ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרי יוסף נגד צבע שמואל ושות' :

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

בפני: כבוד השופטת רוית צדיק
נ.צ מר אלכס לוין (ע)
תובעים
פרי יוסף
ע"י ב"כ עו"ד יעקב זילברמן

-נגד-

הנתבעים:
1.צבע שמואל ושות'
2.צבע שמואל
ע"י ב"כ עו"ד ד. מימון

פסק דין

בפנינו תביעתו של מר פרי יוסף (להלן התובע) כנגד צבע שמואל ושות' (להלן – הנתבעת) ומר שמואל צבע (להלן - הנתבע) לקבלת תשלומים שונים מכח הסכם העסקה אשר נחתם בין הצדדים (להלן - הסכם העסקה) .

העובדות הרלוונטיות-

2. ביום 20.8.08 נחתם בין הצדדים הסכם העסקה.

3. במסגרת ההסכם היה על התובע לנהל את עסקי הנתבע ושותפיו בתאילנד.

4. התובע התקבל לעבודה כמנכ"ל כאשר תחומי עיסוקו וסמכויותיו נקבעו מעת לעת על ידי הנהלת החברה.

5. במסגרת עבודתו נדרש התובע לשהות בפתאיה בתאילנד ולבחון כדאיות מספר פרויקטים.
ביום 22.8.08 נסע התובע לפתאיה.

6. ביום 22.10.08 אושפז התובע בבית חולים בצ'אנג מאי.

העדים-
7. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבע העיד מר אורי גלזר שותף בפרויקט נשוא התביעה (להלן- מר גלזר) , מר ראובן בן שלמה - מכר הנתבע מתאילנד.

שהות התובע בצ'אנג מאיי-

8. לטענת התובע, כעולה מתצהירו (סעיף 15) נסיעתו לצ'אנג מאי נועדה לבחון עלויות תשומות בניה וכח אדם אשר יגויס לטובת הפרויקט ולצורך קידום הפרויקט ,בתיאום עם הנתבע.
מנגד טען הנתבע כי התובע טוען טענות שקריות ואין כל רלוונטיות לעלויות תשומות הבניה וכח האדם בצ'אנג מאי לפרויקט לשמו נסע התובע לפתאייה.
לטענת הנתבע, התובע שהה בטיול בצפון תאילנד ללא ידיעתו שעה שהיה אמור לעבוד בפתאיה המרוחקת מרחק רב מצ'אנג מאי.

9. עיון בכתב התביעה מלמד כי התובע לא הזכיר ולו ברמז קל את שהייתו בצ'אנג מאי ונסיבות עזיבתו את פתאייה. כל שנכתב בפרק "ביטוח רפואי" הוא כי "בתאריך 22.10.08 התגלה כי התובע חלה במחלה קשה הקשורה עם תפקודי כבד עם סיבוכים רבים"... ככל שאכן נסע התובע לצ'אנג מאי לצרכי עבודה לא ברור מדוע בכתב התביעה אין כל אזכור לגרסה ולמעשה לא קיימת כל גרסה בעניין הצורך בנסיעה והשהות בצ'אנג מאי .
לכתב התביעה צירף התובע מכתבים ותוכניות עסקיות אשר נשלחו אל הנתבע לרבות מכתב מיום 22.10.08 בו נרשם כי התובע מנהל מו"מ עם משרד ארכיטקטים בבנקוק. הדעת נותנת כי ככל שהתובע אכן נסע לצ'אנג מאי במטרה לבחון כדאיות עסקית הקשורה לפרויקט, היה עליו לדווח על כך בזמן אמת לנתבע. לא ברור מדוע המכתב הנזכר לעיל אינו כולל פרטים בעניין נסיעתו לצ'אנג מאי (ביום 22.10.08).

10. זאת ועוד. כאשר נשאל התובע מדוע לא שלח מייל לנתבע בו תיאור הממצאים אשר נמצאו עקב בדיקתו, השיב כי המידע נכלל בתוך חוות הדעת בעניין עלויות הקמת המתקנים והתוכנית העסקית בנויה על מחירים אלה. לשאלה מתי שלח את המייל לנתבע האם לפני שהותו בצ'אנג מאי השיב – "שלחתי מיילים רבים לנתבע חלק לפני וחלק אחרי. אני לא זוכר מתי זה שצורף נשלח" (עמ' 12 לפר' שורות 8-4).
אין בידנו לקבל טענות אלה שעה שעל גבי התוכנית העסקית אשר צורפה לכתב התביעה צוין תאריך 10.10.08. לא ברור כיצד התוכנית כללה מחירי עלויות עובדים ובניה אותם קיבל לדבריו מקבלנים בצ'אנג מאי, עת שהה בצ'אנג מאי רק מיום 20.10.08 ואילך (עמ' 11 לפר' שורות 18-17).

11. יתרה מכך, במכתב התשובה אשר נשלח ע"י התובע מיום 18.12.08 נרשם בסעיף 9 כדלקמן: "לעניין נסיעתו של מרשי לאזור צ'אנג מאי . הנסיעה היתה על חשבונו של מרשי ובזמנו החופשי, כאשר הדבר לא פגע בעבודתו של מרשי למעסיקו, כך שהדבר לא רלוונטי מבחינת מרשך". ממכתב זה עולה בבירור כי מדובר בנסיעה פרטית.

12. הסתירות בין גרסת התובע למועדי המכתבים, השמטת הנסיעה לצ'אנג מאיי מתכתובות הצדדים בזמן אמת, מובילה למסקנה כי נסיעתו של התובע לצ'אנג מאי הייתה נסיעה פרטית אשר אינה כרוכה בפרויקט. כפועל יוצא מקביעה זו מצאנו לקבל את גרסת הנתבע על פיה התובע נסע לצ'אנג מאי ללא ידיעתו או הסכמתו.

התשלומים אשר שולמו לתובע בתאילנד-

13. לטענת התובע, עם הגעתו לתאילנד שולם ע"י הנתבע סכום של 5,000$. מנגד טען הנתבע כי שולם לתובע סכום של 10,000 $ בפגישה אשר נערכה בבית מלון בפתאיה בנוכחות מר אורי גלזר כעולה מעדותו.

14. כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם שולמו כספים בתאילנד, השיב תחילה כי אינו זוכר. בהמשך העיד כי "היה סכום ששולם לי אני לא זוכר באיזה נסיבות על חלק מההוצאות שלי". לשאלת בית הדין האם כאשר הגיע לתאילנד קיבל כסף ממישהו, השיב - "כן קיבלתי מהנתבע כסף, ביום שהוא הגיע לתאילנד כשבוע לאחר הגעתי וזה כיסה את שכר טרחת חודש ספטמבר. מעבר לזה לא קיבלתי כספים נוספים. שכר טרחה אני מתכוון שזה המשכורת שלי". בנוסף העיד התובע כי קיבל סכום של 5,000 $ (עמ' 10-9 לפר' שורות 33 ואילך).
לשאלה האם קיבל שכר עבור חודש אוגוסט השיב התובע בשלילה. משנדרש להבהיר מדוע זקף את הכסף דווקא לחודש ספטמבר ולא חודש אוגוסט השיב כי מערכת היחסים בינו לבין הנתבע היתה חופשית התחשבנויות הסופיות נעשו בסוף כל תקופה. (עמ' 10 לפר' שורות 30-26, עמ' 11 לפר' שורות 2-1).

15. לעניין התשלומים אשר שולמו לתובע בתאילנד הצהיר מר גלזר בתצהירו כי - "שהינו במלון מטרופול אל קיי שנמצא ברח' דיאנה בעיר פאטיה בתאילנד, שם נפגשנו בלובי עם מר יוסף פרי ובנוכחותי העביר מר שמואל צבע למר יוסף פרי סך של 10,000$ ארה"ב" ובהמשך - "בנוכחותי ספר מר יוסף פרי את הכסף ואישר למר צבע כי אכן יש בחבילה סך של 10,000$ ארה"ב".

בחקירתו הנגדית אישר מר גלזר את הצהרתו (עמ' 23 לפר' שורות 20-19). משנשאל מדוע לא חתם התובע על מסמך במועד קבלת הכספים השיב כי היחסים התבססו על אמון והתובע אמור היה להתעסק עם סכומים גבוהים יותר מבלי שנדרש לחתום על מסמכים (עמ' 24 לפר' שורות 10-6).

16. לאחר עיון במסמכי התיק ושמיעת העדים מצאנו לקבל את גרסת הנתבע על פיה שולם לתובע סכום של 10,000 $ עם הגעתו לתאילנד ונפרט.
התובע מסר בעניין זה מספר גרסאות אשר אינן מתיישבות זו עם זו באופן שיש בהן כדי להפחית ממהימנות גרסתו. בתצהירו הצהיר כי קיבל שכר עבור חודש ספטמבר בלבד ללא נקיבת סכום ספציפי. בתחילת עדותו העיד כי אינו זוכר האם קיבל כסף כאשר הגיע לתאילנד ובהמשך עדותו לאחר שעומת עם טענתו, העיד כי קיבל סכום של 5,000 $.
מנגד, גרסת הנתבע הייתה מהימנה עקבית ונטולת סתירות. בעדותו בפנינו חזר הנתבע באופן ברור וסדור על האמור בתצהירו (ראה עמ' 14 לפר' שורות 16-13; עמ' 21 לפר' שורות 11-9) כמו כן גרסתו נתמכה בעדות מר גלזר.

17. יתרה מכך, ככל שאכן שולמו לתובע כגרסתו 5,000$ בלבד, לא ברור מדוע לא עתר לקבלת כספים עבור חודש אוגוסט. טענת הנתבע על פיה נהוג לשלם שכר עבור תקופת העבודה הראשונה (דהיינו חודש אוגוסט) הגיוניות ומתיישבת עם סדר הדברים.
בנוסף כאשר נשאל התובע על ידי בית הדין מהם החודשים בהם לא שולם שכרו השיב - "למעט ספטמבר אני מדבר על אוקטובר ונובמבר למעשה עד דצמבר"... (עמ' 8 לפר' שורות 14-13). כך גם במכתב ב"כ התובע מיום 26.11.08 נרשם "לא שילמת משכורות לחודשים 10/08- 11/08". דהיינו אין אזכור בעדותו או במכתב מאת בא כוחו, לתשלום שכר עבור חודש אוגוסט.

18. לא מצאנו לקבל את טענות התובע על פיהן לא ברור כיצד טוען הנתבע לתשלום סך של 10,000 $ בהעדר אסמכתא המאשרת קבלת הכספים. אין חולק כי לתובע שולם סכום של 5,000$ מבלי שנדרש לחתום על מסמך (עמ' 11 לפר' שורות 13-12). מכאן, אין בהעדר מסמך בכתב המאשר קבלת סכום של 10,000 $ כשם שאין כל מסמך המאשר קבלת 5,000$, כדי לדחות טענת הנתבע.

עוד נציין כי התובע העיד מספר פעמים כי היחסים בין הצדדים היו חופשיים וידידותיים (עמ' 10 לפר שורות 28-29; עמ' 11 לפר' שורות 2-1) כך אף העיד הנתבע (עמ' 14 לפר' שורות 6-5). באופן זהה העיד מר גלזר (עמ' 24 לפר' שורה 8). ההתנהלות המתוארת, מבהירה מדוע לא חתם התובע על מסמך המאשר קבלת הכספים.

19. אשר לטענה כי לא הומצאו לתובע תלושי שכר- אין כל ספק כי יש מקום להוקיע התנהלות מעסיק אשר בניגוד לדין אינו מנפיק לעובדיו תלושי שכר. מעבר לאמור, לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר קיימת סנקציה כנגד אי הנפקת תלושי שכר. עם זאת לא מצאנו כי יש בכך כדי להוות ראיה לטענה כי שולם לתובע שכר של 5,000$ דווקא , שכן גם ביחס לסכום זה אשר לשיטת התובע שולם, לא הונפק תלוש שכר.

20. בנסיבות אלה ולאור כל המפורט מקבלים אנו את גרסת הנתבע כי שולם לתובע סמוך לאחר הגעתו לתאילנד סכום של 10,000$.
להשלמת התמונה מצאנו להוסיף כי לסכום זה יש להוסיף סך של 3,000$ אשר קיבל התובע שעה ששהה בצ'אנג מאי ולאחר שחלה (ראה סעיף 37 לכתב התביעה), וסכום נוסף בסך של 1,000 ₪ אשר שילם הנתבע בסיום פגישה שהתקיימה בין השניים בארץ (ראה סעיף 32 לכתב התביעה).

תקופת העבודה -

21. תחילת יחסי העבודה-
התובע טען כי החל עבודתו אצל הנתבע ביום 20.8.08. מועד זה הינו המועד בו נחתם בין הצדדים הסכם עבודה. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי נסע לתאילנד ביום 22.8.08 (עמ' 4 לפר' שורות 9-8). משעבודת התובע, בהתאם להסכם העסקה בין הצדדים בוצעה בפתאיה בתאילנד, אנו קובעים כי התובע החל עבודתו ביום 22.8.08.

22. סיום יחסי העבודה-
לטענת התובע, יחסי העבודה בין הצדדים התקיימו גם לאחר חזרתו ארצה על כן נדרש הנתבע לשלם תשלומים שונים מכח הסכם העסקה בתקופת שהותו בארץ. עוד נטען כי בתאריך 11.11.08 הגיע התובע לארץ לפגישת התייעצות והמשך תכנון עבודה. לאחר חזרתו ארצה הודיע הנתבע כי בשלב זה תבוצע העבודה בישראל ועליו להמשיך בעיבוד התוכנית העסקית. בפגישות שהתקיימו בישראל הפציר התובע בנתבע לשלם את משכורותיו והחיובים האחרים אותם התחייבו הנתבעים לשלם. למרות העיכוב בתשלומים הביע התובע נכונותו להמשיך לעבוד ולשרת את הנתבעים, כל זאת לאור הבטחות הנתבע לתשלום הכספים. ביום 26.11.08 פנה התובע במכתב אל הנתבע על מנת לקבל זכויותיו כעובד, ולברר האם פוטר מעבודתו. במכתב התשובה אין כל התייחסות לסיום יחסי העבודה .לתובע לא ניתן מכתב פיטורים או מכתב סיום עבודה. בנסיבות אלה טען התובע כי זכאי הוא לתלושי משכורת בגין כל תקופת עבודתו ושכר עבור חודשים אוגוסט (חלק יחסי), אוקטובר – דצמבר 2008 וינואר 2009.
בסיכומיו טען התובע לראשונה כי מדובר בהפרת חוזה לתקופה קצובה על כן זכאי הוא למשכורות גם בגין חודשים פברואר – מרץ 2009 בסך של 10,000 $, וזאת משהחל לעבוד במקום אחר רק בחודש מרץ. יצוין כי בכתב התביעה לא הועלתה טענה בדבר הפרת חוזה לתקופה קצובה.

23. מנגד טען הנתבע כי יש לקבוע את מועד נסיעתו של התובע לצ'אנג מאי, ביום 20.10.08 כמועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים שכן בתקופה זו חלה התובע, אושפז והפסיק עבודתו. כן טען הנתבע כי עם שובו ארצה המשיך התובע לטפל במחלתו וכל פעולותיו המועטות בארץ היו העברת המידע אשר אסף בתאילנד. כמו כן הדו"ח המסכם אשר העביר התובע לנתבע נעשה בחופזה ואינו עולה בקנה אחד עם העובדות. משהתובע חדל מעבודתו מיוזמתו, תוך הפרת אמון בוטה וביצוע מהלכי מרמה אין מקום לקבל טענתו לקיום יחסי עובד מעביד ולו ליום אחד נוסף לאחר יציאתו לחופשה בצ'אנג מאי.

24. משנשאל התובע מתי בפעם האחרונה נתן שירות לנתבע השיב - "בפגישה האחרונה שלנו" לשאלה מתי התקיימה הפגישה השיב - "אני לא זוכר מתי זה היה אולי בתחילת דצמבר. זאת היתה פגישת דיווח . פגישות כאלה נערכות בדר"כ בין שעה לשעתיים..כאשר אתה נפגש עם הנתבע באותו יום מסוים בישראל אתה לא מתחיל לספר לו מה עשית בשלושה חודשים כי על זה יש כבר עשרות מיילים , מה שנשאר לעשות זה איזה סיור מוחות שנועד לראות איך מקבלים את השלב הבא אם יש שלב הבא" (עמ' 9 לפר שורות 20-17).

כאשר נתבקש לאשר כי בחודש נובמבר זומן למפגש עם השותפים להצגת פעילותו בתאילנד והוצאותיו העיד תחילה כי התקיימו הרבה פגישות בישראל בהן לא שולמו כספים (עמ' 8 לפר שורות 25-24). בהמשך טען כי נפגש עם הנתבע - "בין פעמיים לארבע לא זוכר". כאשר עומת עם הטענה כי לגרסת הנתבע נפגשו פעמיים בלבד השיב –"אני יכול לבדוק את זה. בפגישה אחת הוא הוציא 1,000 ₪ מהכספומט ופגישה אחרת היתה בנוכחות מר גלזר וזה לפחות שתי פגישות. אולי היו עוד פגישות אני לא זוכר . אני לא מקבל את הטזה שהיו רק שתי פגישות אני צריך לבדוק" (עמ' 9 לפר' שורות 26-21). לשאלה האם עשה דבר מה בקשר לפרויקט בתאילנד בין הפגישות , השיב התובע "המתנתי לתשובות" (עמ' 9 לפר שורות 28-27). בעדותו אישר התובע כי לפגישה אשר נקבעה בין כל השותפים לא הגיע. כאשר נשאל מדוע לא הגיע לפגישה השיב- "זה הקש ששבר את גב הגמל ..הבנתי שגם הפגישה הזו לא אמורה להתקיים..סף הסבלנות שלי לגבי תבוא תלך מחר מחרתיים פקעה" (עמ' 8 לפר' שורות 27-23).

מנגד טען הנתבע כי התקיימו שתי פגישות (עמ' 20 לפר 'שורות 25-26; עמ' 21 לפר' שורות 14 - 13). כאשר נתבקש לאשר כי התובע לא עבד בארץ השיב בחיוב והוסיף-"איזה עבודה הוא יכול לעשות בארץ?" (עמ' 22 לפר' שורות 2-1).

25. לאחר קריאת כתבי הטענות על נספחיהם ושמיעת עדויות הצדדים מצאנו לקבוע כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו לאחר שהות התובע בימי מחלה כפי שיובהר להלן.
אין חולק כי ביום 22.10.08 אושפז התובע בבית חולים בצ'אנג מאי לשם נסע ללא אישור המעסיק ולצרכיו הפרטיים.
העובדה כי הנסיעה הייתה בהעדר אישור אין בה כדי להשליך על קיום יחסי עבודה בין הצדדים בתקופת שהות התובע בימי מחלה עד לשחרורו מבית החולים בצ'אנג מאי.
משלא הוכח אקט של ניתוק יחסי עבודה בין הצדדים המשמעות היא כי כל עוד שהה התובע בימי מחלה הגם שיסודם ביציאה לחופשה שאינה באישור, לא התנתקו יחסי העבודה בין הצדדים.

26. מנגד יש לדחות טענת התובע בדבר קיום יחסי עבודה לאחר חזרתו ארצה שכן לא הוצגה כל ראיה כי עם שובו ארצה החל מחודש נובמבר ואילך בצע עבודה כלשהי עבור הנתבעים.

כעולה מהעדויות הצדדים נפגשו פעמיים (חרף טענת התובע כי עליו לבדוק את הנושא לא הוגש דבר) , במסגרת פגישות אלה התובע דיווח על הישגיו בתאילנד, תבע את זכויותיו הכספיות ובין לבין המתין לתשובות. טענת התובע כי בתקופה זו המשיך לשרת את הנתבעים אינה עולה מעדותו ואינה מתיישבת עם טענת הנתבע אשר לא נסתרה. עוד נבהיר כי התובע טען במהלך עדותו כי הפגישות בארץ נועדו לקבלת כספים המגיעים לו דהיינו, לא מדובר בפגישות עבודה אלא פגישות שעניינן בתשלומי עבר שלא שולמו. מעבר לאמור נוסיף כי משהתובע נשכר לבחינת פרויקט בתאילנד, לא ברור מהי העבודה אשר בצע בארץ למעט העברת מידע שנאסף על ידו בתקופת שהותו בתאילנד.

27. זאת ועוד.לטענת התובע ביום 26.11.08 נשלח אל הנתבע מכתב במסגרתו התבקש להודיע האם התובע פוטר אם לאו, התובע הפנה לסעיף 24 למכתב . עיון במכתב מעלה כי אין בו כל דרישה לבירור השאלה אם התובע פוטר אם לאו. במכתב אין זכר לסעיף 24, אליו הפנה התובע. כמו כן האמור במכתב מלמד דווקא כי שאלת ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים הייתה ברורה וכלל לא עמדה על הפרק באותו שלב. הוצגה דרישה מפורשת לשיפוי התובע בגין מיטלטלין אשר הותיר בתאילנד, אולם אין אזכור לעניין סיום יחסי העבודה.
מהאמור עולה כי כבר בחודש נובמבר היה ברור לתובע כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו. כפועל יוצא מקביעתנו איננו מקבלים את טענת התובע כי משלא קיבל כל הודעה בדבר סיום יחסי העבודה או מכתב פיטורים זכאי הוא לשכר ותשלומים שונים עד לקבלת המכתב.

28. אשר לתביעת התובע לזכויות שונות עד לחודש מרץ 2009 – הדיון בטענות אלה מתייתר נוכח קביעתנו לעיל. למעלה מהדרוש ולמרות העלאת הטענה לראשונה בסיכומי התובע לא מצאנו לקבל טענת התובע כי מדובר בהפרת חוזה לתקופה קצובה. בהתאם ללשון ההסכם, תקופת ההעסקה הייתה בת שנה ולחילופין עד לסיום הבניין הראשון ומסירתו ללקוחות עם אופציה להארכה (סעיף 3.7 להסכם). מלשון ההסכם עולה כי ההעסקה אינה קצובה ויתכן ותמשך על פני שנה או עד לסיום הבניין אולם, אין באמור כדי ללמד על העסקה לתקופה קצובה.
לפיכך סבורים אנו כי אין מדובר בחוזה לתקופה קצובה מכוחו זכאי התובע לשכר עבודה עד לחודש מרץ 2009.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו לאחר שהות התובע בימי מחלה ועם חזרתו ארצה ביום 11.11.08.

האם יש לקצוב את שכר התובע למחצית השכר המוסכם?

29. לטענת הנתבע התובע לא עבד בתקופת שהותו בתאילנד. אולם, כעולה מהעדויות בזמן אמת לא סבר הנתבע כי התובע אינו מבצע את עבודתו נאמנה ומטעם זה בלבד לא מצאנו לקצוב את שכר התובע לתקופת עבודתו כדי מחצית השכר.

כאשר נשאר הנתבע בחקירתו הנגדית "אתה טוען בתצהירך שהתובע לא עשה שום עבודה נכון או לא נכון? " השיב בשלילה והוסיף - "..בהתחלה כל זמן שלא היה הקטע של צ'אנג מאי נתתי בתובע אמון מלא ואף נפגשתי עם האדריכל שהיה לנו חוזה איתו והוא נמצא לא מתאים"... (עמ' 15-14 לפר' שורות 32 ואילך). בהמשך הבהיר הנתבע- "קודם כל היה בינינו קשר טלפוני ומיילים של לפחות פעם בשבוע. הוא אמר לי שהוא נפגש ועוד כל מיני דברים. אני פה בארץ ונתתי לו יד חופשית מבחינתי הפרויקט צריך להתקדם אם זה עוד שבוע או שבועיים לא משנה לי, אני צריך לקבל דוח סופי ולהחליט אם לוקחים אותו או לא. הכוונה היתה לבדוק כדאיות ראשונית של הפרויקט" (עמ' 20-19 לפר' שורות 31 ואילך).

30. לאור עדות הנתבע סבורים אנו כי הטענה על פיה יש לקצוב את שכר התובע לכדי מחצית, אינה עולה בקנה אחד עם המציאות כפי שנחזתה על ידי הנתבע בזמן אמת. בנוסף, לא הונחה בפנינו ראשית ראיה כי הנתבע פנה בטרוניה כלשהי לתובע במהלך חודשים ספטמבר - אוקטובר בהם שהה בתאילנד. בנסיבות אלה מדובר ב"חכמה לאחר מעשה" אשר נטענה בדיעבד משהתברר כי התובע נסע לצ'אנג מאי.
אשר על כן ,דיו טענת הנתבע לתשלום מחצית השכר, להדחות.

תשלום משכורות וקבלת תלושי שכר–

31. בהתאם להסכם (סעיף 5.2) משכורתו החודשית הכוללת (ברוטו) של התובע עמדה על סך של 5000$ ארה"ב. סכום זה מורכב מתשלום שכר בסיסי בסך של 4000$ ותשלום סך של 1,000 $ עבור שעות נוספות גלובליות.

32. נוכח קביעתנו לעיל על פיה לתובע שולם סכום של 10,000 $ עם הגיעו לתאילנד ומשיחסי העבודה בין הצדדים התקיימו מיום 22.8.10 ועד למועד חזרתו ארצה ,דין תביעת התובע לתשלום שכר בגין חודש נובמבר ואילך, להדחות.

לאור האמור ומשהוכח כי בהגיעו לתאילנד שולם לתובע סך של 10,000 $ דהיינו ,מלוא השכר בגין תקופת עבודתו , התביעה לתשלום יתרת שכר עבודה,נדחית.
עם זאת על הנתבע להמציא לתובע תלושי שכר בגין תקופת עבודתו.

תשלומים שונים-

33. נקדים ונאמר כי אין להיעתר לתביעת התובע לקבלת תשלומים אשר ביחס אליהם לא הומצאה אסמכתא כלשהי. משעסקינן בהוצאות אשר ככל שהוצאו בפועל הוצאו לצרכי המעסיק, על המעסיק להיווכח הן כי העובד אכן הוציא את ההוצאות בפועל, והן כי ההוצאות אכן דרושות לצורך ייצור הכנסתו ועומדות בדרישת הסבירות. הדברים נכונים ביתר שאת נוכח תפקידו של התובע והמרחק הפיזי הרב בינו לבין מעסיקו.

34. זאת ועוד - תמוהה בעינינו טענת התובע כי אסמכתאות שונות אשר היה בהן לתמוך טענותיו בדבר תשלומים שונים נותרו בתאילנד. בתקופת שהותו בארץ, כעולה מעדותו , דרש כספים בגין הוצאותיו. הדעת נותנת כי היה עליו להביא עימו את האסמכתאות הרלוונטיות, ככל שהן קיימות, לצורך קבלת תשלום.
הלכה פסוקה היא כי "הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג ... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן, למעשה, משקל ראייתי לראיה שלא הובאה..." (י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי (תשס"ד - 2003), בעמ' 1650, כפי שצוטט בעב"ל 1230/04 המוסד לביטוח לאומי - מוסקינוב אלכסנדר, פסק הדין מיום 15.3.04). הדברים יפים בהתאמה לענייננו משלא הובהר מדוע התובע בחר שלא להביא עימו אסמכתאות אשר לטענתו תומכות בגרסתו ומלמדות על הוצאותיו בפועל.

תשלום הוצאות רכב-

35. בהתאם לסעיף 5.7 להסכם החברה התחייבה לשלם עבור השכרת רכב ,הוצאות דלק וביטוחים נדרשים לרבות תחזוקה.

בגין רכיב זה עותר התובע לקבלת סכומים עבור השכרת רכב בתאילנד לתקופה של 2.5 חודשים בסכום של 95,000 בהט (10,500 ₪) וחודשיים נוספים בארץ בסכום של 7,000 ₪.

36. הנתבע לא הכחיש כי לתובע לא שולמו הוצאות רכב ( עמ' 17 לפר' שורות 19-21). מנגד לתובע אין קבלות או חשבוניות בדבר הוצאותיו בתאילנד .לטענתו בנוגע להשכרת רכב בניגוד להוצאות אחרות נהוג ליתן קבלה (עמ' 6 לפר שורה 29) .התובע הפנה לאתרי שכירת רכב בתאילנד על מנת ללמד על שיעור ההוצאה.

37. סבורים אנו כי אין בהפניה לאתר אינטרנט כדי ללמד האם אכן הוצאה ההוצאה בפועל. מעבר לדרוש נציין כי כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית כמה שילם עבור יום השכרת רכב נקב בסכומים אשר אינם מתיישבים עם הסכומים בתצהירו (ראה עמ' 12 לפרוטוקול שורות 19-18). 12). כמו כן תקופה מסיימת נסע בטוסטוס ולא ברכב. לאור כל האמור ובהעדר אסמכתא לתשלום בגין השכרת רכב והוצאות נלוות לרכב, דין התביעה בגין רכיב זה ,להדחות.

תשלום עבור הוצאות מגורים –

38. לטענת התובע, חרף התחייבות הנתבע לא הועמדה לרשותו דירה מתאימה בתאילנד או בארץ, על כן חב הנתבע בתשלום שכר דירה. לטענתו, שכירת הדירה נעשתה בתיאום עם הנתבע לאחר אישורו על בסיסו נחתם חוזה שכירות מיום 26.8.08. בהתאם לחוזה שילם התובע 20,000 בהט לחודש וכן הפקיד כעירבון סכום נוסף של 40,000 בהט.

39. התובע עתר לקבלת תשלומים עבור שישה חודשי שכירות שכן עובר לחזרתו ארצה שילם דמי שכירות ל- 3 חודשים נוספים שעה שלא ידע כי לא ישוב לתאילנד. הוצאותיו בגין שכירת הדירה לתקופה זו עמדו על סך של 120,000 בהט.
בנוסף עתר לקבלת סכום של 40,000 בהט בגין ערבון אשר חולט עקב אי חזרת התובע לתאילנד. לטענתו סה"כ דמי שכירות כולל העירבון ,עומד על סך של 17,600 ₪.
בנוסף עתר התובע לתשלום שכר דירה בתקופת שהותו בארץ לאחר חזרתו(חודשיים )בסכום של 4,000 ₪.
עוד עתר התובע לתשלום הוצאות טלפון ואינטרנט בסכום של 60,000 בהט (כ- 6,600 ₪).

40. מנגד טען הנתבע כי לכל היותר היה עליו לשלם לתובע דמי שכירות בגין חודשיים בסך של 40,000 בהט בלבד. כן נטען כי הסכומים הנטענים עבור דמי שכירות אינם סבירים.

41. לכתב התביעה צורף חוזה שכירות הדירה בתאילנד (נספח ז' לתצהיר).
מההסכם עולה כי התובע שילם במעמד חתימת החוזה 60,000 בהט (20,000 בהט כשכר דירה בגין החודש הראשון ועוד 40,000 בהט כערבון (SECURITY DEPOSIT). אמנם לא צורפה כל אסמכתא כי התובע שילם סך של 20,000 בהט בגין חודש נוסף של שכירות אך מחוזה השכירות עולה כי זהו הסכום החודשי ונוכח קביעתנו כי בין התובע לנתבע התקיימו יחסי עבודה כל עוד שהה התובע בתאילנד היה על הנתבעים לשלם לתובע שכר דירה גם בגין חודש אוקטובר. לפיכך על הנתבעים לשלם לתובע סכום של 80,000 בהט (40,000 שכר דירה + 40,000 ערבון ) העולים כדי 9,965 ₪ (לפי שער הבהט העומד על 8.0279 לש"ח).
מסכום זה יש להפחית סך של 1,000 ₪ אשר שולמו לתובע לאחר חזרתו ארצה.

42. עוד נציין כי טענות התובע בדבר תשלום מראש לארבעה חודשים נוספים לא הוכחו . מעבר לכך טענה זו אינה מתיישבת עם לשון ההסכם על פיו התשלום הינו תשלום חודשי.
כמו כן תביעת התובע לתשלום שכר דירה בארץ נדחית אף היא מהטעמים שהובאו לעיל בפרק הוצאות רכב .

43. יתר תביעות התובע להחזר הוצאות טלפון ואינטרנט נדחות בהעדר אסמכתא להוכחת הסכומים הנטענים.
פעם נוספת נדגיש כי לא ברור מדוע בנסיבות בהן ידע התובע כי עתיד הוא לטוס ארצה לדרוש את שכרו לרבות הוצאותיו בגין הפרויקט , לא הצטייד באסמכתאות המלמדות על ההוצאות להן נדרש בתקופת שהותו בתאילנד.
טענת התובע על פיה על הנתבעים לשאת בהוצאות מאחר ולא סופקה סביבת עבודה דבר אשר אילץ את התובע להשתמש בדירתו כמשרד לצורך עבודתו ,אין בה כדי להעלות או להוריד שעה שהתובע לא הציג כל אסמכתא בעניין זה ואין בידנו כל מדד לבחינת הוצאותיו.

נוכח כל האמור אנו קובעים כי על הנתבעים לשלם לתובע בגין הוצאות מגורים סך של 8,965 ₪.

ביטוח רפואי –

44. לטענת התובע הנתבע הפר את ההסכם העבודה וסירב או התרשל עת לא נערך ביטוח בריאות וביטוח חיים. התובע, נסע לצ'אנג מאי לצרכי עבודה ובמהלך עבודתו חלה כמתואר במסמכים הרפואיים שצורפו לתצהירו. משהנתבע לא רכש ביטוח רפואי למרות התחייבותו לעשות כן נאלץ הוא להוציא מכיסו כספים רבים בגין טיפולים רפואיים . סך הוצאותיו עמדו על כ- 5000$ בהם יש לחייב את הנתבע עקב רשלנותו. מסכום זה יש להפחית סך של 3,000$ אשר קיבל התובע לידיו מאת חסידות חב"ד לצורך כיסוי חלק מההוצאות הרפואיות. עוד טען התובע כי בשל מצבו הרפואי הנוכחי חברות הביטוח מסרבות לבטחו בפוליסת ביטוח חיים (RISK ) ללא החרגה בגין תפקודי כבד.
על כן מבוקש לחייב את הנתבע לרכוש עבור התובע ביטוח בריאות ולשלם דמי ההחרגה או פרמיות מוגדלות על מנת שהתובע יהיה מבוטח גם בגין בעיות תפקודי כבד.

45. מנגד טען הנתבע כי התחייב לממן את רכישת הביטוח אך לטענתו התובע היה צריך לטפל בתהליך הרכישה. נוכח מעמדו כמנכ"ל היה עליו לבצע את כל הפעולות הנדרשות לפוליסת הביטוח. העובדה כי כמעט חודשיים לאחר תחילת עבודתו לא הייתה פוליסת ביטוח מלמדת על תפקודו. עוד נטען כי הנתבע הפנה את התובע לחבר המתגורר בפתאיה – מנחם בורשטיין (להלן- מנחם) לצורך ביצוע ביטוח רפואי מתאים. התובע בחר מסיבותיו הוא לא לרכוש את הביטוח. בשלב מאוחר יותר הפנה התובע את הנתבע לחברת ביטוח בארץ אשר הצעתה הייתה יקרה באופן משמעותי מהביטוח שהוצע בפתאיה. התובע הסכים עם הנתבע כי הביטוח בארץ יקר ובשיחה זו הופנה שנית למנחם.

46. עוד טען הנתבע כי הכיסוי הביטוחי, ככל שהיה, מותנה בכך שהמבוטח ביצע את כל החיסונים המתחייבים. על פניו נראה כי ממילא לא היה תוקף לפוליסה נוכח אי קיום תנאי מקדמי זה על ידי התובע. בנסיבות בהן נסע התובע לצ'אנג מאי לכל היותר היה זכאי לקבל את הכיסוי הרפואי שהיה מקבל אילו היה מבוטח. כמו כן הנתבע מכחיש את הקשר הסיבתי בין העדר ביצוע הביטוח להוצאות שהוצאו . לתובע אשם תורם בשיעור 100% לנזקו בשל התנהגותו. כן נטען כי אין לראות בתשלום בסך 3,000$ כהכרה כלשהי במחויבות הנתבע.

47. הסכם העסקה בין הצדדים קבע כי החברה תרכוש עבור העובד ביטוח רפואי וביטוח חיים. בנסיבות אלה סבורים אנו כי היה על הנתבע לפעול לביטוח התובע כאמור בהסכם. העובדה כי עסקינן בתפקיד בכיר דוגמת מנכ"ל אין בה כדי לפטור את המעביד מהאחריות הרובצת על כתפיו מקום בו הוסכם באופן מפורש כי החברה תדאג לביטוח רפואי. בנסיבות אלה ולאור לשון החוזה אין די בהפניית התובע למר בורשטיין. היה על הנתבע להוכיח פעולה אקטיבית של ממש שנעשתה על ידו כדי לרכוש לתובע ביטוח רפואי וביטוח חיים.

כמו כן טענות הנתבע לעניין עמידה בתנאי מקדמי בדבר חיסונים כמפורט בהוראות משרד הבריאות ובפוליסה לדוגמא אין בהן כדי לגרוע מאחריות הנתבע והתחייבותו במועד חתימת החוזה.

48. משקבענו כי בין הצדדים שררו יחסי עבודה מיום 22.8.08 ועד לחזרת התובע ארצה זכאי התובע לפיצוי בגין אי רכישת ביטוח רפואי וכפועל יוצא מקביעה זו להוצאות הרפואיות אשר הוצאו על ידו בתקופת היותו בימי מחלה.

49. אשר לתביעת התובע לעניין סעיף ההחרגה – מאחר ורכיב זה לא כומת על ידי התובע בכתב התביעה,לא ברור הסעד הכספי בו יש לחייב הנתבעים, על כן דין התביעה לעניין תשלומי פרמיה מוגדלים,להדחות.
יצוין כי למעט נספח ט' לתצהיר התובע המעיד על הוצאות אשפוז בסכום של 60,000 בהט בקירוב, ביחס ליתר הוצאות התובע ברכיב זה (תרופות; פינוי באמבולנס; דירה + הוצאות בית + עוזרת בית; הוצאות נסיעה לצורך קבלת טיפולים) לא הובאה כל אסמכתא. הדברים אשר נקבעו לעניין אי צירוף אסמכתא יפים בהתאמה להוצאות אלה אשר אינן מגובות במסמך כלשהו.
לאור האמור לעיל על הנתבעים לשאת בהוצאות אשפוז התובע בבית החולים בסך של 60,000 בהט כעולה מהמסמכים אשר צורפו לתביעתו.

50. משאין מחלוקת כי במועד שהותו בבית החולים הועבר לתובע סכום של 3,000$ מטעם הנתבע, העומד על סך של 11,919 ₪ בהתאם לשער היציג של הדולר (3.973ש"ח) ושעה שעל הנתבעים לשלם לתובע בגין הוצאות אשפוז סך של 60,000 בהט השווים לסך של 7473 ₪ ,עולה כי לא נותרה יתרה לתשלום בגין רכיב זה.

הוצאות נוספות-

51. לטענת התובע בהתאם להסכם העסקה היה על הנתבעים לכסות את כל הוצאותיו בגין עבודתו. לטענתו, על מנת לעבוד בתאילנד נאלץ לשלם סכומים נכבדים בגין ויזה ואשרת שהייה. הוצאותיו בגין האמור עמדו על כ- 480 ₪ בארץ ובתאילנד עמדו הוצאותיו בגין רכיב זה על סך של 990 ₪.
נחזור ונציין כי גם ביחס לרכיב זה ההוצאות הנטענות הן בארץ והן בתאילנד אינן מגובות באסמכתא כלשהי ולו לכאורה ,על כן דין התביעה בגין רכיב זה, להידחות.

שיפוי בגין חפצים שהושארו בתאילנד-

52. לטענת התובע נאלץ להשאיר חפצים בשווי כולל של 15,000 ₪ בדירה בתאילנד בשל כך נדרשים הנתבעים לשפותו בגין חפצים אלה (העתק קבלה צורף נספח י' לתצהיר התובע). מנגד טען הנתבע כי התובע הסתפק בציון הטענה במכתבו , בתביעתו , בתצהירו ולמעט צירוף קבלה בגין רכישת מחשב לא נעשה דבר על מנת להוכיח טענותיו.

53. סבורים אנו כי טענת התובע נטענה בעלמא ובאופן סתמי בהעדר ראשית ראיה לסכומים או לחפצים אשר נותרו בתאילנד,לפיכך דין תביעתו בגין רכיב זה,להדחות.

54. סוף דבר-

התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעים ישלמו לתובע סך של 8,965 ₪ בגין הוצאות מגורים בתאילנד,בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף ימציאו הנתבעים לתובע ,תלושי שכר לתקופת עבודתו .
הסכום הנזכר לעיל לרבות תלושי השכר יועברו לידי התובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

נוכח התוצאה אליה הגענו ישא כל צד בהוצאותיו.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ב בתמוז תשע"ב, 12 יולי 2012, בהעדר הצדדים.
.

נ.צ מר אלכס לוין (ע)

רוית צדיק, שופטת

ק: נעמי ט.
4 מתוך 14


מעורבים
תובע: פרי יוסף
נתבע: צבע שמואל ושות'
שופט :
עורכי דין: