כ"ה בכסלו תשס"ח (5.12.07).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: יורם קראוס
נתבע: הראל בית השקעות בע"מ
שופט :
עורכי דין: