ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישראל אסל נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופטת מרים סוקולוב

התובעים:

  1. ישראל אסל
  2. עדי אסל

נגד

הנתבעת:
מדינת ישראל


נוכחים:
בשם המבקשים עוה"ד ישראל אסל, רחל אסל ואבי בן יהודה
בשם הנתבעת עוה"ד רביד סילביה ותמיר עיני ורדון

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

פרוטוקול

עו"ד רביד:
אני מתנגדת לכל שינוי חזית שמשתקף בתגובת המבקשים להודעת החדילה. הבקשה הוגשה בין היתר על פי פרט 11, גם בכותרת הבקשה יש התייחסות לפרט 11. הבקשה במקור הוגשה כפי שהיא בהסתמך על פרט 11 תוך התייחסות לפרט 1. מפנה את בית המשפט לסעיף 109 לבקשה שהוגשה ביום 10.1.12 כאשר היה ברור למבקשים כי מועד הפקיעה הוקדם למועד ה – 90 הימים משהוגשה הבקשה הוגשה על ידינו תוך 90 ימים על פי החוק. הודעת חדילה בהסתמך על החלטה 186 בהסתמך על החלטה 145. אנו מדברים על זה שמיום 14.3.12 לא גובים לפי ההחלטה הישנה אלא לפי החדשה לכן הודעת חדילה היא מוחלטת. ברגע שיש החלטה שקובעת הסדר אחר הטענות אינן רלבנטיות הן נטענות לגבי הסדר קודם ולא לגבי ההסדר החדש.
ההודעה היא מוחלטת ואין לה סייג. כל מי שנערך לו חשבון על פי החלטה קודמת וטרם שילם יערך לו חשבון חדש לפי ההחלטה החדשה.
לענין סעיף 7.1 אין תחולה בענייננו. מפנה להחלטה שמתייחסת להרבה מאוד סוגים של דמי היתר והמקרה שלנו הוא אחד מהם. מדובר שם על תוספות בנייה, בעוד שההחלטה מסבירה סוגים אחרים כגון שינוי יעוד וניצול, זה מוגדר כתוספת בניה מסוג אחר.
לדוגמה- אם לפלוני יש זכויות בניה לתעשיה והוא רוצה להשתמש במגרש למגדל אשפוז כמו בענין אסותא אז דמי ההיתר שונים.
סעיף 7.1 הוא מתייחס לשינוי תוכנית בנייה. הוא אומר שרוכש שלא מימש בקשה קודמת שלו שאושרה, כלומר לא בנה בהתאם לתוכנית קודמת ייערך לו חשבון חדש לפי התוכנית החדשה.
זו לא החלה רטרואקטיבית אלא זיכוי. זה לא רלבנטי לתוספת בניה אלא לשינוי יעוד וניצול.
מה שחשוב לענייננו שהסעיף אינו מסייג את ההחלטה החדשה ואינו קובעת החלתן של החלטות קודמות. הם מנסים לומר שזו לא הודעת חדילה מוחלטת.
הבקשה כפי שהוגשה מתייחסת לתביעה כנגד רשות. אם חברי טוען שאין תחולה לפרט 11 משמעות הדבר שעליו להגיש בקשה לתיקון תובענה ייצוגית או למחוק את התובענה הזאת ולהגיש תובענה לבית משפט אזרחי. הוא לא יכול להגיש בקשה לאישור שמועלים שם פרקים שונים, מפנה לפרק ח' עמ' 30 יש שם טענה שאנו לא יכולים לתת הודעת חדילה כי יש פגיעה בזכות הקניין, אין טענה שאיננו יכולים לעשות משום שלא מדובר בפרט 11.
אנו מתנגדים לכל שינוי חזית. הוא לא יכול להגיש בתגובה להודעת חדילה טענות.
כאשר הבקשה הוגשה על יסוד שני פרטים זה לא משנה. עמדנו בתנאים לכן דינה של הבקשה לאישור להיות מסולקת. אנו שומרים את טענתנו לענין פרט 1.

עו"ד אסל:
הסמכות של בית המשפט נגזרת מכח סעיף 5ב(2) לחוק תובענות ייצוגיות המתייחס, "בקשה לאישור נגד רשות...." (מצטט). הרישא של הסעיף הנ"ל מתייחס לאפשרות שלרשות יש כובע נוסף יכולה לחייב חוכרים, לזה בדיון המקום שלו מכוון. זו לא בחינה של צד, זה כדי להגיד זו רשות יש להיכנס לפרט 11. השאלה האם נגבתה מכוח חוק. בתיק של השופט ענבר עלתה טענה של סמכות עניינית שם. פה לבית משפט יש סמכות לדון בתיק מכיוון שנעשתה פה גביה מכח החלטות והסעד שאני מבקש הוא השבה.
אני חושב שאין מניעה וגם החוק לא מונע ממני להגיש תביעה בשני הפרטים וכמו שאני מבין את הסעיף לעיל, יש לבית משפט לעניינים מנהליים סמכות עניינית לדון, אני מתייחס למילה "לרבות" כפי שכתוב בחוק.
הזכות בסעיף 9 לא עומדת רק בגלל שהיא רשות.

עו"ד בן יהודה:
אם חברי היה מגיש את זה רק בפן המנהלי, היו טוענים מיד על חדילה. אם היה מגיש בפן האזרחי היו אומרים אנו רשות מנהלית. מה שקורה שעכשיו התובע צריך כל הזמן להגיש שתי תביעות, אחת בית משפט אזרחי והשנייה בית משפט מנהלי, יש כאן כפל דיון באותה סוגיה. דבר שני, אני לא נכנס להוראת חוק כזו או אחרת.
שחברתי תעלה כל טענה שהיא רוצה בשני הכובעים שלה. מה שיקרה שבכל ערכאה יטענו את אותה טענה. מפנה להחלטות שהוגשו.
באותה מידה מה שיקרה שיועבר התיק מבית משפט זה לבית משפט אזרחי רגיל, ישר ירוצו חברותי ומה יגידו, סליחה צריך לדחות גם פה אין סמכות אנו רשות מנהלית אנו לא עוסק מורשה.
אני כן חושב שיש כאן בעצם כפל הידינויות בשתי ערכאות, לדעתי זה בזבוז זמן שיפוטי יקר.
זה שחברתי מעלה טענות על הודעת חדילה מלאה, אבל היא לא יכולה להעיד על דברים עובדתיים בלי שהמצהיר שלה לא הגיע לכן. זה שהוא נתן תצהיר, גם תצהיר בג"צי יכול לאפשר לנו לשאול שאלות. אני סבור שיש פה כפל הידיינויות, לבית המשפט יש סמכות לדון בזה.
גם לגבי סעיף 11 אני חושב שמן הראוי, היתה איזה שהיא התנהלות מסוימת, אי אפשר לדעת אם זה נכון או לא?
אם לגבי פריט 1 יועבר הדיון לבית משפט אזרחי, מה שיקרה הוא שחברתי תטען שלבית המשפט אין סמכות מאחר והיא רשות מנהלית. וככה ניפול בין שני הכסאות.

עו"ד רביד:
מאחר והבקשה הוגשה על פי שני הפרטים 1 ו – 11 ועניינה במסכת עובדתית אחת. זו אותה מסכת עובדתית. הרי שמשנתנה הודעת חדילה היא תוספת לגבי שני הפריטים גם לגבי פרט 11 וגם פרט 1.
לגבי פרט 1 – לא טענו, התייחסנו להודעת החדילה. אנו צריכים לראות מה הבקשה משקפת. טענה זו משקפת טענה נגד אופן יישום החלטת מועצה. החלטת מועצה היא אקט שנעשה מכח החוק, חוק מנהל מקרקעי ישראל, על ידי גוף שלה הסמכות לקבוע את המדיניות הקרקעית שעל פיה תפעל המדינה.
אנו מדברים על החלטה שמשקפת מדיניות שנותנת הטבות, זה לא מכח חוזה החכירה. מפנה לבקשה לאישור, חוזה החכירה לא נזכר בה. הטענה היא לא לזכות חוזית.
ההחלה של החלטת המועצה תביא בסופו של דבר לכריתת חוזה חכירה. במקרה שלהם יש חוזה חכירה. באים מכח הטענה שמגיע להם פטור מכח החלטת המועצה.
אנחנו ברובריקה של מעשה מינהלי.
חברי הגיש בקשה לפי פרט 11. אילו היה רוצה להגיש בקשות לפי שני הפריטים. אני אומרת שאפשר להגיש את הבקשה בנפרד ולדון בהן במשותף.
אם בית המשפט ירצה טיעון לנושא פרט 1 אני אומרת שספק רב אם חל פרט 1. זו שאלה משפטית יש לי טיעון אוכל להשלים את הטיעון.
אדם לא יכול לטעון דבר והיפוכו, זו הבעייתיות. אתה לא יכול לטעון שחל פרט 11 וזה מה שהוא עשה בבקשה, ואח"כ לטעון שלא חל פרט 11.
לשאלת בית המשפט מה תטענו לגבי פרט 1 – אני חושבת שלא חל פרט 1.
בהנחה שיגיש תביעה לבית משפט אזרחי לפי פרט 1 – אטען שהוא מנוע מלהגיש תביעתו על פי פרט 1 מקום שהוא הגיש תביעה על יסוד שני הפרטים.
אם הוא מגיש תביעה אזרחית אני אומר שהודענו על הודעת חדילה והיא לא תוספת.
אם הבעיה שלו שהוא רוצה לשמור על העילה שלו על פרט 1 הוא צריך להגיש תביעה לבית משפט אזרחי ואנו נאחד אותה, אני כבר נותנת את הסכמתי לאיחוד. אני לא חושבת ששני בתי משפט נפרדים ידונו באותה תביעה.
במקום שמערכת נסיבתית מקנה למדינה הגנה והיא יכולה להשתמש בה גם אם חל הסדר עובדתי אחר, גם במצב כזה ההגנה תוספת, שאם לא כן המחוקק לא ימצא את התכלית שבגינה נתן את ההגנה. ההגנה הזו מטרתה להגן על הקופה הציבורית, אלה הגנות שהוכרו בפס"ד של בית המשפט העליון.
לגבי השאלה אם חל פרט 1 או לא אכתוב טיעון מפורט.
השאלה הראשונה שצריך לשאול את ב"כ המבקשים אם הוא לא יכול לטעון על פרט 11 שזו הבקשה שלו.

עו"ד בן יהודה:
זה כן כתוב בפירוט הסעדים.
חברתי אמרה שאם היו מגישים שתי תביעות נפרדות גם לבית משפט זה וגם לבית משפט אזרחי לא היתה לה מניעה לאחד את התביעות. בית משפט אחד צריך לדון בשתי הסוגיות יחד אי אפשר לפצל אותן.
דיברנו קודם על סמכות, אני חושב יש סמכות לבית משפט זה, על אחת כמה וכמה למה שאמרתי חברתי.
לא שמעתי שאם היינו מגישים בקשה לבית משפט אזרחי הם לא יעלו אותה טענה.
לא צריך לציין הוראת חוק כזו או אחרת.
חברתי אמרה העובדות בין אם יתבררו בערכאה זו או אחרת זו אותה מסכת עובדתית, אני לא צריך לטעון טענות משפטיות למעט הוראות חוק.

עו"ד רביד:
מאחר ולא התייחסתי בתגובתי לעילה הקבועה בסעיף 1 ברשות בית משפט אגיש תגובה לתגובה. מאחר וטענתי כבר טיעון, אבקש בתגובה הזו להתייחס לכל מה שנטען, תגובה לתגובה מלאה.

עו"ד בן יהודה:
התהפכו פה סדרי בראשית, כי חברתי החליטה להגיש טענת סף, יוצא מצב שלנו אין זכות לכאורה להגיש תגובה.

עו"ד רביד:
אבקש שיירשם, כי בהסכמת חברי במידה והודעת החדילה לא תתפוס, נוכל להגיש תגובה לבקשה.
התצהיר מדבר על הפסקת גבייה מוחלטת.
מה שאני הצהרתי זה על דעת הלשכה המשפטית של מנהל מקרקעי ישראל ולאחר שיחה עם המצהיר.

ב"כ הצדדים:
אנו מקבלים את הצעת בית משפט במקום תגובה ותשובה לתגובה לתגובה, להגיש סיכומים בכתב בכל הסוגיות בענין הודעת החדילה.


החלטה

ב"כ המשיב (הנתבע) תגיש את סיכומיה תוך 45 יום.
ב"כ המבקשים (התובעים) יגישו את סיכומיהם תוך 45 יום מיום שיקבלו את סיכומי ב"כ המשיב.
ב"כ המשיב לבקשתה תגיש תגובה קצרה עשרה ימים מיום שתקבל את סיכומי ב"כ המבקשים.
סיכומי כל אחד מהצדדים יוגבלו לעשרה עמודים בהדפסה סבירה.
תגובת ב"כ המשיב תוגבל לשני עמודים בלבד.

ניתנה והודעה היום כ"ז ניסן תשע"ב, 19/04/2012 במעמד הנוכחים.

מרים סוקולוב, שופטת


מעורבים
תובע: ישראל אסל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: