ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לאה אמינוף נגד אלון מוסאיוף :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 007524/01

לפני:

כב' השופט יצחק שמעוני, ס. נשיא

04/08/2008

בעניין:

1 . לאה אמינוף

2 . דוד בן ראובן אמינוף

3 . יוסף בן ראובן אמינוף

4 . שרון פיוריץ בת ראובן אמינוף

5 . אמינוף מתתיהו

6 . בנימין בן דוד אמינוף

7 . אמינוף דבורה

8 . אמינוף יעקב

9 . אמינוף חביבולה

10 . אמיני שמואל

11 . עזיזולה אמיני קורדובני

12 . דוד בן אליאס אמיני

13 . ברנדה בת איסמעיל אמינוף

14 . בנימין בן איסמעיל אמינוף

15 . שרון בת איסמעיל אמינוף

16 . רחל ואן דר קליג'

17 . אמין אגא אמיני קורדובני

18 . כאנם אמינוף

19 . ווילי מהדי אמינוף

20 . א.לוי קבלני בנין בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

סוזאן מצא

התובעים

נגד

1 . אלון מוסאיוף

2 . תמר מוסאיוף

ע"י ב"כ עו"ד

מאיר כהן

הנתבעים

פסק דין

1. בתובענה זו, המתייחסת לחנות וגלריה בשטח 40 מ"ר הנמצאת ברח' יפו 40 ירושלים (להלן:"המושכר"), ניתן פסק-דין ביום 16.10.05, הדוחה את תביעת הפינוי שהגישו התובעים כנגד הנתבעים.

על פסק-הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

2. בפסק-הדין מיום 1.3.06 (מפי כב' השופטים מ' גל, צ' זילברטל ונ' סולברג ) [ע"א 6596/05]) נקבע כדלהלן:

"מקובלת עלינו מסקנת בית המשפט בכל הנוגע לדחיית עילת הפינוי בשל אי תשלום דמי שכירות, נטישת המשוכר או העברתו במלואו לצד שלישי, וזאת מן הטעמים והנימוקים שניתנו בפסק-הדין. מנגד לכך, לא נוכל לקבל כפשוטה את המסקנה באשר לדחיית עילת הפינוי בשל שינוי מטרת השכירות".

לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון לבית משפט זה להשלמה. בית המשפט יהיה רשאי, כמובן, להחליט אם יש צורך בשמיעת ראיות משלימות בנושא האמור, אם לאו. כן נקבע שאם בית משפט זה יגיע למסקנה שמתקיימת עילת פינוי האמורה, מובן שיהא עליו לשקול גם את נושא הסעד מן הצדק.

3. כמצוות ערכאת הערעור, הוריתי לצדדים להגיש ראיות משלימות וכן תצהירי עדות ראשית מטעמם.

התובעים הגישו תצהירים של מר צבי כהן, אשר עבד אצל התובעים בשנים 2005-1994 ותצהיר התובע מר דוד אמינוף. לתצהירים אלה צורפו מסמכים בתמיכה לטענת התובעים.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע מר אלון מוסאיוף ושל מר סאם גרצקין, אשר עבד עם הנתבעים בחנות בשנים 1996-1984 כמוכר תכשיטים בקדמת החנות.

4. ביום 7.12.06 ערכתי ביקור במקום להלן הדו"ח:

"בחזית החנות בחלון הראווה מונחים תכשיטים מסוגים שונים על המדפים. בתוך החנות קיים דלפק מעץ עם זכוכית עליונה ובתוך התאים המיועדים לתצוגה, מונחים תכשיטים מסוגים שונים. יצויין, כי מעבר לדלפק אין קופה רושמת. בחלק הפנימי של החנות קיים דלפק עם זכוכית מעליו, בו נעשית פעולת המרת מט"ח. בעת הביקור במקום היתה פעילות בהמרת מט"ח.

יצויין כי ליד דלפק התכשיטים, על הקירות תלויים ציורי שמן ודברי אומנות המיועדים למכירה.

בקומת הגלריה קיים משרד שאליו מגיעים או דרך מדרגות ממתכת מתקפלות או באמצעות מעלית, שבעת הביקור במקום היתה מקולקלת. לא נערך ביקור בקומת המשרד שבגלריה.

עוד יצויין, כי מבנה החנות הוא כפי שהיה בעת הביקור במקום הקודם, למעט הוספת התכשיטים בחלון הראוה ובדלפק הפנימי וכן הוספת שמשה מעל דלפק החלפנות והתקנת דלת". (עמ' 49 לפרוט').

5. כאמור, בפסק-הדין שניתן על-יד מותב זה ביום 16.10.05 קבעתי בעניין שינוי מטרת השכירות, כי בחתימתם על הסכם שכירות המשנה אושר למעשה שינוי מטרת השכירות והתווספה לשימושים המותרים גם המרת כספים. משכך, לא ראיתי לנכון להתייחס לטענה בדבר קיומה של הסכמה מכללא. לשון אחר, החל משנת 1999 אושרה על-ידי התובעים פעולה של המרת מט"ח.

בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי נקבע כך:

"במילים אחרות: אם לא היתה הסכמה מכללא, כי אז בהתאם למפורט לעיל הוכחה עילת פינוי כלפי המשיבים, ולו מתוך גירסתם שלהם. רק אם היתה הסכמה מכללא לשינוי מטרת השכירות – באופן שמותר היה לנהל במושכר עסק של חלפנות – אזי לא מתקיימת הפרה ואין עילת פינוי. פשיטא, שבית המשפט לא יכול היה שלא להכריע במחלוקת האמורה באשר לקיומה או להעדרה של הסכמה מכללא".

6. השאלה העומדת להכרעה היא, איפוא, האם היתה הסכמה מכללא מצד התובעים לשינוי מטרת השכירות לצרכי חלפנות והמרת מט"ח, והאם יש מקום ליתן סעד מן הצדק לנתבעים, אם תתקבל התביעה לפינוי בעילה זו.

לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירי עדות ראשית שהוגשו על-ידי הצדדים, שמיעת עדותם של העדים, התרשמותי מהביקור במקום בפעם השנייה ולאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם בכתב, שוכנעתי כי דין התביעה גם בעילת שינוי מטרת השכירות בשל קיומה של הסכמה מכללא, להידחות, מהטעמים שיפורטו בהמשך.

7. ראשית, ראוי לציין כי בניגוד להתרשמות בית המשפט מהביקור הראשון במקום שנערך ביום 24.12.01, בו קבעתי כי כל החנות מיועדת לחלפנות כספים, הרי שבביקור שערכתי ביום 7.12.06, נראה כי חזית החנות והחלק הקדמי שלה משמש לממכר תכשיטים מסוגים שונים ורק החלק הפנימי משמש למטרת המרת מט"ח. מכאן ניתן לקבוע ,כי שינוי מטרת השכירות נעשה רק לגבי חלק מהמושכר.

שנית, לאחר עיון מחודש בפסק-הדין שניתן על-ידי ולאחר שמיעת העדים פעם נוספת, אני שב וחוזר על החלטתי בפיסקה 8 לפסק-הדין, שם קבעתי שבחתימתם על הסכם שכירות המשנה, אישרו התובעים את שינוי מטרת השכירות הכוללת המרת כספים (סעיף 3 להסכם שכירות המשנה).

שלישית, מקובלת עלי עדותו של הנתבע מר אלון מואסיוף, הנתמכת בעדותו של מר סאם גרצקין, לפיה פעילות המרת מט"ח במושכר היתה עניפה, גלויה באופן שכל מי שנכנס לחנות לא יכול היה שלא לראות כי במקום מתנהל עסק להמרת מט"ח. התובעים ברובם אנשים המתגוררים דרך קבע בחו"ל, וכל עסקיהם נוהלו על-ידי נציגיהם ובמיוחד על-ידי מיופה כוחם מר דוד אמינוף. הנציגים ומיופה הכח, ידעו על הפעילות של חלפנות והמרת מט"ח, הם לא מחו על עיסוק זה ולא דרשו להפסיקו.

מדובר בהסכמה בשתיקה הנעדרת מחאה וכמוה כהסכמה מכללא לפעילות במושכר.

רביעית, גם העד מטעם התובעים מר צבי כהן אישר בתצהירו, כי היו פעמים בודדות שנכנס לחנות וקנה לעצמו דולרים.

מר כהן העיד כך:

"ש. חוץ מזה אתה נכנסת לחנות כמה פעמים כדי להחליף שם מט"ח.

ת. לעצמי כן. כשרציתי לנסוע לחו"ל נכנסתי אליו זה נכון. (עמ' 9).

ש. תמיד היה עבור עצמך באופן אישי או לחברים או לקרובים.

ת. לרוב זה היה שלי, היו מקרים שאנשים ביקשו כסף אז הייתי נותן להם כתובת של מוסאיוף כי הוא היה מפורסם בירושלים אז זה אלון. שאלו אותי למי לגשת היה מוסאיוף גם לא היו אחרים.

ש. זאת אומרת מי שרצה להחליף באותו זמן מט"ח לא היו לו באותו זמן הרבה אפשרויות.

ת. לפי מה שאני זוכר באותה תקופה, כך היה". (עמ' 10-9).

ש. קודם אמרת כששאלו אותך איפה אפשר להחליף מט"ח אמרת שלא היו הרבה אפשרויות בירושלים ואלון היה היחיד.

ת. נכון. (עמ' 12).

ש. ידעת שאלון מוסאיוף מפורסם בירושלים שהוא מתעסק בחלפנות.

ת. זה אמרתי." (עמ' 15).

התובע מר דוד אמינוף אף הוא אישר, כי הוא ידע שהחנות שימשה להמרת מט"ח וחלפנות אך סבר שעסק זה היה טפל לחנות התכשיטים. זאת ועוד אישר כי הוא עצמו ביקר בחנות פעם או פעמיים ובוודאי ראה את שנעשה במושכר.

ניתן לסכם ולומר כי למרות ידיעתם של התובעים אודות הפעילות העניפה במושכר, לא פנו במחאה ובדרישה להפסיקה, הם אף רכשו מט"ח לצרכיהם האישיים במקום. התנהלות זו מעידה על הסכמה מכללא.

8. נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי בהתנהגותם של התובעים היתה הסכמה מכללא לשינוי מטרת המושכר ולפיכך אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ג' באב, תשס"ח (4 באוגוסט 2008) בהעדר.

יצחק שמעוני, שופט

סגן נשיא