ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף מוסיאוף נגד עו"ד יצחק מלכו :

רע"א 7835/11

המבקשים:
1. יוסף מוסאיוף

2. אורי מאסי

נ ג ד

המשיבים:
1. עו"ד יצחק מלכו

2. שמואל יאיר מוסאיוף

3. אלון מוסאיוף

4. צבי וייצמן

5. יואל הגין

6. נתן מאסי

7. טפת הגין

8. הכונס הרשמי

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 27.07.2011 בתיק פש"ר 165/99 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' מינץ

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ) בתיק פש"ר 165/99 מיום 27.7.2011. במסגרת ההליך התבקש בית המשפט המחוזי על ידי הנאמן על נכסי החייב אלון מוסאיוף, עו"ד מלכו (הוא המשיב בהליך שלפניי), ליתן הוראות שונות שיביאו לאכיפת הסכמים אשר עומדים ביסוד הסדר נושים שאושר ביחס לנכסיו של החייב, ויאפשרו את מימוש הסדר הנושים. בין היתר, היו המבקשים בהליך זה צד להליכים משפטיים שונים בפני בית הדין הרבני, אשר הביאו להוצאת צווים על ידי בית הדין המקפיאים למעשה את ביצועם של חלק מההסכמים העומדים ביסוד הסדר הנושים. בהחלטתו מושא בקשת רשות ערעור זו הורה בית המשפט למבקש 1 למחוק את ההליך שנקט בו בבית הדין הרבני; הורה למשיב להפנות את תשומת ליבו של בית הדין הרבני לקיומה של ההחלטה מושא דיוננו, המבקרת את התנהלותו של המבקש 2; ודחה את בקשות המשיב לאכיפת חלק מן ההסכמים שעמדו ביסוד הסדר הפשרה. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש 1 כי לא היה מקום להורות לו למחוק את ההליך בבית הדין הרבני, ושני המבקשים יחד טוענים נגד גובה ההוצאות שהושתו עליהם בבית המשפט המחוזי.

רקע והליכים קודמים

2. הרקע לבקשת רשות ערעור זו סבוך למדי ועל כן אציג את העניינים הדרושים לצורך ההכרעה בלבד. בתמצית יאמר, כי נגד החייב אלון מוסאיוף ניתן ביום 3.10.1999 צו כינוס, והוא הוכרז כפושט רגל ביום 19.6.2000. סך תביעות החוב שהוגשו נגדו עומד על כ-60 מיליון ש"ח, והמשיב בהליך זה מונה כנאמן על נכסיו. חלק מנכסיו של החייב הם זכויות בהקדש שיצר סבו על נכסים שונים בשכונת הבוכרים בירושלים (להלן: ההקדש), ובהתאם לפסק דין של בית משפט זה אשר אישר הסכם פשרה בין צדדים שונים הנוגעים לעניין (ע"א 8584/06), הקדש זה שריר וקיים.

הסדר הנושים של החייב התגבש בשלושה שלבים: תחילה נחתם ביום 9.12.2008 הסכם, אשר כונה בהחלטת בית המשפט המחוזי "הסכם וייצמן". הסכם זה צפוי להכניס לקופת ההסדר סכומי כסף ניכרים (כ-44.5% מכספי הסדר הנושים), על ידי מימוש זכויות בנייה הקשורות לנכסים שבהקדש. על יסוד הסכם וייצמן נחתם ביום 19.3.2009 הסדר הנושים. לאחר מכן, עקב סכסוכים משפטיים שונים, הגיעו המעורבים השונים בפרשה להתדיינויות משפטיות בבית משפט זה, שהסתיימו כאמור בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 15.4.2010 (להלן: הסכם הפשרה).

3. לאחר הסכם הפשרה פנה הנאמן על ההקדש, עו"ד רבינוביץ', לבית הדין הרבני, והגיש ביום 19.4.2010 "הודעה בדבר הכרעת ביהמ"ש העליון בע"א 8644/06 בשאלת תוקפו של ההקדש, ובקשה לאישור פעולה". בבקשה זו ביקש הנאמן על ההקדש להתחיל בהוצאתם לפועל של ההסכמים השונים הנוגעים להקדש. ואולם, המבקשים בבקשה שלפניי התנגדו למהלך זה, והעלו בפני בית הדין טענות שונות הנוגעות לזכויותיהם בהקדש. בין טענות אלו, העלו המבקשים טענות נגד הסכם וייצמן והסכם הפשרה, אשר פוגעים, לשיטתם, בזכויותיהם בהקדש. יצוין, כי המבקש 1 הוא אחד מנושי החייב, והוא היה אחד מן המתנגדים לאישור הסדר הנושים (ראו החלטת השופט י' שפירא בבש"א (י-ם) 5360/08 עו"ד יצחק מלכו נ' אלון מוסאיוף, בפשיטת רגל (טרם פורסם, 19.3.2009)). המבקש 2 איננו נושה של החייב ואיננו צד להסדר הנושים, אך הוא היה צד להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה. טענותיהם של המבקשים בבית הדין הרבני נשאו פרי, שכן ביום 23.3.2011 וביום 25.5.2011 הורה בית הדין הרבני להקפיא את ביצועם של הסכם וייצמן והסכם הפשרה.

4. נוכח צווים אלו פנה הנאמן על נכסי החייב, עו"ד מלכו, בבקשה לבית המשפט המחוזי, בה טען כי פעולותיהם של המבקשים בבית הדין הרבני נגועות בחוסר תום לב וגובלות בביזיון בית משפט. זאת, משום שלטענתו המבקש 1 כפוף להסדר הנושים ומנוע מלחתור תחתיו בבית הדין הרבני; והמבקש 2 הוא צד להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו אלה של המשיב, וקבע כי אכן טענותיהם של המבקשים בבית הדין הרבני הן חסרות תום לב, וחותרות תחת הסכם וייצמן, הסדר הנושים והסכם הפשרה. בית המשפט קבע כי המבקש 1 התנגד לאישור הסדר הנושים בבית המשפט המחוזי, ועתה הוא "ממחזר" טענותיו בפני בית הדין הרבני, בעוד הוא מנוע מלעשות כן עקב היותו נושה הכפוף להסדר הנושים. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי הדרך להשיג על הסדר הנושים הייתה באמצעות הגשת ערעור על ההחלטה המאשרת אותו, אולם משלא עשה כן המבקש 1 – ההחלטה הפכה חלוטה ולא ניתן להעלות עתה בפני בית הדין את הטענות שהועלו כנגדה בעבר ונדחו. בית המשפט קבע כי המבקש 1 אוחז בחבל משני קצותיו – מחד גיסא, הוא פועל להשבת חובותיו באמצעות הסדר הנושים, ומאידך גיסא, הוא נוקט בהליכים אינדיבידואליים להגנה על זכויותיו בבית הדין הרבני. עוד צוין כי ההליכים בהם נוקט המבקש 1 בבית הדין הרבני עשויים לפגוע בהליך הקולקטיבי ובכך לפגוע בנושיו האחרים של החייב. אשר על כן, הורה בית המשפט למבקש 1 "למחוק את ההליך שננקט על ידו בבית הדין הרבני" (פסקה 29 לפסק הדין, ההדגשה הוספה), והשית עליו הוצאות בסך 20,000 ש"ח.

אשר למבקש 2, בית המשפט ציין כי הוא אינו נושה של החייב, ולכן אינו כבול להסדר הנושים. עם זאת, המבקש 2 היה צד להסכם הפשרה והתחייב בו (בין היתר) לוותר על כל מעמד ביחס להקדש, ולכן קבע בית המשפט המחוזי כי טענתו בבית הדין הרבני לפיה קופחו זכויותיו בהקדש, "נגועה בחוסר תום לב כפל כפליים". עוד ציין בית המשפט המחוזי כי למבקש 2 הייתה אפשרות בשעתו לתקוף את הסכם הפשרה בעילות ובערכאות המתאימות, אולם הוא לא עשה כן, ופעולותיו כעת מסכלות את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. כן ציין בית המשפט כי צדדים אחרים להסכם הפשרה שינו מצבם לרעה בעקבותיו, וביניהם הנאמן על נכסי החייב, שוויתר במסגרת הסכם הפשרה על טענה מרכזית לפיה ההקדש חסר תוקף. עם זאת, במישור האופרטיבי קבע בית המשפט המחוזי שהוא איננו הפורום המתאים לבקשת אכיפת הסכם הפשרה על המבקש 2, וזאת משום שהמבקש 2 לא היה חלק מהסדר הנושים. על כן הורה בית המשפט המחוזי למשיב "להפנות את תשומת לב בית הדין הרבני לקיומה של החלטה זו" (שם), והשית אף על המבקש 2 הוצאות בסך 20,000 ש"ח.

טענות המבקשים

5. לטענת המבקש 1, לא היה מקום לקבוע כי הוא מנוע מלפעול בבית הדין הרבני להגנה על זכויותיו בהקדש, אף אם תוצאה של הגנה זו תהא סיכול של הסדר הנושים. המבקש 1 טוען כי קביעה כאמור מרוקנת את זכויותיו בהקדש. המבקש 1 הודה כי הוא טוען בפני בית הדין הרבני טענות נגד הסכם וייצמן שעלולות לפגוע בהסדר הנושים. לטענתו, הוא לא פועל באופן עצמאי בבית הדין הרבני, אלא רק מתגונן ממהלכים שמבצע הנאמן על ההקדש (עו"ד רבינוביץ') אשר עלולות לנשל אותו מזכויותיו בהקדש. משכך, יש לבטל לטענתו את הצו המורה לו למחוק את ההליכים בהם נקט בבית הדין הרבני.

שני המבקשים טוענים כי ההוצאות שהוטלו עליהם, בגובה 20,000 ש"ח, הן מופרזות, ומבקשים כי בית משפט זה יתערב בהן.

תגובת המשיב

6. המשיב תומך יתדותיו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, המבקש 1 מנוע להעלות טענותיו בפני בית הדין הרבני, שאינן אלא טענות שהעלה קודם בהתנגדות להסדר הנושים בבית המשפט המחוזי. המשיב טוען כי פעולתו של המבקש 1 בפני בית הדין נגועה בחוסר תום לב, והיא פוגעת בזכויותיהם של הנושים האחרים שהם צד להסדר הנושים. המשיב מבהיר כי הוא מתנגד לכל טענה של המבקש 1 בפני בית הדין הרבני שנועדה לפגוע בהסכמים השונים העומדים ביסוד הסדר הנושים. עם זאת, המשיב מציין בתגובתו כי מבקשת רשות הערעור למד שלא המבקשים הם שיזמו את ההליך בבית הדין הרבני, אלא הנאמן על ההקדש. משכך, הבהיר המשיב כי הוא איננו מתנגד לכך שהמבקש 1 יטען טענות המגנות עליו מפני ניסיונות לנשל אותו מזכויותיו בהקדש, ובלבד שלא יהיו אלו טענות החותרות תחת הסכם וייצמן, הסדר הנושים והסכם הפשרה. אי לכך ציין המשיב, כי הוא "אינו מתנגד לכך שהצו שנתן כבוד בית המשפט קמא כנגד יוסף (בסעיף 29 להחלטה נשוא הבקשה) יתוקן, כך שייקבע בו כי על יוסף [המבקש 1 – מ"נ] להימנע מלפעול בבית הדין הרבני לסיכול אישורם וביצועם של ההסכמים עם וייצמן" (ההדגשה במקור).

אשר להוצאות שהוטלו על המבקשים, טוען המשיב כי אין מקום להתערב בהן.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובה לה ובנספחיהן, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. המבקש 1 הוא, כאמור, נושה של החייב, וצד להסדר הנושים. ההקדש האמור – שאיש איננו חולק בפניי על תוקפו, ועל סמכותו של בית הדין הרבני לדון בו – מהווה מקור עיקרי לכספים אשר יחולקו בהליך הקולקטיבי, וזאת על יסוד הסכם וייצמן. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי הסדר הנושים קשור בטבורו לעצם תוקפו של ההקדש ולמימושו של הסכם וייצמן, וכי לא ניתן להפריד ביניהם. כאמור, כ-44.5% מהכספים המיועדים לחלוקה בהסדר הנושים מקורם בכספים שיוזרמו על יסוד הסכם וייצמן; וויתורו של המשיב על טענות נגד תוקפו של ההקדש ניתן כחלק מהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה. המבקש 1 התנגד אמנם להסדר הנושים, אולם משנדחו ההתנגדויות והמבקש 1 לא ערער על כך – הפכה ההחלטה לחלוטה ואין מקום עוד להעלות טענות אלו.

אכן, המבקש 1 רשאי להגן על זכויותיו בהקדש מפני נישול. ואולם, זכות זאת אין פירושה שביכולתו להעלות כל טענה הנוגעת להקדש. כנושה, הוא מנוע עתה מלטעון טענות בפני בית הדין הרבני שיביאו להתמוטטות הסדר הנושים, ובנסיבות העניין טענותיו כי מדובר בפעולה ב"כובע שונה" אינן יכולות לעמוד. עם זאת, מקובלת עליי עמדתו של המשיב, לפיה אין כל מניעה שהמבקש 1 יגן על זכויותיו בהקדש, ובלבד שלא יטען טענות הנוגעות לאישורם ולביצועם של ההסכמים עם וייצמן.

8. במישור האופרטיבי, לא ניתן להורות למבקש 1 למחוק הליך בבית הדין הרבני שלא הוא יזם. על כן לא ניתן להשאיר את הצו שנתן בית המשפט המחוזי בהקשר זה על כנו. עם זאת, אני קובעת כי המבקש 1 מנוע מלהעלות בפני בית הדין הרבני כל טענה שהיא הנוגעת לאישורם ולביצועם של ההסכמים עם וייצמן. כן מנוע המבקש 1 מלהעלות כל טענה שיהא בה כדי לפגוע במימושו של הסדר הנושים שהוא צד לו. מובן כי בכך אין כדי להביע דעה בדבר כל טענה שהעלה או שיעלה המבקש 1 בדבר זכויותיו בהקדש, ודין טענות אלו להתברר בפני בית הדין הרבני.

אשר למבקש 2, בית המשפט המחוזי קבע כי על המשיב להביא לידיעתו של בית הדין את החלטתו מושא הבקשה שבפניי. בקביעה זו אין מקום להתערב. נוכח קביעתו זו של בית המשפט המחוזי, ונוכח עמדתו של המשיב בפניי ממנה עלה כי הוא למד על טיבם המדויק של ההליכים בבית הדין אגב בקשת רשות ערעור זו, דומה כי יש לכאורה טעם שהמשיב יבקש להצטרף כצד להליכים המתנהלים בבית הדין הרבני. ככל שיותר לו להצטרף להליך המתנהל בבית הדין הרבני, יוכל המשיב להעלות גם שם את כל טענותיו בדבר התנהלותם של המבקשים והיותם מנועים מלהעלות טענות שונות עקב כפיפותם להסכם הפשרה או להסדר הנושים.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהוצאות שהוטלו על המבקשים.

9. במהות החלטתו של בית המשפט המחוזי נכונה היא, אף שנפלה שגגה בכך שלא המבקש 1 נקט בהליך בבית הדין הרבני. אך בשל שגגה זו אמנע מהטלת הוצאות בערכאתנו.

10. בכפוף להבהרה האמורה נדחה הערעור.

ניתנה היום, ‏כ"ד אב, תשע"ב (‏12.8.2012).

המשנָה לנשיא


מעורבים
תובע: יוסף מוסיאוף
נתבע: עו"ד יצחק מלכו
שופט :
עורכי דין: