ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אביב גייגו :

בפני כבוד השופט יהושע צימרמן

בעניין:
מאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד מיכל לוי

נגד

נאשם
אביב גייגו
ע"י ב"כ עו"ד פון וייזל

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו

פסק דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק

כתב אישום וגירסת התביעה

כתב אישום

הנאשם מואשם בכך שבהיותו נהג רכב מסחרי מסוג GMC מספר 4462118, ובעת נהיגתו ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, נהג בחוסר זהירות, סטה מנתיב נסיעתו שלא בבטחה ופגע ברכב אחר, ולאחר מכן עלה על מדרכה ופגע בעמוד.
בהמשך לאמור, ובמקום לעצור במקום התאונה, האיץ הנאשם את מהירות נסיעתו, עזב את המקום, ללא מסירת פרטים לנהג המעורב, לנהג הנפגע ובלא שדיווח כנדרש למשטרה.

עדות הנהג הנפגע

בפני ביהמ"ש העיד מר אלחנן אליה אשר נהג ברכב הנפגע אשר תיאר את קרות התאונה.
העד מוסר כי לאחר שרכבו נפגע המשיך הרכב הפוגע בנסיעה מהירה, כאשר הוא דולק בעקבותיו.
וכך מתאר העד הנפגע "נסעתי אחריו על מנת לרשום את המספר, ראיתי את מספר הרכב, הקראתי לאשתי את המספר והיא רשמה את זה בפלאפון" בהמשך מוסר העד כי הרכב שפגע בו הוא מסוג GMC סבאנה בצבע לבן (עמוד 3 פרוטוקול מיום 22.4.12).

עדות הנוסעת ברכב הנפגע

בפני ביהמ"ש העידה הגברת רעות יפרח, שהיתה נוסעת ברכבו של העד אלחנן אליה.
העדה מסרה בחקירתה הראשית כי לאחר התאונה הם נסעו בעקבות רכב הפוגע כדי לרשום את מספרו, העדה לא ראתה את מספר הרכב ואולם אמה ובעלה (עד התביעה - נהג הרכב שנפגע), הקריאו לה את מספר הרכב והיא רשמה מספר זה בפלאפון הנייד שהיה ברשותה. העדה גם זוכרת שבצד ימין של הרכב "היה כתוב 101" (עמוד 6 שורה 22), ומחקירתה הנגדית עולה כי מדובר במדבקה ועליה המספר 101, מדבקה שהיתה ממוקמת מאחורי הרכב.

השאלה שבמחלוקת

ב"כ הנאשם, כמפורט בסיכומיו ממקד את עיקר טענותיו בשאלת זיהויו של הרכב הפוגע וטוען כי מחומר הראיות לא ניתן לקבוע שעדי התביעה אכן זיהו נכונה את מספר הרכב הפוגע ועל כן לא ניתן לייחס את האשמה לנאשם.

דיון והכרעה

אכן סבור אני כי יש ממש בטענות ב"כ הנאשם.
הבסיס לאישום נעוץ בזיהוי ,מעבר לכל ספק סביר ,של רכב הנאשם, זיהוי אשר אמור להשען ברובו על מספר הרכב הפוגע יחד עם נתונים נוספים אשר אמורים לחזק זיהוי זה,ולאחר שבחנתי את הראיות נותר ספק בליבי שמא חלה טעות בזיהוי .הרכב

טעות אפשרית בהקראת/הקלדת/שמירת מספר הרכב:

הנהג הנפגע ראה מספר רכב ,ברכב הפוגע, ואולם הוא לא ערך כל רישום של מספר זה.
תוך כדי נסיעה וכאשר דלק ,לאחר תאונת דרכים, בעקבות הרכב הפוגע ,הקריא בקול את המספר לעדת התביעה הנוסעת אשר הקלידה את המספר במכשיר הטלפון הנייד שהיה בידה.
במקביל עשתה כן גם נוסעת נוספת שהיתה ברכב.
העדה מסרה בחקירתה הראשית "את המספר של הרכב ראו אמי ובעלי הם הקריאו לי את זה ואני כתבתי את זה בטלפון" (עמוד 6 שורה 18) ואולם בחקירה הנגדית נשאלה "סיפרת בהודעה שאמך ובעלך הקריאו לך את המספר" והעדה השיבה "נכון אני רשמתי את המספר שאמא שלי הקריאה למרות שאני לא זוכרת זאת חד משמעית, אני חושבת" (עמוד 7 שורה 10).
מסתבר שהעדה מקנה משקל רב יותר להקראת המספר ע"י הנוסעת הנוספת שלא העידה במשפט.
יתרה מזאת הנהג הנפגע אף לא ידע לומר האם הנוסעת - עדת התביעה ,הקלידה במכשיר הטלפון, את המספר שהוא הקריא או שהנוסעת הנוספת הקריאה (עמוד 5 שורות 30-31).
כבר בשלב זה יכול לעלות החשש שמא כאשר נוסעת ונהג, כשכל אחד רואה מספר כלשהו, מקריאים בקול, בחלל הרכב, בלחץ הארועים,מייד לאחר תאונת דרכים , תתרחש טעות כלשהי.
בתשובה לשאלת הסניגור מסרה העדה כי מכשיר הטלפון שהיה ברשותה באותו עת היה ללא "הגנה על מקשים" (עמוד 7 שורה 13).
מסתבר אם כן שכבר בשלב ההקלדה הראשונית של המספר תיתכן טעות, בין אם מדובר בטעות בהקראת המספר ובין אם מדובר בטעות בהקלדתו, או בשמירתו בהמשך,וודאי כאשר אין הגנה ונעילה על מקשי המכשיר.

טעות אפשרית בהעברת מספר הרכב לגורמי החקירה

בשלב זה ,מייד לאחר התאונה והמרדף,הראיה המרכזית לקשירת הנאשם לארוע הינה הרישום על גבי צג מכשיר הטלפון.
הנהג הנפגע לא ידע לומר האם מספר הרכב הועתק מצג מכשיר טלפון לרישום במסמך כלשהו.
לעומתו הנוסעת עדת התביעה מוסרת "אחרי זה בעלי העתיק את המספר לדף..." (עמ' 6 ש' 23).
לעדה אין ספק שבעלה –הנהג הנפגע רשם בפתק את מספר הרכב ואילו הרושם עצמו מסופק בעניין.
הפתק אינו בפני בית המשפט ,לא ידוע מה עלה בגורלו ,ואולם אין ספק שהנהג הנפגע בהודעתו במשטרה, ובמסגרת חקירתו, הקריא את מספר הרכב הפוגע לגובה הודעתו,ממכשיר הטלפון ולא מכל פתק שהוא כשהעד כלל אינו זוכר קיומו של פתק שכזה .
צג מכשיר הטלפון ובו מספר הרכב הפוגע לא צולם.
בשלב כלשהו לאחר מכן נמחק מספר הרכב מזכרונו של מכשיר הטלפון.
לסיכום ביניים כאשר אין ,לא פתק,לא צילום צג המכשיר ,ואף לא המכשיר עצמו,לא ניתן לסמוך על כך שמספר הרכב הוקרא נכון לחוקר , ונרשם נכון על ידו.

אי העדת עדה רלוונטית

אם בזאת לא די הרי שהתביעה אף לא הכלילה את הנוסעת הנוספת שהקריאה את מספר הרכב בין עדי התביעה.
הסניגור ביקש להביאה כעדת הגנה. הנוסעת ביקשה להשתחרר מהתייצבות בפני ביהמ"ש, ביהמ"ש דחה את בקשתה, ועל אף זאת בחרה הנוסעת שלא להתייצב, ונזכיר כי הנוסעת הינה אמה של עדת התביעה, וחמותו של עד התביעה,ולכל הדעות עדה מרכזית בתיק.

משמעותה של המדבקה עם המספר 101

בנקודה זו מקבל אני את גירסת התביעה שברכב הנאשם היתה "מדבקה" עם המספר 101, כפי שהעידה עדת התביעה ותימוכין לדבר בעדות עד ההגנה מר מתי ברזן.
יחד עם זאת אין בכך כדי לשנות את מסקנתי.
קבעתי לעיל שלא ניתן להסתמך על זיהויו של מספר הרכב,ויתכן שהרכב הפוגע היה בעל מספר רישוי אחר ,בנסיבות אלו אין בקיומה של מדבקה, שלעצמה, כדי להוות קשירה מספקת של רכב הנאשם לארוע, מעבר לכל ספק סביר כנדרש במשפט הפלילי. וודאי נכון הדבר במדבקה ,בתיק זה, שאינה כה יחודית וחריגה .

לאור האמור,משהתעורר בליבי הספק ,אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ב , 11 יולי 2012, בהעדר הצדדים

מזכירות לבטל מועד שימוע הכרעת הדין ולשלוח פסק הדין לצדדים


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אביב גייגו
שופט :
עורכי דין: