ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יונתן ימר נגד מדינת ישראל :

בש"פ 6293/12

העורר:
יונתן ימר

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' עובדיה ביום 12.08.2012 בתיק מת 022304-05-10

תאריך הישיבה: י"ח באלול התשע"ב (05.09.12)

בשם העורר: עו"ד אלון אייזנברג
בשם המשיבה: עו"ד אייל כהן

החלטה

1. לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ה' עובדיה) מתאריך 12.8.2012, בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לשחררו לחלופת מעצר.

אביא להלן את הנתונים הצריכים לענין.

2. בתאריך 11.5.2010 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, עובר לתאריך 1.5.2010 נתגלע בין העורר לבין א' (להלן גם: המנוח) סכסוך על רקע דרישותיו הכספיות של א' מהעורר. נטען, כי בלילה שבין ה-1 ל-2 למאי 2010 הגיע העורר יחד עם חברו ל"פיצוצייה" מסוימת בנתניה לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים, כאשר באותה העת שהה במקום אף המנוח, ששתה גם הוא משקאות אלכוהולים, בעודו עם אדם נוסף. בין העורר לבין המנוח התפתח דין ודברים והשניים פנו אל מאחורי ה"פיצוצייה". בשלב מסוים, בעת שהמנוח הפנה את גבו אל העורר, התנפל עליו העורר, כך נטען, וחנק אותו בידיו במשך מספר דקות. בהמשך שחרר העורר את המנוח מאחיזתו ולאחר שזה נפל לרצפה על-פי האמור בכתב האישום היכה אותו העורר בראשו מספר פעמים באמצעות לבנה ובהמשך גרר אותו למרחק של כ-35 מטרים, עד למכולה של אשפה שהיתה במקום. שם שב העורר והכה בראשו של המנוח באמצעות הלבנה, והותירו במקום. כתוצאה מהמעשים המתוארים, נגרמה למנוח פגיעה קשה, אשר הביאה למותו.

3. העורר הודה במיוחס לו – בחקירתו הראשונה שהתקיימה בתאריך 2.5.2012, וטען כי נטל את חייו של המנוח על רקע מעשי סחיטה להם היה נתון מצידו של המנוח. יחד עם זאת, בחקירתו השלישית, שהתקיימה בתאריך 5.5.2010, טען העורר כי בנוסף למעשי הסחיטה – המנוח ביצע בו פעמיים מעשי סדום, וזכר מעשים אלה וחשש שישנו הם שהביאו אותו להרוג את המנוח.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום המדינה הגישה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ולפיכך הוא נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים.

5. בתאריך 1.9.2010 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר הנ"ל ובגדרה טען כי מצבו הגופני הורע והמסוכנות הנשקפת ממנו היתה ספציפית – כלפי המנוח בלבד. בתאריך 19.12.2010, בית המשפט המחוזי הנכבד (כבוד השופטת מ' ברנט) דחה את הבקשה לעיון חוזר וקבע כי מעשיו של העורר מעידים על מסוכנות רבה, אשר איננה ניתנת להפגה. בסמוך לאחר מכך הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר, בין היתר, בנימוק של קבלת ראיות חדשות המצדיקות את הבקשה, ועיקרן: בדיקת פוליגרף שנערכה לעורר ומצאה כי הוא דובר אמת ביחס למעשים המיניים שהוא טוען שהמנוח ביצע בו, וכן גזר דין שניתן בעבר בענינו של המנוח, בו הוא הורשע בעבירות של אינוס קטינה. בית המשפט המחוזי הנכבד (כבוד השופטת מ' ברנט) דחה את הבקשה לעיון חוזר בקובעו כי ראיות אלה לא יוצרות שינוי מהותי בתשתית שעמדה ביסוד ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

6. על ההחלטה הנ"ל הוגש ערר לבית משפט זה, במקביל להגשת בקשה חמישית להארכת מעצרו של העורר למשך 90 יום לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. בתאריך 9.1.2012, חברתי, השופטת ע' ארבל, שדנה במאוחד בשני התיקים האריכה את מעצרו של העורר כמבוקש (בש"פ 8896/11), אך קבעה כי יש מקום לבחון את שחרורו לחלופת מעצר. השופטת ארבל הדגישה כי החלטתה ניתנת בשים לב לשלב בו נמצא ההליך המשפטי בתיק העיקרי, לאורך תקופת המעצר ולעובדה כי לא ניתן לשלול את הטענה שהמסוכנות הנשקפת מן העורר היא אכן מסוכנות שהיתה ממוקדת כלפי המנוח בלבד ואין מדובר במסוכנות כלפי כולי עלמא. אפשרות זו, קבעה השופטת ארבל, עולה מחומר הראיות, אף כי אין באמור כדי לטעת מסמרות במחלוקת העובדתית – שענינה האם העורר עבר התעללות מינית מצד המנוח. אשר על כן, הורה בית משפט זה על הכנת תסקיר מעצר לגבי אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, אשר יוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד לשם מתן החלטה בדבר חלופת מעצר לפי שיקול דעתו.

7. בתאריך 29.1.2012, בעקבות החלטתה של חברתי השופטת ע' ארבל, הוגש תסקיר מעצר שהמליץ שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר תחת פיקוחן של אחיותיו של העורר. בתאריך 5.2.2012, בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו) קבע כי מכלול הנסיבות מצדיקות את קבלת המלצת שירות המבחן.

בתאריך 9.2.2012, נוכח הגשת בקשה לעיון חוזר, בית המשפט המחוזי הנכבד נענה לבקשת בא-כח העורר במסגרתה התבקשה בחינתה של חלופת מעצר נוספת, במסגרת ישיבה בבאר-שבע. בתאריך 22.2.2012, הוגש תסקיר משלים בנוגע לחלופת מעצר שהציעה את הרב ירמיהו כליפא, ראש ישיבת "תומכי תמימים" בבאר-שבע כמפקח יחד עם עוד מפקח מטעמו. שירות המבחן שוחח באופן טלפוני עם הרב כליפא, אך המליץ שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר זו, שכן לפי התרשמותו, בין היתר, אין מדובר במקום סגור וכן הוערך כי העורר לא יוכל להשתלב במסגרת של הישיבה.

בתאריך 23.2.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר וקבע כי החלופה שנבחנה לא נמצאה ראויה מהסיבות שפורטו על-ידי שירות המבחן. על החלטה זו הוגש ערר נוסף לפני בית משפט זה, שעיקרו השגת העורר על מסקנת שירות המבחן ואופן גיבושה. בית המשפט (חברי, השופט צ' זילברטל) דחה את הערר (בש"פ 2190/12), שכן לא מצא טעמים לסטייה מההמלצות השליליות של שירות המבחן. הסיבה לכך היתה ששתי החלופות שהוצעו – לא נמצאו הדוקות במיוחד, בהתחשב בחומרת כתב האישום המיוחס לעורר, ולא נראו כמתאימות ולו במעט, לנסיבותיו האישיות הייחודיות של העורר, למצוקותיו ולמסוכנות הנשקפת ממנו – אף אם מניחים כי המסוכנות היתה ממוקדת בעיקרה כלפי המנוח.

זה המקום לציין כי מעצרו של העורר הוארך בתאריך 27.3.2012 בפעם השישית בתשעים ימים (על-ידי חברי, השופט נ' סולברג ב-בש"פ 2500/12), בהסכמתו של העורר, וכן הוא הוארך על-ידי בפעם השביעית בתשעים ימים בתאריך 21.6.2012 – שוב בהסכמתו של העורר (בש"פ 4879/12).

8. אחרי כל הדברים הללו הוגשה בקשה נוספת לבחינת חלופת מעצר – בישיבת חב"ד ברמת אביב, בפיקוח מנהל הישיבה, הרב אמיר כהנא, ושניים מתלמידיו. בית המשפט המחוזי הורה על הכנת תסקיר משלים, וזה הוגש בתאריך 19.7.2012. התסקיר המשלים שלל את שחרורו של העורר לחלופת המעצר האמורה לאחר שראיין את העורר ושוחח עם הרב כהנא בטלפון. כן נבחנה שוב חלופת המעצר הקודמת שהוצעה, בפיקוחן של אחיותיו. גם חלופה זו נדחתה. שירות המבחן התרשם כי העורר "מונע מתחושות קורבנות ופגיעה". בא-כח העורר הגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, ובה קבל על דרך עריכת התסקיר המשלים, שכן קצינת המבחן לא נפגשה אישית עם הרב כהנא ואף לא שוחחה עם תלמידיו, האמורים לסייע לו בפיקוח. בית המשפט המחוזי הנכבד (כבוד השופט א' יעקב) סבר כי שירות המבחן אכן לא בחן את חלופת המעצר שהוצעה באופן ממצה ומעמיק. בית המשפט המחוזי הנכבד התייחס למסקנתו של שירות המבחן כי הרב כהנא ותלמידיו אינם מיומנים להתמודד עם מצבי סיכון, וקבע כי הוא לא מצא בסיס לקביעה האמורה בנסיבות. נוכח מסקנותיו אלה – הורה השופט יעקב לשירות המבחן להכין תסקיר משלים, לאחר שתתקיים פגישה עם הרב כהנא ותלמידיו המוצעים כמפקחים.

בתאריך 5.8.2012 נערך תסקיר משלים, כפי שהורה בית המשפט המחוזי כאמור, ובמסגרתו שירות המבחן החליט שוב כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת המעצר בבית חב"ד ברמת אביב, בפיקוחו של הרב כהנא ותלמידיו. שירות המבחן התייחס לכך שהעורר סובל מבעיית אלכוהול, ולדעתו, המפקחים הנוספים שהוצעו לא ידעו לזהות מצבי מצוקה אצל העורר ולא יהיה בידם להתמודד עם מצבי סיכון הקשורים בכך. כן התרשם שירות המבחן כי שהייתו של העורר במחיצת גברים זרים בצורה אינטנסיבית הוא מצב אשר עשוי לייצר דינאמיקה בין אישית מורכבת, העלולה לעורר מצבים רגרסיביים והתנהגות תוקפנית.

9. בתאריך 12.8.2012 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' עובדיה) את הבקשה לשחרורו של העורר לחלופת המעצר הנ"ל בישיבת חב"ד שברמת אביב. בית המשפט ראה לנכון לקבל את האמור בתסקיר האחרון שנערך, ובו צויין כי הרב כהנא ויתר המפקחים אמנם ערים לאמור בכתב האישום באופן כללי (ואף ברמה הקונקרטית נמסר להם על קשייו הרגשיים של העורר), אך הם אינם ערים לדפוסי התנהוגתו של העורר ודרך חשיבתו וכן למשתנים מגבירי סיכון, כמתואר לעיל. בית המשפט התרשם עוד כי לא ניתן להבטיח את שלומם של המפקחים והתלמידים המתגוררים בישיבה.

מכאן הערר שלפני.

10. בא-כח העורר טוען כי מסוכנותו של העורר הינה ספציפית, ולמעשה, בקביעת נקודת האיזון בין השיקולים בדבר מסוכנותו של העורר ובין שיקולי חירותו של הנאשם, יש לתת את הדעת לכך שעצם מסוכנותו נובעת מהעובדה כי היה קורבן. בא-כוחו של העורר ציין כי העורר נעדר עבר פלילי טרם האירוע מושא כתב האישום, וכי הוא לא פעל באופן אלים בעבר גם נוכח התעללות ותקיפות אלימות שחווה מצידם של בני-נוער אחרים כלפיו. זאת ועוד, לגישתו, שירות המבחן פסל את כל החלופות שהוצעו, ובמיוחד את החלופה שהוצעה בישיבה בבאר שבע ובישיבת חב"ד ברמת אביב, משום שהעורר נמצא במצב רגשי קשה, סביב אירועים טראומטיים הקשורים, לטענתו, בתקיפתו המינית – ודבר זה יכול להוות סכנה פוטנציאלית כלפי המפקחים המוצעים. בא-כח העורר הדגיש בהקשר זה כי עובדת היותו של העורר קורבן – לא צריכה לעמוד לחובתו בתסקירי שירות המבחן. בא-כח העורר אף צירף חוות דעת של הקרימינולוג, פרופ' שלמה גיורא שוהם, אשר ראיין את העורר והכין (פרו-בונו) תסקיר המציין כי נראה לו שרמת מסוכנותו של העורר מבחינה הסתברותית נמוכה למדי. עוד נטען כי מעשיו הקיצוניים של העורר נבעו בשל מסכת התעללות שהעורר סבל מצד המנוח וכי בסמוך לאחר האירוע, מושא כתב האישום, העורר פנה למשטרה והסגיר את עצמו. בנוסף, בא-כוחו של העורר ציין בפני כי העורר הינו חולה אפילפסיה, ובסמוך לאירועי ההתעללות המינית הנטענים, גברו התקפיו, וכן כי הוא נמצא דובר אמת לגבי ההתעללות המינית הנטענת בבדיקת הפוליגרף.

11. בא-כח הפרקליטות, עו"ד אייל כהן, טען בראשית הדיון בפני כי הוא מתנגד להגשת חוות הדעת מטעם פרופ' שוהם, שכן זו לא הוצגה בפני הערכאה הדיונית. בנוסף, הפנה עו"ד כהן את תשומת ליבו של בית המשפט להחלטה של השופט זילברטל הנ"ל, אשר לא צורפה לערר .

לגופו של ענין – בא-כח הפרקליטות הדגיש כי המדינה מתנגדת לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, בשים לב למסוכנותו הרבה, נוכח עבירת הרצח המיוחסת לו, והעובדה כי נערכו בעניינו עד כה ארבעה תסקירי מעצר, ובכולם ההמלצה היתה שלילית, תוך בחינת חלופות מעצר שונות. לטענת בא-כח הפרקליטות, אין במכלול טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה מהמלצת שירות המבחן, בהתחשב בבעיית השתייה של העורר, ועוד מאפיינים אישיותיים, עליהם עמד שירות המבחן בהרחבה בתסקיריו. בנוסף, הודגש כי בהחלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי הנכבד (השופטת ה' עובדיה) נשקלה חלופת המעצר בישיבת חב"ד ברמת אביב, והיא נדחתה, שכן לגישתו של בית המשפט המחוזי, מסוכנותו של העורר איננה ממוקדת אך ורק ביחס למנוח – בשים לב לקשייו של העורר ושאר הנסיבות הקשורות בחלופה שהוצעה.

12. לאחר שפירטתי את השתלשלות ההליכים המשפטיים הקשורים בערר זה, וכן את טענות הצדדים – הגיעה עת הכרעה.

דיון והכרעה

13. לאחר עיון במכלול החומר ושמיעת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר – להתקבל באופן חלקי, וזאת בכפוף להערותיי שיובאו להלן. אציג עתה בתמציתיות הטעמים שהביאוני למסקנה זו.

14. עבירת הרצח מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 ונדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות כדי שיהיה בהן לבסס מסוכנות מופחתת הנשקפת מנאשם המואשם בעבירה זו (ראו: בבש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 528-527 (1997)). במקרה דנן בית משפט זה (מפי חברתי השופטת ע' ארבל) כבר הורה על הכנת תסקיר מעצר לגבי אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. הסיבה לכך היתה האפשרות שהעלתה חברתי, השופטת ע' ארבל, כי יתכן שמקרה זה הוא מבין המקרים בהם יש נסיבות של מסוכנות שהיא ממוקדת כלפי אדם אחד על רקע יחסים טעונים (ראו: בש"פ 4812/05 זחלאקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2008); בש"פ 8218/08 ברוך נ' מדינת ישראל (7.10.2008); בש"פ 9276/08 מדינת ישראל נ' ירקוני (12.11.2008)). יש לציין כי השופטת ארבל הסבירה כי אפשרות זו עומדת, לענין הבקשה לשחרור לחלופת מעצר בלבד – ולא לענין ההכרעה במחלוקות העובדתיות (בין השאר באשר לטענת העורר כי הותקף מינית בעבר על-ידי המנוח), האמורות להיות מוכרעות במסגרת ההליכים בתיק העיקרי.

15. נוכח האמור לעיל, ולאחר ששמעתי בדיון את דברי באי-כח הצדדים ואת הרב כהנא, נראה לי כי יש מקום להחזיר במקרה זה את הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי הנכבד כדי שיקבע את תנאי שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה בענינו של העורר – בישיבת חב"ד ברמת אביב, תחת פיקוחו של הרב כהנא ואחדים מתלמידיו, או לצורך אישור חלופה אחרת שתוצע ותהיה הדוקה דיה. הטעם לכך נעוץ בעובדה שהגעתי למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלטתו מושא הערר. התרשמתי כי לרב כהנא (שטיפל בעבר ב"נערי רפול") יש את היכולת לפקח על העורר, מתוקף ניסיונו ורגישותו. יחד עם זאת, ער אני לבעיות שהעלה שירות המבחן ביחס לחלופה זו: לעורר בעיית אלכוהול, הוא גם חולה במחלת האפילפסיה והיו לו בעבר ניסיונות אובדניים. הערכאה הדיונית תצטרך איפוא לבחון כיצד ניתן יהיה לשכן את העורר בחלופת המעצר המוצעת, תוך הפחתת הסיכונים הנטענים לגביו מחד גיסא ושמירת בריאותו הפיזית והנפשית מאידך גיסא. בהקשר זה – ברור כי ידרש שהעורר יהיה נתון לאיזוק אלקטרוני, יוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ ושחרורו יותנה בערבויות שיקבעו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, בהתחשב במצבם הכלכלי הקשה של העורר ומשפחתו. כמו כן, יש להסדיר מראש את האפשרות ליתן לעורר עזרה רפואית, במידת הצורך, ולפנותו לבית החולים. מוצע עוד כי ינתן לעורר, במידת האפשר, סיוע פסיכולוגי (או פסיכיאטרי), כפי שהוצע על-ידי בא-כח העורר בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בתאריך 12.8.2012. בית המשפט המחוזי הנכבד מתבקש איפוא לשמוע את הרב כהנא ואת המשמורנים הנוספים המוצעים, ולוודא כי הם מבינים את משמעות הפיקוח על העורר בנסיבות שתוארו לעיל וערוכים לכך בהתאם למתווים שפורטו. בית המשפט המחוזי הנכבד יוודא גם עם כל המשמורנים המוצעים כי אופי הפיקוח יהיה הדוק, למשך כל שעות היממה וכן בסופי שבוע. כן יש להבטיח, במידת האפשר, כי באם העורר יסבול מבעיה בריאותית, יוכלו המשמורנים לזמן עזרה רפואית מקצועית בדחיפות. מעבר לכך יש להתנות כי העורר יורחק מהשטח הציבורי של הישיבה, ויעשה כל שדרוש כדי למנוע הכנסת אלכוהול למתחם מגוריו של העורר.

הנני תקוה שכל הבירורים המתחייבים הנ"ל יעשו בהקדם האפשרי ועד לסיומם – ישאר העורר במעצר, מכוח הארכת המעצר הנוכחית, בה הוא נתון, או מכוח הארכת מעצר חדשה שתתבקש, ככל שיהיה בכך צורך ותאושר לצורך זה.

16. לסיום, רואה אני לנכון להעיר כי לא נחה דעתי מכך שבא-כח העורר, עו"ד אייזנברג, לא צירף לבקשת הערר את החלטת בית משפט זה בענינו של העורר, שניתנה על-ידי חברי השופט זילברטל ולא איזכר אותה בבקשה שהגיש. מדובר בהתפתחות חשובה בהליכים המשפטיים, מושא הבקשה. גם הסבריו של בא-כח העורר בעניין זה – לא היו מספקים, ואני תקוה כי התנהלות מעין זו – לא תישנה.

ניתנה היום, כ"ו אלול התשע"ב (13.9.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: יונתן ימר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: