ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נריה עוזרי נגד מדינת ישראל :

בש"פ 6103/12

המבקש:
נריה עוזרי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יעקב) מיום 24.7.12 בעמ"ת 40043-07-12

בבית המשפט העליון

החלטה

א. בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יעקב) מיום 24.7.12 בתיק עמ"ת 40043-07-12, בגדרה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת רון) מיום 12.7.12 בתיק מ"ת 23737-06-12, לעצור את המבקש עד תום ההליכים כנגדו. עניינו של התיק שבפנינו הליכי מעצר של המבקש החשוד בעבירות מין, איומים ותקיפת שוטר; זאת - על רקע חוות דעת פסיכיאטרית במסגרת ההליך, וחוות דעת מ-2006 של הועדה לאבחון של האגף לטיפול באדם המפגר ממשרד הרווחה (להלן הועדה לאבחון).

רקע

ב. נגד המבקש הוגש כתב אישום (מיום 13.6.12) המייחס לו עבירות של מעשה מגונה, מעשה מגונה בכוח, איומים ותקיפת שוטר; במקביל הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. עוד באותו יום נשלח המבקש, בהסכמת המשיבה, לבדיקה פסיכיאטרית. טענתה העיקרית של באת כוחו של המבקש הייתה ונותרה כעת, כי טרם ההחלטה בעניינו יש לשלוח את המבקש שוב לועדה לאבחון, לשם קביעת מידת הפיגור ממנו הוא סובל וקביעת חלופת מעצר טיפולית מתאימה לעניינו. הוסבר, כי ככל הנראה, המעשים המיוחסים למבקש נעשו נוכח היעדר טיפול מתאים.

ג. ביום 19.6.12 ניתנה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המבקש ובה צוין, כי המבקש ידוע כלוקה באינטליגנציה גבולית/בפיגור קל, עם זאת הוא מפגין שיפוט תקין והבנה לפסול שבמעשיו; וכי בזמן המעשים המיוחסים לו לא היה חולה, וידע להבדיל בין טוב ורע. לפיכך נקבע, כי היה אחראי למעשיו, והוא כשיר לעמוד לדין.

החלטת בית משפט השלום

ד. בית משפט השלום הכריע, כי קיימות בתיק ראיות לכאורה הכוללות את עדויות המתלוננת, דברי השוטרים שהיו עדים לחלק מן המעשים המיוחסים למבקש, והודיתו של המבקש עצמו במעשים. הוטעם, כי טענות המבקש בדבר אופן גביית ההודיה אינן פוגמות בראיות לכאורה; וכי חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו של המבקש מצאה אותו כשיר לדין. בדבר חלופת המעצר הוטעם, כי נוכח המסוכנות הנשקפת מן המבקש, ונלמדת מעברו הפלילי ומנסיבות המקרה (המעשים המיוחסים למבקש נעשו באותו יום בו שוחרר ממאסר קודם וחרף מאסר על תנאי תלוי כנגדו) – אין מקום לתת במבקש אמון, ולפיכך גם אין מקום, בשלב זה, לשלוח את המבקש לבדיקת הועדה לאבחון או לשקול חלופת מעצר טיפולית.

החלטת בית המשפט המחוזי

ה. על החלטה זו ערר המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערר (ביום 24.7.12) והטעים, כי בניגוד לבית משפט השלום, אין הוא סבור ששאלת הגדרתו של המבקש כמפגר צריכה להתברר בתיק העיקרי. צוין, כי בפני בית המשפט הוגשה חוות דעת (משנת 2006 כאמור) מטעם הועדה לאבחון שבה נקבע, כי המבקש מתפקד ברמה שאינה מוגדרת כפיגור, וכשיר לעמוד לדין. בהתייחס לחלוף הזמן מאז עריכת חוות הדעת, ציין בית המשפט, כי אינו סבור שמדובר בעניין "דינמי". לבסוף הוטעם, כי נוכח עונשי המאסר אותם ריצה בעבר המבקש, אין מקום ליתן בו אמון; לפיכך אין לשחררו לחלופת מעצר, ואין צורך בהגשת חוות דעת עדכנית מטעם הועדה לאבחון.

הבקשה

ו. ביום 14.8.12 הגיש המבקש בקשת רשות לערור. בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בשעה שהחליט לאשר את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, מן הטעם שאין לתת בו אמון, וזאת מבלי לבחון חלופת מעצר מוסדית וטיפולית המתאימה למצבו של המבקש. לשיטת המבקש, אין קשר בין שאלת כשירותו לעמוד לדין למידת האמון שניתן לרחוש לו. יתר על כן, לשאלת כשרותו של המבקש השלכות - כך נטען - הן לעניין עצם המשכם של ההליכים הפליליים הן לשאלת עוצמת הראיות וטיבן. עוד נטען, כי במקרה זה לא נחקר המבקש בהתאם לחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005, וכי רק לאחר אבחונו של המבקש על ידי הועדה לאבחון ניתן יהיה לעמוד על מסוכנותו ודרך הטיפול הרצויה בו. כן נטען, כי חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו של המבקש העלתה קיומו של פיגור קל, והמבקש הוכר כבעל 30% נכות על רקע זה על ידי הביטוח הלאומי; וכי מדובר בעניין דינמי העשוי להשתנות באופן שאינו מאפשר להסתמך על חוות דעת משנת 2006. לבסוף נטען, כי יש להרחיב את המקרים בהם שוקל בית המשפט לתת רשות ערעור, וכי בכל מקרה גם לפי ההלכה הקיימת, נסיבותיו האישיות של המבקש מצדיקות מתן רשות כזו; נתבקשה בחינת השמתו של המבקש במעון נעול.

התגובה

ז. נתבקשה תגובת המשיבה לבקשה. בתגובה (מיום 19.8.12) נטען, כי יש לדחות את הבקשה, שכן אינה מקיימת את הנסיבות המיוחדות המצדיקות דיון בגלגול שלישי, ומדובר בניסיון "לעטוף" את בקשתו של המבקש במעטה של שאלה משפטית או ציבורית, אולם לאמיתו של דבר מדובר במחלוקת התחומה לעניין הנוכחי. עוד נטען, כי לגופו של עניין לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, כי חלוף על פני המעוגנת במכלול המידע שהוצג בפניו, לרבות נסיבות העבירה, עברו הפלילי של המבקש, חוות הדעת הפסיכיאטרית וחוות הדעת של הועדה לאבחון שקבעה בשעתו, כי המבקש אינו סובל מפיגור. נטען, כי מסוכנותו של המבקש נלמדת ומתעצמת נוכח נסיבות המקרה ועברו הפלילי המכביד, הכולל הפרת צו פיקוח ועונשים משמעותיים שלא הרתיעוהו משוב לסורו. באופן ספציפי ביחס לטענת המבקש, כי קיים צורך בהליך טיפולי נטען, כי המבקש חדל ביוזמתו מליטול תרופות לדיכוי היצר המיני, חרף אבחנתו כבעל סטייה מינית פדופילית. לפיכך, בשורה התחתונה, נשקפת מן המבקש מסוכנות גבוהה שאינה מאפשרת לתת בו את האמון הנדרש לשחרור לחלופה. ביחס לשאר טענות המבקש, נטען, כי דינן להיבחן במסגרת ההליך העיקרי, ובכלל זאת הטענה לפגם שנפל לכאורה בחקירה בכך שהמבקש לא נחקר לפי הליכי חוק חקירה והעדה.

הכרעה

ח. לאחר העיון לא ראיתי מקום למתן רשות ערר. נתבקשה - כאמור - תשובת המדינה בשל רגישותם של נושאי הנפש והפיגור, וסברתי תחילה שמא מתעוררת שאלה המצדיקה עיון בגלגול שלישי. ואולם, בסופו של יום נחה דעתי למקרא החומר ובתוכו תשובת המדינה, כי לא נפל פגם בהכרעתם של שני בתי המשפט. הבקשה מסבה עצמה, כאמור, בעיקר על שאלת הפיגור, קרי הטענה כי יש צורך באבחון מחודש באשר לכך, ולאחר אבחון זה יש מקום לבחון את נושא המעצר. אציין כאן, כי אין בדעתי להידרש לטענה כי המבקש לא נחקר לפי הליכי חוק חקירה והעדה, שמקומה בתיק העיקרי. ולשאלה שלפנינו: אכן, ברי כי מצבו הנפשי של אדם, והוא הדין שאלת היותו בעל לקות של פיגור, הם רלבנטיים להליכי המעצר. ראו לאחרונה בש"פ 6114/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם נאמר:

"ברי מלשון הסעיף (סעיף 16 לחוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 - א"ר) כי הנושא הפסיכיאטרי כרוך בעליל בהליך המעצר, ואין להותירו אך ורק להלך העיקרי (שבו ... יוחלט באשר לגורל התיק העיקרי). דברים אלה מתישבים עם השכל הישר; הניתן לצפות כי בית משפט הדן במעצר יתיחס לאדם שלפניו שנמצא חולה נפש כאילו הנושא הפסיכיאטרי מצוי בעולם אחר, עולם התיק העיקרי בלבד, ואין מלכות נוגעת בחברתה? התשובה ברורה: בדיני המעצרים כמו בתיק העיקרי יש משמעות וחשיבות לנושא הפסיכיאטרי, אלא שכתוצאות שונות מבחינת התיק, אם גם 'השורה התחתונה' יכולה להיות זהה - אשפוז פסיכיאטרי. בתוך המעצר, יתכן גם מעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח, והדבר תלוי בנסיבות; ובתיק העיקרי ייבחן גורלו על פי השאלה הנבחנת בחוות הדעת הפסיכיאטרית, קרי, כשירות בשעת מעשה העבירה וכשירות בעת המשפט".

ט. אוסיף, כי יכול אני גם להניח כללית, בלא שאטע מסמרות, שעוצמת החומר הנוגע לנושא הפסיכיאטרי - או גם לקות של פיגור - הכרוכה בהכרעה בהליך המעצר, תהא נמוכה יותר מאשר בהליך העיקרי; זאת - שכן עסקינן בראיות לכאורה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133), ואפשר אולי להקיש מן העוצמה הדרושה לעניין הראיות לכאורה, גם לעוצמת ההתיחסות הנדרשת בשלב המעצר לכשירותו של הנאשם.

י. ואולם, אחר שאמרנו את אלה, ומכל מקום, השאלה היא עובדתית, קרי, מהן הנסיבות הספציפיות בתיק בו עסקינן; ובענייננו החומר הפסיכיאטרי העדכני הוא ברור. חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה לבית משפט השלום ביום 19.6.12 קובעת במפורש הן כשירות ואחריות למעשים בעת ביצוע העבירה, והן יכולת לעמוד לדין והיעדר צורך באשפוז פסיכיאטרי; זאת - אף שהמבקש מתואר, כנאמר, כמי ש"ידוע כלוקה באינטליגנציה גבולית/בפיגור קל" (על יסוד הכרה בביטוח הלאומי, בזכאות של 30% מ-2006, וראו להלן). המכתב הרפואי לענין בדיקת כשירות למעצר מיום 11.6.12 מציין "רושם של פיגור שכלי קל", ומציין כי בבדיקת כשירות, המבקש "שולל כל אבדנות וללא פרודוקציה פסיכוטית. יש מקום להשגחה מתוך התיחסות לפיגור ממנו הוא סובל ולא עקב הפרעה פסיכיאטרית שהיא". עד כאן במישור הפסיכיאטרי.

יא. באים אנו לעניין הפיגור, וכאן לפנינו החלטת ועדת האבחון מיום 26.7.06, שבה ישבו פקידת סעד, פסיכיאטרית, פסיכולוגית, רופאה ומחנכת. הועדה ציינה כי המבקש, על פי אבחון במכון מקצועי, מתפקד ברמה גבולית. אך סיכום הועדה קבע כי הוא "מתפקד ברמה שאינה פיגור", ויכול איפוא לעמוד לדין. באופן פרטני נאמר אף שהישגיו בתחום האינטלקטואלי נמוכים, אינם משקפים את פוטנציאל יכולותיו, והוא שיתף פעולה וענה לעניין, ואף ביקש טיפול למניעת משיכתו לילדים.

יב. ככל שהמדובר בפיגור, ועם כל היחס הראוי למוגבלות הקשורה בה, נאמר (ע"פ 7924/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, פסקה ח' לחוות דעתי), כי "משעסקינן באדם הסובל מלקות שכלית, והמדובר לגביו – למרבה הצער – במצב סטטי, שאינו עשוי ככלל להשתנות כל עוד לא מצא המדע דרך לשינוי (זאת בשונה מחולה הנפש). יש מקום למאמץ מצד בית המשפט לעמוד על מצבו באופן מושכל, לרבות במידע מקצועי בדבר מנת המשכל שלו וגילו המנטלי. שירות המבחן יכול לסייע בכך, לשם הצגת תמונה מלאה בפני בית המשפט". בבקשה דנא נטען, כאמור, כי הפיגור הוא דינמי, אך לא הוצגה כל אסמכתא לכך. יצוין, כי לא הוצג החומר שהיה בפני הביטוח הלאומי; אך בע"פ 5484/09 פלוני (המבקש) נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נזכר כי המבקש הוכר על-ידי הביטוח הלאומי ב-2006 כלוקה באינטליגנציה גבולית ובפיגור קל ונקבעו 30% נכות, כאמור.

יג. והנה אף הפעם קשה להניח כי הממצא הנוגע לשאלת הפיגור ישתנה משמעותית באבחון חדש, עם שניתן להבין מדוע מנסה הסניגורית המלומדת דרך זו. אך מכל מקום, אף בהנחה של פיגור קל - וכמובן בידי בית המשפט בתיק העיקרי להחליט על הליכי בדיקה נוספים, מבלי שאקבע דבר - אין משמעותו לצורך הליך המעצר כי יש מקום להידרש לחלופה, בשל המסוכנות הבולטת.

יד. זה המקום לציין, כי המבקש הורשע בעבירת מין בקטין, וביום 21.5.09 נגזר דינו ל-42 חודשי מאסר (כולל הפעלת מאסר על תנאי) מיום מעצרו ב-31.1.08; ראו לעובדות הפרשה, בה יוצג על-ידי אותה סניגורית, פסק דינו של בית משפט זה – מפי השופט הנדל – בע"פ 5484/09 פלוני נ' מדינת ישראל הנזכר. באותו עניין צוין כי "שירות המבחן העיר כי אין ביכולתו להתמודד עם רמת מסוכנות גבוהה מאוד, בדומה לזו הנשקפת מהמבקש, נוכח המשאבים המוגבלים המצויים ברשותו". הערעור בבית משפט זה נדחה (17.11.09) תוך ביטול צו המבחן בשל המסוכנות הגבוהה כאמור.

טו. המבקש עמד שלוש פעמים בפני בתי המשפט, וזאת בעבירות מין (פעמיים) ואלימות; לאחר שהשתחרר ממאסר ובעבירת המין בתיק הנזכר, הורשע בעבירת פציעה כשהעבריין מזוין ותקיפה סתם, והוטל עליו מאסר בפועל – 10 חודשים (1.12.11). אך יצוא יצא ממאסרו, וממש בו ביום, והנה עבר לכאורה את העבירות הנוכחיות כפי שתוארו מעלה.

טז. מכלול הנסיבות, המצביע לכאורה על מסוכנות גבוהה ברוח מה שנאמר בעבר, אינו מצדיק בשלב המעצר הנוכחי בחינת אופציה טיפולית. אין מנוס מהגנה על הציבור, ממי שפגיעתו רעה על פי שרשרת תולדותיו בפלילים. אילו היה מדובר בפיגור עמוק ואולי אף בינוני יתכן - יתכן - שהיה מקום להידרש להרחקה מן הציבור בדרך שונה מאשר מאחורי סורג ובריח. אך לא בכך עסקינן. השילוב בין מאסריו הקודמים של המבקש, מסוכנותו וגבוליות הפיגור אינו מצדיק, לאחר בחינת המעשה והעושה, הליכי חלופה; החומר הקיים מאשש זאת, ועל כן לא בהליכי המעצר תרופתו של המבקש, וגורלו ייבחן בתיק העיקרי.

יז. איני נעתר איפוא לבקשה.

ניתנה היום, י"ז באלול התשע"ב (4.9.12).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: נריה עוזרי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: