ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוריון נגד סעדיה :

12

בתי המשפט

בית משפט השלום רחובות

בשא002879/07

בפני:

כבוד הרשמת יוכבד גרינוולד

תאריך:

04/08/2008

בעניין:

1. אוריון כלים חד פעמיים בע"מ

2. עמי אורי

ע"י ב"כ עוה"ד

טל תורג'מן

המבקשים

נ ג ד

סעדיה יצחק

ע"י ב"כ עוה"ד

אילן עמוס

המשיב

החלטה

1. עיסוקם של הצדדים שלפני, הינו, ייצור והפצה של כלים חד פעמיים.

2. כפי שעולה מכתבי הטענות שבתיק, התנהלו מספר שנים יחסים עסקיים בין הצדדים, במסגרתם רכשו המבקשים סחורה מהמשיב.

מהתגובה להתנגדות (28/11/2007) עולה, כי בגין העסקאות שנעשו בין הצדדים, התנהל אצל המשיב רישום מדוייק של חיובים בגין כל עסקת רכישה מחד, וזיכויים בגין כל תשלום מאידך (העתק כרטיס הלקוח צורף לתיק).

3. ההליך שבפני, עניינו, בקשה לביצוע שטר, אשר הוגשה ללשכת ההוצל"פ ברחובות, ע"י המשיב, אשר לטענתו, שיק שניתן לו ע"י המבקשים ע"ס 9,400.50 ₪ אשר היוותה את יתרת חובם בספריו, חולל ע"י הבנק בציון הערה "אכ"מ" (להלן: "השטר" או "השיק").

4. יצויין, כי מועד ההתחשבנות שנעשתה בין הצדדים, עובר לקבלת השיק, מכרו המבקשים את פעילותם העסקית לצד ג' וחדלו מעיסוקם.

5. המבקשים עתרו והתנגדו להליך ביצוע השטר והכל כפי שיפורט להלן.

6. טענות הצדדים

א. לטענת המבקשים, אין לחייבם בתשלום השיק שכן בסחורה שסופקה להם על ידי המשיב, נפלו פגמים אשר בגינם לא ניתן היה לעשות בסחורה זו שימוש כלשהו.

ב. בסעיף 8 להתנגדות טען המצהיר מטעם המבקשים כדלקמן:

"בסמוך לאחר קבלת הסחורה... התברר לי כי הסחורה רובה ככולה אינה תקינה שמורה וסדוקה". לפיכך לטענתו "...מהרתי לפנות למשיב והודעתי לו כי הסחורה פגומה ודרשתי להחליפה לאלתר אך ללא הועיל. עד ליום זה לא השכיל המשיב להחליף את הסחורה הפגומה שסופקה למבקשת".

ג. בדיון בהתנגדות, שהתקיים ביום 17/1/2008, העלה המבקש 2, מר עמי אורי, טענה חדשה, על פיה, החתימה על גבי השיק, נשוא ההליך, והנחזית להיות חתימתו, זויפה על ידי מאן דהוא, ועל כן הוא עתר להתיר לו לתקן את ההתנגדות בטענה זו.

בהחלטתי שניתנה בו ביום, נעניתי לבקשה והתרתי את תיקון ההתנגדות בטענת הזיוף בלבד, ובכפוף לתשלום 1,000 ₪ + מע"מ.

ד. בדיון שנערך ביום 4/5/2008 בהתנגדות המתוקנת, חזר המבקש 2 על טענת הזיוף, והוסיף וטען, כי הוא נחשף לחתימה המיוחסת לו רק בשלב מאוחר להגשת ההתנגדות.

ה. בתשובה לשאלות ב"כ המשיב, עתר המבקש 2, להמציא חוות דעת גרפולוגית לצורך הוכחת טענת הזיוף.

יצוין, כי בדיון זה נחקר המצהיר ע"י ב"כ המשיב באשר לחתימות אשר נחתמו על גבי יפויי הכוח שהוצגו לתיק, בהם הוטבעה חותמת החברה, המבקשת 1, ועל גביה חתימת מורשה חתימה. המצהיר טען, כי חתימות אלו, אינן חתימותיו, ואף לא יכול היה להצביע ע"י מי הן נחתמו.

ו. טענה נוספת מפי המבקשים הראויה לציון, הינה, כי אלו מכרו את פעילותם העסקית בסמוך לתאריך המצוין על גבי השיק.

7. טענות המשיב

א. לטענת המשיב עסקינן בהגנת בדים שיש לדחותה, שכן בפי המבקשים טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, זאת לאור הודאתם, כי אכן קיבלו את כל הסחורה לידיהם, גם אם זו היתה פגומה ולפיכך עסקינן בכשלון תמורה חלקי ולא מלא, אשר אין לתת בגינו רשות להתגונן בהליך שטרי.

ב. עוד טוען המשיב, כי גירסתם של המבקשים בדבר כשלון תמורה קרסה במהלך החקירה הנגדית שבוצעה למבקש 2, שכן, לטענתו, במהלך חקירה זו הסתבר כי השיק נשוא הליך זה ניתן על ידי המבקשים למשיב, לאחר שנערכה ובוצעה התחשבנות בין הצדדים, כפי שיפורט.

ג. היחסים העסקיים שבין הצדדים, התנהלו משך מספר שנים, כאשר בשתי הזדמנויות: ביום 11.01.2007 וביום 04.02.2007 – הזמינו המבקשים מהמשיב, סחורה בסך כולל של 20,423 ₪.

ד. בהמשך לכך, טוען המשיב, לקראת סוף חודש פברואר 2007 פנה אליו מנהל המחסן שמטעם המבקשים, בבקשה להשיב למשיב את הסחורה שטרם נמכרה הואיל ועיסקהּ של המבקשת נמכר, כאשר סחורה זו כללה גם את הסחורה הפגומה.

ה. המשיב מוסיף וטוען, כי ביום 28.02.2007 הוא זיכה את המבקשים בסך 11,022.50 ₪ בגין כל הסחורה שהוחזרה לידיו, הפגומה והתקינה כאחת, ולאור זאת, ולאחר שלא נותרה סחורה כלשהי הנוגעת למשיב אצל המבקשים, עמדה יתרת חובם של אלו האחרונים בספריו, על סך 9,400.50 ₪.

ו. כנגד יתרת חוב זו, טען המשיב, משכו המבקשים את השטר נשוא ההתנגדות לטובת המשיב, על הסכום הנקוב לעיל. שיק זה הופקד על ידו ביום 14.08.2007, אולם חולל ע"י הבנק תוך צויון הערה "אכ"מ", ומשכך הוא נאלץ לפנות להליכי הוצל"פ לצורך גבייתו.

ז. לענין טענת הזיוף – לטענת ב"כ המשיב, מדובר בטענה בעלמא אשר נטענת לצורך הארכת הדיון, לטענה לא צורפה חוות דעת גרפולוגית, לא צורפו דוגמאות חתימה אחרות של המבקש 2, ואשר על כן, לטענתו יש לדחות את טענת הזיוף מכל וכל.

ח. לחילופין, טוען ב"כ המשיב כי במידה ותינתן רשות להתגונן בטענת הזיוף בלבד, יש להתנותה בהפקדת מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ, לרבות הוצאות משפט בגין ניהול הליכים קודמים.

9. דיון

א. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ונדרשתי לסיכומיהם, אני קובעת כי בקשת הרשות להתגונן בסוגיות כשלון התמורה, דינה להדחות, ואולם מצאתי מקום לקבל את בקשת הרשות להתגונן של המבקש 2 בסוגיית הזיוף בלבד, וזאת בכפוף להפקדת מלוא החוב בתיק ההוצל"פ לרבות הוצאות משפט בגין ניהול הליכים קודמים, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

ב. לשאלת כשלון התמורה – הלכה היא, כי אדם המבקש במסגרת בקשת רשות להתגונן לטעון טענת כשלון תמורה, עליו לפרט טענה זו, פרט היטב, ומשלא נעשה כן ע"י המבקשים, אין מקום לשעות לבקשתם.

אני מפנה בעניין זה לספרו של כב' השופט דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית (2006) בעמ' 153, כדלקמן:

"שורה ארוכה של הלכות חזקה וקבע כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות. טענה סתמית על תשלום כסף בלי לפרט סכומים, חשבונות, מסמכים ונסיבות, איננה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן. בנוסף לכך חייב הנתבע לפרט בתצהירו אם הוא מתכוון לטעון נגד תביעת התובע כולה או נגד חלק ממנה בלבד, ואם כן איזה חלק.

(ע"א 316/84 ארגון פועלים ע"ש בן-עמי נ' קק"ל, פ"ד י"ח (4) 356, 362; ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד ל"ו (1) 267, 272).

כך למשל: מי שטוען טענת קנוניה חייב לפרט אותה בתצהירו, ואם הוא עושה תצהיר לפי מיטב ידיעתו ואמונתו עליו לפרט את מקור אמונו. בלא גילוי המקור אין בידי בית המשפט לקבוע מהי מידת המהימנות שיש לייחס לדברי המצהיר שלא נאמרו לפי ידיעתו, ולא מן הראוי הוא להעלותם בפני השופט כי אין להם ערך הוכחתי.

(ע"א 576/61 בראון נ' רוגוז'נסקי ואח', פ"ד ט"ז 1460, 1463).

טענה סתמית "אינני חייב", איננה מספקת ואיננה מזכה ברשות להגן. טענה כזו איננה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית, וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה.

(ע"א 146/68 דולגין ואח' נ' ישועה, פ"ד כ"ב(2) 302, 305).

כיוצא בזה אין די בטענה סתמית ובלתי מפורטת כמו "פרעתי במזומן". וכאמור: הנתבע חייב להכנס לפרטיו העובדתיים של העניין ולפרט מהן העובדות שעליהן נשענת הגנתו.

(ע"א 373/69 חונן נ' "חגור", מושב עובדים להתיישבות שיתופית, פ"ד כ"ג (2) 347, 349; ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד ל"ו (1) 267).

אין למבקש סיכוי לזכות ברשות להתגונן כאשר תצהירו מנוסח בלשון של: "החוב שהגיע לבנק סולק במלואו, וכי הסכום שהבנק תובע נובע מחיובי ריבית בשיעור העולה לאין ערוך על השיעור המוסכם". תצהיר כזה מנוסח בצורה כוללנית וחסרים בו פרטים רלבנטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה. ניסוח כזה איננו יוצר בסיס למתן רשות להתגונן (ע"א 431/86, 424/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מ"ג (2) 362).

הטענות שבתצהיר חייבות אפוא להתבסס על עבודות ולא על אמונה שבלבו של המצהיר, ואין להשתמש במונחים כמו "לפי מיטב ידיעתי ואמונתי" או "הנני מאמין" וכיוצא באלה. בית המשפט יתן רשות להתגונן אם התצהיר מגלה הגנה אפשרית, ואף אם אפשרות זו הינה רחוקה. אולם על הנתבע לפרט בתצהירו את העובדות שעליהן הוא מבקש לבסס את הגנתו. ואם לפי עובדות אלה מתבקשת הגנה אפשרית לכאורה, לא יסרב בית המשפט לתת רשות להתגונן. כך למשל, מי שמאשים את חברו בתרמית חייב לפרט את העובדות עליהן מתבססת האשמה, ואין זה מספיק לטעון שהמצהיר מאמין כי רומה על ידי חברו (ע"א 277/53 יחיאל ויזן נ' שרון אגודה בע"מ, פ"ד ט 1184; ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ ואח', פ"ד כ(3) 265, 269). כאשר נטענת טענת תרמית על ידי הנתבע, בית המשפט איננו נדרש כלל לשאלה כיצד יעלה בידי הנתבע לבסס טענה זו (ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 197).

בבקשת רשות להתגונן לא מקפידים עם המבקש, ובית המשפט נוטה להעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית ואפילו מדובר בהגנה דחוקה. בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא יכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגרסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה בחקירה הנגדית על התצהיר. בית המשפט יבחן רק את השאלה אם גרסת הנתבע בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה בפני תביעת התובע. זוהי ההלכה ואולם הלכה מיישמים על עובדות. ועל כן: כדי לקבל רשות להתגונן, על המבקש להראות כי תצהירו מגלה קודם כל עובד או עובדות אשר יכולות, בהנחה שהן נכונות, להוות בסיס כלשהו לטענה משפטית ראויה, להוציא כמובן מקרים שבהם הבקשה לרשות להתגונן מבוססת כל כולה על טענה משפטית הנובעת מהעובדות הידועות. במקרה כזה רשאי בית המשפט להכריע בשאלה המשפטית על אתר.

טענות הנתבע, שהובאו בתחומיה של הבקשה למתן רשות להתגונן ובה בלבד, אינן מהוות כתב הגנה במשפט. תצהיר הנתבע הוא אשר בא במקום ההגנה לפי תקנה 211 לתקנות סד"א. תקנה זו באה להגביל את הנתבע בשעת הדיון לאותן טענות בלבד אשר אומתו בתצהיר, בלא שתורחב יריעת ההגנה וללא תוספת של טענות אחרות שלא אומתו כאמור (המ' 16/64 מלך נ' רייף פ"ד י"ח (2) 317). ולפיכך ראוי לדייק ולומר כי לא הטענות שפורטו בגוף הבקשה לרשות להתגונן יהוו את טענות ההגנה, אלא רק אותן טענות שהובאו במפורש בתצהיר ואלה בלבד. טענה שלא נטענה על ידי הנתבע בתצהיר המצורף לבקשתו אלא נוספה בכתב יד לבקשה בלבד – אין התובע חייב להתייחס אליה, והוא רשאי להסתפק בהוכחת הדברים שהוכחשו בתצהיר ואיננו חייב לחפש הכחשות וטענות נוספות במסמכים אחרים (ע"א 378/60 משה פיסקוס נ' חי מזרחי, פ"ד ט"ו 169, 171).

ברור אם כן שהנתבע איננו יכול להישמע בטענה כלשהי שלא העלה בתצהירו, אפילו הביא את הטענה בין נימוקי הבקשה (ע"א 514/64 כהן נ' אשכנזי, פ"ד י"ט 01) 696, 698)."

ג. עיון בהתנגדות שהוגשה לתיק, מעלה כי, טענת כשלון התמורה הועלתה באופן כללי בלבד, ומבלי שפורטו בה מועדי העסקה, כמויות שהוזמנו, אלו פגמים נפלו בסחורה ובאיזה חלק ממנה, מה היה שוויו של החלק הפגום לעומת כלל הסחורה שסופקה

ד. בענין זה אני מפנה לסעיף 11 לתצהיר ההתנגדות כדלקמן: "המבקשת קיבלה לידיה את הסחורה נשוא תביעה זו, ולתדהמתנו הרבה הסחורה נתגלתה כפגומה ואשר לא ניתן לעשות בה שימוש כלל ועיקר, ובטח לא לשווקה ללקוחותיה של המבקשת".

ה. בסעיפים 13 ו-14 להתנגדות שבים המבקשים על הטענה בנוסח כדלקמן:

"בסמוך לאחר קבלת הסחורה ולאחר שמסרתי למשיבה את השיקים נשוא תובענה זו, התברר לי כי הסחורה רובה ככולה אינה תקינה, שבורה וסדוקה, מיהרתי לפנות למשיב והודעתי לו כי הסחורה פגומה ודרשתי להחליפה לאלתר אך ללא הועיל, עד ליום זה לא השכיל המשיב להחליף את הסחורה הפגומה שסופקה למבקשת".

ו. בחינה של טענה זו, מעלה כי אין בה את הפירוט הנדרש.

גם לשון המבקשים כי הסחורה "רובה ככולה", אינה תקינה, אינה עונה על דרישות ההלכה בענין הפירוט הנדרש בבקשת רשות להתגונן.

אני סבורה, כי מדובר בטענה כללית, סתמית שאין בה ממש.

ז. יתרה מזאת, גם לאחר שנחקר המצהיר על האמור בסעיף זה, לא ניתנה על ידו הבהרה נוספת לתצהיר הסתום. כך, משנשאל העד בדבר ההתחשבנות שנעשתה בינו לבין המשיב והוצאת תעודת הזיכוי בגין הסחורה הפגומה, הוא הודה כי אכן הוצאה תעודת זיכוי כפי שנטען על ידי המשיב, ואף השיב בחיוב לשאלה, האם סכום השיק תואם את יתרת החוב בספרי המשיב. אולם, סייג תשובה זו באמירה, כי אכן סכום השיק תואם את יתרת החוב, לרבות הסחורה הפגומה. מה היא אותה סחורה פגומה וכיצד היא אינה תואמת את ההתחשבנות שהוצגה לו, לא הסביר העד.

אני מפנה בענין זה לעמודים 7 ו-8 של פרוטוקול הדיון כדלקמן:

"ש. נערכה התחשבנות בינך לבין המשיב והוצאה תעודת זיכוי, נכון?

ת. כן.

ש. סכום השיק תואם את יתרת החוב?

ת. כן. את יתרת החוב למעט הסחורה הפגומה.

ש. אני מפנה אותך לנספח 7 לתגובה להתנגדות, זה מסמך שנערך אצלך?

ת. זה נערך אצלנו בהנהלת החשבונות.

ש. אתה יכול להסביר לי את תוכנו?

ת. השיק הזה הוא עבור 2 חשבוניות וזיכוי אחד.

ש. כלומר יש כאן קניה שביצעת בסכום של 8,571 ₪ והשניה בסכום של 11,852 ₪ וזיכוי של 11,022.50 ₪?

ת. זה מה שאמרתי.

ש. זה מוביל ליתרה של 9,400.50 ₪?

ת. כן.

ש. וזה סכום השיק בתיק?

ת. כן.

ש. האם ביטלת את השיק?

ת. לא זוכר.

ש. אתה זוכר למה הוא חזר?

ת. לא.

ש. מוגבל?

ת. אם תגיד לי באיזה תאריך אז אני אגיד לך.

ש. ב- 19.7.07?

ת. בתאריך זה החשבון היה מוגבל.

ש. לא נתת הוראת ביטול?

ת. לא זוכר.

ש. מדוע נתת שיק לאחר שקיבלת סחורה פגומה, לטענתך?

ת. עם הספק הזה אני עובד שנים לא מועטות וסמכתי עליו. הוא אמר לי עמי בוא ונסגור חשבון ואז נתחשבן סופית. בינתיים הוא ביקש את השיק כדי שיהיה בבנק ונתן לי את החומר.

ש. אתה עשית זיכוי באותו מועד והחזרת 11,000 ₪ וזה לא מעט סחורה ובאותו מועד עשיתם את ההתחשבנות וגם החזרת סחורה וקיבלת סחורה, ועשיתם יישור קו וסגירת חשבון ושילמת בדיוק את הסכום של היתרה וזה היה בתקופה שסגרת את העסק, איך זה הגיוני מה חשבת שיהיה בעתיד?

ת. סמכתי שהוא יקח את הסחורה הפגומה. אני סומך על אנשים".

ח. אני סבורה, כי תשובותיו של המצהיר לשאלות הנוקבות שהוצגו לו, לא היו מספקות, וכי לא ניתן הסבר סביר על ידו לשאלת ההתאמה שבין יתרת החוב בכרטיס הלקוח שלו לבין הסכום הנקוב על גבי השיק, (ולאחר ביצוע הזיכוי).

יתרה מזאת, העד לא ידע לענות לשאלות האם ביטל את השיק, מדוע הוא חזר מהבנק, מה היה התאריך בו חולל השיק, והאם במועד זה היה חשבונו מוגבל.

לא זו אף זו, בהתייחס לעובדה כי מועד ביצוע ההתחשבנות בין הצדדים נעשה בסמוך למכירת הפעילות העסקית של המבקשים, אין כל הגיון בגרסת המבקשים, על פיה ניתן על ידם השיק טרם שבוצעה התחשבנות סופית.

"הוא אמר לי עמי בוא ונסגור חשבון ואז נתחשבן סופית. בינתיים הוא ביקש את השיק כדי שיהיה בבנק ונתן לי את החומר.

ש. אתה עשית זיכוי באותו מועד והחזרת 11,000 ₪ וזה לא מעט סחורה ובאותו מועד עשיתם את ההתחשבנות וגם החזרת סחורה וקיבלת סחורה, ועשיתם יישור קו וסגירת חשבון ושילמת בדיוק את הסכום של היתרה וזה היה בתקופה שסגרת את העסק, איך זה הגיוני מה חשבת שיהיה בעתיד?

ת. סמכתי שהוא יקח את הסחורה הפגומה. אני סומך על אנשים".

ראה: עמ' 8 לפרוטוקול הדיון.

התרשמתי, כי גרסה זו הינה גרסה רעועה, זאת לעומת הגרסה הנגדית, על פיה ניתן השיק לצורך גמר חשבון במועד בו בוצעה ההתחשבנות הסופית בין הצדדים, והכל, עובר למועד מכירת הפעילות העסקית של המבקשים.

אני סבורה, כי בידי המשיבים ראיות נחרצות התומכות בגרסתם, על פיה תואם הסכום על גבי השיק את יתרת החובה של המבקשים, אני מפנה בעניין זה לנספחים 7-1 לתגובה להתנגדות לביצוע שטר אשר הוגשה על ידי המשיב, מהם עולה השתלשלות ההתחשבנות שבין הצדדים ובעיקר לנספח 7, כרטיס הלקוח של המבקשים, אשר ממנו עולה כי ביום 26/3/07 עמדה יתרת חובם של המבקשים ע"ס של 9,400.50 ₪ ולנספח 8, קבלה מס' 1410 מיום 29/3/07 אשר הוצאה למבקשים בגין השיק נשוא הליך זה ע"ס 9,400.50 ₪.

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי מקום לדחות טענה זו של המבקשים.

ט. זאת ועוד, אני מקבלת את עמדת ב"כ המשיב על פיה טענת כשלון התמורה שהועלתה ע"י המבקשים הינה טענה המוגדרת ככשלון תמורה חלקי בלבד, שאינה מהווה טענת הגנה בהליכי ביצוע שטר.

שכן, גם מפי המבקשים עולה כי אין בפיהם שומה או הערכה לענין שוויה של הסחורה ה"פגומה", לעומת כל הסחורה שסופקה.

בסוגיה זו אני מפנה שוב לספרו של כבוד השופט דוד בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית, בעמוד 230, כדלקמן:

"מה דינו של שטר שמקצת תמורתו נכשלה? הדין הוא כי טענת הנתבע שמקצת התמורה (חלק לא קצוב ממנה) לא ניתנה לו, איננה מתבררת על דרך של הגנה מפני תביעת השטר. והטעם לכך הוא שלא מעכבים תביעת שטר עד שיתברר חשבון מסובך שיראה מה היה שיעורה של התמורה. סחרות המסמך דוחה את בירור הטענה בדבר כשלון חלקי של התמורה ומעבירה אותה להליך אחר אך אינה מבטלת אותה. (ע"א 192/63 כדורי נ' הלר פ"ד י"ח (1) 144, 163). חוסר תמורה חלקי או כשלון חלקי של התמורה, בדרך כלל אינם מהווים הגנה טובה בפני שטר גם בין צדדים סמוכים לשטר. אולם קיים סייג לכלל זה, והוא כאשר החוסר החלקי או הכשלון החלקי מתבטאים בסכום קצוב, ואז ניתנת רשות להתגונן גם במקרה כזה (ע"א 519/65 ברזילי נ' קשת ואח' פ"ד כ(2) 141, 143). ובמלים אחרות: כשלון חלקי של התמורה איננו מהווה הגנה כלפי תביעה בסדר דין מקוצר המבוססת על שטר. יוצא מכלל זה הוא המקרה אשר בו סכום התמורה שנכשל הוא סכום קצוב, כלומר: סכום שניתן לקביעה על ידי פעולה חשבונית פשוטה שאיננה מחייבת חקירות ובירורים (ע"א 204/66 משאבי שדה קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית נ' ברגר פ"ד כ(3) 664; ע"א 475/75 אנגלנדר נ' אשכנזי פ"ד ל(3) 437, 443; ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג בפשט"ר פ"ד ל"ז (2) 355, 360). פירוש הדבר הוא שכדי שתעמוד לנתבע הטענה של כשלון תמורה חלקי, דרושה הוכחה שכוונת הצדדים בעסקה בה נעשה השטר נועדה לייחד חלק מסוים מהתמורה לסכום קצוב (ע"א 638/70 איחוד בתי ספר טכניקום נ' אדלר, פ"ד כ"ה (2) 679, 395)."

וכן אני מפנה בסוגיה זו לבש"א 2406/04 צבר אדירה נ' בייבילון ייצור ושיווק בע"מ כדלקמן:

"השיעור בו פחת שוויה של הסחורה הפגומה ביחס לסחורה תקינה אינו זהה בהכרח לעלות הנדרשת לשם תיקונה של הסחורה הפגומה... נדרשת שומה או הערכת מומחה ההופכת את כשלון התמורה לבלתי קצוב".

ובפסק הדין בש"א 170732/05 טרייד אין דיל נ' הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ נקבע :

"כאשר כשלון התמורה החלקי הוא בלתי קצוב... משום כך קבעה הפסיקה כי הטענה לא תתקבל והתובע יזכה בפסק דין על מלוא הסכום הנקוב בשטר".

וגם בבר"ע 1611/05 אסנת וישנסקי נ' יהודה בן חמו נקבע:

"הלכה היא כי כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינו מהווה טענת הגנה נגד שטר, אפילו בין צדדים קרובים".

וכן סמדר אוטולנגי "בחינת דיני השטרות במשקפי דיני החוזים – מגמות חדשות בפסיקה", תש"ס [עיוני משפט כג 18] עמ' 206:

"כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב: בעוד שטענה זו הינה טענת הגנה חוזית מובהקת, אין בה אפילו כדי להקנות רשות להתגונן בתביעה על פי שטר".

י. אשר על כן, אני דוחה את טענת העדר התמורה הן החלקית והן המלאה כמפורט לעיל.

יא. לענין טענת הזיוף – כאמור הועלתה טענת הזיוף אך ורק בשלב מאוחר, ומבלי שצורפו לה חוות דעת גרפולוגית ו/או דוגמאות חתימה אחרות של המבקש.

עם זאת, הואיל ועסקינן בהליך של בקשת רשות להתגונן בו נדרש המבקש להציג ראשית ראיה בלבד לצורך קבלת רשות להתגונן, אני סבורה, כי אין מנוס אלא מלאפשר לו לבסס טענה זו.

יחד עם זאת, אני מקבלת את טענת ב"כ המשיב, על פיה בשל קלישותה של הטענה, יש מקום להתנות את קבלתה בהפקדת מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ, לרבות הוצאות משפט בגין ניהול הליכים קודמים וכך אני קובעת.

10. סוף דבר

בקשת הרשות להתגונן, בטענת כשלון תמורה מלא ו/או חלקי, נדחית.

ניתנת רשות להתגונן בטענת הזיוף, ובכפוף להפקדת מלוא החוב בתיק, לרבות הוצאות משפט בהליכים קודמים והכל תוך 30 יום מ