ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד בנסוסן :

4


בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון

בש 011828/08

בתיק עיקרי: פ 004912/08

בפני:

כבוד השופטת ריבה שרון

תאריך:

25/11/2008

בעניין:

מדינת ישראל

המבקשת

- נ ג ד -

רועי בנסוסן

המשיב

הוקרא בפני:

ב"כ המבקשת עו"ד חן אסט- תביעות שפלה

המשיב בעצמו

ב"כ המשיב עו"ד גיא פרידמן

החלטה

הבקשה

1. בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים במשפטו של המשיב, אשר הוגשה יחד עם כתב אישום המייחס לו עבירות של שבל"ר והכשלת שוטר במילוי תפקידו. לצד הבקשה, ניתנה הסכמת המבקשת לשחרור המשיב לחלופת מעצר, הכוללת תנאים שונים, לרבות מעצר בית מלא.

כתב האישום

2. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 22/11/08 או בסמוך לכך, ברח' זלמן שניאור בראשון לציון, עשה המשיב שימוש בקטנוע שפרטיו בכתב האישום (להלן: "הקטנוע"), ללא רשות המחזיק (להלן: "המתלונן"), בכך שנסע עם אחר שהרכיבו על הקטנוע (להלן: "האחר"), ונטשו בצומת רחובות השופטים ויעקב כהן, הכל- כשהיה תחת השפעת אלכוהול.

עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך לנסיבות המתוארות לעיל, לאחר ששוטר הזדהה בפני המשיב והאחר, ברח המשיב לכיוון רחוב יעקב ואף הגביר את מהירותו עד שהשוטר תפסו, ובכך הכשיל את השוטר כשהוא ממלא את תפקידו כחוק.

המחלוקת

3. המשיב הודה, באמצעות סנגורו, בקיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לאישום השני.

מאידך- טוען הוא כי לא מתקיימות ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירה הראשונה של שבל"ר. לחילופין- טען הוא, כי גם אם יורשע המשיב בשתי העבירות, עדיין לא קמה עילת מעצר במקרה זה.

4. יצויין כי המשיב שוחרר במסגרת תיק מעצר הימים בתנאי שחרור הכוללים אף מעצר בית.

ראיות לכאורה

5. להלן אסקור את הראיות לכאורה הרלוונטיות לאישום הראשון של עבירת השבל"ר, שכן- ביחס לעבירה השניה- הודה המשיב בדבר קיום ראיות לכאורה.

א. מתוך החקירה עולה כי הקטנוע נשוא כתב האישום דווח ביום 27/10/08 כגנוב מיום 26/10/08. המתלונן- אשר זומן לתחנה בעקבות תפיסת האופנוע לאחר האירועים נשוא כתב האישום, מוסר בהודעתו מיום 23/11/08 כי הקטנוע נגנב מחזקתו ביום 26/10/08, בין השעות 08:00 ל- 21:00 מרח' ז'בוטינסקי בראשון לציון, שם החנה אותו לצורך לימודיו.

ב. כנגד גרסתו של המשיב, ניצבת מסכת הראיות, הכוללת את דברי המשיב עצמו, התנהלותו במהלך החקירה וכן התנהגותו במהלך המרדף, על פי עדויות השוטרים. במכלול הנתונים ובהצטברם, מצאתי כי די בראיות הקיימות בשלב זה כדי לקבוע שהמבקשת יצאה ידי חובתה וכי קיימות ראיות לכאורה גם ביחס לאישום הראשון.

ג. בפתח חקירת המשיב, הוא הוזהר כי הוא נחשד בכך שגנב את האופנוע נשוא כתב האישום. המשיב טען כי "תפס טרמפ" (עמ' 1, ש' 2 להודעה) עם האחר, אשר נהג בקטנוע על פי כתב האישום.

לגירסתו- יצא מביתו בסביבות חצות ולא זכר לאן יצא (עמ' 1, ש' 5-6; בהמשך- כשנשאל שוב היכן בילה, שמר על זכות השתיקה (עמ' 2, ש' 1-2). שמירה על זכות השתיקה הינה זכות קנוייה, אך בהצטברה למכלול נתונים ובשלב זה, היא עשויה לפעול לחובתו של משיב.

הוסיף המשיב מיוזמתו כי שתה וודקה (ש' 6), הגם שלא נשאל על מצב צלילותו במהלך האירוע ובסוף הודעתו מסר ששתה 2-3בירות וגם וודקה (עמ' 3 סיפא).

כשנשאל עם מי יצא לבילוי, חשב המשיב מספר דקות ורק אז השיב שלבדו (עמ' 1, ש' 7-8).

כשנשאל מהיכן תפס את ה"טרמפ", שוב נטל המשיב לעצמו מספר דקות למחשבה והשיב בשאלה: "אני לא מבין מה כל השאלות האלו, ראו אותי גונב משהו יש עליו טביעת אצבע שלי" (עמ' 2, ש' 17-19). זאת, למרות שהמשיב, באזהרה טרם גביית ההודעה, לא נחשד בגניבה.

לשאלה חוזרת לענין הטרמפ, ענה המשיב כי עלה על הקטנוע בקניון הזהב, לא ידע לפרט להיכן נסע, וטען כי רצה שהאחר יוריד אותו באיזור התעשיה הישן (עמ' 2, ש' 22-23).

כשנשאל המשיב מדוע ברח מהמקום כשראה את השוטרים, הכחיש שראה שוטרים ושברח (עמ' 2 ש' 40-41). דבריו אלה אינם עולים בקנה אחד עם דו"חות הפעולה של השוטרים, כמפורט להלן.

כשנשאל מדוע המשיך לרוץ כשהשוטר אמר לו לעצור, השיב כי "אין תגובה בנושא" כן הכחיש כי זרק את הקסדה (עמ' 2, ש' 40-45); (עמ' 3, ש' 1-2). כשנשאל כיצד הגיעה הקסדה לכביש שליד הגינה הציבורית ברח' זלמן שניאור, שוב בחר המשיב לשתוק, כשאמר: "אין לי שום דבר לספר לך" (עמ' 3, ש' 3-4).

ד. בדו"ח פעולה מיום 22/11/08 כותב השוטר קדוק, שהיה בסיור שגרתי ברכב בשכונת אליהו, עם השוטר בצייב, כי ראה קטנוע שעליו שניים. כשזיהה הנהג כי מדובר באיש משטרה, החל לברוח דרך הגינה שברח' זלמן שניאור. הנוסע "הנרכב" (כלשון השוטר), זרק את הקסדה ברח' זלמן שניאור וכן- קפץ מהקטנוע ופתח בריצה. השוטר אריק בצייב ירד מהרכב ורץ לכיוון החשוד הנ"ל והוא עצמו (השוטר קדוק), המשיך ליסוע אחר הקטנוע. בהמשך- זיהה אותו זרוק בצומת רחובות השופטים ויעקב כהן.

עוד מדווח השוטר קדוק כי קיבל בהמשך דיווח מהשוטר האחר אשר עצר את החשוד שהיה הנוסע (המשיב שבפני) וליווהו לניידת. הוא עצמו אסף את הקסדה וליווה את החשוד עם הקסדה לתחנת המשטרה.

ה. בדו"ח הפעולה של השוטר בצייב, נכתב כי זיהה קטנוע שעליו שני נערים, שהאחד לובש חולצה שחורה ומכנס שחור עם קרחת.

כותב הנ"ל בדו"ח כי לאחר שהזדהה בפני השניים כאיש משטרה, החל רוכב הקטנוע לברוח דרך הגינה שברח' זלמן שניאור לרח' יעקב כהן. אחד מהנערים ברח מהקטנוע והחל לברוח רגלית. השוטר בצייב צעק שהינו איש משטרה, ורדף אחר הבחור שלא נענה, והגביר את ריצתו. כשצעק לו השוטר בצייב בפעם השניה "עצור משטרה", הבחור הגביר יותר את ריצתו וכעבור כמה דקות הצליח השוטר לעצרו.

כותב השוטר כי היה בקשר עין עם החשוד כל העת ועד שעצר אותו.

ו. הנה כי כן- המשיב במהלך חקירתו, שמר על זכות השתיקה בנושא מקום הבילוי שלו אותו ערב, מבלי שתהא לכך סיבה הגיונית נראית לעין; השיב באופן מתחמק ומתחכם במספר עניינים כמפורט לעיל; לכאורה לא דיבר אמת ביחס לקסדה, אשר על פי דו"חות הפעולה של השוטרים נזרקה על ידו במהלך המנוסה הרגלית ונאספה; התנהגותו של המשיב במהלך הארוע, העובדה שברח מהשוטר והמשיך במנוסתו גם לאחר שהוזהר ונתבקש לעצור; כל אלה- בהצטברם, עוררים את החשד הסביר כי המשיב ידע שנסיעתו על הקטנוע אינה תמימה וכי לא מדובר ב"טרמפ" מקרי. המסקנה המצטברת הינה שהמשיב עצמו בהודעתו ובהתנהגותו מחזק את הראיות נגדו. לא נעלמה מעיני האפשרות כי להתנהלות זו של המשיב, למנוסתו מהשוטרים, עשוי להנתן על ידו גם הסבר אחר שאין לו קשר לנסיעה על הקטנוע, הסבר שיבחן על ידי הערכאה שתדון בתיק העיקרי, ואשר באם יתקבל, חרף העולה ממשקלם המצטבר של הנתונים שבהודעת המשיב- יתכן וייקבע כי לא הוכחו כל היסודות המקימים את עבירת השבל"ר. אף לא התעלמתי מכך שחלף כחודש ימים בין המועד שבו נגנב הקטנוע ועד שנתפס המשיב לאחר שרכב עליו ומן העובדה שה"אחר"- נהג הקטנוע לא אותר. נתונים אלה נלקחו אף הם על ידי בחשבון ובכל זאת הגעתי למסקנה כי בשלב בו מצוי הדיון, לצורך הבקשה שבפני ועל יסוד כלל הנסיבות והנתונים, קיימת תשתית ראייתית לכאורית גם ביחס לעבירה הראשונה , אם כי יש בה כרסום מסויים.

עילת מעצר

6. אין להקל ראש באף אחת מהעבירות המיוחסות למשיב, ודאי לא כשהן מצטרפות זו לזו. עבירת השבל"ר, לבד מהיותה כזו הפוגעת בזכות הקנין והחזקה של הזולת, עלולה להיות, במקרים מסויימים, החוליה הראשונה בשרשרת אירועים שבסופה מוצאים אנו את עצמנו מול תוצאות הרות אסון, מול סכנה לשלום הציבור ובטחונו. בעבירת הכשלת שוטר במילוי תפקידו יש משום זלזול בשלטון החוק, פגיעה בסמכותם של מי שעושים במלאכה כדי לשמור על שלום הציבור ובטחונו, באכיפת החוק. מי שמכשיל שוטר במילוי תפקידו, מעיד על עצמו כי אין עליו את הכבוד והמורא מאימת הדין.

התנהגות מעין זו, אינה מאפיינת את האדם הנורמטיבי המבקש להיות חלק מחברה מתוקנת ומסודרת ומעידה על מסוכנותו של העבריין. ענישת מי שהורשע בעבירות מסוג זה, תעשה כמובן במסגרת התיק העיקרי. במסגרת תיק הב"ש, המטרה הינה להגן על החברה מפני מסוכנותו של נאשם שנמצא כי יש בהתנהגותו כדי להעיד על מסוכנות.

המשיב- שהינו יליד 01/07/85, דהיינו- כבן ½24 שנים בלבד, צבר לחובתו, חרף גילו הצעיר יחסית, עבר פלילי הכולל דיון בבית משפט לנוער ללא הרשעה משנת 2002 בגין תקיפה סתם ומעשה מגונה בקטין; הרשעה משנת 2004 לאחר צירוף תיקים בגין עבירות רכוש, הפרעה לשוטר והפרת הוראה חוקית. בתיק הנ"ל- הושתו על המשיב מאסר בפועל בן 8 חודשים וכן 2 מאסרים על תנאי. האחד- למשך 10 חודשים, שלא יעבור בתיק 3 שנים עבירות כנגד הרכוש מסוג פשע, וכן מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה כנגד הרכוש מסוג עוון (למעט בניגוד לסעיף 413 לחוק העונשין); או עבירות של הפרת הוראה חוקית או הכשלת שוטר במילוי תפקידו. בשנת 2007, לאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת מכשירי פריצה, חודש עונש המאסר על תנאי בן 6 חודשים הנ"ל למשך שנתיים נוספות ואף הוטלו עליו, במסגרת עסקת טיעון, עבודות של"צ. חרף כל אלה, סטה המשיב לכאורה מדרך הישר, כמפורט בכתב האישום. בשילוב המעשים המיוחסים למשיב, על בסיס התשתית הראייתית לכאורה כפי שנקבע, ביחד עם עברו הפלילי של המשיב, יש כדי להקים עילת מעצר מסוכנות.

חלופת מעצר

7. משקבעתי שקמה עילת מעצר, אזי כמצוות החוק והפסיקה יש לבחון את קיומה של חלופת מעצר. בנסיבות הענין, אני סבורה שניתן יהא לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, ע"י קביעת תנאי שחרור מגבילים. בשים לב למטרת ההליך של בקשה מסוג זה שבפני, ובשים לב לעצמת התשתית הראייתית הלכאורית כפי שפורט לעיל, תוך מתן משקל למסוכנות המשיב, כפי שהוא עולה מהמעשים המיוחסים לו, ומעברו הפלילי, אני מורה על שחרורו בתנאים הבאים, שיש בהם כדי לאזן בין מהות העבירות, חומרתן ותוך שאני לוקחת בחשבון אף את הכרסום במידת מה שמצאתי ביחס לעבירה הראשונה, אם כי קיימת לטעמי וכאמור לעיל תשתית ראייתית גם ביחס לעבירה זו.

אשר על כן הנני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים:

א. הפקדה במזומן בסך 7,500 ₪. ההפקדה שנעשתה במסגרת תיק הימים תוכל להחשב

כחלק מההפקדה שנקבעה לעיל, בכפוף להצגת קבלה.

ב. תחתמנה התחייבות עצמית וצד ג' בסך של 10,000 ₪ כל אחת.

ג. מעצר בית מלא. מעצר הבית המלא יוכל להעשות, כפי שהיה עד כה, בבית הורי המשיב.

ד. נאסר על המשיב ליצור קשר כלשהו- ישיר או עקיף, עם המתלונן או עם מי מעדי התביעה, או להטרידם בדרך כלשהי.

ה. מסירת כתובת למסירת כתבי בי-דין וכן מספר טלפון ליצירת קשר עימו בקשר עם ההליכים נשוא תיק זה והתיק העיקרי.

8. נקבע מועד להקראה ליום 09/12/08 בשעה 08:30 בפני כב' ס"נ השופטת ברודי. מובהרת למשיב חובת התייצבותו למועד הנ"ל ולכל דיון בעניינו.

תנאים אלה יעמדו בעינם עד תום ההליכים כנגד המשיב.

לא ימלא המשיב אחר תנאי השחרור, הוא ייעצר ויובא בפני שופט תורן בתוך 24 שעות.

יובהר למשיב ולערב על ידי הגורם שבפניו תחתמנה הערבויות, כי הפרת תנאי מתנאי השחרור עשויה להביא לכך שהמדינה- המאשימה תבקשנה לחלט את הערבויות.

* תיק החקירה הוחזר לנציגת המבקשת.

ניתנה היום כ"ז בחשון, תשס"ט (25 בנובמבר 2008), בלשכתי והוקראה לצדדים.

ריבה שרון, שופטת

011828/08בש 126 אפרת