ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד יצחק מולכו נגד אלון מוסאיוף :

ע"א 8543/07

המבקש:
עו"ד יצחק מולכו

נ ג ד

המשיבים:
1. אלון מוסאיוף

2. עו"ד יעקב פרידמן, כונס נכסים

3. הכונס הרשמי

4. אלישבע וולגלרנטר

5. קובסקי לופטמן

6. משה פופקו

7. ישראל שור

8. אברהם שמחה

עיכוב ביצוע

בשם המבקש: עו"ד ג' אפרתי, עו"ד א' מלכה
בשם המשיב 1: עו"ד ז' רבני
בשם המשיב 2: בעצמו
בשם המשיב 3: עו"ד א' פורת
בשם משיבים 8-4: עו"ד מ' חרוץ

בבית המשפט העליון

החלטה

א. בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בן עמי) מיום 15.7.07 בתיק בש"א 2500/06.

ב. בעקבות קריסת עסקיו של משיב 1 (להלן החייב), פתח הבנק הבינלאומי בהליכים למימוש משכנתאות על מספר נכסים בירושלים. בהתמחרות שנערכה ביום 17.1.01 זכה אחד מנושי החייב - וזכייתו אושרה ביום 27.1.01. ביום 20.6.01 ביטל בית המשפט המחוזי את תוצאות ההתמחרות, וקבע כי אחד הרב פולמן הוא הזוכה (ע"א (תל-אביב-יפו) 1961/01 פולמן נ' עו"ד ישי בית און (לא פורסם)). בית המשפט נימק את החלטתו בכך שפולמן:

"הוא, לאמיתו של דבר, דורש טובתם של החייב ובני משפחתו... מוכן לשלם את התמורה... כדי לפדות את השעבודים, ולהסיר מעל ראשם של החייב וילדיו את הסכנה שיפונו מהדירות" (פסקה 7).

בקשת רשות ערעור שהגיש הזוכה המקורי לבית משפט זה, נדחתה ביום 30.6.02 (רע"א 5909/01 גרנות נ' עו"ד ישי בית און (לא פורסם)). ביום 11.9.01 הגישו פולמן וכונס הנכסים צו לחתימת בית המשפט - ולפיו תועבר המשכנתא על שם פולמן. בו ביום נחתם הצו. בסופו של יום איפוא, ועל אף האמור בפסק הדין, לא נפדתה המשכנתא על הנכס, אלא רק הועברה לפולמן וחשש הפינוי לא הוסר. בהמשך אף מכר פולמן חלק מהנכסים. עניינו של ההליך שבפנינו הוא עתירת הנאמן לביטול העברת המשכנתא, ביחס לנכס ברחוב שטראוס שטרם נמכר.

ג. לאחר שדחה טענות סף שונות שהעלה משיב 2, הגדיר בית המשפט את השאלות בהן יש להכריע:

"לגופו של ענין - סלע המחלוקת בין הצדדים הינו, האם במסגרת ההליך בע"א 1961/01 התחייב פולמן לפדות את הנכסים כבא בנעלי החייב, ואז לכאורה על הנכסים להיות מוחזרים לקופת פשיטת הרגל... שאלה נוספת הינה, האם העסקה שאושרה במסגרת פסק-הדין בע"א 1961/01 היתה זהה לעסקה שאושרה במסגרת הפסיקתה" (עמ' 41 פסקה 17).

ד. בית המשפט קבע: "אינני מקבלת את טענת הנאמן כאילו מטרת העסקה היתה פדיון הנכסים מידי הנושה המובטח... אמנם בכתבי הטענות של פולמן הוא שם עצמו כבא בנעלי החייב וכמיטיבו, אולם בשום מקום לא נאמר בהם כי הוא עותר לפדיון הנכסים ולהעברתם לקופת הנאמן" (עמ' 43). ביחס לשאלה השניה, התקבלה טענת המבקש לפיה הצו שהוגש לחתימת בית המשפט לא שיקף נכונה את מסקנת פסק הדין - בין היתר כיון שלא הובטח מעמד הדיירים בנכסים (שרק בגינו נבחרה הצעת פולמן). ברם, נקבע כי:

"ברגיל, כאשר הפסיקתה מנוגדת לפסק הדין שעל בסיסו ניתנה, על צד מעוניין להגיש עליה ערעור או לפנות בבקשה לשינוי הפסיקתה לבית המשפט שנתן אותה (ר' זוסמן, שם). במקרה דנן, אין חולק כי ערעור או בקשה כאמור לא הוגשו, וכי המועד להגשתם - חלף. טוען הנאמן, כי מטעם זה ראוי כי בית משפט זה יפעיל סמכותו ויתקן הפסיקתה כך שתהא תואמת לפסק הדין. דא עקא, בית משפט זה אינו מהווה ערכאת ערעור על בית המשפט שנתן הפסיקתה - אף בכובעו כבית משפט של פשיטת רגל - ומשכך אין בידי אלא לדחות הבקשה" (עמ' 45).

מסיבה זו דחה בית המשפט את בקשת הנאמן, אך הוסיף, "משנקבע בפסק הדין כי 'החייב ובני ביתו נשארים בדירות המשועבדות ואין לפנות אותם מהן'... דחיית הבקשה דנן ואישור המשך הליכי העברת המשכנתאות תיעשה בכפוף לשמירה על זכויות החייב ומשפחתו" (עמ' 45).

ה. כלפי החלטה זו הוגש הערעור לבית משפט זה, וביום 5.12.07 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. יוזכר כי בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי (בש"א 6367/07) נדחתה ביום 20.11.07 (השופט שפירא) - אך ניתן עיכוב ביצוע זמני למשך 30 יום. הבקשה הובאה לפני ביום 11.12.07, והתבקשה תגובת הצדדים עד יום 16.12.07.

ו. החייב, כונס הנכסים והמשיבים 8-4 (שסייעו לה' פולמן ברכישת המשכנתא) התנגדו לבקשה. בין היתר נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן סעד אופרטיבי - וממילא לא ניתן לבקש עיכוב; כי המבקש השתהה במשך שנים ארוכות; שהפרשנות שמבקש הנאמן לתת לעמדת ה' פולמן (העברת הנכסים לקופת פשיטת הרגל) אינה הגיונית, שסיכויי הערעור נמוכים, ושלא צורפו כל הצדדים; ולבסוף, שמאזן הנוחות מחייב את דחיית הבקשה, שכן אם יעוכב מימוש המשכנתא עלול להפוך ה' פולמן עצמו לפושט רגל. עוד נטען שהיה על המבקש (כנאמן בפשיטת רגל) לקבל את רשות בית המשפט להגשת ההליך. משיב 3 (כונס הנכסים הרשמי) הצטרף לעמדת המבקש. נטען - מטעמו בכל הכבוד בצדק – שמהנימוקים המנויים מעלה, המדובר בבקשה לסעד זמני בערעור (בהתאם לתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984), ולא בבקשה לעיכוב ביצוע; אמנם, השיקולים לענין סעד זמני בערעור דומים ביסודם לאלה שבבקשות לעיכוב ביצוע (ראו בש"א 951/96 גולן נ' גולן, פ"ד מט(4) 877 (1996) (השופט כתארו אז – מצא); ע"א 2398/97 אייל נ' אייל פד נא(5) 608, 613-614 (1997) (השופט זמיר); בן-נון, הערעור האזרחי (מה' 2) (2004) 441-440; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מ"ה 9, 2007), 647); קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה (מה' 15, 2007) 1328). בין היתר נטען כי אם לא יינתן הסעד הזמני:
"פתוחה הדרך בפני פולמן לממש את המשכנתא ולמכור את הנכס, ובכך תקבענה עובדות בלתי הפיכות... מנגד אם יידחה מימוש המשכנתא בזמן מה נוסף לא יהא בכך נזק רב לפולמן, אשר רכש את הנכס / המשכנתא, לטענתו... כדי להבטיח את קורת גגם של החייב ובני משפחתו, ומכאן שאין כל דחיפות במימוש המשכנתא. זהו מאזן הנוחות במיצויו..." (סעיף 11).

ז. לאחר העיון ראיתי לקבל את הבקשה, ובהכריעי לכיוון זה נתתי אל ליבי גם את עמדת כונס הנכסים הרשמי והנמקותיו. אין חולק שבית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל בשעתו - 2001 - את תוצאות ההתמחרות, מהטעם שה' פולמן התחייב להבטיח את זכויות הדיירים בנכס, ואוסיף כי גם פנה לבית המשפט במבוקש על-ידיו רק ב-2005. סיכויי ההצלחה בערעור אמנם אינם פשוטים, נוכח היותו של פסק הדין התל-אביבי מ-2001 חלוט, ונוכח הקשיים הפרוצדורליים הלא מבוטלים שעליהם הצביע בית המשפט המחוזי בירושלים; אך איני בא לקבוע לעת הזאת מסמרות, לבד מן האמירה שהנושאים שבמחלוקת (לרבות בגדרי תום לב) ראוי שיהא להם יומם הערעורי בלא קביעת עובדות שאין מהן חזרה. סבורני איפוא כי כף מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה. אזכיר, כי גם בית המשפט קמא קבע שעל אף תוצאת החלטתו, הליכי העברת המשכנתאות ייעשו "בכפוף לשמירה על זכויות החייב ומשפחתו": בנסיבות אלה לא ברור כיצד מתכוון ה' פולמן לממש את המשכנתא בטווח הזמן המיידי. נוכח הזמן שכבר חלף - לא תיעשה איפוא כל פעולה למימוש המשכנתא, עד להכרעה בערעור. ועם זאת סברתי כי בהתחשב בהחלטתי זו, יש להקדים את מועד שמיעת הערעור (הקבוע כעת ליום 30.10.08), והוא יישמע בתוך שישה חודשים. אין צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום ט' בטבת תשס"ח (18.12.07).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: עו"ד יצחק מולכו
נתבע: אלון מוסאיוף
שופט :
עורכי דין: