ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עופר דהרי נגד איי די וו מודולר בע"מ :

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

בפני כבוד השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

תובעים

עופר דהרי

נגד

נתבעים

איי די וו מודולר בע"מ

פסק דין

1. האם יש לראות את התפטרותו של התובע כהתפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, המזכה אותו בפיצויי פיטורים, הינה השאלה העיקרית שבאה לפתחו של בית הדין בתיק זה. כן תובע התובע הפרשים לקופת ביטוח מנהלים, ותשלום בונוסים.

ואלו הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין:

2. התובע עבד בשירות הנתבעת בתפקיד פרוייקטור, החל מיום 14.1.07 ועד ליום 24.2.10.

3. תנאי העסקה של התובע סוכמו בעל פה, בינו לבין מנהל הנתבעת, מר רוברט רוזנפלד.

4. שכר התובע במהלך תקופת העסקתו עלה מספר פעמים.

6. הנתבעת ביטחה את התובע בביטוח מנהלים.

7. התובע הודיע על התפטרותו ביום 24.1.10 ומסר מכתב התפטרות למנהל הנתבעת ביום 25.1.10.

הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה:

8. התובע הגיש תצהיר ותצהיר משלים מטעמו. מנהל הנתבעת הגיש תצהיר מטעמו. שניהם נחקרו בחקירה נגדית, במהלך דיון ההוכחות.

9. שני הצדדים הגישו חוות דעת וחוות דעת משלימות של רו"ח בכל הנוגע לרכיב החוסרים בקופת ביטוח מנהלים. הצדדים ויתרו על חקירות רואי החשבון שמסרו את חוות הדעת.

דיון והכרעה
המסגרת המשפטית:

10. הכלל הוא כי עובד המתפטר מיוזמתו אינו זכאי לפיצויי פיטורים. לכלל זה יש מספר חריגים, לרבות התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים").

11. הרעה מוחשית תחשב כאשר המעסיק הרע את תנאי עבודתו של המועסק באופן מוחשי, עד שלא השאיר בידו כל ברירה מלבד נטישת העבודה והתפטרות. השאלה אם תנאי העבודה הורעו בצורה מוחשית אינה סובייקטיבית, אלא אובייקטיבית. ראה: ע"ע 1271/00, אמ"י מתו"ם-אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים - אברהם ואח' פד"ע לט 587.

12. באשר לנטל ההוכחה, נפסק כי, על הטוען לקיומה של הרעת תנאים מוחשית הנטל להוכיח תשתית עובדתית אובייקטיבית המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה. ראה: דב"ע נא/ 203-3, הרשקו רובין נ' מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ, מיום 30.12.91.

13. מעבר לכך שעל העובד הנטל להוכיח קיומה של הרעת תנאים מוחשית, עליו להראות כי התפטרותו נבעה מעצם ההרעה ונעשתה בגינה, קרי - עליו להצביע על קיומה של ההרעה ועל כך שהיא מהווה את הסיבה והגורם המניע להתפטרות ראה: דב"ע נג/ 210-3, אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ, כ"ז 514.

14. בהתאם להלכה הפסוקה, עובד המתכוון להתפטר מעבודתו, עקב הרעת תנאי עבודה, חייב ליתן למעביד הודעה מוקדמת על כוונתו זו, תוך התראה כי אם לא יתוקנו הנסיבות בתנאי העבודה - תבוא ההתפטרות והדרישה לתשלום פיצויי פיטורים. רק אם לא עשה המעביד לסילוקם- יתקיים האמור בסעיף. ראה: דב"ע לה/ 15-3, בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונס רוסקיס, עבודה ארצי ח(2) 60. ראה: דב"ע מח/ 60-3, מח/ 174-3, טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל, פד"ע כ' 421.

תמצות טענות התובע

15. התובע טוען כי התפטר בשל מספר גורמים:
א. הלנת שכר.
ב. החלפת רכב לרכב מסוג נחות יותר.
ג. איחור בתשלום דמי הבראה.
ד. אי תשלום בונוסים כפי שהובטח.
ר' סעיף 4 לתצהיר התובע וסעיף 9 לכתב התביעה.

16. לטענת התובע פנה הוא בעל פה מספר פעמים, למנהל הנתבעת בנדון, עובר להתפטרותו. בשל אי שינוי באמור, החליט להתפטר בדין מפוטר וכי יש לראות בהתפטרותו, הרעה מוחשית בתנאי העסקתו. משכך, יש לשלם לו פיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, בתוספת פיצוי הלנת פיצויי פיטורים.

17. עוד טוען התובע, כי הנתבעת לא הפרישה את מלוא הפרשות הנדרשות משכר עבודתו, לביטוח פנסיוני וכי בהתאם לחישוב שערך מומחה, מטעמו, רו"ח משה שפילר, על הנתבעת לשלם סך של 19,465 ₪ בגין רכיב זה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין. לאחר מכן סכום זה הצטמצם במסגרת חוות הדעת המשלימה, שהגיש רו"ח מטעם התובע.

18. עוד טוען התובע, כי על הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין אי קבלת בונוסים, זאת בשל התחייבות הנתבעת לשלם לו בונוס בסך של כ-1,000 ₪, מידי חודש, החל מחודש ספטמבר 2009.

19. לטענת התובע שכר עבודתו האחרון לחודש 2/10, שולם לו רק ביום 18.3.2010. משכך על הנתבעת לשלם לו פיצויי הלנת שכר בגין הלנה זו. התובע ויתר על רכיב זה במסגרת סיכומיו. ר' סעיף 28 לסיכומי התובע.

תמצות טענות הנתבעת

20. לטענת הנתבעת התובע התפטר מיוזמתו בשל אי היענות הנתבעת לבקשתו להעלאת שכר וכי אין קשר להתפטרותו לכלל הטענות אותם העלה התובע, כמפורט לעיל, שכלל לא נטענו בזמן אמת.

21. עוד טוענת הנתבעת, כי מעולם לא הובטח לתובע דרגה ספציפית של רכב, ההתחייבות הייתה להעמיד לתובע רכב, לצורך ביצוע תפקידו ושינוי הרכב של התובע מנפח מנוע של 1600 סמ"ק ל-1400 סמ"ק, אינה משנה דבר, זאת מעבר לעובדה שהתובע בזמן אמת, הסכים לשינוי הנדון.

22. בנוגע להפרשות בחסר לביטוח פנסיוני, טוענת הנתבעת כי לאחר בדיקה עם סוכן הביטוח הסתבר לה, כי יש להשלים לתובע ביטוח פנסיוני בסך של 6,190 ₪ ואכן תשלום זה, בוצע לתובע ביום 18.7.10 באמצעות תשלום ע"ס של 2811 בנטו, לאחר קבלת מלוא המסמכים הנדרשים מהתובע. כמו כן ביום 2.2.12, שילמה הנתבעת לתובע סכום נוסף בסך 4,523 ₪, בגין רכיב זה.

23. בכל הנוגע לבונוסים, טוענת הנתבעת כי מעולם לא התחייבה לתובע לקבלת בונוס. האופציה הועלתה לאחר התפטרות התובע, כמענה חלופי לדרישתו להעלאת שכר.

מן הכלל אל הפרט:

24. לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי במארג הראיות ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל שמוטל עליו כדי להוכיח את רכיב תביעתו בנוגע לזכאותו לפיצויי פיטורים, בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו.

25. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התפטרותו נבעה מעצם ההרעה הנטענת על ידו ונעשתה בגינה.

26. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי שלח לנתבעת, מכתב התראה עובר לפיטוריו, בו הבהיר כי אם לא יתוקנו הנסיבות בתנאי העבודה - תבוא ההתפטרות והדרישה לתשלום פיצויי פיטורים .

לעניין הוצאת מכתב/פנייה עובר להתפטרות

27. התובע לא פנה במכתב התראה לנתבעת, עובר להתפטרותו, לפיו במידה והדברים לא ישתנו, לא יהיה לו מנוס, אלא להתפטר מעבודתו. התובע אף הודה בכך, במסגרת חקירתו הנגדית. ראה עמ' 5 שורות 27-28 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.12.

28. התובע הודה כי אינו זוכר מתי התרחשה השיחה בעל פה, בנוגע לטענותיו. בכל הנוגע לבונוסים, הודה התובע, כי השיחה על כך הייתה חצי שנה עובר לסיום עבודתו, שביקש העלאה ואז נאמר לו ע"י מנהל הנתבעת, שיעשה מאמץ לנסות לשלם לו בונוסים מידי חודש. ראה עמ' 6 שורות 3-13 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.12.

29. עיון בנספח 6.1 לתצהיר התובע- מכתב ההתפטרות מיום 25.1.10, מעלה כי אין בו כל אזכור על כך שההתפטרות נובעת מהרעה כלשהי, בתנאי העסקתו של התובע. כמו כן אין כל אזכור לשלל הנימוקים, שהופיעו רק בשלב מאוחר יותר, במסגרת ההליך המשפטי, בתיק דנן.

30. יתרה מזאת, גם עיון במיילים שנעשו בסמוך למועד ההתפטרות, קרי, מיום 24.1.10, לא מעלים כל התייחסות להרעות מוחשיות ספציפיות, בתנאי העסקתו של התובע. אין בתכתובת המייל בזמן אמת כל התייחסות להלנות שכר כלשהן או לטענות אחרות, הדומות לאלו הנטענות בכתב התביעה.

31. נהפוך הוא, מתכתובת מיילים זו שנעשתה בסמוך למועד ההתפטרות, עולה כי הנושא הרלבנטי שהיה במועד זה, הינו דיון בנוגע להעלאת שכרו של התובע דווקא. (ראה מייל מנהל הנתבעת מיום 24.1.10). האמור עולה בקנה אחד עם חקירתו הנגדית של התובע בנדון, כמצוטט:
"ש: לגבי התראה לאי תשלום בונוסים מובטחים, מתי התראת על כך לראשונה שמדובר בהרעה מוחשית בעבודתך?
ת: זה חצי שנה לפני סיום עבודתי, שביקשתי העלאה ואמרו לי שיעשו מאמץ והוא אמר לי שינסו לשלם לי בונוסים מידי חודש" ר' עמ' 6 שורות 1-13 לפרטיכל הדיון מיום 30.5.12.

32. המועד הראשוני בו העלה התובע על הכתב את נושא הרעת התנאים היה מספר חודשים לאחר התפטרותו, ביום 20.3.2010, במסגרת מכתב שהוציא למוסד לביטוח לאומי המסביר את נסיבות התפטרותו לטענתו. ר' נספח 6.3 לתצהיר התובע. זה המקום לציין כי אין חפיפה מלאה בין הטענות שעלו במכתב זה בכל הנוגע להרעת תנאים, לבין הטענות שהעלה התובע בתביעתו ובתצהיר עדותו הראשית, בנדון.

33. משכך אני קובעת כי התובע לא נתן לנתבעת הודעה מוקדמת על כוונתו להתפטר, תוך התראה כי אם לא יתוקנו הנסיבות בתנאי העבודה - תבוא ההתפטרות והדרישה לתשלום פיצויי פיטורים.

התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התפטרותו נבעה מעצם ההרעה הנטענת על ידו ונעשתה בגינה

34. במהלך דיון ההוכחות טען התובע כי הסיבה העיקרית בגינה התפטר לטענתו, קשורה להלנת שכרו, כעולה מחקירתו הנגדית, כמצוטט:
"ש. התראה לעניין הבונוסים?
ת. הייתה התראה, אבל עצם העזיבה שלי לא קשורה לבונוסים, היא קשורה להלנת השכר.
ש. רק להלנת השכר?
ת. יש עוד כמה דברים אבל זה העיקרי".
ר' עמ' 6 שורות 17-19 לפרטיכל הדיון מיום 30.5.12.

35. אכן, הלנת שכר של עובד הינה סיבה מספקת להתפטרות בדין מפוטר, מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, אולם על התובע להוכיח, כי זו הסיבה שגרמה לו להתפטר בדין מפוטר.

36. עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי לדידו שכר עבודתו לחודשים 10-12/09 שולם לו במועד, כמצוטט:
"ש.תסכים איתי שמשכורת 10-12-09 שולמה לך בזמן? כלומר 3 חודשים לפני התפטרותך, המשכורת שולמה לך בזמן?
ת. נכון, הייתה לי פגישה איתו." ראה עמ' 8 שורות 18-20 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.12.

37. גרסתו של התובע בתצהירו לפיה, התפטר מכיוון שמשכורתו הולנה, נסתרה בחקירתו הנגדית, כעולה מהמצוטט:
" ש. בעקבות 6 משכורות ששולמו לך באיחור, כיומיים שלושה, הגעת להחלטה שאתה מתפטר?
ת. לאחר שיחתי עם רוברט, שיחזיר לי את המשכורות לתאריכים הנכונים, הוא עשה מאמצים חודשיים שלושה, אולם אחר כך, הוא חזר לסורו ולכן החלטתי לקום וללכת.
ש. התפטרת ב-24/1, לאחר ששלוש משכורות שולמו לך בזמן, על מה אתה מדבר?
ת. אני התפטרתי גם בגלל הבראה.
ש. משכורת 1/10 שולמה לך ב-2/10 הרבה זמן אחרי שהודעת שאתה מתפטר, הרבה לפני שבכלל ידעת מתי תקבל את משכורת פברואר?
ת. שיחתי הייתה לא רק על המשכורת אלא גם על ההבראה שלא שולמה בכלל. באוקטובר 09 יש איחורים, אני דיברתי איתו ביולי –
אוגוסט...
ש. ביולי אוגוסט הייתה השיחה האחרונה?
ת. כן זו הייתה השיחה האחרונה בנוגע למשכורת והוא הבטיח לי שזה ישתנה." ראה עמ' 8 שורות 24-32 ועמ' 9 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.12.

38. נוכח האמור, התובע בעצמו מודה כי במועד בו התפטר נושא הלנת השכר, לא היה הסיבה בגינה התפטר.

39. מנגד, אנו מקבלים את תצהיר מנהל הנתבעת בנוגע לכך, שהתפטרות התובע באה לעולם בשל אי קבלת הנתבעת את בקשת התובע, לעלות את שכרו, תצהיר זה לא נסתר ועולה בקנה אחד עם חקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת כמצוטט:
"ש. בנוגע לבונוסים, הבטחת לעופר?
ת. הייתה פגישה אחרונה, במסגרת הפגישה השנתית הקבועה שלנו לגבי שינוי שכר, שבו הסברתי לעופר שאין לנו אפשרות בפעם השלישית, להעלות את השכר ועובדתית הוא רואה מצב החברה שנשענת על בעיות תזרימיות והפסדיות של החברה,שבו נחכה לשנה הבאה וראיתי ורוד שחלקו התממש, אני מניח שנוכל לשלם לו איזה שהם העלות שכר בעתיד, אבל הם יהיו כפופים לבונוסים בהתאם לפרויקטים שהתממשו או לא. כאשר עשינו מתמטיקה טנטטיבית, המספרים הראו שיש סבירות למצב שכזה, והדרך היחידה להוציא לפועל הוא על בסיס של בונוס פה ושם ולא על העלאת שכר קבועה.
ש. באיזה חודש השיחות האלה נערכו?
ת. השיחות נערכו בחודשי הקיץ עד החגים זה אף פעם לא נגמר בשיחה אחת.
ש. מתי היה המפגש האחרון בעניין הבונוסים – מפנה לנספח 6.1 מייל מה-24, לאיזה פגישה זה מתייחס?
ת. לפגישה האחרונה..."
ראה עמ' 15 שורות 19-30 וכן עמ' 15 שורות 1-4 לפרוטוקול מיום 30.5.12.

40. גרסתו זו של מנהל הנתבעת עולה בקנה אחד גם עם נוסח המיילים שהיו בין מנהל הנתבעת לתובע בזמן אמת, לרבות המייל של מנהל הנתבעת לתובע מיום 24.1.2010 שצורף לתצהירו של התובע כחלק מנספחי 6.1 , כמצוטט:

"כמו שהצהרתי בפניך הצעתי לפשרה היתה לתת לך סכום שכזה מחולק לבונוסים על פי השנה אך הצרכים שלך התבררו כשונים. רק למען ההבהרה, העלות שלך לחברה (אגב לא ידעתי זאת עד למפגש האחרון שלנו) הוא כ 25,000 ₪ שכר ראוי ל-5 ימי עבודה של 9 שעות (גם אם היו תקופות שהשקעת גם שעות מהבית) בה כולל את הזכויות הסוציאליות שלך, ... כל תשלום נוסף/העלאה של שכר מוכפלת בשלב זה של רמת שכר בשניים כמעט. אני שמח שמצאתה חברה היכולה לשלם עלות של כ- 30,000 ₪- אתה בהחלט צריך לדאוג תחילה למשפחתך... בכל מקרה אני רק אפרגן לך ואם תצטרך המלצות חמות תמיד דלתי פתוחה"

41. מתכתובת מיילים זו שנעשתה בסמוך למועד ההתפטרות, עולה כי הנושא הרלבנטי שהיה במועד ההתפטרות, הינו דיון בנוגע להעלאת שכרו של התובע דווקא.

42. האמור עולה בקנה אחד עם חקירתו הנגדית של התובע בנדון. ר' עמ' 6 שורות 1-13 לפרטיכל הדיון מיום 30.5.12.

43. נוכח האמור אני מעדיפה לקבל את גרסת הנתבעת, לפיה התפטרותו של התובע באה לעולם נוכח סירוב הנתבעת להעלאת שכר עבודתו ולא בשל הנימוקים אותם טען התובע. גרסתו של התובע, בכל הנוגע לסיבה בגינה התפטר בגין מפוטר, השתנתה אינספור פעמים במהלך עדותו. יתרה מזאת, נימוקים אלו אינם מאוזכרים בשלל המסמכים מזמן אמת ועלו לראשונה רק לאחר מספר חודשים ממועד ההתפטרות בפניה למוסד לביטוח לאומי. מנגד, גרסת מנהל הנתבעת לא נסתרה בשום צורה שהיא, היא עולה בקנה אחד עם מארג הראיות מזמן אמת. משכך הנני קובעת כי התפטרותו של התובע, באה לעולם בשל סירוב הנתבעת להעלאת שכרו של התובע.

44. אשר על כן התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התפטרותו נבעה מעצם ההרעה, הנטענת על ידו.

45. למעלה מהדרוש, אציין כי נטילת רכב, שמשמש עובד גם לצרכים הפרטיים והיה בשימושו שלו ושל מי מטעמו גם מעבר לשעות עבודה, הינה הטבה, שלקיחתה מהעובד מהווה הרעת תנאים מוחשית בתנאי העסקה. אולם במקרה דנן, לא שוכנעתי כי נטילת הרכב, היתה הסיבה בגינה התפטר התובע. מעבר לאמור, שינוי ברכב רק בנוגע לנפח המנוע אינו מהווה הרעת מוחשית בתנאי העסקה. התובע הודה בחקירתו כי שינוי ברכב לא פגע בעבודתו, הא ראיה שלא פנה לנתבעת בנדון, בזמן אמת.

46. כמו כן, אני מקבלת את גרסת מנהל הנתבעת שלא נסתרה, לפיה לא התחייב לתובע לדרגה ספציפית של רכב. כל מה שסוכם כי הנתבעת תעמיד לתובע רכב לצרך ביצוע תפקידו, זו עשתה הנתבעת במהלך כל תקופת העסקת התובע.

47. בכל הנוגע לבונוסים, התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הבונוסים לא היו קשורים להפסקת העסקתו. ר' עמ' 6 שורות 17-19 לפרטיכל הדיון מיום 30.5.12. יתרה מזאת לא שוכנענו כי היתה התחייבות של הנתבעת לשלם לתובע בונוסים, כפי שיורחב בהמשך.

48. אשר על כן תביעת התובע לפיצויי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, נדחית.

בנוגע לרכיב הבונוסים

49. התובע לא הציג כל מסמך ו/או ראיה ממנה עולה כי הנתבעת התחייבה לשלם לתובע בונוסים ו/או כימתה אותם בצורה כלשהי.

50. יתרה מזאת, התובע בעצמו מודה בחקירתו הנגדית שלא היתה כל התחייבות כזו של הנתבעת, כמצוטט:
"ש: לגבי התראה לאי תשלום בונוסים מובטחים, מתי התראת על כך לראשונה שמדובר בהרעה מוחשית בעבודתך?
ת: זה חצי שנה לפני סיום עבודתי, שביקשתי העלאה ואמרו לי שיעשו מאמץ והוא אמר לי שינסו לשלם לי בונוסים מידי חודש." ר' עמ' עמ' 6 שורות 10-13 לפרטיכל הדיון מיום 30.5.12.

51. עדות זו עולה בקנה אחד עם עדותו של מנהל הנתבעת בעמ' 15 שורות 20-27 לפרטיכל הדיון מיום 30.5.12:
" ש: בנוגע לבונוסים- הבטחת לעופר?
ת: הייתה פגישה אחרונה במסגרת הפגישה השנתית הקבועה שלנו לגבי שינוי שכר, שבו הסברתי לעופר שאין לנו אפשרות בפעם השלישית, להעלות את השכר ועובדתית הוא רואה מצב החברה שנשענת על בעיות תזרימיות והפסדיות של החברה, שבו נחכה לשנה הבראה וראיתי ורוד שחלקו התממש, אני מניח שנוכל לשלם לו איזה שהם העלאות שכר בעתיד , אבל הם יהיו כפופים לבונוסים בהתאם לפרויקטים שיתממשו או לא. ... והדרך היחידה להוציא לפועל הוא על בסיס של בונוס פה ושם ולא על העלאת שכר קבועה"

52. נוכח האמור, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי יש לו זכאות לרכיב בונוס כלשהו מהנתבעת.

53. אשר על כן רכיב התביעה לבונוס, נדחה.

בנוגע לרכיב הפרשי גמל

54. עיון בכתב התביעה בנוגע לרכיב זה מעלה כי לטענת התובע על הנתבעת לשלם לו את ההפרשות בחסר לביטוח הפנסיוני, בהתאם לחישובים שיערוך התובע עם קבלת מלוא החומר מהנתבעת בנדון. ר' סעיף 12.4. לכתב התביעה. ביום 5.7.11 התקיים דיון מקדמי בתיק, במהלכו הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה, לפיה התובע יגיש הודעה מסודרת בצירוף המסמכים הרלוונטים לעניין רכיב ההפרשות לפנסיה.

55. בהתאם לאמור הגיש התובע הודעה לפיה הינו מעמיד את תביעתו בגין רכיב זה ע"ס 19,465 ₪, זאת בהסתמך על חוות דעת מומחה בנדון של רו"ח משה שפילר. הנתבעת צרפה לתצהירה תחשיב בנדון, נספח נ/6. בהתאם להחלטת בית הדין הגיש התובע חוות דעת משלימה, ממנה עולה כי ללא זכאות לפיצויים, על הנתבעת להשלים לתובע תשלום בסך של 7936 ₪, זאת לאחר קיזוז הסכומים ששולמו על ידי הנתבעת. הנתבעת הגישה חוות דעת משלימה לפיה, ככל שהתובע לא פוטר קיבל הוא ביתר סכומים. ב"כ הצדדים ויתרו על חקירות המומחים.

56. נוכח העובדה כי קבענו כי התובע התפטר ללא קשר להרעה מוחשית בתנאי העסקתו, אזי אינו זכאי לפיצויי פיטורים, משכך התחשיב יעשה בהתאם לקביעה זו.

57. עיון בחוות הדעת של הצדדים מעלה כי הם חלוקים בכל הנוגע לסכומים המצטברים בכל הנוגע לשכר עבודתו של התובע, מהם יש לבצע את תחשיב רכיב גמל העובד וגמל המעביד. עיון בסעיף 1 לתגובה לחוות דעת המומחה משלימה מטעם הנתבעת מעלה כי לטענתו השכר בכל תקופת העבודה עמד על 493,180 ₪, ולא כפי שמופיע בתגובה המשלימה של המומחה של התובע אשר לא כללה בחישוביה את משכורת ינואר 2007, ובמשכורת אוגסט 2009 לקחה בחשבון שכר של 12,125 ₪ במקום שכר ששולם בפועל לפי 15,125 ₪. עיון בנספחים של חוות הדעת הראשונית מטעם התובע, בה יש פירוט בכל הנוגע לשכר הקובע מעלה כי מחד לקח הוא בחשבון את שכר ינואר 2007 אולם בכל הנוגע לשכר 8/09 נלקח שכר של 12,125 ₪ במקום שכר של 15,125 ₪, כפי שעולה מתלוש השכר לחודש זה. אשר על כן ובהתבסס על הראיות שהוצגו בתיק, הנני קובעת כי השכר הקובע ששולם לתובע במהלך תקופת העסקתו עמד ע"ס 493,180 ₪.

58. משכך על הנתבעת היה להפריש לתובע, בגין גמל מעביד סך של 24,718 ₪
(494,370 ₪ * 5%) ואת אותו הסכום בגין גמל עובד.

59. עיון בכלל חוות הדעת מעלה כי אין בהם התייחסות מלאה לרכיב גמל מעביד וכן לא צורפה כל אסמכתא בנוגע לרכיבים שמצויים בפוליסת הביטוח. נוכח האמור, הסתמכתי על דו"ח ערכי פידיון עבור התובע של חברת מגדל חברת ביטוח שצורף לכתב ההגנה, ממנו עולה כי תגמולי מעביד עמדו ע"ס 16,503 ₪, ותגמולי עובד עמדו ע"ס 16,504 ₪ ורכיב הפיצויים עמד ע"ס 32,358 ₪, נכון ליום 17.3.2010.

משכך, קיים הפרש בין הסכומים שהיה על הנתבעת להפריש לתובע בגין גמל עובד ומעביד, לבין אלו שהופרשו בפועל בהתאם לתחשיב הבא:
493,180 ₪ (ברוטו) * 10% ( גמל עובד + גמל מעביד) = 49,318 ₪ - 33008 ₪ (שהופרשו לפי הדו"ח לגמל עובד ומעביד)= 16,310 ₪ .

60. התובע קיבל לאחר הגשת התביעה סך של 6190 ₪ ברוטו העומד ע"ס 2811 נטו וכן סכום נוסף ע"ס 4523 ₪, כעולה מסעיף 7 לחוות הדעת המשלימה של התובע. ר' גם פרוטקול הדיון מיום 5.7.11 לעניין התשלום נטו. קרי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי על אי הפרשת גמל עובד ומעביד באופן מלא, סך של 5597 ש"ח ₪ ( 16,310 ₪ - 6190 ₪ - 4523 ₪) , בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. ערה אני לכך שתחשיב זה אינו מדוייק נוכח העובדה שהסך של 4523 ₪ הינו למעשה רכיב ששולם בנטו, אולם הצדדים לא נתנו תחשיב מדוייק בנדון, ובשל כך בוצע התחשיב באופן זה.

61. מעבר לאמור, התובע זכאי לפיצויי פיטורים מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק בין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית, כפי שאף עולה מחוות דעת מטעם הנתבעת.

62. עיון בהוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק בין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית, שהינו בתוקף מיום 1.1.08 משהוצא צו הרחבה ע"י שר התמ"ת (להלן:"ההסכם הפנסיוני") מעלה , כמצוטט:

" השכר לצורך ביטוח פנסיוני ורכיביו:

השכר המבוטח הינו השכר הקובע כפי שקבוע בחוק פיצויי פיטורים ובתקנות ויכלול את שכר הבסיס וכן את כל התוספות הקבועות להן זכאי העובד, המהוות חלק מהשכ רהקובע לפיצויים, כקבוע בתקנות . תקרת השכר המבוטח היא עד גובה השכר הממוצע במשק כמשמעותו בסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי".

63. משכך יש לקבל את עמדת הנתבעת לפיה זכאות התובע לרכיב הפיצויים מכוח הוראות ההסכם הפנסיוני מוגבלת במגבלת השכר הממוצע במשק בהתאם לטבלאות הנדרשות. משכך הנני מקבלת את תחשיב הנתבעת, כמפורט בחוות הדעת בנדון, קרי על הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב סך של 2813 ₪.

64. בכל הנוגע לרכיב אבדן כושר עבודה, אין אני מקבלת את עמדת התובע בחוות הדעת מטעמו, בכל הנוגע לרכיב אבדן כושר עבודה, הואיל ולא הוכח בפניי כי התובע זכאי היה לרכיב זה. התובע לא הציג כל ראיה המבססת את זכאותו לרכיב זה ו/או את אופן חישובו, לרבות קיזוז הסכומים ששולמו בגין רכיב זה. משכך רכיב זה נדחה.

65. בכל הנוגע למרכיב החיסכון במס, הנני מקבלת את חוות הדעת של הנתבעת בנדון, לפיה הטבת המס שנמנעה מהתובע עומדת על סך 1089 ₪ . בחוות הדעת של הנתבעת יש פירוט מלא ותחשיב מפורט, בעוד שחוות הדעת מטעם התובע היתה חסרה וללא כל פירוט, משכך הנני קובעת כי בנוגע לרכיב זה זכאות התובע עומדת ע"ס של 1089 ₪ כמפורט בסעיף 6 לחוות הדעת המשלימה של הנתבעת.

66. בכל הנוגע לרכיב החסר שנבע מאי הפקדת הכספים בפוליסה על ידי הנתבעת, הנני מקבלת את חוות הדעת של התובע בנדון המעמידה רכיב זה ע"ס 2000 ₪. חוות הדעת של הנתבעת בחרה שלא לחוות דעת בנושא זה ולכן אני מקבלת את חוות הדעת של התובע בנדון וקובעת כי הינו זכאי לרכיב של הפרשי ריבית והצמדה בסך של 2000 ₪, בשל האיחור של הנתבעת בהפקדות לפוליסת ביטוח המנהלים.

67. נוכח האמור, על הנתבעת לשלם לתובע בגין הרכיבים שפורטו לעיל סך של 11,499 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

68. בכל הנוגע לכספים שנצברו בקופת ביטוח המנהלים בגין רכיב פיצויי הפיטורים הרי שהמעסיק זכאי לקבלם חזרה ו/או לקזז מהם את החיובים נשוא פסק הדין, ככל שהדבר אפשרי בהתאם לנוהלי פוליסת ביטוח המנהלים. למען הסר ספק, רכיבים אחרים, למעט רכיב פיצויי הפיטורים שנמצאים בפוליסה, לרבות רכיב אבדן כושר עבודה ככל שישנו, הינם שייכים לתובע ועל הנתבעת לשחרר אותם לבעלות התובע.

בנוגע לרכיב הלנת השכר

69. עיון בסעיף 28 לסיכומי התובע מעלה כי התובע זנח רכיב תביעה זה ולכן אנו דוחים רכיב תביעה זה.

סוף דבר

70. תביעת התובע לפיצויי פיטורים ולבונוסים, נדחית.

71. תביעת התובע להפרשי גמל מתקבלת באופן חלקי, כמפורט. הנתבעת תשלם לתובע, בהתאם למפורט, את הסכומים המפורטים להלן:

פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לגמל עובד ומעביד: 5597 ש"ח ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
הפרש פיצויי פיטורים בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק בין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית: 2813 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
הטבת מס שנמנעה מהתובע בשל אי ביצוע הפרשות לגמל במועד: 1089 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
הפרשי ריבית והצמדה בשל האיחור של הנתבעת בהפקדה לקופה: 2000 ש"ח.

72. כמו כן הנתבעים ישאו בהוצאות משפט של התובע ושכ"ט עו"ד התובע בסך של 4,000 ₪ שישולם תוך 30 ימים שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום עד ליום התשלום בפועל.

73. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ב, 01 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

15 מתוך 16


מעורבים
תובע: עופר דהרי
נתבע: איי די וו מודולר בע"מ
שופט :
עורכי דין: