ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סולומון רוזיקה נגד אגד :

1

בתי המשפט

בבית משפט השלום בירושלים

א 010317/05

בפני:

כב' השופטת עירית כהן

תאריך:

04/08/2008

בעניין:

עזבון המנוחה סלומון רוזיקה

ע"י ב"כ עו"ד

לורן חדד

התובע

נ ג ד

1. אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

2. איילון חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

גבריאל ראובינוף ואח'

הנתבעות

פסק דין

1. ביום 17.3.05 נגרמה למנוחה סולומון רוזיקה פגיעה בכתף במהלך עלייתה לאוטובוס.

2. בין הצדדים קיימת מחלוקת האם האירוע הנו תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. כמו כן קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר גובה הפיצוי המגיע לעזבון המנוחה.

3. הגב' סולומון רוזיקה נפטרה ביום 24.9.07, לאחר שנשמעו עדויות הצדדים. ד"ר גדעון מן, מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, נחקר ביום 7.11.07.

4. ביום 14.11.07 תוקן כתב התביעה באופן שהתובעים הם עזבון המנוחה סולומון רוזיקה ויורשיה.

האירוע

5. ביחס לנסיבות התאונה העידה סולומון רוזיקה:

"זכורה לי היטב התאונה שארעה לי ביום 17.3.05, בשעה 09:10 או בסמוך לכך. באותן הנסיבות, ישבתי בתחנת האוטובוס ברח' גולומב, בדרכי חזרה מקופ"ח הביתה.

באותן הנסיבות, הגיע לתחנה אוטובוס בעל קו מס' 19 (להלן: "הרכב"), ונעצר מס' מטרים מתחנת האוטובוס" (סעיף 5 לתצהיר).

"כיוון שהרכב עצר מרחק מה מן התחנה, קמתי בחופזה, וניסיתי להגיע מהר ככל יכולתי לרכב. עם עלייתי לרכב, אחזתי בידית האחיזה המוצבת ברכב, וניסיתי למשוך עצמי אל תוך הרכב. באותן הנסיבות, הרגשתי מכה וכאבים עזים ביד שמאל (להלן: "התאונה")" (סעיף 6 לתצהיר).

לפי עדותה, עקב ובגין התאונה היא נאלצה לרדת מהרכב, תוך שהיא צועקת לנהג לא לנסוע (סעיף 7 לתצהיר). עוד לפי עדותה, סופיה יוסוב, אשר הייתה עדה לכל מהלך העניינים, עזרה לה לרדת לתחנה (סעיף 7 לתצהיר).

בחקירה הנגדית הסבירה המנוחה כי היא רצתה לנסוע תחנה אחת, מקופת חולים לביתה (עמוד 7 לפרוטוקול).

6. מהראיות שהציגו הנתבעים עולה כי המנוחה מסרה מספר גרסאות במספר מקומות שונים, אשר לא בדיוק התאימו לגרסה אשר נשמעה בבית המשפט.

לחברת הראל, שם היה למנוחה ביטוח סיעוד, היא דיווחה שהתאונה קרתה בעת ירידה מהאוטובוס (נ/3), בהודעה לאגד נרשם כי במהלך העליה לאוטובוס, יצא העמוד שעליו היא נשענה ממקומו והיא נפלה על הכביש ושברה את יד שמאל (נ/4). כאשר פנתה לראשונה לחברת איילון כתבה המנוחה כי היא נפגעה בזמן ירידה מהאוטובוס עקב ליקוי בטיחותי במעקה התמיכה של האוטובוס, אשר גרם לה ליפול על הכביש (נ/7).

בעדותה בבית המשפט הכחישה המנוחה כי התאונה קרתה בזמן ירידה מהאוטובוס (עמוד 12 לפרוטוקול). היא גם הכחישה כי נפלה על הכביש (עמוד 14 לפרוטוקול). לפי עדותה לא היה גם ליקוי בטיחותי באוטובוס (עמוד 15 לפרוטוקול).

עדות המנוחה בבית המשפט הייתה מהימנה ועקבית. לשאלת בית המשפט כיצד היא מסבירה את הסתירות בין עדותה בבית המשפט ובין הגרסאות שמסרה במקומות אחרים, השיבה המנוחה כי זה תלוי כנראה באינטרפרטציה של מי שכתב את הדברים (עמוד 15 לפרוטוקול).

גרסת המנוחה, כפי שנשמעה בבית המשפט, משקפת, כאמור, את אשר ארע. לפי עדותה:

"אני התרוממתי עם שתי הידיים ושתי הזרועות ובגלל הגודל של המדרגה, היא הייתה מדי גבוהה כי האוטובוס היה באמצע הכביש, הייתי צריכה להשתמש בשתי ידיים ופתאום הייתה לי הרגשה שקיבלתי מכה ביד, התחלתי לצעוק ולבכות. הנהג חייך ואמרתי שאני צריכה לרדת מהר בגלל שאני צריכה ללכת לבית חולים" (עמוד 12 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"עליתי, הייתי במדרגה הראשונה, פתאום קיבלתי הרגשה שאני מקבלת מכה ביד התברר שהידית הייתה במקום שלה ונשברה לי העצם" (עמוד 14 לפרוטוקול).

מעדות המנוחה, אותה אני מקבלת, עולה כי השבר נגרם בגלל פעולת ההתרוממות (עמוד 14 לפרוטוקול). הידית לא נשברה (עמוד 14 לפרוטוקול).

גרסה זו של המנוחה נתמכת בעדותה של סופיה יוסוב, אשר עלתה לאוטובוס מיד אחריה (עמוד 23 לפרוטוקול). סופיה הצהירה:

"מיד לאחר שהתובעת ניסתה לעלות לאוטובוס, נראה היה כי ספגה מכה חזקה, וניתן היה לשמוע את צעקותיה עקב כך, באוטובוס כולו" (סעיף 7 לתצהיר).

סופיה יוסוב העידה כי המנוחה קיבלה מכה בעת העליה לאוטובוס (עמוד 24 לפרוטוקול). לפי תצהירה, בשלב זה צעקה המנוחה לנהג לא לנסוע כי היא רוצה לרדת ואז היא עזרה לה לרדת מהאוטובוס (סעיף 9 לתצהיר).

גרסה זו של המנוחה אף נתמכת בחוות דעתו של ד"ר גדעון מן, אשר הסביר את מנגנון גרימת השבר, כפי שיפורט להלן.

7. אורי אשכנזי, מנהל ביטוח באגד, הצהיר כי לפי תאור המנוחה, הנהג אשר ככל הנראה נהג באוטובוס היה מחמוד משני (סעיף 7 לתצהיר). לפי תצהירו, לאחר שבדק במוסך הראשי, לא נמצאה כל עדות לליקוי או תיקון שבוצע באוטובוס בנוגע לבעיה בטיחותית במועד הרלבנטי, ומכאן הוא מסיק כי לא הייתה בעיה במעקה או בידית העליה לאוטובוס (סעיף 11 לתצהיר). מגרסת המנוחה, אותה קיבלתי, עולה כי לא הייתה כל בעיה באוטובוס עצמו, ולפיכך אין משקל לעובדה שלא נמצא כל ליקוי באוטובוס.

8. הנהג מחמוד משני הצהיר כי ביום התאונה הנטענת הוא ביצע נסיעה מהדסה עין כרם להר הצופים בשעה 08:40, אולם באותו יום לא דווח על נוסעת שנפגעה (סעיף 3 לתצהיר; עמוד 29 לפרוטוקול).

לפי עדותו בבוקר יוצא אוטובוס כל 8 דקות מבית החולים הדסה עין כרם, ולוקח לו בין 8 ל- 10 דקות להגיע מהדסה עין כרם לקרית יובל (עמוד 29 לפרוטוקול).

מעדות המנוחה ומתיק המשטרה עולה כי התאונה אירעה בשעה 09:10. מעדותו של מחמוד משני עולה כי הוא אמור היה להגיע לקרית יובל בסביבות 08:50, לכן לא ברור כלל שהוא זה שנהג באוטובוס בעת האירוע.

לשאלת בית המשפט השיב אורי אשכנזי כי הפקידה שלו ערכה בירור עם הנהגים האחרים שנסעו באותו בוקר בקו 19 ואיש מהם לא זכר את האירוע (עמוד 27 לפרוטוקול). ספק אם יש משקל לעדות זו, המהווה עדות שמיעה של אורי אשכנזי, על עדות שמיעה של הפקידה, ואשר עלתה רק במהלך החקירה של העד בבית המשפט.

מנגנון השבר

9. אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה המנוחה ידעה ולא הייתה מסוגלת לדעת מה גרם לשבר.

10. מחוות דעתו של ד"ר מן ומעדותו עולה כי השבר שנגרם בזמן שהמנוחה עלתה לאוטובוס ומשכה את עצמה למעלה (עמוד 8 לפרוטוקול מיום 7.11.07). מדובר בשבר פתולוגי, שנגרם על רקע קרצינומה גרורתית והוא נגרם בתנאים בהם באדם רגיל הוא לא היה נגרם (עמוד 4 לפרוטוקול מיום 7.11.07).

האם הארוע מהווה תאונת דרכים

11. השבר נגרם למנוחה תוך כדי הכניסה והעליה לאוטובוס ועקב העליה לאוטובוס ולכן מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

האוטובוס לא היווה במקרה זה זירה בלבד, אלא גורם ממשי, אשר גרם לנזק, על רקע מצבה המיוחד של המנוחה.

מחלת המנוחה מהווה "גולגולת דקה", אך אין בה כדי לשלול את העובדה כי הליך גרימת השבר הינו אירוע תאונתי.

שלא כטענת הנתבעים, אין בדבריו של ד"ר מן ראיה לכך שאין קשר סיבתי בין האירוע ובין הנכות. העובדה שהשבר קרה על רקע מחלת המנוחה והעובדה שקיים היה סיכוי שהשבר היה קורה בכל מקרה, אינה פוגעת בעובדה שבפועל הוא נגרם עקב העלייה ברכב.

למחלת המנוחה ולקיומה של הגולגולת הדקה יש השפעה על גובה הפיצוי, ולכך אתייחס להלן.

השלכת הגולגולת הדקה על הפיצוי

12. כפי שנפסק, על המזיק לשאת בתוצאות מעשהו גם אם התוצאה הוחמרה במידה בלתי צפויה מחמת מצבו המיוחד של הנפגע (ד"נ 12/63 מואיס ליאון נ' משולם רינגר, פ"ד יח(4) 701 (1964)).

עם זאת, בעת פסיקת גובה הפיצוי, אי אפשר להתעלם מהגולגולת הדקה ומהנזק שעלול היה להגרם לנפגע כתוצאה ממנה, גם ללא קשר לתאונה.

בחוות דעתו כתב ד"ר מן:

"לפנינו אישה שסבלה שבר פתלוגי בזרוע שמאל במרץ 2005 על רקע קרצינומה גרורתית...

...השבר קובע, לא התחבר, והקיבוע הוחלף לקיבוע יציב יותר תוך שימור מנח וולגוס בשבר.. בזרוע, באמה ובכף היד הופיעה נפיחות ניכרת, נפיחות שנרשמה כבר במועד הקבלה לניתוח הראשון ונראה שבחלקה הגדול קדמה לאירוע.

יש להוסיף כי בהחלט ייתכן והשבר היה נגרם בעת מאמץ או נפילה בלא קשר לארוע התביעה נשוא מסמך זה, והסיכוי לארוע מסוג זה גבוה, ואף שלא אוכל לבטאו במדוייק באחוזים, להערכתי היה קורה, בסבירות של כ- 50%" (פרק "דיון ומסקנות" בעמוד 6 לחוות הדעת).

לשאלה האם נכון כי בכל מקרה היה נגרם למנוחה שבר פתולוגי, גם מפגיעה מזערית, השיב ד"ר מן:

"אילו לא טופל המקום, התשובה היא חיובית, בהנחה שהטיפול ניתן, הטיפול נועד למנוע פגיעה מזערית שתגרום לשבר. הפגיעה כפי שתוארה היתה פגיעה קלה. היא משכה עצמה בשתי ידיים, וחשה פגיעה בזרוע שמאל" (עמוד 8 לפרוטוקול מיום 7.11.07).

לפי עדותו קיומה של המחלה יכול לגרום לשבר פתולוגי, אך לא בהכרח יגרום (עמוד 8 לפרוטוקול). עוד לפי עדותו, הגרורות ביד גורמות לחולשה של העצם. במצב בו העצם חלשה, יכול להגרם שבר גם עקב הרמת יד (עמוד 8 לפרוטוקול מיום 7.11.07).

לקביעה של ד"ר מן בדבר הסיכוי שהשבר היה נגרם גם ללא התאונה יש משמעות בעת פסיקת הפיצוי, שכן מדבריו עולה כי בסבירות של כ- 50% יכול היה להגרם למנוחה אותו נזק שנגרם בתאונה, גם ללא התאונה, ובמצב זה היא הייתה נושאת באותן הוצאות ונזקקת לאותה עזרה, גם אלמלא התאונה.

לאור קביעה זו של ד"ר מן ייפסק פיצוי בגובה 50% מההוצאות והנזקים שנגרמו למנוחה עקב התאונה.

הנזק

13. המנוחה הייתה ילידת 24.5.32. היא הייתה כמעט בת 73 ביום התאונה.

14. היא נפטרה ביום 24.9.07 בהיותה בת 75.

15. בחוות הדעת מיום 8.11.06 קבע ד"ר מן כי למנוחה הייתה נכות בגובה 58% אולם נכות זו היא זמנית עד שנה מהניתוח שעברה המנוחה. באותה חוות דעת קבע ד"ר מן נכויות זמניות כמפורט להלן:

מיום הפציעה, 17.3.05, ועד ליום 17.6.05 – 100%.

מיום 17.6.05 ועד ליום הניתוח השני, 9.3.06, – 60%.

מיום 9.3.06 ועד ליום 9.6.06 – 100%.

מיום 9.6.06 נכות בגובה 58% לתקופה של שנה.

בחוות דעת משלימה מיום 4.5.07 קבע ד"ר מן כי למנוחה הייתה נכות בגובה 52% הנובעת מהאירוע נשוא התביעה. הנכות נקבעה בגין הפגיעות הבאות:

הפגיעה בפרק כתף שמאל – 20%.

חסר החיבור בעצם הזרוע – 20%.

פגיעה במרפק (הפרעה בכפף והפרעה ביישור) 15%.

נפיחות ותהליך פריחתי בעור – נכות בגובה 20%, כאשר 10% הנם תוצאה של התאונה.

פגיעה קלה בעצב המדיאני – 2%.

בחקירה הנגדית, ולאור החומר שהוצג לו, הסכים ד"ר מן כי יש לייחס 1/3 מהנכות בכתף למצבה הקודם של המנוחה (עמוד 14 לפרוטוקול מיום 7.11.07).

הנכות המשוקללת של המנוחה הייתה, אפוא, 47.57% ובמעוגל 48%.

16. בחקירה הנגדית הסביר ד"ר מן כי חלק מהנכויות שנקבעו הן משניות לפגיעה בזרוע, שכן כתוצאה מפגיעה בזרוע המנוחה לא השתמשה בה ואיבדה את התיפקוד בכתף וחלק מתפקוד המרפק, וזאת בנוסף לחסר האיחוי (עמוד 10 לפרוטוקול מיום 7.11.07). גם הפגיעה בעור הוחמרה עקב חוסר הניידות (עמוד 10 לפרוטוקול מיום 7.11.07).

לשאלה מדוע לא ייחס מחצית מהנכות למחלה השיב ד"ר מן:

"חסר החיבור נגרם באירוע, הפגיעה בפרק הכתף היא מישנית להתערבות הניתוחית החוזרת, וגם זה אני לא חושב שדעתנו שונות. אותו דבר במרפק, המרפק נפגע מחוסר שימוש ובגלל הניתוח. אני לא רואה חלק למחלה בפגיעה בכתף ובמרפק, אני כן רואה חלק במחלה בנפיחות והפגיעה בעצם הזרוע" (עמוד 11 לפרוטוקול מיום 7.11.07).

השבר לא נגרם מהמחלה, החסר בחיבור נגרם כתוצאה מהמחלה (עמוד 13 לפרוטוקול מיום 7.11.07).

לשאלה מדוע הוא לא מייחס חלק מהנכות למחלה השיב ד"ר מן: "אילו לא היה אירוע הבעיה לא היתה" (עמוד 13 לפרוטוקול מיום 7.11.07).

17. שלא כטענת הנתבעים, לא היה מקום לחלק את הנכות בין האירוע ובין ההקרנות, שכן ההקרנות לא גרמו לנזקים אשר בגינם נקבעה הנכות. ההקרנות, כמו גם המחלה, החלישו את המנוחה, וגרמו לאותה "גולגולת דקה" ועל רקע הגולגולת הדקה נגרם השבר. כך חזר והסביר ד"ר מן בחקירתו הנגדית.

18. אני מקבלת את חוות דעתו של ד"ר מן וקובעת כי עקב התאונה נגרמה למנוחה נכות רפואית צמיתה בגובה 48%.

מומחה בתחום האונקולוגיה

19. עפ"י בקשת הנתבעים ניתנה על ידי ביום 10.7.07 החלטה לפיה ימונה מומחה לקביעת תוחלת חיי המנוחה. במעמד מתן ההחלטה הוצע לצדדים לשקול להגיע להסכמה בענין זה.

מאחר והצדדים לא הגיעו להסכמה, מונה פרופ' רפאל קטן מבית החולים תל השומר כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האונקולוגיה.

המנוחה נפטרה לפני שנבדקה על ידי המומחה.

כאב וסבל

20. הפיצוי בגין כאב וסבל יחושב על בסיס נכות בגובה 48% ו- 21 ימי אשפוז, בניכוי גיל ובתוספת ריבית מיום התאונה.

לאור המחלוקת בעניין ימי האשפוז אפרט כי המנוחה אושפזה בתאריכים הבאים: 5.4.05 – 11.4.05 (7 ימים) ו- 27.7.05 – 9.8.05 (14 ימי אשפוז), סה"כ 21 ימי אשפוז, ולא כנטען על ידי הנתבעים.

עזרת צד ג'

21. המנוחה הצהירה כי עד התאונה היא הייתה עצמאית לחלוטין וביצעה את מרבית עבודות הבית בעצמה (סעיף 16 לתצהיר). לפי תצהירה, לאחר התאונה היא הייתה מוגבלת בשימוש ביד שמאל ולא הייתה לה אפשרות לבצע שום פעולה ביד זו (סעיף 13 לתצהיר).

מעדות המנוחה עלה כי גם לפני התאונה היא נזקקה לעזרת הזולת, שכן היא לא יכולה הייתה להגיע לפלג גופה התחתון, כולל נעילת נעליים וגריבת גרביים (עמוד 10 לפרוטוקול), היא נזקקה לעזרה בנקיון הבית וההליכה שלה הייתה כבדה (עמוד 18 לפרוטוקול).

עם זאת מעדות המנוחה עלה כי לפני התאונה היא הסתפקה בעזרה שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי במסגרת זכאותה לסיעוד, עזרה של שעתיים ביום במשך השבוע (עמוד 18 לפרוטוקול).

מעדות המנוחה אף עלה כי למרות שהיא הייתה מוגבלת, היא הייתה עצמאית, נסעה לחו"ל לבד, עלתה על האוטובוס לבד בישלה ואף סידרה את המיטה לבד, באמצעות שתי ידיה (עמוד 11 לפרוטוקול). הנסיעה האחרונה שלה לחו"ל הייתה בספטמבר 2004 (עמוד 19 לפרוטוקול) היא נסעה אז לצרפת (עמוד 20 לפרוטוקול).

לפי עדותה: "הייתי עצמאית כי היו לי שתי ידיים טובות ושתי רגליים טובות. עכשיו בלי יד אחת אני לא יכולה לחתוך את האוכל שלי" (עמוד 11 לפרוטוקול).

22. אין למעשה מחלוקת על כך שלאחר התאונה ובעקבותיה העסיקה המנוחה מטפלת צמודה 24 שעות ביממה, אשר עברה להתגורר איתה, ביצעה את כל עבודות הבית וסייעה לה לבצע כל פעולה בסיסית בחיי היומיום (ראו לעניין זה את סעיף 17 לתצהיר המנוחה).

23. מהראיות עולה כי המנוחה שילמה עבור המטפלת הזרה את הסכומים הבאים:

א. שכר עבודה חודשי – 700 דולר – 2,800 ₪.

ב. 100 ₪ בגין כל יום חופש, פעם בשבוע – 430 ₪ לחודש.

ג. דמי הבראה – 27 ₪ לחודש.

ד. דמי ביטוח – 50 דולר – 200 ₪.

ה. הוצאות מחיה, חשמל מים וכד'

לטענת התובע עלות דמי המחיה של המטפלת הזרה הייתה 1,500 ₪. לטענת הנתבעים יש לקחת בחשבון הוצאה של 200 ₪ לחודש.

בהיעדר ראיות על הוצאות המחיה, אעמיד סכום זה בדרך של אומדנא על 400 ₪ לחודש.

סה"כ ההוצאה החודשית עבור המטפלת הזרה: 3,857 ₪, ובמעוגל – 4,000 ₪.

24. ההוצאה, מיום התאונה ועד לפטירת המנוחה (31 חודשים) עומדת על 124,000 ₪.

מסכום זה יש לנכות את התשלומים שקיבלה המנוחה מהמוסד לביטוח לאומי במסגרת קצבת סיעוד בסכום של 69,314 ₪.

סה"כ ההוצאה עבור המטפלת הזרה: 54,686 ₪.

אין מחלוקת כי המנוחה קיבלה קצבת סיעוד עוד לפני התאונה.

בכל הנוגע ליחסים בין התובע והנתבעים אין חשיבות לשאלה איזה חלק מהקצבה הייתה המנוחה מקבלת אלמלא התאונה ואיזה חלק ממנה נובע מהתאונה, שכן הזכאות לפיצוי היא בגין תוספת העזרה לה נזקקה המנוחה עקב התאונה, מעבר לעזרה אשר הייתה לה קודם לכן.

25. אני פוסקת פיצוי בסך 2000 ₪ בגין הסכום החד פעמי ששילמה המנוחה להבאת העובדת הזרה (עמוד 21 לפרוטוקול).

הוצאות נסיעה

26. המנוחה הצהירה כי בעקבות התאונה היא השתמשה במוניות בלבד לצורך כל הנסיעה לכל הטיפולים, מה שלא עשתה לפני התאונה (סעיף 23 לתצהיר).

לפי עדותה, עד התאונה היא נסעה בעיקר באוטובוס והיה לה כרטיס "חופשי חודשי" ובמוניות היא השתמשה לעתים רחוקות, ואילו לאחר התאונה, היא השתמשה רק במוניות (עמוד 20 לפרוטוקול).

לפי עדות המנוחה נסיעה במונית להדסה לצורך טיפול כימוטרפי עלתה 60 ₪ (עמוד 20 לפרוטוקול מיום 10.7.07). את הוצאות הנסיעה שלה בחודש העריכה המנוחה בסכום של כ- 700 – 800 ₪ שהיא משלמת במזומן לנהג מונית קבוע (סעיף 23 לתצהיר).

לא הוגשו קבלות של נהג המונית. לא הוגש גם פירוט הנסיעות החודשי. לאור זאת ועל בסיס עדות המנוחה לפיה נסיעה להדסה וחזרה לטיפול עלתה 60 ₪, יחושב הפיצוי בגין הנסיעות על בסיס הוצאה של 550 ₪ לחודש.

27. עבור הוצאות נסיעה מיום התאונה ועד הפטירה (29 חודשים) אני פוסקת פיצוי בסכום של 15,950 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

הוצאות נוספות

28. המנוחה הצהירה כי עקב פגיעתה היו לה הוצאות רבות עבור עזרים רפואיים ואחרים.

א. ידית אחיזה לאורך המדרגות בבניין בו היא מתגוררת – 1,200 ₪.

ב. מיטה אורטופדית מתכווננת, אשר אפשרה לה לקום ללא יד שמאל – 8,000 ₪.

ג. חבישות, גרב אלסטית, משככי כאבים והשתתפות עצמית.

המנוחה הסבירה בעדותה מדוע נזקקה למיטה אורטופדית עקב הנכות שנגרמה לה בתאונה (עמוד 19 לפרוטוקול מיום 10.7.07).

בגין ההוצאות שהוציאה המנוחה אני פוסקת פיצוי בסכום כולל של 10,000 ₪. הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.

השלכת הגולגולת הדקה על הפיצוי

29. לפי עדותו של ד"ר מן הסבירות שהשבר היה נגרם גם ללא התאונה היא של כ- 50%.

מעדותו של ד"ר מן עלה כי השבר יכול היה להגרם באותה מידה אם המנוחה הייתה נתקלת בקיר או מחליקה ונופלת (עמוד 7 לפרוטוקול מיום 7.11.07).

מעדות המנוחה עולה כי לפני התאונה היו לה הרבה נפילות בבית. מסיבה זו היא הוציאה את השטיחים מהבית (עמוד 20 לפרוטוקול).

לאור קביעתו של ד"ר מן זכאי התובע ל- 50% מהסכומים שנפסקו.

תשלום תכוף

30. מהפיצוי שנפסק יש לנכות את התשלום התכוף בסך 7,000 ₪ ששולם למנוחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו שולם ועד היום.

סיכום

31. נזקי המנוחה הם כמפורט להלן:

א. כאב וסבל – לפי נכות בגובה 48% ו- 21 ימי אשפוז, בניכוי גיל ובצירוף ריבית מיום התאונה.

ב. הוצאות – 10,000 ₪.

ג. הוצאות נסיעה – 15,950 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה.

ד. עזרה וסיעוד – 56,686 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה.

על הנתבעים לפצות את התובע ב- 50% מסכומים אלה.

32. על הסכומים שנפסקו, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ ומהסכום המתקבל יש לנכות את התשלום התכוף בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו שולם ועד היום.

33. הנתבעים ישלמו לתובע את הוצאות המשפט בהן נשאו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.

34. השאלות אשר העלו הנתבעים בשאלת החבות ובשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות ובין התאונה היו במקומן, ולפיכך אין מקום לפסוק הוצאות לדוגמא.

ניתן היום ג' באב, תשס"ח (4 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

עירית כהן, שופטת