ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המרכז לגזזת נגד סידי תמרה :

בית הדין הארצי לעבודה

עע 000263/07

מדינת ישראל – משרד הבריאות

המערערת

תמרה סידי

המשיבה

בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

נציג עובדים, מר שלום חבשוש, נציגת מעבידים, גב' זיוה פתיר

בשם המערערת - עו"ד סימה קרמר

בשם המשיבה - עו"ד מאור עזרן

פסק – דין

השופט עמירם רבינוביץ

1. פתח דבר

ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (עב 1467/06; השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר יוסי לוי ומר אילן גבריאלי), אשר קיבל את ערעור המשיבה על החלטת המרכז הארצי לנפגעי גזזת שלא להגדיל את שיעור קצבתה של המשיבה לאחר הגדלת אחוזי נכותה עקב החמרה לפי סעיף 5 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד – 1994 (להלן – חוק הגזזת או החוק).

2. הרקע העובדתי

א. המשיבה הוכרה על ידי ועדת המומחים שהוקמה מכוח חוק הגזזת כמי שקיבלה "טיפול בהקרנה" כמשמעו בחוק.

ב. ביום 13.8.2001 נבדקה המשיבה על ידי ועדה רפואית ונקבעה לה נכות משוקללת בשיעור 70%.

ג. ביום 17.4.2005 בחלוף כארבע שנים ממועד קביעת נכותה, הגישה המשיבה תביעה להחמרה לפי תקנה 9(א) לתקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע, קביעת דרגת נכות, הרכבת ועדות וסדרי עבודתן) התשנ"ה – 1995 (להלן: תקנות הגזזת).

ד. ביום 2.1.2006 קבעה ועדה רפואית כי חלה החמרה במצבה הבריאותי של המשיבה והחליטה להעניק לה נכות משוקללת בשיעור 74%.

ה. המשיבה הגישה ערר על החלטת הוועדה הרפואית. ביום 4.4.2006 קיבלה ועדה רפואית לעררים את עררה של המשיבה וקבעה לה דרגת נכות משוקללת בשיעור 78%.

ו. באותו היום הודיע מנהל המרכז הארצי לנפגעי גזזת, מר אלי שחר, לבא כוח המשיבה, כי מאחר והפרש האחוזים בין דרגת הנכות שנקבעה למשיבה על ידי הוועדה הרפואית לעררים (78%) לבין דרגת הנכות שהוענקה לה בעבר (70%) הינו פחות מ- 10% אין היא זכאית לזכויות מכוח ההוראות שבסעיף 5 לחוק הגזזת.

3. טיעוני המשיבה בבית הדין האזורי

א. המשיבה טענה בבית הדין האזורי, כי את הוראת סעיף 5 לחוק הגזזת ניתן לפרש בשני אופנים : הפירוש האחד, גורס, כי מספיק שתהיה עליה נומינלית (להבדיל ממשוקללת) של 10% באחוזי הנכות כדי להיכנס לגדרו של סעיף 5. במקרה הנוכחי, הייתה עליה נומינלית של 30%, ודי בכך כדי להיכנס לגדרו של סעיף 5 לחוק. הפירוש השני גורס שהביטוי "10%" בסעיף 5 לחוק משמעו 10% או יותר הנגזרים מאחוזי הנכות שכבר נקבעו. במקרה הנוכחי, אחוזי הנכות שנקבעו בעבר בטרם ההחמרה למשיבה עומדים על 70%. עליה ב - 10% מביאה את אחוזי הנכות המקוריים ל-77%. כיוון שנכותה של המשיבה לאחר התביעה להחמרה הסתכמה ב-78%, משמע שהייתה עלייה ביותר מ - 10% באחוזי הנכות לעומת אחוזי הנכות הבסיסיים (77% = 10*70 + 70).

100

4. טיעוני המערערת בבית הדין האזורי

א. המערערת (להלן גם - המדינה) טענה כי על פי סעיף 9 לחוק הגזזת המפנה לסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 ועל פי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן – תקנות הנכות), החלה אף היא על נפגעי הגזזת, שיטת חישוב אחוזי הנכות על פי חוק הגזזת היא שיטת החישוב המשוקלל, ולכן יש לפרש את דרישת סעיף 5 לחוק ביחס לעליה "ב - 10%" של אחוזי הנכות בעליה של 10% נכות משוקללים ולא נומינליים. אין חולק, כי תנאי זה לא התקיים במקרה זה.

ב. לטענת המערערת, הפירוש השני שמציעה המשיבה (חישוב העלייה מתוך אחוזי הנכות שנקבעו לנפגע בעבר), אין לו בסיס בחוק, וכי מקום שרצה המחוקק להורות על דרך חישוב מתוך סכום אחר, עשה זאת באופן מפורש. במקרה הנוכחי, נוסח החוק אינו מצביע על דרך חישוב האחוזים הנוספים מתוך אחוזי הנכות הקיימים. דרך חישוב זו גם תיצור אפלייה, למשל, בין החמרה של 50% נכות המצריכה תוספת של 5% בלבד ובין החמרה, בדומה למקרה שלפנינו המצריכה תוספת של 7%. לשיטת המדינה עליה ב - 10% היא עליה ב - 10% נכות משוקללים. במילים אחרות, צריך שאחוזי הנכות המשוקללים לאחר ההחמרה יהיו 80%.

5. פסיקת בית הדין האזורי

א. בית הדין האזורי דחה את פרשנות המשיבה, לפיה די בכך שההחמרה במצב בריאותה תתבטא בתוספת של 10% נכות נומינליים (להבדיל ממשוקללים) כדי לשמש כרטיס כניסה להטבות מכוח סעיף 5 לחוק הגזזת. מאידך, קיבל בית הדין האזורי את פרשנות המשיבה, לפיה די בכך ששיעור העלייה של אחוז הנכות המשוקלל לאחר ההחמרה יהיה לפחות 10% משיעור אחוז הנכות המשוקלל הקודם עובר להחמרה על מנת לזכות בזכויות על פי סעיף 5 לחוק.

ב. בית הדין האזורי קבע שאכן שתי הפרשנויות המוצעות לסעיף 5 לחוק, זו של המדינה וזו של המשיבה אפשריות מבחינה לשונית, אך יש לפרש את סעיף 5 לחוק הגזזת באופן שאחוז העלייה באחוזי הנכות ימדד ביחס לשיעור אחוזי הנכות המקוריים, על פני מדידה של אחוז הנכות המשוקלל לאחר ההחמרה לעומת אחוז הנכות המשוקלל לפניה כפירוש המדינה.

ג. בית הדין האזורי נימק את פירושו זה במילים הבאות:

"המונח 'עליה' (בביטוי 'עלו אחוזי הנכות', המופיע ברישא לסעיף 5 לחוק), הוא מונח שמציין הפרש בין השיעור המקורי לבין השיעור החדש שנמצא לאחר ה'עליה'. את ההפרש האמור ניתן למדוד בערכים מוחלטים (מספר יחידות מוחלטות של עליה) ולחלופין - למדוד באופן יחסי - עלייה באחוז מסוים לעומת השיעור המקורי.

המחוקק בחר לקבוע את ההפרש הנדרש על פי הדרך השניה, כלומר - עלייה באחוזים לעומת השיעור המקורי, וקבע כי העליה הנדרשת היא ב-10% לפחות. כשהמחוקק בחר בדרך זו, יהיה סביר יותר להיות עקבי ולהתייחס ל'עליה' כאל עליה יחסית לעומת השיעור המקורי, ולא להתייחס אליה כעליה במספר יחידות.

לכן, למרות שגם הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת [המערערת בענייננו – ע.ר.] היא פרשנות אפשרית מבחינה לשונית, נראה שהפרשנות השניה - היא פרשנות אשר מתיישבת יותר עם הדרך שהמחוקק בחר בה לגבי אופן בחינת ההפרש בין שיעור הנכות המשוקלל המקורי לבין שיעור הנכות המשוקלל לאחר שחלה בו עליה".

ד. בית הדין האזורי גם התייחס לפסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב' 8737/04 נידם- משרד הבריאות (להלן- פס"ד נידם) שהעדיף את פירוש המדינה על פני פירוש הנפגע, אך חַלק על פירוש בית הדין האזורי בתל אביב במילים הבאות:

"לדעתנו, העובדה שאת ההשוואה בין שיעור הנכות המקורי לבין שיעור הנכות לאחר ההחמרה יש לעשות על פי השיעור המשוקלל של הנכות, אינה קשורה כלל לשאלה אם יש לערוך את ההשוואה על פי יחידות (כעמדת הנתבעת) או באופן יחסי לשיעור המשוקלל המקורי (כעמדת התובעת).

בחינת פסק דינו האמור של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מעלה כי מהקביעה (המקובלת גם עלינו) על כך שיש לבחון את שיעורי הנכות לאחר השיקלול שלהם - הסיק ביה"ד בתל אביב את המסקנה שמדובר בעליה ביחידות של 10% לפחות ולא בעליה יחסית של 10%. מסקנה זו - אינה מקובלת עלינו, ולדעתנו - כאמור - אינה נובעת מהקביעה שעליה היא לכאורה מושתתת" (ההדגשות במקור – ע.ר.).

ה. בית הדין האזורי הדגיש גם, כי מדובר בחוק מתחום הביטחון הסוציאלי, וכי כאשר קיימות שתי פרשנויות לחוק בתחום זה, יש להעדיף את הפירוש המיטיב עם הנפגעים. בית הדין האזורי סיכם את קביעותיו במילים הבאות:

"בבחירה בין האפשרויות הפרשניות השונות של הרישא לסעיף 5 לחוק, אנו מעדיפים את הפרשנות שלפיה הביטוי 'עלו אחוזי הנכות... ב-10% או יותר', יפורש ככזה שבו ייבדק מה ההפרש היחסי בין שיעור הנכות המשוקלל הראשוני לבין שיעור הנכות המשוקלל לאחר העליה, ואם יתברר כי ההפרש היחסי הוא בשיעור של 10% לפחות - יחולו ההוראות האמורות בסעיף 5 לחוק.

בעניינה של התובעת, מאחר ששיעור הנכות המשוקלל הראשוני שלה היה 70%, ואילו לאחר ההחמרה שיעור הנכות המשוקלל שנקבע לה הוא 78% - אזי התקיים בה האמור ברישא לסעיף 5 לחוק (העליה בשיעור המשוקלל היתה בשיעור של כ-11.43%), ועל כן על הנתבעת להחיל בעניינה את ההוראות האמורות בסעיף 5 לחוק".

6. טענות המדינה בערעור

המדינה חזרה, בעיקרו של דבר, על טיעוניה בבית הדין האזורי, כשהיא מדגישה את הנימוקים הבאים:

א. דרך פירוש המונח אחוזי הנכות על פי חוק הגזזת מונחית על ידי חוק הביטוח הלאומי. מקום בו רצה המחוקק להורות על חישוב מפורט, כמו, למשל, חישוב אחוז מתוך סכום מסוים, נכתבו הדברים באופן מפורש כמו בתקנה 11 לתקנות הנכות. במקרה הנוכחי, נוסח סעיף 5 אינו מצביע על חישוב האחוזים הנוספים כתוצאה מההחמרה מתוך אחוזי הנכות הקיימים.

ב. בסעיף 5 לחוק נאמר: "חלפו 6 חודשים מהמועד שבו נקבעו לאחרונה אחוזי הנכות ...ועקב החמרה... עלו אחוזי הנכות שנקבעו לו ב-10% או יותר..." מנוסח סעיף זה ניתן ללמוד, שכשם שאחוזי הנכות ברישא הם משוקללים, כך גם 10% המאוזכרים בהמשך הסעיף צריכים להיות משוקללים.

ג. מהפרוטוקולים של ועדת הכנסת שדנה בסעיף 5 לחוק עולה, שעמדת המדינה, בישיבת הועדה הייתה, שהעלייה ב – 10% צריכה להימדד באחוזים משוקללים, היינו עליה מ- 40% משוקללים ל – 50% משוקללים.

ד. מצב לפיו דרך החישוב של המדינה מביאה לכך שנפגע בעל נכות בשיעור 90% יזדקק לעשרות אחוזי החמרה נומינליים, כדי לעמוד בתנאי הסף של תוספת 10% נכות משוקללים, לא קיים במציאות, באשר הוועדות במקרים מעין אלה נוהגות לפנים משורת הדין ומעניקות לנפגע את אחוזי הנכות המשוקללים החסרים.

מאידך, דרך החישוב של המשיבה יוצרת אבחנה לא מוצדקת בין נפגעים.

ה. במקרה הנוכחי, בו נקבעו למשיבה 78% אחוזי נכות משוקללים, כדי להיכנס לגדרו של סעיף 5 לחוק די בתוספת של 2% נכות משוקללים.

ו. האפליה הנטענת לגבי דרך חישוב המדינה, נובעת מכך שמצבו הבריאותי של כל נפגע הוא שונה, ולכן לא מדובר באפליה אלא בהבחנה מותרת.

ז. פירוש המשיבה יביא להגדלת מספר הבקשות להחמרה, לצבירת נכויות מעבר ל- 100% ולהגדלה משמעותית של התקציב, נתון שיש להביאו בחשבון במסגרת השיקולים הרלוונטיים להחלטה, האם לקבל את פירושה.

7. טענות המשיבה בערעור

המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי כשהיא מרחיבה את טיעונה בבית הדין האזורי כמפורט להלן.

א. על פי טיעון המדינה, נפגעת עם החמרה נומינלית של 30% -40% לא תוכל לממש את זכותה על פי החוק. פירוש זה מסכל את מטרת החוק.

ב. סעיף 5 לחוק בונה מנגנון מעבר של החמרה בין נכות משוקללת אחת לנכות משוקללת אחרת,כאשר, למעשה, מודדים את ההפרש בין שתי הנכויות. הדרישה להחמרת ב - 10% אין דוגמתה בחוקים אחרים. כך לפי חוק הביטוח הלאומי די בהחמרה של אחוז אחד כדי לזכות בתגמולים, ואין זה סביר שדווקא בחוק הגזזת, יקשה המחוקק על הנפגעים במימוש זכויותיהם.

ג. על פי פירוש המדינה, נפגע בעל 90% נכות יזדקק למינימום 100% נכות נומינלית כדי להגיע ל-10% נכות משוקללת. נפגע כזה לא יוכל להגיע ל-100% נכות משוקללת ולהטבות הנובעות ממנה לפי סעיף 5 לחוק הגזזת.

ד. לשון החוק לפיה "עלו אחוזי הנכות שנקבעו לו ב-10% או יותר" לא קובעת שהעלייה צריכה להיות באחוזי נכות משוקללים. שתיקה זו מדברת. לשון החוק מבחינה לשונית דווקא תומכת בפרשנות המשיבה, לפיה יש לבדוק את ההפרש היחסי בין שיעור הנכות המשוקלל הראשוני לבין שיעור הנכות לאחר ההחמרה. הדבר נלמד מן המילים "עלו אחוזי הנכות שנקבעו לו" המתייחסות לעליה ביחס לאחוזי הנכות הראשוניים.

ה. על פי פירוש המדינה, נוצרת אפליה בין מי שאחוזי הנכות נקבעו לו בלא בקשה להחמרה ובין מי שאחוזי הנכות יקבעו לו בדרך של החמרה.

ו. פירוש המדינה מביאה לתוצאה, לפיה ככל שאחוזי הנכות גבוהים יותר, ידרשו ביחס ישר עשרות אחוזים נומינליים כדי לזכות בתגמולים עקב החמרת מצב, פירוש שהוא בלתי סביר.

8. הכרעה

אני סובר כי יש לדחות את ערעור המדינה ולקבל את פסיקת בית הדין האזורי באשר לפרשנות סעיף 5 מטעמיו של בית הדין האזורי וכפי שאפרט להלן.

א. סעיף 5 לחוק הגזזת קובע:

"5. חלפו 6 חודשים או יותר מהמועד שבו נקבעו לאחרונה אחוזי הנכות של הנפגע ועקב החמרה במצב בריאותו כתוצאה מהמחלה שבה לקה, עלו אחוזי הנכות שנקבעו לו ב-10% או יותר, יחולו הוראות אלה:

(1) לגבי נפגע ששולם לו מענק לפי סעיף 4 -

(א) אם נקבעו לו פחות מ-40% נכות תשלם לו המדינה מענק משלים לפי החישוב האמור בסעיף 4, ולענין הסכום הבסיסי יובא בחשבון ההפרש שבין אחוזי הנכות שנקבעו לנפגע לפני תשלום המענק הקודם לבין אחוזי הנכות שנקבעו לו עקב ההחמרה;

(ב) אם נקבעו לו יותר מ-40% נכות תשלם לו המדינה קיצבה כאמור בסעיף 3 החל מהחודש שבו הוגשה הבקשה לבדיקה מחדש, ואולם אם טרם חלפו 70 חודשים מהחודש שבו נקבעה הנכות בגינה שולם לו המענק - תשולם לו קיצבה לפי אחוזי הנכות המזכים בקיצבה בניכוי אחוזי הנכות שזיכי במענק, כל עוד לא חלפו 70 החודשים האמורים. לענין זה, 'בקשה לבדיקה מחדש' - בקשה שהגיש נפגע לועדה רפואית, לפי הוראות חוק זה, לבדיקה מחדש בשל החמרה במצב בריאותו כתוצאה מהמחלה שבה לקה.

2. לגבי נפגע שמשתלמת לו קיצבה לפי סעיף 3 - תשולם הקיצבה לפי אחוזי הנכות שנקבעו לו עקב ההחמרה החל בחודש שבו הוגשה הבקשה לבדיקה מחדש כהגדרתה בפסקה (1)(ב) כאמור".

ב. סעיף 3 לחוק הגזזת קובע את הזכות לקצבה חודשית ותנאיה בזו הלשון:

"בנוסף לאמור בסעיף 2 תשלם המדינה לנפגע, שעקב המחלה שבה לקה נקבעו לו 40% נכות או יותר, קיצבה חודשית כדלקמן:

(א) נקבעו לנפגע פחות 100% נכות - קיצבה בסכום השווה ל-25% מהשכר הממוצע כמשמעותו בסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי (להלן - קיצבה מלאה).

(ב) נקבעו לנפגע פחות מ-100% נכות - קיצבה בסכום שהיחס שבינו לבין סכום הקיצבה המלאה שווה ליחס שבין אחוזי הנכות שנקבעו לנפגע לבין 100%".

ג. עליה באחוזי הנכות עקב החמרה מזכה בהגדלת הקצבה החודשית בהתאם לדרך החישוב הקבועה בסעיף 3 לחוק ובהגדלת המענק לפי סעיף 2 לחוק שזו לשונו:

"2. (א) נפגע שעקב המחלה שבה לקה נקבעו לו אחוזי נכות

של 40% או יותר, תשלם לו המדינה פיצוי חד פעמי

כדלקמן:

(1) סכום של חמישים אלף שקלים חדשים - אם אחוזי הנכות לא עלו על 74%;

(2) סכום של מאה אלף שקלים חדשים - אם אחוזי הנכות הם 75% או יותר.

(ב) חלה החמרה במצב בריאותו של הנפגע, עקב המחלה שבה לקה, לאחר ששולם לו מענק כאמור בסעיף 4 או פיצוי כאמור בסעיף קטן (א)(1) ונקבעו לו - לענין נפגע ששולם לו מענק - 40% נכות או יותר, ולענין נפגע ששולם לו פיצוי - 75% נכות או יותר, תשלם לו המדינה פיצוי נוסף בסכום השווה להפרש שבין מענק המחושב לפי סעיף 4 או פיצוי המחושב לפי סעיף קטן (א)(1), לפי הענין, כפי שיעורו במועד שבו נקבעו לנכה אחוזי הנכות בעקבות ההחמרה, לבין הפיצוי שהנפגע היה זכאי לו אילו שולם לו הפיצוי לראשונה במועד האמור לפי אחוזי הנכות שנקבעו באותו מועד".

ד. החידוש בסעיף 5 לחוק הוא קביעת תנאי סף למימוש הזכות להגדלת הקצבה, למרות הגדלת אחוזי הנכות עקב ההחמרה. תנאי סף זה בא לידי ביטוי בדרישה לעליה של אחוזי הנכות ב - 10% לפחות לעומת שיעור אחוזי הנכות שבטרם ההחמרה.

ה. המדינה גורסת שהעלייה צריכה להתבטא ב-10% נכות משוקללים, בעוד שהמשיבה גורסת שדי ב-10% נומינליים, ולחלופין ב-10% מתוך השיעור המקורי שבטרם ההחמרה. לשיטת המדינה, במקרה שלפנינו כדי להגיע לאותם 10% נכות משוקללים דרושה תוספת של למעלה מ – 30% נכות נומינליים, ואילו לשיטת המשיבה ובית הדין האזורי די בכך שההחמרה תתבטא בתוספת של 10% המחושבים על בסיס הנכות שבטרם ההחמרה.

ו. מבחינה לשונית הביטוי בסעיף 5 לחוק הגזזת "עלו אחוזי הנכות שנקבעו לו ב-10% או יותר..." צריך להתפרש כעליה אריתמטית חשבונאית יחסית ביחס לשיעור הקודם. אם השיעור הקודם של הנכות בטרם ההחמרה היה 70%, אזי עליה ב 10% פירושה שדי בעליה של 7% (10% של שבעים) חשבונאית כדי להיכנס לגדרו של סעיף 5. זה פשוטו של מקרא וזו הפרשנות הנכונה ביותר מבחינה לשונית. יובהר, כי הביטוי "עלה ב..." צריך להתפרש מבחינה לשונית כעליה ביחס לשיעור הקודם שבטרם העליה. כך עליה ב -X אחוזים של שכר תמיד תימדד ביחס לשכר הקודם, ולא צריך להיות הבדל בין דרך חישוב זו, גם אם המדידה היא ביחס לשיעור המתבטא באחוזים ולא בסכומים. עוד יצוין שלא נאמר בסעיף 5 לחוק, כי צריך שיתווספו 10% נכות משוקללים או שההחמרה היא של 10% נכות משוקללים. זו גם, לשם דוגמה, לשון סעיפי עליית המדד בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 ובתקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו-1976.

ז. העלייה ב - 10% הנדרשת על פי סעיף זה, אין לה ולא כלום עם החישוב המשוקלל. החישוב המשוקלל במקומו עומד ועל פיו יחושבו אחוזי הנכות שלפני ההחמרה ולאחריה. עשרת האחוזים של העלאה עומדים בפני עצמם, אין הם משמשים מרכיב כל שהוא בקביעת אחוזי הנכות המשוקללים, ואין הם מעלים או מורידים מאחוזים אלה. הם רק מהווים כלי מדידה אריתמטי להפרש שבין שתי הנכויות זו הבסיסית וזו שלאחר ההחמרה. אין בדרך זו משום פגיעה בשיטת החישוב המשוקלל. אחוזי הנכות ימשיכו להיקבע בדרך החישוב המשוקלל, ואין בסיס לטענה,כי השיטה שאישר בית הדין האזורי, תגרום לקביעת נכויות של יותר מ100% .

ח. הדרישה לעליה של 10% לפחות באחוזי הנכות, באה לשמש רק כרטיס כניסה למימוש הזכות להגדלת התגמולים עקב החמרת מצב. לא יתכן שכרטיס כניסה יהפוך לכרטיס חסימה על ידי פירוש, שאין לו אחיזה מוצקה בלשון החוק, ואשר מערים קשיים בלתי סבירים, במימוש הזכות להגדלת הקצבה עקב החמרה, במקרים בהם אכן קיימת החמרת מצב אמיתית. פירוש המדינה, עלול לסכל את מטרת החוק על ידי צמצום בלתי סביר באפשרויות מימושו. גם אם הציגו נציגי המדינה פירוש זה בפני ועדת הכנסת שדנה בו "ככוונת המחוקק", עדיין יש לבחון, האם פירוש זה עולה מנוסח החוק בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, והאם הוא מגשים תכלית ראויה המבטיחה את זכויות הנפגעים כמצופה מחוק מתחום הביטחון הסוציאלי. לדעתי התשובה לכך היא שלילית.

ט. פירוש המדינה מביא לתוצאה לפיה הדרישה לעלייה של 10% באחוזי הנכות תשתנה ממקרה למקרה בהתאם לאחוזי הנכות המשוקללים הבסיסיים. כך, במקרה של 40% נכות משוקללים "שווים" של 10% הנכות המשוקללים יהיה 17% נומינליים. במקרה של 50% יהיה "שווים" 20% ובמקרה של 70% נכות משוקללים יהיה "שווים" של הנכות בשיעור 10% - 33%. מאידך, על פי פירוש המשיבה אותם 10% נשארים קבועים ואינם משתנים.

י. יוצא, איפוא, שעל פי פירוש המדינה ככל שאחוזי הנכות של הנפגע יהיו גבוהים יותר, כך יקשה על הנפגע לקבל את כרטיס הכניסה לתחולת סעיף 5 לחוק עליו, ותידרש ממנו החמרה של עשרות אחוזי נכות נומינליים כדי להגיע לאותם עשרת אחוזי נכות משוקללים. כך במקרה שלנו המשיבה כדי לצבור 10% נכות משוקללים תזדקק להחמרה של 33% נומינליים. נכה בעל 90% נכות משוקללים יזדקק למאה אחוזי נכות נומינליים כדי לזכות באותם עשרת אחוזי נכות משוקללים. פירוש זה הוא בלתי סביר ומסכל את מטרת החוק. המשיבה במקרה שלפנינו, למרות שיש לה החמרה של 8% נכות משוקללים המזכים בהגדלת הקצבה בהתאם, לא תיהנה מממנה על פי פירוש המדינה, למרות שקיימת החמרה ממשית במצב בריאותה. תוצאה לא צודקת זו, הנובעת מפירוש המדינה, מן הראוי לצמצם על ידי הפירוש שאימץ בית הדין האזורי התואם ללשון החוק לא פחות ואף יותר מפירוש המדינה והמביא לתוצאה צודקת יותר. העובדה שבמקרים הקשים של בעלי נכות של 90% נוהגת המדינה לפנים משורת הדין ומעניקה אחוזי נכות בשיעור של 100%, מלמדת שלדין עצמו על פי פירוש המדינה, להבדיל מלפנים משורת הדין, אין תשובה הולמת לבעיות של נפגעים מסוג זה.

יא. לעומת זה, על פי הפירוש המוצע על ידי המשיבה, אותם עשרה אחוזים נשארים קבועים ואינם משתנים, וגם אחוזי הנכות הבסיסיים והחדשים עקב ההחמרה נמצאים במקומם. זהו פירוש פשוט, יציב ואינו פוגע במאומה בשיטת החישוב המשוקללת.

יב. הדוגמא שהביאה המדינה לאפליה הנוצרת על פי פירוש המשיבה בין בעל 50% נכות לעומת בעל 65% נכות מגלה שדווקא לשיטת החישוב המשוקלל של המדינה, הפער בין שני נפגעים אלה גבוה יותר.

יג. לא למותר לציין, כי גם אם היינו סוברים ששני הפירושים של המדינה ושל המשיבה תואמים את לשון החוק, הרי ללא ספק פירוש המשיבה מיטיב עם הנפגעים בהשוואה לפירוש המדינה בכל הדוגמאות שהביאה המדינה, וכפירוש של חוק מתחום הביטחון הסוציאלי יש להעדיפו על פני פירוש המרע את מצב הנפגעים.

יד. טענת המדינה, לפיה שיקולים תקציביים צריכים להכריע את הכף לטובת פירושה, לא יכולה להתקבל בהעדר הוכחה למידת הגידול הצפוי בקצבאות עקב פירוש זה, ובעיקר משום שמדובר בפירוש משפטי נכון ושיקולים תקציביים לא יכולים לגרוע מזכויות, שלדעתי עולות מלשון החוק ותכליתו.

סוף דבר

ערעור המדינה נדחה. כל אימת שההפרש החשבונאי בין שתי הנכויות המשוקללות מסתכם ב-10% או יותר, יחול סעיף 5 לחוק. במקרה שלפנינו, ההפרש בין שתי הנכויות מבטא עליה של יותר מ - 10% המחושבים על בסיס הנכות הבסיסית, ולכן יחול סעיף 5 לחוק.

המדינה תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 5000 ₪. לא ישולם הסכום האמור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למדינה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המצאת פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז בחשוון, תשס"ט (25 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

השופט עמירם רבינוביץ

השופטת ורדה וירט-ליבנה

השופטת רונית רוזנפלד

נציג עובדים מר שלום חבשוש

נציגת מעבידים גב' זיוה פתיר