ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פוקס נגד משהב"ט :

1

בתי המשפט

ועדת ערעורים לפי חוק הנכים

(תגמולים ושיקום) התשי"ט - 1959

בבית משפט השלום בראשון לציון

ענ 000121/06

בפני:

כב' השופטת שלומית יעקובוביץ, אב"ד

דר' קכל, חבר

עו"ד חפץ, חבר

04/08/2008

ע"י ב"כ

עו"ד ביבר אבינו

המערער

נ ג ד

קצין התגמולים

ע"י ב"כ

מפרקליטות מחוז ת"א - אזרחי

המשיב

החלטה

עסקינן בערעור על החלטת המשיב מיום 10.4.06 לפיה אין קשר בין "הרקע לדימומים עם צואה שחורה וירידת המוגלובין", מהם סובל המערער, ובין תנאי שירותו הצבאי.

העובדות הצריכות להכרעה

1. המערער יליד שנת 1983 גויס לשירות חובה בחודש ינואר 2002 ובחודש נובמבר החל מסלול לוחם ביחידת שלדג, זאת לאחר שהודח מקורס טיס והשלים קורס חובשים.

1.1 בחודש מאי 2003 בסיום מסע רגלי מאומץ חש המערער ברע ובתום בירור רפואי אובחן כסובל מ"אנמית ספורטאים".

בעקבות אבחנה זו, אשר חייבה הפסקת פעילות גופנית מאומצת והתאמת פרופיל (הורדתו), עזב המערער את מסלול הלוחם ביחידה ועבר לתפקיד תומך לחימה.

2. ביום 25.5.05 הגיש המערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") במסגרתה ביקש לקבוע כי הדימומים (צואה שחורה) והאנמיה, מהם סובל, נגרמו "תוך ועקב" שירותו הצבאי, כתוצאה מהמאמצים הפיסיים להם נדרש (להלן: "התביעה") (מסמך 1 בתיק הרפואי).

2.1 תביעת המערער נדחתה כעולה מהחלטת המשיב מיום 10.4.06 (מסמך 61 בתיק הרפואי) ומכאן ההליך שבפנינו.

3. המערער תמך ערעורו בחוות דעת רפואית מיום 2.7.06 ערוכה על ידי דר' יורם מנחם, מומחה לרפואה פנימית וגסטרואנטרולוגיה (מע/2 - מסמך 63 בתיק הרפואי).

4. מטעם המשיב הוגשו שתי חוות דעת ערוכות על ידי דר' אליהו גילון, מומחה למחלות פנימיות וגסטרואנטרולוגיה - הראשונה מיום 30.3.06 (מש/1 - מסמך 60 בתיק הרפואי) והשניה מיום 9.9.06 (מש/2 - מסמך 66 בתיק הרפואי).

הפן העובדתי

דומה כי אין חולק על התשתית העובדתית הצריכה להכרעה.

בחודש נובמבר 2002, במהלך מסלול לוחם, חש המערער ברע לאחר שנדרש למאמצים גופניים ובירור רפואי שעבר העלה כי הוא סובל מדימומים במערכת העיכול שגרמו לאנמיה קשה.

המערער טופל במרכז הרפואי ע"ש שיבא, מצבו יוצב, הפרופיל הרפואי הותאם והוא הועבר לתפקיד תומך לחימה, כך שחשיפתו למאמצים גופניים הופסקה (ראה מסמך 32 בתיק הרפואי).

הפן הרפואי

1. המערער סמך ערעורו על חוות דעתו של דר' מנחם (מע/2).

1.1 בחוות הדעת קבע המומחה כי המערער סובל מ"אנמית ספורטאים" - "תהליך לא-ברור בעיקרו, הקשור למאמצים ומתבסס על המוליזה ודימומים מיקרוסקופיים ממערכת העיכול", כשלשיטתו "יש קשר הדוק וברור בין אירועי האנמיה לבין הפעילות הגופנית המאומצת שבה היה בשירותו בצה"ל" ומכאן מסקנתו כי קיים קשר "בין התפרצות המחלה" לבין תנאי השירות.

1.2 המומחה נחקר על קביעותיו ובעדותו אישר כי במועד בדיקתו את המערער (לאחר שחרורו מהשרות הצבאי) לא היתה לו "מחלה פעילה" ואף לא "מחלה רדומה" אלא "נטייה" שהיתה קיימת עוד עובר לשירות הצבאי וללא קשר עמו-

"ש: נכון למועד שבו אתה בדקת אותו האם המערער מוגדר כחולה, נכון להגדירו כחולה...?

ת: אתה שואל אם יש לו מחלה פעילה?

ש: כן.

ת: לא.

ש: יש לו מחלה רדומה?

ת: יש לו איזה שהיא נטייה שבאה לידי ביטוי וכנראה בתקופת שירותו הצבאי"

(עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 2.12.07) (ההדגשה שלי - ש.י.)

"אני לא יכול להגיד שהנטייה היא פרי השירות הצבאי"

(עמ' 6 לפרוטוקול - ראה גם עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 2.12.07) (ההדגשה שלי - ש.י.)

ומשנדרש לעמוד על טיבה הסביר כי "הפתוגנזה של אנמית ספורטאים לא ידועה די צרכה" (עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 2.12.07).

1.3 המומחה שלל בעדותו, באופן החלטי, קשר סיבתי רפואי בין אותם אירועי דימום ואנמיה שעבר המערער במהלך שירותו הצבאי ובין אירועים עתידיים דוגמת אלה, כשלשיטתו אותם אירועים שעבר המערער בשירות לא גרמו מן הבחינה הרפואית לנזק בלתי הפיך, כך שאותה "נטייה" חזרה למצבה עובר לשירות-

"כ.ה. יעקובוביץ: ... האם אירוע שיקרה היום של דימום ושל אנמיה בעקבות מאמצים עכשוויים אדוני מבחינה רפואית יכול לקשור אותו בקשר סיבתי רפואי כלשהו לאירועים שהיו בצבא? האם האירועים שהיו בצבא תרמו תרומה מסוימת לאירועים עתידיים?

ת: לא, ברגע שמר פוקס הפסיק את הפעילות הגופנית וההמוגלובין שלו חזר לתקין בזה הענין איך שהוא הסתיים"

(עמ' 5 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.)

"היום אפשר לומר שמצבו תקין ההמוגלובין שלו תקין, אין כאן אלמנט של נזק בלתי הפיך למערכת"

(עמ' 5 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.)

"ת. היתה נטייה ובעקבות המאמצים הפיסיים ההמוגלובין שלו ירד.

כ.ה. יעקובוביץ: בשירות הצבאי?

ת: אכן כן.

כ.ה. יעקובוביץ: וכרגע אותה נטייה חזרה למצב עובר לשירות הצבאי?

ת: כן"

(עמ' 7 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.)

2. המשיב סמך עמדתו על שתי חוות דעת שערך דר' גילון (מש/1, מש/2), בהן אישר כי המערער סבל במהלך שירותו הצבאי מדימום שמקורו במערכת העיכול לאחר מאמצים גופניים חריגים, דימום שגרם לאנמיה.

לשיטתו שלו אין "כל קשר סיבתי בין הרקע לדמומים עם צואה שחורה וירידת המוגלובין לבין תנאי שירותו" של המערער וככל שמדובר ב"אנמיה של ספורטאים" הרי שהמכניזם להיווצרותה של תופעה זו אינו מובן די צורכו.

2.1 בחקירתו בפנינו שב ואישר המומחה כי למערער נטייה מולדת, אשר מאמצים פיזיים גורמים לה לתת ביטויה (ראה עמ' 8-7 לפרוטוקול) ומשנדרש כעמיתו, דר' מנחם, להגדיר את המערער בין כ"אדם בריא", בין כ"אדם לא כל כך בריא" או כ"אדם חולה", השיב כי -

"הוא היום אדם בריא שיש לו כנראה איזה שהיא אנומליה וסקולרית שגורמת לכך שבמאמצים קשים הוא מדמם"

(עמ' 8 לפרוטוקול)

דיון

1. לאחר שנתנו דעתנו לחוות הדעת הרפואיות, כמו גם לעדותם של המומחים, סבורים אנו כי דין הערעור להדחות, זאת משלא עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה המוטל על שכמו.

2. דומה עלינו כי בסופו של יום מחזיקים המומחים במשנה רפואית אחת ולפיה-

א. המערער אינו סובל ממחלה, בין פעילה ובין רדומה, אלא מ"נטייה" לדימומים במערכת העיכול לאחר ובעקבות מאמצים גופניים.

ב. "נטייה" זו כשלעצמה לא נגרמה ולא הוחמרה כתוצאה מתנאי השירות הצבאי.

ג. לא חל כל שינוי קבוע ("נזק בלתי הפיך") במצבו הרפואי של המערער בעקבות אירועי הדמומים והאנמיה שסבל במהלך השירות הצבאי.

ד. בתום החשיפה למאמצים גופניים ולאחר שחרורו של המערער מהשרות הצבאי שבה "הנטייה" למצבה הראשוני טרם הגיוס.

ה. אין לקשור קשר סיבתי רפואי בין אירועי הדמומים והאנמיה שסבל המערער במהלך שירותו הצבאי ובין אירועים עתידיים דומים.

ו. האתיולוגיה של "אנמית ספורטאים" טרם הובררה.

2.1 על יסוד משנה רפואית זו, לרבות ובמיוחד הקביעות שבסעיפים ג', ד' ו- ה' לעיל אין בידנו לקבוע כי קיים קשר של "גרימה" בין מצבו הרפואי של המערער (אותה "נטייה" אשר במצב של מאמץ גופני עלולה לגרום לדמום במערכת העיכול) ובין תנאי שירותו הצבאי (חשיפה למאמצים גופניים).

בעדותם של שני המומחים כאחד יש, לדידנו, כדי לבסס קביעה לפיה אותם אירועי דימומים ואנמיה שסבל המערער במהלך השירות הצבאי נגרמו "עקב" השרות (חשיפה למאמצים גופניים).

עם זאת, לאור עדותו של דר' מנחם לפיה לא היה באותם אירועים כדי לגרום למערער לנזק רפואי בלתי הפיך (החמרת מצב קבועה) וכי לא ניתן לקשור בקשר סיבתי רפואי את מצבו הרפואי של המערער כיום ובעתיד לאותם אירועים שאירעו במהלך השרות ("הנטייה" חזרה למצבה הראשוני עובר לגיוס), הרי שאין באותה קביעה לפיה הוכח קשר של "גרימה" בין אירועי הדמומים והאנמיה שסבל המערער במהלך השירות ובין המאמצים להם נחשף, כדי לזכותו בהכרה על פי החוק.

2.2 לשיטת שני המומחים מדובר היה ב"אפיזודה רפואית" שחלפה ואשר גרמה להחמרה זמנית במצבו הרפואי של המערער (דמומים ואנמיה שטופלו), כאשר "תנאי השירות, קרי; אותם מאמצים להם נדרש גרמו להופעתו של ביטוי ראשון לאותה "נטייה", אך לא היה בהם כדי לגרום לה או להחמירה, באופן שעם הפסקתם שבה היא למצבה "הראשוני" עובר לגיוס-

"מה שברור לגמרי, שמצבו של המערער מבחינה בריאותית אינו רע יותר עכשו בהשוואה למצבו לפני הגיוס.

עכשו הוא רק מודע לכך שמאמצים חריגים עלולים לגרום לו לדמומים ממערכת העכול"

(מתוך מש/2)

2.3 בנסיבות אלה דומה עלינו כי לא הוכחה "מחלה שפרצה" תוך השרות הצבאי ובעטיו ועל כן לא חלה ההלכה שנקבעה בענין רוט (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד נה(5) 203), עליה סמך המערער טיעוניו.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל מורים אנו על דחיית הערעור באופן שהחלטת המשיב מיום 10.4.06 נשוא הערעור בפנינו תעמוד על כנה.

בנסיבות הענין לא מצאנו לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו, לרבות שכ"ט פרקליטו.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתנה היום כו' תמוז תשס"ח (29.7.08), בהעדר

________________ ____________ ____________

ש. יעקובוביץ, שופטת דר' קכל, חבר עו"ד חפץ, חבר