ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד הינדאווי חמזה :

בש"פ 6376/12

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
הינדאווי חמזה

בקשה להארכת מעצר למשך 90 יום מעבר ל-9 חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996

בשם המבקשת: עו"ד מאיה חדד
בשם המשיב: עו"ד רועי קרן

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן – חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים, החל מתאריך 22.09.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 40585-12-11 בבית המשפט המחוזי חיפה, לפי המוקדם מביניהם.

להלן יובאו בתמציתיות הנתונים הצריכים לעניין.

2. כנגד המשיב הוגש בתאריך 22.12.2011 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה המייחס לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, שתי עבירות של החזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית, ושתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע.

על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום, המשיב ואדם נוסף (להלן – האחר) קשרו קשר לסחור בסמים מסוכנים. בתאריך 07.03.2011 יצר האחר קשר עם סוכן שהופעל בשליחות משטרת ישראל (להלן – הסוכן), וסוכם ביניהם כי האחר ימכור לסוכן סמים מסוכנים. בהמשך אותו יום נפגשו האחר והסוכן בשכונת קרית-אליעזר בחיפה, וסיכמו על מכירת 25 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין תמורת 10,000 ש"ח. באותו מעמד מסר הסוכן לידי האחר את סכום הכסף הנ"ל, והאחר הנחה את הסוכן להגיע לצומת הצ'ק-פוסט שבמפרץ חיפה ולהתקשר בטלפון למשיב. בשעה 15:30 לערך התקשר הסוכן למשיב, וזה הגיע למקום ומסר לסוכן שקית ניילון בה היה ארוז סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של 23.37 גרם.

על פי עובדות האישום השני בכתב האישום, בתאריך 09.03.2011 שוחחו הסוכן והאחר בטלפון וסיכמו כי האחר ימכור לסוכן סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של 30 גרם בתמורה ל-12,000 ש"ח. בתאריך 10.03.2011 נפגשו הסוכן והמשיב בצומת הצ'ק-פוסט, וביצעו עסקה בה מסר המשיב לסוכן שקית ובה 29.42 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין, ואילו הסוכן מסר למשיב סכום של 12,000 ש"ח תמורת הסם.

3. עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצרו עד תום ההליכים של המשיב. בדיון שהתקיים בתאריך 22.12.2011 ביקשה המבקשת הארכת מועד להוצאת תעודת החיסיון, ובמקביל ביקש בא-כח המשיב דחייה לשם לימוד חומר החקירה. בית המשפט המחוזי הנכבד (כבוד השופט ר' שפירא) האריך את המועד להוצאת תעודת החיסיון, וכן הורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת.

4. בדיון שהתקיים בתאריך 10.01.2012 טען בא-כח המשיב כי לא נמצא בידו כל חומר החקירה, אך הסכים להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, תוך שמירת זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

אשר להליך העיקרי, הרי שזה התמהמה תקופה ממושכת על רקע עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון מטעם המבקשת. נכון למצב הדברים במועד הדיון בפניי, שהתקיים בתאריך 06.09.2012, התקיימו רק שתי ישיבות הוכחות במהלכן נשמעו שלושה עדים מטעם התביעה. מועד הוכחות נוסף התקיים בתאריך 09.09.2012, ומועדים נוספים קבועים לחודשים ינואר ומרץ 2013.

5. בבקשתה טוענת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב עולה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו – עצם ביצוען של שתי עסקאות סחר בסם מסוכן, כמויות הסם וסוגו. עוד הוסיפה המבקשת כי מסוכנות המשיב מתעצמת נוכח עברו הפלילי, הכולל גם שתי הרשעות קודמות בעבירות סמים, אשר בגין אחת מהן הוא ריצה עד לא מכבר עונש מאסר בפועל. בכל הנוגע להתנהלות ההליך העיקרי, המבקשת טענה כי נותר לשמוע שני עדים תביעה מהותיים ו-19 עדים טכניים ברובם, והעריכה כי פרשת התביעה תסתיים בתוך כשתי ישיבות הוכחות. בדיון בפניי הוסיפה באת-כח המבקשת כי מדובר בכתב אישום שהוגש כחלק מפרשה רחבת-היקף, שהניבה 28 כתבי אישום.

6. בדיון בפניי טען בא-כח המשיב כי לא ניתן להשלים עם העובדה שבמהלך תשעת חודשי מעצרו של המשיב התקיימו רק שתי ישיבות הוכחות ונשמעו רק שלושה עדי תביעה. בא-כח המשיב הוסיף וטען בהקשר זה כי לטעמו אין העדים המוגדרים "טכניים" על ידי המבקשת אמנם כאלה, וכי הסוכן לבדו צפוי להעיד במשך 3-2 ישיבות. בא-כח המשיב טען כי המבקשת היא שנושאת באחריות לעיכוב, הנובע בעיקר מהליכי הוצאת תעודת החיסיון. לדבריו, הוא היה מסכים לבקשת המדינה להארכת המעצר לו היה מואץ קצב הדיונים כך שהיו מתקיימים מדי יום ביומו. בנוסף, בא-כח המשיב טען כי העבר הפלילי של המשיב איננו מכביד במיוחד, וכי אחת מהרשעותיו בעבירות סמים הינה מאוחרת לפרשה מושא כתב האישום.

7. לאחר שעיינתי בבקשת המדינה ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל. להלן יובאו בקצרה הנימוקים להחלטתי.

8. למשיב מיוחסת מעורבות מרכזית בשתי עסקאות סמים בהם נמכרו כ-50 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין. מסוכנותו של המשיב עולה הן מהחזקה הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, הן מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו והן מעברו הפלילי.

מנגד, קצב ניהול ההליך העיקרי מהווה גם הוא נתון בעל משקל של ממש במסגרת מכלול השיקולים אותם על בית המשפט לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים. בהתאם, ככל שההליך העיקרי הולך ומתארך, וככל שמועד סיומו הצפוי מרוחק יותר, כך נעה נקודת האיזון אל עבר השיקולים המצדיקים את שחרורו של הנאשם (ראו לדוגמא: בש"פ 4593/06 מדינת ישראל נ' שורפי (לא פורסם, 20.06.2006) וההפניות בסעיף 4 שם).

9. המעשים המיוחסים למשיב הינם שני מקרים של סחר בסמים, ובהתאם להחלטותיו של בית משפט זה רק במקרים חריגים ישוחררו חשודים בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית, אף לאחר חלוף תקופת המעצר הראשונית בת תשעת החודשים. בפרשה דומה קבעה חברתי השופטת א' חיות כי:

"המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום מלמדים על מסוכנות מובהקת הנשקפת מממנו כמי שנטל חלק מרכזי בעסקה של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין. עבירות סמים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק המעצרים) והכלל הוא כי אין לשחרר לחלופת מעצר נאשמים בעבירות של סחר בסמים אלא במקרים חריגים (ראו בש"פ 9351/09 מדינת ישראל נ' אלגדיפי, פסקה 10 (טרם פורסם, 11.1.2010) והאסמכתאות המובאות שם). לכך יש להוסיף כי למשיב עבר פלילי מכביד הכולל שתיים עשרה הרשעות קודמות בעבירות חמורות ובהן עבירות סמים וכן עבירות של אלימות, רכוש, הפרת הוראה חוקית, בריחה ממשמורת חוקית והפרעה לשוטר. עבר פלילי זה מלמד אף הוא על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב ועל כך שאין ליתן בו אמון" (בש"פ 1495/12 מדינת ישראל נ' שכן טוב (לא פורסם, 01.03.2012); וראו גם החלטתי בבש"פ 8845/08 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 30.10.2008)).

בנסיבות ענייננו, איני מוצא לנכון כי יש לסטות מהכללים הרגילים שנזכרו לעיל, בפרט כאשר מדובר במשיב, אשר על פי הנטען, מעורבותו בעסקאות, מושא כתב האישום היתה מרכזית ושעברו הפלילי כולל הרשעות ועונשי מאסר בפועל בגין עבירות סמים. לפיכך, לא ניתן לומר כי משך הזמן שחלף מצדיק לבדו בשלב זה את הסטת אותה נקודת איזון לעבר דחיית הבקשה ושחרורו של הנאשם אפילו לחלופת מעצר. בהקשר זה יש להזכיר עוד כי חלק מהטעמים לעיכוב בשמיעת ההוכחות נובע מהיקף הפרשה בכללותה, המקשים על בית המשפט המחוזי לקדם את ההליך בעניינו של המשיב.

יחד עם זאת, הנני סבור כי יש טעם בטענות המשיב כנגד התמשכות ההליך העיקרי בעניינו, בהתחשב בעובדה שמועדי ההוכחות הבאים נקבעו רק לתחילת שנת 2013. בהתאם, אבקש מבית המשפט המחוזי הנכבד כי יעשה מאמץ לנסות ולהקדים את המועדים שנקבעו, ויוסיף עליהם תאריכים נוספים, כך שלפחות פרשת התביעה תסתיים במסגרת ארכה זו.

10. נוכח כל האמור לעיל – בקשת המדינה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזה בתשעים ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים, שימנו החל מתאריך 22.09.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 40585-12-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.

ניתנה היום, כ"ו באלול התשע"ב (13.09.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: הינדאווי חמזה
שופט :
עורכי דין: