ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי נחמיאס נגד מדינת ישראל :

בש"פ 5919/12

העורר:
אלי נחמיאס

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 9.7.2012, בתיק מ"ת 14879-04-12, שניתנה על-ידי כבוד השופט נ' אבו טהה

החלטה

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מפי כבוד השופט נ' אבו טהה), בתיק מ"ת 14879-04-12, מיום 26.7.2012, בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר

2. ביום 10.4.2012 הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד תשעה נאשמים, שבו העורר הוא הנאשם 3. כתב האישום מגולל מסכת של ארבעה עשר אישומים, מהם ארבעה מיוחסים, בין היתר, לעורר. להלן תמציתם:

א. האישום הראשון לכתב האישום – בתקופות זמן שונות, החל משנת 2003, היו הנאשמים 7-1 מאוגדים בארגון פשיעה אשר פעל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת, עד למעצרם במהלך חודש מרץ 2012 (להלן: הארגון). במסגרת הארגון, בראשו עמד הנאשם 1, חברו הנאשמים יחדיו למטרות פליליות, שכללו, בין היתר, ביצוע עבירות של החזקת מקומות למשחקים אסורים, ארגון הימורים בעיר אשדוד ובעיר בית שמש, הלבנת הון, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה, השתלטות עבריינית על מכרזי הפעלת שירותים בחופי העיר אשדוד, עבירות מס, הסתייעות בעובדי ציבור לשימוש ברעה במעמדם ובסמכויותיהם כדי לקדם את פעילותו הפלילית של הארגון, סחיטה בכוח ובאיומים של מהמרים ושחקנים אסורים, וכן של בעלי עסקים בעיר אשדוד, על מנת להניעם לשלם לארגון סכומי כסף גבוהים.

באישום זה, מתואר תפקידו של העורר בארגון, כמי שכיוון ופיקח על הפעילות שעניינה ניהול משחקים אסורים במועדוני ההימורים, תוך הסתייעות בתשתית הלבנת ההון של הארגון כדי להסתיר את פעילותו העסקית בתחום ההלוואות בריבית, וההשקעות בנדל"ן. נטען, כי העורר שימש כשותפו ואיש סודו הקרוב של הנאשם 1, בכל הקשור לשליטה בכספים שהופקו בבתי ההימורים, וכן פעל לשיבוש חקירת המשטרה בקשר למעורבות הנאשם 1 בניהול "קלוב הדקל", ומעורבות נאשם זה בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות, שארעה ב"קפה תפוזי", אשר בבעלות העורר. כן נטען, כי העורר היטיב לנצל את תשתית הלבנת ההון של הארגון, בין היתר, כדי להסתיר ולהסוות את השקעות הנדל"ן שביקש לערוך, ואת ההלוואות בריבית שניתנו על-ידו.

על יסוד עובדות האישום הראשון, הואשם העורר בעבירה של מנהל בארגון פשיעה, לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה).

ב. האישום השני בכתב האישום – נטען כי העורר לקח חלק בהחזקת מקומות למשחקים אסורים, ארגון הימורים, הלבנת הון, סחיטה באיומים, והדחה חקירה, במסגרת ארגון פשיעה בבתי הימורים בעיר אשדוד. במהלך השנים 2011-2003, ניהלו אנשי ארגון הפשיעה את משחקי המזל האסורים וההימורים ב"קלוב הדקל" שבאשדוד, כאשר הרווחים שהופקו ממשחקי המזל וההימורים הועברו לשליטתם של הנאשם 1 והעורר. בכתב האישום נטען כי מחזור הכספים המצטבר של פעילות "קלוב הדקל", במהלך השנים 2011-2003 עמד על 46,051,377.40 ₪, וסך ההכנסות אשר הנאשם 1 והעורר הפיקו מפעילותם בו, עמד על 4,227,839.97 ₪. עוד נטען כי הכנסות אלו, כמו גם עצם קיום העסק, לא דווחו לרשויות מס הכנסה ומע"מ.

עוד מתואר, כי במהלך השנים 2011-2009, ניהלו אנשי הארגון משחקי מזל אסורים והימורים ב"קלוב הרמב"ם" שבאשדוד. כאשר רווחי ניהול משחקי המזל וההימורים הועברו לשליטתם של הנאשם 1 והעורר, במזומן. המאשימה טוענת כי מחזור הכספים המצטבר של פעילות "קלוב הרמב"ם", במהלך השנים 2011-2009 עמד על 3,203,932.60 ₪, והיקף ההכנסות, אשר הנאשם 1 והעורר הפיקו מפעילותם ב"קלוב הרמב"ם", עמד על 285,429.26 ₪. נטען כי הכנסות אלו, כמו גם עצם קיום העסק, לא דווחו לרשויות מס הכנסה ומע"מ.

בנוסף לפעילויות אלו, מתאר האישום השני את פעילותם של "קלוב שבי ציון", "קלוב הראשונים" ו"קלוב דקר", כמקומות בהם ערך הארגון משחקי מזל אסורים, אשר הופעלו בידי אנשי הארגון.

על יסוד עובדות האישום השני, הואשם העורר בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בקשר עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; עבירות של החזקת מקום למשחקי מזל אסורים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 228 רישא לחוק העונשין, בקשר עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; עבירות של ארגון הימורים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 225 לחוק העונשין, בקשר עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; עבירות של הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק לאיסור הלבנת הון), בקשר עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; וכן עבירות של העלמת הכנסות במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס ההכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 117א לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

ג. האישום השלישי בכתב האישום – נטען כי העורר לקח חלק בביצוע עבירות של הלבנת הון, במסגרת פעילות של ארגון הפשיעה. במהלך השנים 2010-2003, ביצע הנאשם 7 הפקדות שוטפות של צ'קים, וכספי מזומן, אשר מקורם בהכנסותיהם של הנאשם 1 והעורר מעסקי ההימורים המפורטים בכתב האישום, ואשר מהווים "רכוש אסור", כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון. במסגרת זו, הועבר סכום על סך 335,000 ₪, שביקש העורר להעביר לידי יזם נדל"ן לטובת רכישת נדל"ן להשקעה, ביום 14.5.2009, לחשבונו של היזם על-ידי הנאשם 7, וזאת על חשבון כספי ההימורים שצבר הנאשם 7 בחשבונותיו. כך גם, החזרי הלוואה, אשר הסתכמו במיליון ₪, הוחזרו לעורר באמצעות חשבונו של הנאשם 7.

על יסוד עובדות האישום השלישי, הואשם העורר בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, בקשר עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; עבירות של הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, בקשר עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; וכן עבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, בקשר עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

ד. האישום השמיני בכתב האישום – נטען כי ביום 7.6.2011, בסמוך לשעה 18:00, ישב הנאשם 1 בפיצוציית "קפה תפוזי" (להלן: הפיצוצייה) השייכת לעורר, ושוחח במכשיר הטלפון הנייד תוך יצירת רעש, אשר הפריע לאלכסנדר ריאסני (להלן: המתלונן), אשר ישב גם הוא במקום. נטען כי המתלונן פנה לנאשם 1 בבקשה להנמיך את קולו בשיחת הטלפון. בתגובה, תקף הנאשם 1 את המתלונן במכות עזות, הפילו מכיסאו, והשליך עליו בקבוקי משקה, אשר עמדו על השולחן, אליו הסב המתלונן. כתוצאה ממעשי הנאשם 1, נגרמו למתלונן מכאובים בכל חלקי גופו, וכן חבלה וחתך בראש. משהחלה חקירה משטרתית אודות אירוע התקיפה, פעל הנאשם 1 מול העורר, ומול אשת העורר, בניסיון לברר מה נקלט במצלמת האבטחה בפיצוצייה, הנחה את העורר לבדוק מול מתקין המצלמה את זווית הצילום, וכן לפעול באמצעות עורך דין למשיכת המחשב בו מתועדת התקיפה מידי המשטרה, לאלתר. נטען, כי נוכח פנייתו של הנאשם 1, מיהר העורר יחד עם חבר בארגון, כדי לנסות ולמנוע את תפיסת המצלמות, בהן תועד הנאשם 1, כדי להכשיל את החקירה הפלילית שנפתחה בעניינו של הנאשם 1.

על יסוד עובדות האישום השמיני, הואשם העורר בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

הבקשה למעצר עד תום הליכים

3. עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את תשעת הנאשמים, ובכללם את העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

בבקשה נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, לרבות, האזנות סתר מהן עולה תשתית ארגונית, שיטתית ומתמשכת שהתקיימה בין חברי הארגון; עדויותיהם של מהמרים, מפעילי הימורים ואחרים בקשר להפעלתם של בתי הימורים רבים על-ידי הנאשמים; עדויות רבות אודות הפחד והאימה, שהיוו אמצעי קבוע לקידום הפעילות של הארגון; עדויות באשר לביצוע עבירות הלבנת הון; פלטים ונתונים בנקאיים המעידים על ביצוע עבירות הלבנת הון ועבירות מס; תיעוד חזותי של חלק מאירועי האלימות; וכן דוחות פעולה, מזכרים ודוחות תפיסה המשתלבים עם יתר הראיות.

לטענת המשיבה, נגד הנאשמים קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שכן קיים יסוד סביר לחשש כי הם יסכנו את ביטחונו של אדם ואת ביטחון הציבור. חשש זה נלמד מהתנהגות הנאשמים, אשר חברו יחדיו לביצוען של עבירות פליליות רבות, שנעברו במסגרת ארגון פשיעה. כן נטען, כי נגד הנאשמים קמה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, על רקע ביצוע מספר עבירות, שנעברו באלימות חמורה ובאכזריות. עוד טענה המשיבה, כי נגד הנאשמים קמה גם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי, מאחר שקיים יסוד לחשש כי אם הנאשמים ישוחררו למעצר, הם ישבשו את הליכי המשפט נגדם, יתחמקו מהלכי שפיטה או יביאו להעלמת רכוש, להשפעה על עדים, או לפגיעה בראיות בדרך אחרת. חשש הנלמד מאופן פעולות הנאשמים לשם סיכול פעולות חקירת המשטרה והחלטות בית המשפט, כמו האימה שזרעו בקרב אנשים.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי מסוכנותו של העורר מוכחת מעצם העובדה כי העורר פעל כמכוון ומפקח של הפעילות הנוגעת לניהול ההימורים, לצד שימוש בתשתית הלבנת ההון של הארגון, לשם הסתרת פעילותו העסקית. החשש משיבוש, עולה בעיקר בשל מעשיו של העורר בשיבוש חקירת המשטרה בכל הנוגע ל"קלוב הדקל" ולאירוע התקיפה בנסיבות מחמירות שבוצע על-ידי הנאשם 1 כלפי אחר. כמו כן, נטען כי לחובת העורר השני רישומים פליליים קודמים, הכוללים הרשעה בעבירת ביצוע עבודות ללא היתר, ואי הרשעה בעבירת היזק לרכוש במזיד.

לאור האמור, טענה המשיבה, כי לא ניתן הסתפק במקרה זה בחלופת מעצר, משלא ניתן ליתן בנאשמים ובעורר בכלל זה, אמון בסיסי כי יקיימו תנאיה של חלופת מעצר כלשהי, ועל כן, יש להורות על מעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

החלטת בית משפט קמא

4. ביום 23.5.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי. מהתסקיר עולה, כי העורר סובל מבעיות הימורים ושימוש בסמים, וכי הוא מגלה נכונות להמשיך בטיפול נפשי שהחל, על מנת להתמודד עם התמכרויות אלו. שירות המבחן התרשם, כי העורר נוטה לצמצם את קשייו ואת בעיותיו, ולהדגיש את תפקודו הנורמטיבי. נוכח הפער בין אורח החיים שתיאר העורר לבין האמור בכתב האישום, העריך שירות המבחן כי נשקפת מהעורר רמת סיכון גבוהה להתנהלות, שעלולה להביא לידי שיבוש מהלכי משפט. כן נאמר, כי כל חלופה שהיא, לא תוכל להיות הרמטית, שעה שקרוביו המוצעים יתקשו להתמודד עם הפרות התנאים המגבילים, ולוותר על הלויאליות אליו. על כן, נאמר, כי אין להמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר.

5. ביום 9.7.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניינם של הנאשמים 1, 5, 6 והעורר, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים. בית המשפט סקר את עובדות כתב האישום וקבע, כי אין מנוס ממעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים כנגדם. אשר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר, קבע בית המשפט, כי הן מבוססות כדבעי, על שורה ארוכה של שיחות שנקלטו במסגרת האזנות הסתר. האזנות אלה מלמדות על מעורבותו העמוקה והרציפה של העורר בהחזקה ותפעול בתי ההימורים, כשותף ומנהל בעל מדרג גבוה בהיררכיה, ותוך מעורבות ישירה גם בגביית הכספים והעברתם. עוד נקבע כי מחומר החקירה עולה כי אין ביסוס לטענה כי במקום שוחקו רק משחקים שהרכיב המחשבתי בהם הוא הבולט, וכי עניין זה דינו להתברר במסגרת התיק העיקרי, כמו גם שאלת קבילותן של הראיות.

בהתייחס לאישום השני, קבע בית המשפט, כי האזנות הסתר לשיחות, אשר התקיימו בין הנאשם 1 לעורר, מלמדות על מידת המעורבות העמוקה של העורר וכן על היקף פעילותו, כשותף ומנהל בארגון באופן ממושך ורצוף. בית המשפט עמד על העובדה שהעורר מסר גרסה ראשונית בלבד, ולאחריה סכר את פיו, ולא נתן הסבר לצבר הראיות שקיים נגדו, דבר המחזק את ראיות התביעה בעניינו.

אשר לאישום השמיני, נקבע כי אין הסבר בחומר הראיות, שיש בו כדי ללמד, כי השגת סרטוני האבטחה נועדה למטרה אחרת, מאשר שיבוש מהלכי משפט. זאת, בשים לב לשיחות שנקלטו בהאזנת הסתר בין הנאשם 1 לבין העורר, ובין הנאשם 1 לבין אשתו של העורר, הנוגעות ל"טיפול" שיש לבצע באותם סרטונים, שנקלטו במצלמות האבטחה. לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט, כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית לקיומו של ארגון פשיעה, בו העורר משמש כמנהל.

אשר לעילת המעצר כנגד הנאשמים, קבע בית המשפט, כי זו מתגבשת הן מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש כי הנאשמים יסכנו ביטחונו של אדם ואת ביטחון הציבור, והן מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחררו הנאשמים הם ישבשו את הליכי המשפט נגדם, בשים לב לפעולות הנאשמים, אשר נעשו במזיד ובתחכום, לסכל את פעולות החקירה של המשטרה בעניינם. אשר להיתכנותה של חלופת מעצר, עמד בית המשפט על רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מצד הנאשמים להישנות ביצוע עבירות, הנלמדת מתסקיריהם של הנאשמים, והתרשמותו של שירות המבחן מכך שאין ביכולתם של הערבים והמפקחים להציב גבולות להתנהגותם.

אשר על כן, קבע בית המשפט, כי יש לעצור את הנאשמים, ובכללם את העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.

עררו של העורר

6. בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, טוען בא כוח העורר, כי אין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום, שעה שלכל היותר ניתן לייחס לו שותפות כלכלית בריווחי בית הימורים אחד באשדוד, אשר התנהל באופן גלוי ובידיעתה של המשטרה. כמו כן, חולק בא כוח העורר על מסקנתו של בית משפט קמא, הן בנוגע לאופיו ודמותו של "ארגון הפשיעה", והן בנוגע לחלקו הספציפי של העורר בו, אם בכלל. עוד נטען, כי בהיעדר ראיות לכאורה "טובות", בנוגע ליסודות העובדתיים של עבירת ההימורים, הרי שמתמוטט עמוד היסוד עליו נשען כתב האישום כולו.

בנימוקי הערר, נטען, כי לא ברור מהו הבסיס העובדתי שעל-פיו קבע בית משפט קמא כי שוחקו בבתי ההימורים גם משחקים אחרים, פרט למשחק ה"רמי". עוד נטען, כי בית משפט קמא שגה בקובעו כי השאלה, האם "רמי" הוא "משחק אסור", הינה שאלה שדינה להתברר במסגרת התיק העיקרי; כי על מנת לייחס לאדם עבירות של ארגון הימורים והחזקת מקום לשם הימורים, חובה להוכיח את קיומו של "משחק אסור"; וכי אין לייחס חשיבות ראייתית לשתיקתו של העורר, שכן זו באה על רקע העובדה שהוא נקלע למצב רפואי קשה מאוד, בגינו אושפז ממושכות בבית חולים במהלך מעצרו.

עוד טוען בא כוח העורר, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי אין להתייחס לשאלת קבילותן של ראיות לכאורה בשלב זה של הדיון במעצר, וכי אפילו ייקבע כי הראיות נגד העורר קבילות הן, הרי שהן אינן מפלילות אותו, אלא מלמדות כי חלקו קטן ומינורי לעומת המיוחס לו. אשר לאישום השמיני, נטען, כי בית משפט קמא התעלם מטענתו המפורשת של העורר כי הוא זה שמסר את הסרט למשטרה, וכי הוא לא עשה דבר, על מנת לבקש את סרט הצילום מהמשטרה, למרות שהנאשם 1 ביקש זאת. כך גם, נטען, כי המשיבה לא הצביעה, ולו על ראיה אחת, הקושרת את העורר לעבירה של שיבוש הליכי משפט.

בהתייחס לעילות המסוכנות, טוען בא כוח העורר, כי קשה לראות כיצד נשקפת מצד העורר סכנה לציבור. זאת, שכן העורר מצוי במעצר מזה כארבעה וחצי חודשים; לאור העובדה שהפעילות המעשית המיוחסת לעורר, מסתכמת בניהול משחקי "רמי", ששוחקו באופן גלוי ובידיעת המשטרה; נוכח השיהוי הרב מצד המשיבה בחקירת הפרשה; וכן לאור העובדה שלעורר לא מיוחסת כל פעילות מאיימת או אלימה. כמו כן, סבור בא כוח העורר, כי בהעדר ראיות הקושרות את העורר לעבירה של שיבוש הליכי משפט, הרי שאין כל יסוד גם לעילת המעצר, שעניינה חשש לשיבוש.

עוד נטען, כי בחלופת המעצר שהוצעה, לפיה יימצא העורר במעצר בית מלא, יש כדי להפיג כל חשש לסיכון הציבור מפניו, בשים לב להיות העורר איש משפחה, כבן 44; נעדר עבר פלילי רלבנטי; ואשר הוכנה עבורו תוכנית גמילה מהתמכרותו להימורים, אשר נגדעה באיבה עקב מעצרו. לפיכך, סבור בא כוח העורר, כי יש להיעתר לערר זה ולהורות על שחרור העורר בערובה.

7. בדיון שנערך לפניי, ביום 15.8.2012, שב בא כוח העורר על טענותיו, והוסיף, כי עניינו של העורר ייחודי מעניינם של יתר הנאשמים, היות שהוא היחיד שלא מיוחסת לו פעילות אלימה או מאיימת. כן נטען, כי תרומתו לפעילות ההימורים הייתה שולית ולא משמעותית; כי בית ההימורים פועל בצורה גלויה למעלה מ- 10 שנים, ובידיעת המשטרה; כי האזנות הסתר וההודעות שהוצגו כנגדו של העורר אינן מפלילות אותו; וכי אין ראיות להשתתפותו של העורר בפעילות של הלבנת הון.

אשר לתסקיר השלילי של שירות המבחן בעניינו של העורר, נטען, כי האמור בו, בנוגע למסוכנותו של העורר, מבוסס על המתואר בכתב האישום בלבד.

טיעוני המשיבה

8. מנגד, טענה המשיבה, כי התשתית הראייתית שהונחה לפתחו של בית משפט קמא מבוססת היטב, ומושתתת, בעיקרה, על האזנות סתר רבות שתחילתן בשנת 2007. אשר לטענת העורר, כי אין מדובר ב"משחק אסור", מאחר שמדובר במשחקי חשיבה, נטען, כי טענה זו משוללת כל יסוד, ונדחית, בין היתר, נוכח האמור בהודעותיהם של שחקנים אקראיים, שנחקרו במשטרה ומסרו כי לקחו חלק במשחקים המבוססים על מזל. כמו כן, ביחס לחלופת המעצר, נטען, כי אין בה כדי לאיין את מסוכנותו ואת החשש לשיבוש מהלכי משפט. זאת, שעה שהטענה אודות העדר עבר פלילי רלבנטי של העורר נחלשת עת שכתב האישום מפרט עבירות המתפרשות לאורך כעשר שנים; בשים לב לחשש הממשי שמעלה שירות המבחן באשר למסוכנותו של העורר ולחשש משיבוש הליכים; וכן נוכח העובדה כי העורר מואשם בעבירה של שיבוש הליכי חקירה.

תגובת העורר

9. ביום 16.8.2012, הוגשה תגובת העורר לטיעוני המשיבה, בהתאם להחלטתו של בית משפט זה. לטענת בא כוח העורר, המשיבה התעלמה ממסגרת הדיון, עליה הוסכם בבית משפט קמא, היינו שלא להציג בפני בית המשפט את כל חומר הראיות הקיים ולהסתפק בהצגת חלקו בלבד. בא כוח העורר הביע התנגדותו לכך שהמשיבה בחרה להציג, לראשונה, בפני בית משפט זה ראיות שלא הוצגו בפני בית משפט קמא, וביקש להתעלם מהן. עוד נטען, כי אין כל קביעה של בית משפט בישראל, לפיה האלמנט הדומיננטי של משחק ה"רמי" הינו גורל, וכי אין בחוות הדעת המשפטית שהציגה המשיבה לעניין זה, דבר שיש בו להצביע על משחק ה"רמי" כ"משחק אסור". בא כוח העורר הוסיף, כי טענת המשיבה לפיה ב"קלוב הדקל" שיחקו שחקנים אקראיים נסתרת בבירור מהראיות שהוצגו בהליך זה; כי אין בחומר הראיות שהוצג ביחס לאישום השמיני דבר המפליל את העורר בשיבוש הליכי משפט; כי אין בחומר הראיות, כל אינדיקציה לכך שהעורר קשור במשחקי מזל אחרים, מלבד משחק ה"רמי"; כי המשיבה לא הצליחה להראות מהיכן שאבה את אותם סכומים שציינה בכתב האישום; כי מעצם העובדה, כי לאורך השנים ערכה המשטרה ביקורים רבים ב"קלוב הדקל" ולא הגישה כתבי אישום נגד העורר, הייתה לעורר הצדקה לחשוב, בתום לב, כי אין מדובר ב"משחק אסור". כמו כן נטען, כי לא נשקפת מהעורר סכנה לציבור, באם ישוחרר לחלופת מעצר מגבילה הכוללת מעצר בית בפיקוח צמוד, במסגרתו הוא ימשיך את התהליך הטיפולי בהתמכרות מהימורים. עוד נטען, כי יש ליתן משקל לנסיבותיו האישיות של העורר ולחשש כי השמתו בתנאי מעצר, עלולה להעמיק את מעורבותו עם שולי החברה, שלא לצורך.

לאור האמור, התבקשתי להורות על שחרור העותר ממעצר בתנאים מגבילים.

דיון והכרעה

10. נפנה עתה לדון בערר. נזכיר תחילה, כי נקודת המוצא לדיוננו, המעוגנת בחוק המעצרים, הינה בית המשפט יצווה על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, אף כי טרם נסתרה חזקת חפותו, וזאת בשלושה תנאים: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, קיומה של עילת מעצר, והיעדר חלופה ראויה. בהינתן אלו, יחולק דיוננו לשלושה ראשים אלו.

ראיות לכאורה

11. סעיף 21(2)(ב) לחוק המעצרים קובע כי בית משפט לא יצווה על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו אלא אם נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, כי יש תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה. בגדר זאת, נדרש בית המשפט להיווכח כי הפוטנציאל הראייתי הגלום בחומר הראיות מקים סיכוי סביר כי חומר זה, לאחר עיבודו במהלך המשפט, יוביל לביסוס אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר (ראו, לעניין זה, בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147 (1996); בש"פ 4329/12 אימאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.6.2012); בש"פ 4667/12 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.6.2012); בש"פ 5684/12 מדינת ישראל נ' טלאלקה שהר (לא פורסם, 23.7.12)).

12. עיון בחומר החקירה בעניינו של העורר, מלמד כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן פוטנציאל ראייתי המקים סיכוי סביר לביסוס אשמתו של העורר, מעבר לספק סביר. זאת, הן לעניין פעילותו במסגרת ארגון הפשיעה והן לעניין יתר העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. במוקד האישומים, מיוחסת לעורר עבירה של מנהל בארגון פשיעה, אשר על אף היותה עבירה עצמאית ונפרדת, הוכחתה נעשית, הן על יסוד ראיות ספציפיות המתייחסות אליה והן באמצעות הוכחתן, של יתר העבירות המיוחסות לעורר, במסגרת הארגון (ראו, לעניין זה, בש"פ 2557/04 מדינת ישראל נ' בן ציון, פ"ד נח(4) 83, 86-85 (2004); בש"פ 6249/07 דוד זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.8.2007), פסקה 8). קביעותיו של בית משפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה, נסמכו, על ראיות שונות, שדי בהן כדי ללמד, לכאורה, על מעמדו של העורר בארגון הפשיעה ועל מעורבותו בפעילות העבריינית שנעשתה במסגרתו. בית המשפט הסתמך, בין היתר, על האמור בשיחות שנקלטו במסגרת האזנות סתר ועל הודעות שונות של נאשמים וגורמים מעורבים אחרים.

13. לחובת העורר עומדות מספר לא מבוטל של ראיות, לכאורה, לעניין מעמדו בארגון הפשיעה. ראיות אלו מצביעות, על כי העורר נמנה על חבר בני אדם, אשר פעלו בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לביצוע עבירות. שיחות מספר מעידות על אינטנסיביות הקשר שקיים העורר עם הנאשם 1, אשר עמד, על-פי הנטען, בראש ארגון הפשיעה. כך למשל, בשיחות אלו, נקלטו דברי הנאשם 1 אודות שותפותו עם העורר, בציינו, מספר פעמים, כי "אלי השותף שלי מי שיזלזל בו אני אזיין אותו..." (שיחה 1482 מיום 27.4.2009. וכן שיחות 1460, 1465, מיום 27.4.2009; שיחה 400 מיום 19.4.2009; שיחה 564 מיום 20.4.2009). כמו כן, שיחות אחרות מלמדת על מעורבותו של העורר בניהול וקבלת החלטות ב"קלוב הדקל" (שיחה 117 מיום 13.6.2011; שיחה 1484 מיום 12.5.2011; 1612 מיום 13.5.2011). שיחות נוספות, עניינן חלוקת הרווחים בין העורר לנאשם 1 (שיחה 65 מיום 11.7.2011; שיחה 1402 מיום 14.11.2011). עוד למדים אנו, משיחות שנקלטו במסגרת האזנות הסתר כי העורר קיבל עדכונים שוטפים אודות התנהלות בית ההימורים "קלוב הדקל" (ראו, למשל, שיחה 8 מיום 28.2.2011; שיחה 315 מיום 15.3.2011; שיחה 692 מיום 23.2.2011); שיחות נוספות אף מעידות כי תחום הפעילות המשותפת של העורר והנאשם 1 חורג, מעבר לניהולו של בית ההימורים "קלוב הדקל" (שיחה 564 מיום 20.4.2009; שיחה 826 מיום 22.4.2009; שיחה 1268 מיום 25.4.2009). אל אלו, מצטרפות הודעות שונות, של נאשמים ושל גורמים אחרים, מהן עולה, לכאורה, כי העורר היה דמות מוכרת בית ההימורים "קלוב הדקל". כך למשל, מהודעתו של רחמים סעדון מיום 20.3.2012, עולה כי היה ידוע כי בית ההימורים שייך לנאשם 1 ולעורר, אף על פי שהעורר "תמיד עשה עצמו כאילו לא שייך". הודעות נוספות, תומכות במיוחס לעורר באישום השלישי לכתב האישום, שעניינו חלקו של העורר בביצוע עבירות של הלבנת הון, במסגרת ארגון הפשיעה (הודעתו של יצחק חדד מיום 21.3.2012; הודעתו של שלומי אבוחצירא מיום 20.3.2012; והודעתו של אילן אדרי מיום 2.3.2012; הודעתו של הנאשם 7 מיום 29.3.2012).

14. אשר למיוחס לעורר באישום השני לכתב האישום, אין בידי לקבל את טענת העורר בדבר העדרן של ראיות לכאורה לכך שמשחקי ה"רמי", אשר נערכו בבית ההימורים "קלוב הדקל", אינם נופלים לגדר "משחק אסור". ויוזכר, כי סעיף 224 לחוק העונשין מגדיר "משחק אסור" כ"משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת". בסעיף 230 לחוק העונשין הוגדרו נסיבות מיוחדות אשר בהתקיימן, במצטבר, תישלל הפליליות מאותם משחקי המזל, היינו: עריכת המשחקים מכוונת לחוג אנשים מסוים; המשחקים אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור; וכי המשחקים אינם נערכים במקום שבו מתנהלים משחקים אסורים. לעניין זה, כבר נקבע כי משחק לשם שעשוע ובידור מתקיים רק כאשר מטרת השעשוע היא המטרה הדומיננטית, ואילו הזכייה בפרסים בעלי ערך כספי הינה שולית לו (ראו, לעניין זה, בג"ץ 696/80 צדוק נ' מפקד משטרת מחוז הנגב, פ"ד לה(2) 281, 283 (1980); רע"פ 9140/99 עמוס רומנו נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 349, 361 (2000); עע"מ 4436/02 תשעים הכדורים נ' עיריית חיפה, פ"ד נח(3) 782, 796-795 (2004)). על מנת שמשחק יוגדר כ"משחק אסור", על תוצאותיו להיתלות, במידה רבה, במזל ובגורל, כמו גם, עליו להימצא מחוץ לגדר הנסיבות המיוחדות שבסעיף 230 לחוק העונשין.

15. סבורני, כי לצורך מסגרת מצומצמת זו של ההליך, שעניינו בקשה למעצר עד לתום ההליכים, די בראיות, לכאורה, אשר הונחו בפני הערכאה הדיונית, לכך על מנת להגיע למסקנה כי מדובר במשחק אשר תוצאותיו תלויות, במידה רבה, במזל ובגורל, וכי מטרתו הדומיננטית אינה שעשוע, אלא זכייה בכסף. על כך ניתן ללמוד, נוכח מספרם הרב של מהמרים, חלקם אקראיים ואחרים קבועים, אשר פקדו את בית ההימורים, והימרו על כספם, בסכומים גבוהים; לאור היקף רווחיו של בית ההימורים עצמו מהמשחקים שנערכו בו; רוח הדברים שנקלטו בהאזנות הסתר באשר להיקף ואופי פעילותם של בתי ההימורים; וכן בהסתמך על דבריהם של מהמרים שונים, אשר נחקרו, במסגרת פשיטות אותן ערכה המשטרה על "קלוב הדקל", לפיהם המשחקים בהם שיחקו מבוססים על מזל (הודעתו של אלי אוחיון מיום 18.8.2008; הודעתו של ויצקן שר מיום 3.5.2009; הודעתו של דני חן מיום 14.2.2012; הודעתו של מאיר זנו מיום 15.2.2011; ובהודעות נוספות). על כן, סבור אני כי לא נפל פגם בקביעתו של בית משפט קמא, בדבר קיומן של ראיות לכאורה לעריכתם של משחקים אסורים, כאמור בכתב האישום. יחד עם זאת, אין בכך כדי לקבוע מסמרות בעניין זה, שכן נושא זה שדינו להתברר במסגרת התיק העיקרי.

16. אשר לאישום השמיני בכתב האישום, הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בקביעתו של בית משפט קמא לעניין קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעובדות המצוינות בו, בדבר שיבוש הליכי משפט. סבור אני, כי על אף טענת העורר כי אין בניסיונותיו להשיג את סרטוני האבטחה כדי להצביע על פעולה שמטרתה שיבוש מהלכי משפט, הרי שהשיחות שנקלטו בהאזנת הסתר בין הנאשם 1 לבין העורר ואשתו, מלמדות אחרת. אין בחומר הראיות כל הסבר, המניח את הדעת, לכך שהשגתן של סרטוני האבטחה נועדה למטרה אחרת מלבד שיבוש הליכי משפט, ואין בטיעוני העורר בדבר רצונו לספק את סקרנותו, כדי לשנות מכך. נחה דעתי כי השגת הסרטונים נועדה, לכאורה, לסייע לנאשם 1 בחקירתו, ולוודא כי הלה יזכה ביתרון, בכך שיוכל לעיין בראיות ולהתאים עדותו אליהן. כך גם, אין בכך שהניסיונות להשגת הסרטונים אירעו לאחר שהעורר מסרם לידי המשטרה, כדי לאיין היתכנותה של עבירת השיבוש.

17. כמו כן, אין בכוחן של טענות העורר, בדבר חולשת הראיות נגדו, שעה שלא מיוחסת לו פעילות אלימה או מאיימת, כדי להועיל לו. זאת, שכן מעמדו של מנהל בארגון פשיעה אינו עומד ביחס ישיר למידת האלימות הנשקפת ממנו, או ביחס להיקף הפעילות שביצע בשטח. לעיתים, רוב רובה של פעילות ה"שטח" מתבצעת דווקא על-ידי חיילי הארגון, המבצעים את שהוטל עליהם ונוהגים באלימות, בהיקף נרחב יותר משולחיהם. זאת, כפועל יוצא של חלוקת תפקידים ארגונית, בין דרג מנהל לדרג מבצע. הדבר אף עולה בקנה אחד, עם השימוש שעשה הארגון, לכאורה, ב"קופים", אשר תפקידם לנהל את בתי ההימורים בשטח, תוך טשטוש מעורבותם של מנהלי הארגון, בפני גורמי אכיפת החוק. אין אף בעובדה שהמשטרה ידעה אודות פעילותו של "קלוב הדקל" משך שנים רבות, כדי להעלות או להוריד, וזאת, בהינתן העובדה כי המשטרה נכנסה לפעולה רק כאשר הסתבר, לכאורה, כי מדובר בפעילות שנעשתה במסגרת של ארגון פשיעה.

18. סיכומו של דבר, די בתשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה בפני בית משפט קמא כדי ללמד כי בידי המשיבה ראיות לכאורה, די והותר, להוכחת האשמות המיוחסות לעורר בכתב האישום.

עילת המעצר

19. לעניין קיומה של עילת מעצר, טוען בא כוח העורר, כי קשה לראות כיצד נשקפת מצד העורר סכנה לציבור, וזאת, בעיקר נוכח העובדה כי הפעילות הפלילית המעשית המיוחסת לו, מסתכמת בניהול משחקי "רמי", ששוחקו באופן גלוי ובידיעת המשטרה, וכן לאור העובדה שלעורר לא מיוחסת כל פעילות מאיימת או אלימה.

לטעמי, אין ספק בדבר קיומה של עילת מעצר, לנוכח חלקו של העורר, לכאורה, בפעילות של ארגון פשיעה, ולאור קיומו של חשש מסכנה הנשקפת לציבור מצד העורר, ובשל החשש לשיבוש הליכי המשפט. אין בטענות העורר כדי להועיל, שכן בהינתן העובדה כי קיימות ראיות לכאורה, המצביעות על חלקו ומעורבותו של העורר בארגון הפשיעה ובפעילות עבריינית במסגרתו, הרי שמסוכנותו נלמדת מאליה. ויפים לעניין זה, דברי השופט י' דנציגר, בציינו כי:

"מסוכנותם הרבה של המשיבים נלמדת מ'עצם הבחירה של מאן דהוא להפוך לאיבר מאיבריו של ארגון פשיעה'... העבירות של עמידה בראש ארגון פשיעה או של נטילת חלק בניהולו, הן מהחמורות שבספר החוקים, וכראייה לכך קבע המחוקק כי ביצועה של עבירה במסגרת פעילות ארגון פשיעה מהווה נסיבה מחמירה המובילה, במרבית המקרים, להכפלת העונש המירבי הקבוע בצד אותה העבירה... (בש"פ 6471/08 מדינת ישראל נ' אסי אבוטבול (לא פורסם, 29.7.2008), פסקה 17. ראו גם, בש"פ 5858/05 אבו-עמרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.7.2005); בש"פ 3232/06 מדינת ישראל נ' גבאי (לא פורסם, 17.5.2006)).

20. יתרה מכך, היות שהעורר מואשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, כאמור באישום השמיני, הרי שהדבר מקים עילת מעצר עצמאית ונפרדת בעניינו (ראו, לעניין זה, בש"פ 7889/10 אורן זכריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2010); בש"פ 4289/12 עלאא סואעד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.6.2012)). על חשש זה למדים אנו אף מהתרשמותו של שירות המבחן בעניינו של העורר, על-פיו נשקפת מהעורר רמת סיכון גבוהה להתנהלות שעלולה להביא לידי שיבוש ההליכים המשפטיים נגדו.

לפיכך, ולאור אלו, קמה כנגד העורר עילת מעצר, אם מחמת מסוכנותו ואם מחמת חשש לשיבוש הליכי משפטו.

חלופת מעצר

21. סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מורה, כי בעת קיומה של עילת מעצר יש לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. לשם כך, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן להשיג את התוצאה באמצעות חלופת מעצר כלשהי, ורק בהגיעו למסקנה חיובית, יעבור בית המשפט לבחינת חלופות מעצר קונקרטיות (ראו, לעניין זה, בש"פ 9284/08 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.2008); בש"פ 1668/09 זבולנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.8.2012)). עוד נקבע, כי שחרור לחלופת מעצר, וטיב החלופה נגזרים מעוצמתן של הראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, וכן ממעמדה ועוצמתה של עילת המעצר (ראו, לעניין זה, בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011); בש"פ 5900/12 מאגד אבו גאליה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.8.2012)).

22. מתסקיר המעצר בעניינו של העורר עולה, כאמור, כי נשקפת מהעורר רמת סיכון גבוהה להתנהלות שעלולה לשבש הליכים. כן נאמר בתסקיר, כי כל חלופה שהיא, לא תוכל להיות מספקת, שעה שקרוביו המוצעים של העורר יתקשו להתמודד עם מצב של הפרת התנאים המגבילים על-ידו, ולוותר על הלויאליות כלפיו. אומנם, הדברים האמורים בתסקיר שירות המבחן הם בגדר המלצה בלבד, ואולם לא מצאתי בחומר ובטיעוני הסנגור, כל טעם שלא לאמצה. סבורני, כי לא ניתן להבטיח את תכלית מעצרו של העורר בחלופה המוצעת על ידו, שעה שקיימות נגדו ראיות, לכאורה, לחלקו בפעילות עבריינית מאורגנת, כחלק מדרג מנהל, ולעבירה של שיבוש הליכי המשפט זו. אין אף בהעדרו של עבר פלילי רלבנטי לחובת העורר, כדי לשנות מקביעה זו, וזאת, בעיקר נוכח קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות אשר בוצעו, לכאורה, משך שנים מספר.

סוף דבר

23. על יסוד האמור לעיל, דין הערר להידחות.

ניתנה היום, י"ז באלול התשע"ב (‏4.9.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: אלי נחמיאס
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: