ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד קיזנר נגד מרים שפיץ :

תובע

דוד קיזנר

נגד

נתבעת

מרים שפיץ

בית משפט לתביעות קטנות ברמלה

פסק דין

לפני תביעה כספית בה תובע התובע סך של 20,300 ש"ח מהנתבעת בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהסגת גבול ברכושו ומגניבת מחשב ששיך לו, לטענתו.

לטענת התובע הנתבעת לקחה מחשב השייך לו במרץ 2010 בדרך של לקיחת מחשב שהשאיל התובע לבעלה של הנתבעת.
לטענת התובע, הנתבעת נכנסה למשרדו פעמים מספר, באמצעות מפתח שגנבה מבעלה או מי בנה.

לטענת הנתבעת, בעלה הוא טכנאי מחשבים, ואכן היא לקחה מחשבים מהמחשבים שהיו בביתם, אך כלל לא ידעה כי מדובר במחשב של הנתבע.
לטענתה, אין לה מושג היכן המחשבים היום, והיא כבר נפרדה מבעלה.

אשר לטענה בדבר הסגת גבול, טוענת הנתבעת כי את המפתח קיבלה מבנה, עת שכרו בנה ובעלה מחסן. לטענתה, כלל לא ידעה כי מדובר בנכס של התובע, והתובע אף לא הוכיח כי אכן נכנסה למחסן שלו.

דיון והכרעה.
למעשה קיימת גרסה נגד גרסה, כאשר לטענת התובע נטלה הנתבעת מחשב מבעלה, מחשב שהיה שייך לו.
התובע כלל לא ראה את הנתבעת נוטלת את המחשב, וככל הנראה הוא נסמך על דברי בעלה (היום כבר גרושה) של הנתבעת.
התובע לא ביקש לזמן את גרושה של הנתבעת לדיון.
לטענתו, גרושה של הנתבעת אסיר בבית כלא, והוא משתחרר בעוד כחודש.
התובע לא ביקש לדחות את מועד הדיון ולזמן את העד הרלבנטי.
ודוק, בעלה של הנתבעת הוא היחיד היכול להעיד מטעם התובע, אם בכלל נלקח מחשבו של התובע, היכן המחשב.
הפסיקה עסקה רבות בתוצאת הימנעות בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית או עד רלוונטי. תוצאת הימנעות זו פועלת לחובת בעל הדין הנמנע. ראו למשל ע"א 548/78 אלמונית נ. פלוני פ"ד לה(1) 736, 760:
"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו הסבר סביר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה"

הכלל הוא שאי העדת עד מהותי ורלוונטי " אשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דבריו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן....ובמצב הדברים הקיים אי העדתו ... אינה "סתם" פועלת לרעתם של המערערים אלא מבטאת כשלון מצידם להשמטת הבסיס מתחת לגירסת המשיב " (ע"א 293/90 גרינהולץ נ. מרמלשטיין [פורסם בנבו]). צד הנמנע מלהציג ראיה מעורר את החשש כי אין הוא מביא את הראיה הזו כדי שלא תשמש נגדו, (השופט י. קדמי, דיני ראיות, (חלק שלישי), תשנ"ט, עמ' 1391).

זאת ועוד, התובע גם לא הציג כל אישור או קבלה על רכישת מחשב, כך שאיני יודעת, מהו המחשב, איזה מחשב מדובר ומה עלותו.
במיוחד יפים דברים אלו כאשר הנתבעת העידה כי בעלה לשעבר טכנאי מחשבים.

מדובר בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת.
הנטל להוכיח תביעתו היא על התובע "המוציא מחברו עליו הראיה" והתובע לא עמד ברף המוטל עליו במשפט אזרחי. אני מוצאת להפנות גם לספרו של קדמי, חלק שלישי, עמודים 1508-1512 לענין זה.

בענין זה ראוי לציין כי אף שבימ"ש לתביעות קטנות "גמיש" בדיני הראיות, עדיין נדרש התובע להוכיח את פרטי תביעותיו בתביעתו וברור לכל כי לא כל הנכנס בפתחו של בימ"ש לתביעות קטנות יהא רשאי לקבל סעד ללא הוכחת התביעה.

גם ראיות נוספות שניתנות היו להמצאה לא הומצאו, כך גם לא זומנה השכנה שעל הקלטה שלה ביקש התובע להסתמך וכך, לא צורפו ראיות נוספות ולא הובאו עדים נוספים אליהם התיחס התובע בכתב תביעתו.

דין דומה יש להחיל אשר לתביעתו של התובע בסוגיית הסגת הגבול.

התובע לא צירף הסכם שכירות או לא הובא לעדות כל עד רלבנטי ביחס למחסן או למשרד.

היה על התובע להביא את בעלה לשעבר של הנתבעת לעדות וכן עדים נוספים המעידים כי מדובר במשרד של התובע עצמו ולא במקום שהושכר למאן דהוא.

אשר על כן, ולנוכח כל האמור, אני מורה על דחיית התובענה.

אני קובעת כי התובע ישלם הוצאות לנתבעת בסך של 700 ₪.
ההוצאות ישולמו תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דוד קיזנר
נתבע: מרים שפיץ
שופט :
עורכי דין: