ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמעון בוסקילה נגד מדינת ישראל :

בש"פ 6288/12

העורר:
שמעון בוסקילה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 23.07.2012 בתיק מת 5593-05-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' ברנט

בשם העורר: עו"ד אבי חימי; עו"ד מירי רהט
בשם המשיבה: עו"ד אייל כהן

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ה' עובדיה) בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו.

2. כנגד העורר ועוד שניים אחרים (להלן – האחרים), זיו דגו (להלן – זיו), וממוש מתוקו, הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי המתואר בכתב האישום, העורר וזיו היו מקורבים לדודו אלפסי (להלן – אלפסי), אשר היה מסוכסך עם אילן עמר (להלן – אילן). זיו והעורר קשרו על פי הנטען קשר לרצוח את אילן באמצעות מטען חבלה, אותו קיבלו מאדם שזהותו בלתי ידועה למשיבה. בחצות הלילה שבין תאריך 15.08.2011 לבין תאריך 16.08.2011 נפגשו זיו והעורר על פי הנטען במסעדה ברחובות, אותה ניהל באותה העת משה צ'אנה (להלן – צ'אנה), וזאת במסגרת הקשר ולשם ביצוע הרצח. לאחר זמן מה, בתאריך 16.08.2011 בסביבות השעה 02:00 יצאו זיו והעורר מהמסעדה, ונסעו לעיר יבנה, שם הצמידו על פי הנטען את המטען לרכבו של אילן. בשעה 03:17 הבחינו זיו והעורר באילן ובאדם נוסף (יצחק עמר) כשהם נכנסים לרכב, והפעילו את המטען, אשר גרם לפגיעה באילן וביצחק עמר.

3. עם הגשת כתב האישום כנגד העורר והאחרים, הגישה המשיבה גם בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בתאריך 23.07.2011 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' ברנט) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס העובדות המפורטות בכתב האישום כנגד העורר, והזמין תסקיר אודותיו. ביום 29.07.2012 הוגש התסקיר, ובו הומלץ כי לאור מסוכנותו הגבוהה של העורר אין מקום לשחרר לחלופת מעצר. בתאריך 15.08.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

כנגד החלטה זו מכוון הערר שלפני.

4. עיקר טענותיו של העורר, הן בערר שהוגש והן בדיון בפניי, מכוונות כנגד החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו. אין מחלוקת, כי בבסיס התשתית הראייתית כנגד העורר מצויות הודעותיו של צ'אנה, ולצידה מארג ראיות לכאוריות, אשר לשיטת המשיבה מחזקות הודעות אלה. העורר טען כי גרסתו של צ'אנה רווית סתירות ותמיהות, עד כדי כך שלא ניתן לבסס עליה, אפילו בשלב המקדמי זה, תשתית ראייתית לכאורית הולמת. לצד טענה מרכזית זו, ביקש העורר להפחית בדרכים שונות (שאין זה המקום לפרטן כאן) – מחשיבותן של הראיות המחזקות לכאורה את עדותו של צ'אנה, שכללו: קיומו של מניע מצד העורר לפגוע באילן; מזכר משטרתי ובו נרשם כי ברכב שהיה מעורב לכאורה באירוע המטען נסעו שני אנשים; "פליטת פה" של זיו בפני מדובב בה התבטא בלשון רבים ואמר "דפקנו גז"; איכוני טלפונים סלולאריים של המעורבים לכאורה בניסיון הרצח; ושתיקתו של העורר בחקירותיו.

זאת ועוד, העורר טען כי לא זו בלבד שאיכוני הטלפון הסלולארי שלו אינם מחזקים את הראיות כנגדו, אלא שיש בהם כדי להפריך את גרסתו של צ'אנה.

5. בא-כח המשיבה הודה בהגינותו כי אכן קיימות סתירות פנימיות בהודעותיו של צ'אנה, אך טען מנגד כי אלה אינן עולות עד כדי קעקוע גרסתו. בא-כח המשיבה טען כי את הודעותיו של צ'אנה יש לתמוך בראיות מאמתות, וכאלה ישנן, לשיטתו, למכביר: בנוסף לראיות המחזקות שצויינו בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד (ושאליהן התייחס העורר), פירט בא-כח המשיבה גם את התחמקותו של המשיב מלהגיע לתחנת המשטרה, ואף תיאר כיצד הודעותיו של זיו מאמתות את גרסתו של צ'אנה.

6. לאחר שעיינתי בערר ובתגובה שהגישה המשיבה, שמעתי את טענות הצדדים וסקרתי את חומר הראיות המקיף שנמסר לי, הגעתי, לאחר התלבטות, למסקנה כי דין הערר להתקבל, כך שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד לשם קביעת תנאים לשחרורו של העורר לחלופת מעצר מהודקת ביותר. להלן אסביר את הטעמים להחלטתי זו.

7. במקרה שלפנינו אני סבור כי העורר הצליח להצביע על בעייתיות ניכרת בראיות לכאורה שהציגה המשיבה, ובאופן שאותו ביקשה המשיבה לשלבן זו בזו לכדי מארג ראייתי כולל. בראיות לכאוריות אלה, המורכבות בעיקר מהודעותיו של צ'אנה המחוזקות בראיות מאמתות שונות, נוצר, להבנתי, לכאורה חלל מסוים בהתנהלות שייחסה המשיבה לעורר, אשר יש בו כדי להשפיע על המשך הליך מעצרו של העורר – כדי כך שיש לשחררו לחלופת מעצר. אפרט הדברים להלן.

8. בכל האמור בהודעותיו של צ'אנה, הפנה בא-כח המשיבה, הן בדיון בפני והן בתגובתו בכתב, ל-בש"פ 352/11 ברי נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(1) 889, 893 (2011), שם קבע חברי, השופט ע' פוגלמן אמת מידה לדיות השינוי המכרסם בעצמתן של ראיות לכאורה הנדרש לצורך דיון במעצר עד תום ההליכים, בהתנסחו כך:

"אין בידי לקבל את טענת העורר. אכן, לא נעלמה מעיניי העובדה כי יעקב חזר בו מגרסתו המפלילה. ואולם, אין לראות בשינוי, כזה המכרסם בעוצמתן של הראיות לכאורה. על מנת לכרסם כרסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראו: בש"פ 385/11 ציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.1.11); בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.12.09))" (ההדגשות שלי – ח.מ.).

אמת המידה הנ"ל נראית לי ואף אני סבור כי יש לנקוט במבחן מחמיר יחסית טרם שנקבל את עמדת העורר לפיה לא ניתן להסתמך על הודעותיו של צ'אנה כבסיס לקביעת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, בהתאם לסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים). אכן, אין מחלוקת כי יש בהודעות סתירות פנימיות, ואף מוסכם כי צ'אנה שינה ו-"עדכן" את גרסאותיו לא פעם. יחד עם זאת, מקובלת עליי לעניין זה קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה הסתירות הקיימות בהודעות אכן מעלות סימני שאלה רבים, אך עד כדי קעקוע גרסתו של צ'אנה מעיקרה – אין הן מגיעות. תשובת המשיבה בהקשר האמור כי מקומן של הסתירות והתמיהות עליהן הצביע העורר להתברר בהליך העיקרי המתנהל כנגדו – היא נכונה, שכן ככלל בית המשפט הדן במעצרו של נאשם איננו בוחן את מהימנות ומשקל העדויות והראיות (בש"פ 7041/07 יעקב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 03.09.2007); בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147-148 (1996). מכאן, שאילו היו טענותיו של העורר מתמצות בהצבעה על פרכות ותמיהות העולות מהודעותיו של צ'אנה – דין הערר היה להדחות.

9. ואולם, כפי שהובהר לעיל, לצד ניסיונו של העורר להפחית ממשקל הודעותיו של צ'אנה, בא-כוחו טען כי איכוני הטלפון הסלולארי של העורר – סותרים ממש את הנטען על ידי צ'אנה.

על פי גרסתו של צ'אנה (וזוהי הגירסה עליה סומכת המשיבה את ידיה) נפגשו העורר, זיו ואלפסי (להלן – השלושה) במסעדתו של צ'אנה בתאריך 15.08.2011 למשך פרק זמן של כשעה ומחצה, החל מסביבות השעה 23:00. אוסיף כי על פי כתב האישום, המבוסס כאמור על ההודעות שמסר צ'אנה, נפגשו העורר וזיו במסעדתו של צ'אנה ברחובות, ושהו בה בין חצות הלילה של תאריך 15.08.2011לבין השעה 02:00 בתאריך 16.08.2011. במועד זה, פחות או יותר, טוענת המשיבה שהעורר וזיו יצאו יחדיו להטמנת המטען ברכבו של אילן.

לעומת גרסה זו, איכוני הטלפונים הסלולאריים מצביעים על כך, כפי שהראה בא-כוח העורר בסעיף 55 לערר, כי בין העורר לבין זיו התבצעו שיחות טלפוניות בשעות 23:21, 00:04, 01:37 ו-02:12. כמו כן, בין העורר לבין אלפסי אוכנו שיחות בשעות 00:06, 00:44, 01:06, 01:20 ו-02:11. זאת ועוד: בין השעה 22:54 בתאריך 15.08.2011 לבין השעה 01:06 בתאריך 16.08.2011 אוכן הטלפון הסלולארי של אלפסי ברמלה, ורק בשעה 01:20 הוא מאוכן ברחובות.

10. שילובן של הראיות האובייקטיביות - שיחות הטלפון שביצעו השלושה זה עם זה ואיכון מיקומו של אלפסי – בגרסתו של צ'אנה, מעלה לכאורה קושי ראייתי בלתי מבוטל. כדי להמשיך ולהתבסס על הודעותיו של צ'אנה, יש למצוא איפוא הסבר כלשהו לכך שאף על פי שהשלושה שהו, לטענת התביעה, יחדיו באותו מקום, הם בכל זאת ניהלו מספר שיחות טלפון זה עם זה באותו הזמן. כמו כן יש ליתן הסבר לנתון כי אף שהטלפון הסלולארי של אלפסי אוכן ברמלה, הוא שהה כביכול באותה עת ברחובות. בהעדר הסבר מספק לקיומן של שיחות הטלפון הנ"ל (ובהנחה נוספת כי בני אדם נוטים לשאת את הטלפון הסלולארי האישי שלהם ולהחזיקו ברשותם) – אין מנוס מן המסקנה לכאורה כי גרסתו של צ'אנה לעניין שהותם של השלישייה במסעדתו ערב ניסיון הרצח מעוררת קשיים ניכרים.

11. בניסיון להסביר את ממצאי האיכונים הנ"ל, טען בא-כוח המשיבה, אם כי באופן רפה, כי יתכן והמפגש בין השלושה התרחש רק בשעה 01:20, עת אוכן הטלפון הסלולארי של אלפסי ברחובות. דא עקא, שסברה זו אינה עולה בקנה אחד עם הודעותיו של צ'אנה, ואף אין בה מענה לקיומה של שיחת טלפון בין העורר לבין זיו בשעה 01:37 ובשעה 02:12.

בהחלטתו מתאריך 23.07.2012 התייחס בית המשפט המחוזי הנכבד לסוגיה האמורה וקבע בסעיף 22 כך:

"היחס לאיכונים ולפלטי השיחות הינו דואלי שכן מחד גיסא מחזקים הם את טענותיה של המשיבה אך מאידך גיסא, כפי שהטעים ב"כ המשיב, אין הם עולים בקנה אחד עם גרסתו של צ'אנה. על אף האמור, לא מצאתי שיש ביכולתם לגרום לכרסום בראיות לכאורה. העובדה כי המשיב וזיו שוחחו בשעה 02:12 אינה סותרת את טענותיה של המשיבה כי שהו יחד באותה העת, שכן ייתכן כי נפרדו למספר דקות בהן התרחשה השיחה. בנוסף, מאיכונם ניתן להסיק כי המכשיר הסלולארי שלהם לא היה במקום האירוע אך אין הדבר מעיד כי אלפסי והמשיב לא נכחו במקומות האמורים".

בא-כח העורר טען בסעיף 56 לערר כי בית משפט קמא הנכבד שגה במסקנתו זו, שהרי אפילו אם ניתן להניח כי שיחת טלפון בשעה 02:12 בין העורר לבין זיו יכולה להתיישב עם גרסת צ'אנה לפיה היו השניים יחדיו באותה עת, הרי שכאשר מצטרפת לשיחה זו עוד שיחות טלפון אחרות, הנחה זו איננה יכולה עוד לעמוד. בא-כח העורר טען לפיכך כי "אין בהחלטת בית המשפט קמא כל התייחסות או הסבר לקיומן של כל השיחות האחרות שבוצעו בין העורר לבין הנאשם 1 [זיו, תוספת שלי – ח.מ.] בשעות הרלבנטיות". בעניין זה, דעתי נוטה לעמדת בא-כח העורר. אם נצרף לקושי זה את איכונו הטלפון הסלולארי של אלפסי ברמלה, ניתן להגיע למסקנה כי גרסתו של צ'אנה, שגם כך לא עולה ממנה תמונה עובדתית קוהרנטית וסדורה יתר על המידה, נסתרת לכאורה על פניה.

ודוק: לו היו הסתירות בהודעותיו של צ'אנה עומדות לבדן, או אם הקושי ליישב את גרסתו עם האיכונים היה עומד לבדו, הייתי קובע על אף הכל כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, במידה המצדיקה את מעצרו של העורר; אלא שעובדה היא כי אין מחלוקת שהודעותיו של צ'אנה כוללת סתירות ותמיהות. לפיכך, הפירכות האמורות יחד עם סתירת גרסתו בראיות אובייקטיביות – אינן מאפשרות לקבוע עוד כי המשיבה עמדה ברף הראייתי הנדרש לצורך מעצר עד תום ההליכים.

בשולי הדברים אציין, כי יתכן וניתן להפיק איכונים מלאים יותר של הטלפונים הסלולאריים הרלבנטיים, כך שיתקבל פירוט באשר למיקומם אף בשעות בהן לא התבצעו שיחות. בתגובת המשיבה לערר נאמר בהקשר זה בעמוד 8 כך: "בהמשך אותו בוקר של האירוע, 16.8, בשעות הבוקר, גם זיו וגם המשיב נמצאים בראשל"צ, אם כי אין איכון באותן שעות ולא באותה אנטנה, אבל באזורים סמוכים" (ההדגשה אינה במקור, ח.מ.), ואולם בעת הזו מיקומים כאלה אינם בנמצא.

12. כעת, משקבעתי כי גרסתו של צ'אנה כשלעצמה אינה יכולה לבסס תשתית ראייתית לכאורית הולמת, יש לקבוע מה מעמדה של גרסה צ'אנה בשילוב עם הראיות אשר, לשיטת המשיבה, מחזקות גרסה זו. כאמור לעיל, המדובר בראיות המעידות על קיומו של מניע מצד העורר לפגוע באילן; מזכר משטרתי ובו נרשם כי ברכב שהיה מעורב לכאורה באירוע המטען נסעו שני אנשים; "פליטת פה" של זיו בפני מדובב בה התבטא בלשון רבים ואמר "דפקנו גז", וכן אימותים שונים לגרסת צ'אנה שנמצאו בגרסתו של זיו; שתיקתו של העורר בחקירותיו; והתחמקותו של המשיב מלהגיע לתחנת המשטרה.

לגישתי, משנפלה גרסתו של צ'אנה בפרט מרכזי כמו שהותם של השלושה במסעדתו עובר לניסיון הרצח הנטען, קשה לי לראות כיצד כל אותן ראיות לכאורה אכן מחזקות את גירסתו של צ'אנה, אף שיתכן ויש להן משקל מפליל לכאורי מסוים משל עצמן.

13. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כי אכן קיימת חולשה בראיות לכאורה כנגד העורר. יחד עם זאת, לא נעלם מעיניי תסקיר המעצר מתאריך 29.07.2012 שנעשה בעניינו של העורר. בתסקיר מפורט כי העורר הינו בעל עבר פלילי מכביד, היוצא ובא בשערי בתי המעצר ובתי הסוהר, והוא מתואר כמי שמתנהל באופן "בעייתי" וכאדם אשר מתקשה לקחת אחריות על מעשיו ולציית לגבולות החוק.

לאור זאת, הנני סבור כי לחולשה הראייתית בענייננו יש ליתן משמעות על דרך של הפנייתו של העורר לחלופת מעצר, אשר תהיה הדוקה ביותר. בכך יושג איזון מסוים בין חולשתן של הראיות לכאורה לבין מסוכנותו של העורר, והכל אגב השגה של מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של העורר פחותה, בהתאם לאמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים (השוו להחלטתי בבש"פ 2814/09 אלעאנמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.04.2009)).

14. נוכח כל האמור לעיל – דין הערר להתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד לשם קביעת תנאי שחרורו של העורר לחלופת מעצר מהודקת. מובן כי חלופת מעצר שכזו, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לעורר ולתסקיר המעצר בעניינו, צריך שתכלול מעצר בית מלא בפיקוח משמורנים ראויים, איזוק אלקטרוני, איסור יציאה מן הארץ, ערבויות כספיות גבוהות, איסור על יצירת קשר כלשהו עם המעורבים בפרשה ועם עדי התביעה ועוד תנאים מגבילים שונים, כפי שימצא בית המשפט המחוזי הנכבד לראוי להשית בנסיבות העניין, היה ובכלל תמצא חלופת מעצר מתאימה. לצורך זה יהיה בית המשפט המחוזי הנכבד רשאי, כמובן, להורות על הגשת תסקיר חלופת מעצר מעודכן, בהתחשב בחלופה שתוצע.

ניתנה היום, כ"ו באלול התשע"ב (13.09.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: שמעון בוסקילה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: