ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רוזנברג שולה נגד מועדון הספורט :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

א 005482/06

בפני כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

תאריך:

25/11/2008

בעניין:

רוזנברג שולה

ע"י ב"כ עו"ד טל יצחק

התובעת

- נ ג ד -

1. מועדון הספורט אלפי מנשה

2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שפרבר אהרון

הנתבעים

פסק דין

בפני תביעה שעניינה נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעת שהתאמנה במכון הכושר של הנתבע 1 באלפי מנשה (להלן: המכון).

לטענת התובעת, ביום 24.1.06 בבוקר הגיעה למכון והחלה להתאמן על מכשיר אירובי מסוג "סטפר" (להלן: המכשיר). במכשיר זה האימון נעשה בעמידה כאשר כפות רגלי המתאמן מונחות על דוושות (פדלים) מתנייעות, והוא מבצע תנועות הליכה, בעוד ידיו אוחזות בידיות נייחות.

לטענת התובעת, במהלך האימון רגלה השמאלית החליקה מהפדל פנימה ונתקעה בינו לבין גוף המכשיר, בעוד הפדל השני ממשיך בתנועה, וכך נגרמה לקרסולה חבלה סיבובית (נקע) וכן שבר בבוהן (להלן: התאונה). אין טענה לנכות צמיתה.

התובעת טוענת כי התאונה נגרמה באשמו והתרשלותו של המכון, מהסיבות הבאות:

1. לאחר התאונה הבחינה כי הפדלים היו רטובים, וזו הסיבה להחלקה;

2. על המכשיר לא היו הוראות הפעלה בעברית, אלא באנגלית בלבד, ששליטתה בה מוגבלת, והיא אף לא קיבלה הדרכה מהמדריך במכון בטרם האימון על המכשיר;

3. בעת התאונה המדריך היה מרוחק ממנה והגיע רק לאחר שצעקה לעזרה, וכן לא היה מוסמך לתת לה עזרה ראשונה.

4. בטיחות המכשיר היתה לקויה עקב מבנה הפדלים.

הנתבעים חולקים על טענות התובעת במישור החבות, וטוענים להעדר כל התרשלות מצידם.

מטעם התובעת העידו התובעת וחברתה ג'יליאן בן עטר, המתאמנת אף היא במכון, אשר לא נכחה בעת קרות התאונה. מטעם הנתבעים העיד שי צרפתי, מנהל המכון בתקופה הרלוונטית.

להלן אדון בטענות לעניין החבות.

1. לעניין רטיבות הפדלים – גרסת התובעת בתצהירה הינה עדות יחידה של בעל דין שלא נתמכה בראיה חיצונית כלשהי. יתר על כן, הגרסה הינה עמומה וסתמית, ללא תיאור ממשי של הרטיבות הנטענת ומקורה (האם נשפכה למתאמן אחר כוס מים ונראתה שלולית על הרצפה ליד המכשיר? האם היתה נזילה מהתקרה או ממזגן? האם עובד נקיון ניקה זה עתה את המכשירים עם מים? האם כל המכשיר היה רטוב או רק הפדלים?).

הגרסה הינה גם גרסה כבושה, שלא נמסרה בהזדמנות הראשונה בה ניתן היה לצפות כי התובעת תדווח על הסיבה לתאונה: בדו"ח הפציעה שמולא ע"י פקידה במכון, בהסתמך על דברי התובעת והתיאור שמסרה, סמוך לאחר התאונה, נרשם רק כי רגלה של התובעת נתקעה במכשיר, ותו לא. בפניה הראשונה לקופ"ח, למחרת האירוע, לא מסרה התובעת על החלקה או רטיבות, אלא על כך ש"רגלה נכנסה למכונה בחדר כושר". גם בתעודת חדר המיון לא הוזכרה החלקה, אלא "חבלה סיבובית בעת פעילות ספורט". גם מתצהיר חברתה של התובעת, ג'יליאן, עולה כי סמוך לאחר התאונה התובעת סיפרה לה על החלקת הרגל מהפדל והתקעותה במכשיר, אך לא הזכירה מים או רטיבות.

בנוסף יש לציין כי הגרסה אינה סבירה: התובעת היתה נעולה נעלי ספורט, שכידוע סוליותיהן מחורצות, ואין כל סבירות שנעל ספורט תחליק מפדל רחב, שאף הוא מחורץ ומחוספס כפי שנראה בתצלומים, בגלל מעט לחות.

מנהל המכון העיד כי נקיון המכשירים מתבצע בצהריים או בערב (ולא בבוקר), וכי לא נהוג לנקות את המכשירים האירוביים עם מים, וגרסתו לא נסתרה.

לפיכך אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה שסיבת התאונה היתה רטיבות הפדל.

2. לעניין שפת הוראות ההפעלה, ואי קבלת הסברים מהמדריך על אופן הפעלת המכשיר – התובעת הציגה תצלומים של המכשיר, שעל חלקו הקדמי מצויות הוראות הפעלה באנגלית בלבד. גרסתה על כך שלא היו על המכשיר או בסביבתו הוראות הפעלה בעברית – לא נסתרה. יחד עם זאת, מדובר במכשיר שהפעלתו פשוטה ונעשית בכח מכני של לחיצה על הפדלים ע"י כפות הרגלים, בתנועות הליכה. התובעת היתה מתעמלת ותיקה ומנוסה במכון (כ-22 שנה), כך שבוודאי הכירה את אופן פעולת המכשיר, שהיו חמישה כמוהו במכון מזה שנים לפני התאונה, מצפיה במתאמנים אחרים ומההגיון הפשוט, גם אם לטענתה לא התאמנה עליו קודם לכן בעצמה.

לעניין אי קבלת הדרכה ממדריך – קשה לקבוע על סמך זכרונה הסובייקטיבי של התובעת (שגרסתה לעניין הרטיבות לא זכתה לאמוני) כי במשך כל שנות אימוניה במכון, ובפרט בתחילת התקופה, לא קיבלה הדרכה מאחד המדריכים לגבי מכשיר זה או אחר, והמכשיר דנן בפרט. הוכח, כי בכל עת שהמכון היה פעיל, היה מדריך מוסמך שעמד לרשות המתאמנים. ברי, כי אילו ביקשה התובעת מהמדריך הדרכה לגבי המכשיר, נוכח טענתה כי זו היתה הפעם הראשונה שהתאמנה על המכשיר, או שאלה את המדריך שאלה כלשהי בנדון, היתה מקבלת מענה והסבר הולם. כשמדובר במתאמן ותיק ומנוסה, ברי כי המדריך אינו מסביר למתאמן בכל פעם מחדש את אופן השימוש בכל מכשיר. התובעת בחרה להימנע מכך.

חשוב לציין, כי התובעת לא כשלה באופן הפעלת המכשיר, ולא היתה כל הוראה או הנחיה שאילו היתה מודעת לה, היתה התאונה נמנעת. "בריחה" של רגל מפדל הינה תאונה שכיחה ויומיומית שמקורה בתנועה או דריכה לא נכונה, ואין כל קשר סיבתי בינה לבין הכרת הוראות ההפעלה של המכשיר. כך לדוגמא, התובעת אינה טוענת שלא ידעה כי עליה לבצע תנועות הליכה ברגליה, המונחות על הפדלים, בעוד ידיה אוחזות בידיות המכשיר, ואף אינה טוענת כי כיוונה את המכשיר באופן שגוי מבחינת השיפוע או עוצמת ההתנגדות (שהמכשיר מאפשר למתאמן לכייל בהתאמה ליכולותיו). לעניין אי עצירת המכשיר מיידית עם מעידת הרגל – הוכח כי המכשיר אינו עוצר אוטומטית ע"י לחיצה על כפתור כלשהו, אלא נעצר בהדרגה ברגע שהמתאמן מפסיק להפעיל כח על הפדלים, ולכן לא היה כפתור מסויים שהתובעת יכלה ללחוץ עליו, או פעולה אחרת שיכלה לבצע, כדי להפסיק מיידית את תנועת הפדלים לאחר התאונה.

לפיכך, לא הוכח כל קשר סיבתי בין אי קבלת ההדרכה ו/או העדר הוראות ההפעלה בעברית, לבין קרות התאונה ו/או הנזק שנגרם לכף רגלה של התובעת.

3. לעניין פיקוח המדריך על אימון התובעת ומתן עזרה ראשונה – הוכח כי המדריך היה בחדר הכושר במרחק כמה מטרים מהתובעת, והיה נגיש בעת התאונה. כאמור לעיל, לא הוכח כי אילו עמד המדריך ממש ליד התובעת או קרוב יותר אליה סמוך לפני התאונה, היה ביכולתו למנוע את התאונה, שכן ארעה בהרף עין. מעבר לזאת, הטלת חובה על מכון כושר להצמיד מדריך לכל מתאמן, אינה סבירה ואינה ישימה מבחינת העלויות הכרוכות בכך למתאמנים עצמם.

לאחר שהתובעת קראה לעזרה, ניגש אליה המדריך והציע לה עזרה ראשונה. מדו"ח הפציעה עולה, כי התובעת אמרה שאינה זקוקה לטיפול כלשהו והמשיכה באימון כ-20 דקות ורק אז הלכה הביתה. רק שעה אחרי חזרתה הביתה, התנפח הקרסול ונראו שטפי דם בבוהן. התובעת פנתה למחרת בבוקר לקופ"ח, ומשם הופנתה למיון אורטופדי בבי"ח מאיר. המסמכים הרפואיים, מהם עולה כי הפניה לטיפול רפואי נעשתה ע"י התובעת רק למחרת היום, מהווים תמיכה ברישום מפי התובעת בדו"ח הפציעה, כי מיד לאחר התאונה לא חשה התובעת צורך בטיפול רפואי או שיכוך כאבים, על אף שהוצע לה, וחזרה להתאמן.

לעניין הכשרת המדריך - לא הוכחה הטענה, כי המדריך גל לגזיאל שהיה נוכח במכון בעת התאונה, לא היה מדריך מוסמך כנדרש ע"פ חוק, לרבות למתן עזרה ראשונה. לגזיאל שוהה בחו"ל ולא יכול היה להתייצב למתן עדות, אך מנהל המכון העיד כי כל המדריכים שהועסקו במכון היו מוסמכים כחוק, וגרסה זו לא נסתרה. בנוסף, לא הוכח כי התובעת נזקקה לעזרה ראשונה שלא קיבלה, או כי מתן טיפול עזרה ראשונה כלשהו מיד לאחר התאונה היה מקטין את הנזק או את סבלה של התובעת.

4. לעניין בטיחות המכשיר יצויין, כי חרף טענות שהועלו בע"פ ע"י התובעת וחברתה ג'יליאן לעניין הבדל במבנה הפדלים (מבחינת קיום או העדר דופן צדדית) ובבטיחות השימוש בין המכשיר לבין שלושה מכשירי סטפר אחרים שהיו במכון, לא הוכח באמצעות חוו"ד מומחה, או בכל דרך אחרת, כי המכשיר לא היה בטיחותי, והטענה להבדלים בין המכשירים עומדת בסתירה לתצלומים שהוגשו. לא הוכח גם, כי הסיבה להחלפת שניים מתוך חמשת המכשירים מסוג סטפר שהיו במכון, ובכללם המכשיר, במועד כלשהו לאחר התאונה - היתה בטיחותית וקשורה למבנה הפדלים.

לפיכך אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה כי התרשלות הנתבע 1 היתה הגורם לתאונה, או כי נקיטת אמצעי זהירות ו/או פיקוח ו/או הדרכה סבירים כלשהם היתה מונעת את התאונה או את הנזק, לרבות הקטנתו.

המסקנה הברורה היא, כי מדובר בהתממשות סיכון טבעי ובלתי נמנע הנובע מהפעילות הספורטיבית עצמה.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך 2,000 ₪ + מע"מ.

ניתן היום כ"ז בחשון, תשס"ט (25 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים.

ניצה מימון-שעשוע, שופטת