ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמי מוצרי נוי נגד קארשי אינטרנשיונל בע"מ :

בבית המשפט העליון

ע"א 3647/12

המבקשים:
1. עמי מוצרי נוי

2. שלומי נחאיסי

נ ג ד

המשיבה:
קארשי אינטרנשיונל בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בת"א 2330/05

בית משפט השלום התייחס בפסק דינו לכל אחד מפריטי היודאיקה השנויים במחלוקת. לענייננו חשובות הקביעות הנוגעות לפריט המכונה "מנורת בית המקדש", לגביו נקבע כי המשיבה הפרה בפעולותיה את הסכם הפשרה. עוד נפסק שהמשיבה ביצעה גניבת עין, משום שהוכחו שני יסודות העוולה: המוניטין של המשיבה, והטעית הצרכנים על ידי המבקשים. באשר למוניטין, דגם המנורה פורסם בקטלוג של המשיבה כבר בשנת 2002; המשיבה הציגה שרטוטים של הדגם; ותצהיר רואה החשבון של המשיבה מעלה כי מאז שנת 2002 מכרה המשיבה כ-8,000 יחידות מהדגם. באשר להטעיה, קיים דמיון בולט בין הדגמים של המבקשת ושל המשיבה: בסיס המורכב משני משושים שמונחים זה על גבי זה, האחד גדול מהשני; על גבי שני הבסיסים חרוטים סמלי השבטים; בחלקו העליון של הבסיס חקוקות המילים "ירושלים" ו-"Holy Land"; וקני המנורה הם מעוגלים ועליהם חרוזים. השוני העיקרי בין הדגמים מצוי בעיטורים על הבסיס התחתון של בתי הנר, אך אין בכך כדי להאפיל על הדמיון. על יסוד האמור נקבע שהמבקשת ביצעה עוולה של גניבת עין, וכן הפרה את הסכם הפשרה. היא חויבה בתשלום פיצויים בסך 30,000 ₪ ללא הוכחת נזק, והוצא נגדה צו מניעה קבוע אשר אוסר עליה להפיץ או למכור את דגם המנורה.

החלטה

1. מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (ת"א 2330/05, כבוד השופט י' גייפמן), אשר חייב את המבקשים לפצות את המשיבה בגין הפרת הסכמים וגניבת עין, ולהימנע מהפצה או מכירה של דגמים מסוימים. הבקשה מתרכזת בדגם אחד – "מנורת בית המקדש".

2. מבקש 1 הוא מנהלה של מבקשת 2 (להלן: המבקשת). המבקשת והמשיבה עוסקות בהפצת מוצרי יודאיקה, ומשווקות את מוצריהן לאותן חנויות.

בעקבות סכסוך משפטי שהתעורר בין המבקשת לבין המשיבה, נחתם בין הצדדים ביום 27.11.2003 הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין. בסעיף 11 להסכם נכתב, בין היתר, כי הצדדים מתחייבים לקיים "תחרות מסחרית הוגנת, ללא העתקה, זיוף ופעולות דומות". נקבע שהפרת תנאי זה תחייב את הצד המפר בפיצוי מוסכם בסך 25,000 דולר, בנוסף לכל סעד אחר המגיע על פי דין.

זמן מה לאחר חתימת ההסכם הגישה המשיבה כנגד המבקשת שתי תביעות. לטענתה, המבקשת חיקתה שלושים ואחד מוצרי יודאיקה של המשיבה. פעולות אלו מנוגדות להסכם הפשרה, ומקימות, בנוסף, את יסודותיה של עוולת גניבת העין – לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק).

בית משפט השלום התייחס בפסק דינו לכל אחד מפריטי היודאיקה השנויים במחלוקת. לענייננו חשובות הקביעות הנוגעות לפריט המכונה "מנורת בית המקדש", לגביו נקבע כי המשיבה הפרה בפעולותיה את הסכם הפשרה. עוד נפסק שהמשיבה ביצעה גניבת עין, משום שהוכחו שני יסודות העוולה: המוניטין של המשיבה, והטעית הצרכנים על ידי המבקשים. באשר למוניטין, דגם המנורה פורסם בקטלוג של המשיבה כבר בשנת 2002; המשיבה הציגה שרטוטים של הדגם; ותצהיר רואה החשבון של המשיבה מעלה כי מאז שנת 2002 מכרה המשיבה כ-8,000 יחידות מהדגם. באשר להטעיה, קיים דמיון בולט בין הדגמים של המבקשת ושל המשיבה: בסיס המורכב משני משושים שמונחים זה על גבי זה, האחד גדול מהשני; על גבי שני הבסיסים חרוטים סמלי השבטים; בחלקו העליון של הבסיס חקוקות המילים "ירושלים" ו-"Holy Land"; וקני המנורה הם מעוגלים ועליהם חרוזים. השוני העיקרי בין הדגמים מצוי בעיטורים על הבסיס התחתון של בתי הנר, אך אין בכך כדי להאפיל על הדמיון. על יסוד האמור נקבע שהמבקשת ביצעה עוולה של גניבת עין, וכן הפרה את הסכם הפשרה. היא חויבה בתשלום פיצויים בסך 30,000 ₪ ללא הוכחת נזק, והוצא נגדה צו מניעה קבוע אשר אוסר עליה להפיץ או למכור את דגם המנורה.

להשלמת התמונה יצוין כי המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהוא מציין שסיכויי הערעור אינם משכנעים, וכן שלא הוכח שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

3. בבקשה דנא טוענים המבקשים כי מנורת שבעת הקנים – שמופיעה בדגם השנוי במחלוקת - היא סמל המדינה. לכן, לא היה מקום להוציא צו מניעה שיעניק למשיבה זכות שימוש בלעדית בסמל. טענה נוספת היא שחברה אחרת מייצרת את דגם המנורה במשך שנים רבות, ולכן אין למשיבה כל זכויות בדגם. כן נטען שלא ניתן משקל מספק להבדלים בעיצוב הדגמים, ולהשגות שהעלו המבקשים בנוגע לשרטוט ולדוח רואה החשבון שהציגה המשיבה. באשר למאזן הנוחות, נטען כי למשיבה לא יגרם כל נזק מעיכוב פסק הדין, בעוד שלמבקשים יגרם נזק ממשי באשר הם יהיו "מנועים דה פאקטו" מלשווק את המנורה.

עמדת המשיבה היא כי הטיעון הנוגע לסמל המדינה לא הועלה בערכאה הראשונה, ועל כן אין מקום להעלותו בערכאת הערעור. בנוסף, בין דגם המנורה לבין סמל המדינה קיימים הבדלים צורניים רבים. באשר למאזן הנוחות, המבקשים משווקים מאות מוצרים שונים ועל כן צו המניעה שהוצא נגד שיווק המנורה לא יסב להם נזק ממשי.

4. עצם הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עיכוב ביצוע יינתן רק אם המבקש הראה שסיכוייו לזכות בערעור - טובים, ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו. שתי המשוכות הן משולבות, במובן מסוים: ככל שאחת מהן מתקיימת באופן מובהק יותר - כך קטן הצורך בעמידה במשוכה השנייה (ראו: ע"א 1734/12 פרנקל נ' עמנואל (12.3.2012)).

לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובצרופות נראה כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים דים, במידה הנדרשת לקבלת בקשה מעין זו. הדמיון הרב עליו הצביע בית המשפט המחוזי, בין דגם המנורה של המבקשים והדגם של המשיבה, מבסס לכאורה את החשד כי המבקשת הפרה את הוראות הסכם הפשרה. הסכם זה אוסר, כזכור, על העתקה של דגמים. ברם הדמיון האמור מלמד לכאורה, ומבלי להכריע בדבר באופן סופי, כי העתקה כזו התבצעה על ידי המבקשים. אותו דמיון רב אף מלמד, על פני הדברים, כי מתקיים חשש להטעיית הצרכנים. לכך יש לצרף את הממצאים העובדתיים הנוספים שנקבעו בבית המשפט המחוזי - פרסומים בקטלוגים של המשיבה, שרטוטים ותצהיר רואה החשבון. אף אלו מלמדים, על פני הדברים, שיסוד המוניטין הוכח כדבעי בפני בית המשפט קמא.

המבקשים העלו שתי טענות נוספות כנגד המוניטין: ייצורו של הדגם על ידי חברה אחרת מזה שנים רבות, וקיומו של סמל המדינה. באשר לחברה האחרת, נראה - מבלי לקבוע מסמרות בדבר - כי אין בטענה זו כדי לשנות את התוצאה. כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, המבקשים לא הוכיחו שאותה חברה פלונית אכן מייצרת מזה שנים רבות דגם מנורה זהה לדגם של המשיבה, באופן שיקעקע את המוניטין הנטען של המשיבה. באשר לסמל המדינה, אין מחלוקת כי למשיבה אין זכויות על הסמל. כך גם הצהיר בא כוח המשיבה: "צורת המנורה והשבטים מופיעים גם בסמל המדינה ואין לנו זכויות לגביהם". ברם השאלה שעמדה לבירור היא האם הדגם המוקטן שעיצבה המשיבה, על כל פרטיו, מהווה יצירה עצמאית אשר צברה מוניטין מספק משל עצמה. בית המשפט המחוזי השיב על כך בחיוב, על בסיס הנימוקים שצוטטו לעיל. כאמור, המבקשים לא הצליחו להפריך טענה זו בערכאה קמא, ונראה כי הסיכויים שיצליחו לעשות כן בערכאה זו – אינם גבוהים. זאת משום שעל פני הדברים נראה כי קיימים הבדלים בולטים בין דגם המנורה בו עסקינן לבין סמל המדינה, דוגמת העדרם של עלי זית ושמה של מדינת ישראל, ותוספת הכיתוב "ירושלים" ו-"Holy Land". יתירה מכך, בבסיס התביעה שהוגשה ניצב הסכם בין הצדדים אשר קיבל תוקף של פסק דין. המבקשים אינם מכחישים דבר קיומו של הסכם זה. לכאורה, הם הפרו את תנאיו.

סיכומו של דבר, בנקודת הזמן הנוכחית נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים דיים, באופן שיספיק כדי לעבור את המשוכה הנדרשת לצורך עיכוב ביצוע.

5. באשר למאזן הנוחות, על פני הדברים - טענותיהם של המבקשים מתמקדות אך ורק בנזק שייגרם להם אם לא יעוכב ביצועו של צו המניעה. ברם בנקודה זו לא השלימו המבקשים את המלאכה המוטלת עליהם, ולא הבהירו מדוע הם סבורים כי הנזק שייגרם להם אם לא יעוכב הביצוע, גדול מן הנזק שייגרם למשיבה אם כן יעוכב הביצוע. על פניו, נראה כי במקרה הנוכחי מאזן הנוחות איננו נוטה לאף צד באופן מובהק יותר: מתן הצו יאפשר למבקשים לייצר את הדגם השנוי במחלוקת ולהרוויח ממכירתו. אי-מתן הצו ישלול מן המבקשים רווחים אלו, ויאפשר למשיבה לנסות ולגרוף אותם לכיסה. כלומר, הדילמה שלפנינו היא בכיסו של איזה צד יונחו הרווחים ממכירת דגמי המנורה. בראייה זו - כפות המאזניים הן כמעט מעוינות, ומכל מקום לא הוסבר על ידי המבקשים מדוע מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם.

בהקשר זה יודגש כי אין ממש בטיעון שהעלו המבקשים, ולפיו אי-מתן הצו יעניק למשיבה "מונופול" על סמל המדינה. כפי שהובהר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, צו המניעה אוסר על המבקשים לייצר ולמכור מנורה מדגם 7601 – הוא הדגם שעיצבה המשיבה. הצו איננו מעניק לאיש "מונופול" על הסמל.

כאמור, נראה שטיעוניהם של המבקשים בסוגיית מאזן הנוחות אינם מתייחסים לפיצויים שהושתו עליהם. למעלה מן הדרוש אציין כי פיצויים אלו הם בגדר סעד כספי מובהק. כידוע, בית משפט זה יטה פחות למתן צו עיכוב ביצוע בסעדים מעין אלו, שמטבעם הינם הפיכים ואין בהם יתרון ברור לצד אחד על פני רעהו. נראה שטעמים אלו נכונים במידה רבה אף בעניין שלפנינו. יוער כי אף הנזק שעלול להיגרם למבקשים אם יתקבל הערעור, כתוצאה מאי-מתן עיכוב הביצוע ביחס לצו המניעה הקבוע, הינו בר-פיצוי. נימוק זה מצטרף לנימוקים שצוינו לעיל.

6. הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ₪.

ניתנה היום, י"ז באלול התשע"ב (4.9.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: עמי מוצרי נוי
נתבע: קארשי אינטרנשיונל בע"מ
שופט :
עורכי דין: