ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנימין בן משה נגד מדינת ישראל :

בעניין:
בנימין בן משה

באמצעות ב"כ עו"ד נועה חקלאי
העורר

נ ג ד

מדינת ישראל

באמצעות ב"כ עו"ד רוית זיכרמן
המשיבה

בית משפט קמא התייחס לתשתית הראייתית, וקבע כי היא מספקת לצורך הליך זה, כדלקמן:

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (כבוד השופט לייבו), בתיק בפ"ת 2966-06-12, מיום 14.7.12, לפיה נפסל רישיון הנהיגה של העורר למשך חודשיים, במסגרת עתירת המשיבה לפסילה עד תום ההליכים.

בית משפט קמא התייחס לתשתית הראייתית, וקבע כי היא מספקת לצורך הליך זה, כדלקמן:
בדיקת התיאום – הסנגור טען שבטופס הבדיקה לא צויין כי הבדיקה תקינה. בית משפט קבע כי תקינות הבדיקה מסומנת בסימן V, שיש בו כדי ללמד על תקינות, במקום הסימן (-) שמלמד על חוסר תקינות, ודי בכך. התקינות גם נלמדת מהתנהגות השוטרת, משך האירוע, והעובדה שהמכשיר פעל.
בדיקת המהירות בלילה – הבדיקה נערכה במקום מואר, ובמצב דברים זה, נשלל הצורך בבדיקה לילית רגילה. השוטרת ציינה גם נוכחות בלעדית של הרכב הנבדק.
הוכחת היות הדרך בינעירונית – בית משפט קמא הפנה לדו"ח פעולה של השוטרת אשר ציינה כי מדובר בדרך בינעירונית שמהירות הנסיעה בה – 90 קמ"ש.
המסוכנות - בית משפט קמא עמד על מידת ההפרזה, המלמדת על כניסה במודע למצב מסוכן. מאידך, הרישום התעבורתי האחרון של העורר היה בשנת 2004, וגם כתב האישום מלמד על נסיבות מיוחדות. על כן, סבר בית משפט קמא כי ניתן להסתפק בפסילה קצרה מן המבוקש, אשר תעביר מסר שיהיה בו כדי לאיין את מסוכנותו העתידית.
ב"כ העורר טוענת כי אין אינדיקציה בראיות לכך שמדובר בדרך בינעירונית, עם קו הפרדה, מה גם שעל פי תקנה 54(ה1)(2) לתקנות התעבורה, בדרך בינעירונית ניתן לקבוע מהירות של 100 קמ"ש. כי לא די בעריכת בדיקת תקינות, אלא על השוטר לכתוב האם התוצאה תקינה. בנוסף, לא הוגשו בתיק בדיקות תקופתיות לצורך הוכחת התקינות. אשר להפעלת הלילה טענה, כי על הרכב להיות בודד בנתיב, ואין התייחסות של השוטרת לנתיבים אחרים. השוטרת לא ציינה היכן עמדה, והיכן בוצעה האכיפה, אם היתה תאורה ומה היה מצב הדרך.
אשר למסוכנות, עברו של העורר, הנוהג כבר 13 שנה, אינו מכביד כלל. מגיליון הרישום התעבורתי ניתן ללמוד כי אין מדובר בנהג רצידיביסט ואין זה אופי נהיגתו. בסופו של דבר, הפסילה שהוטלה על העורר ביחד עם הפסילה המנהלית, עלולות להיות ארוכות יותר מהעונש שיקבל בסוף ההליך, ואין זו מטרת הפסילה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערר, מנימוקי בית משפט קמא.
לעניין המהירות היא מוסיפה ומפנה לתקנה 54(א), המפרטת בטבלה את ברירות המחדל בתמרורים בדרך בינעירונית, כאשר ברירת המחדל בדרך בינעירונית היא 80 קמ"ש. אשר למסוכנות, טענה, כי אין זו עבירת המהירות הראשונה של העורר, ועל כן האיזון שערך בית משפט קמא, הוא ראוי.

דיון
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערר להתקבל באופן חלקי.

התשתית הראייתית
מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא, לפיה קיימות ראיות לכאורה. טענותיה של ב"כ העורר הן טענות המתייחסות למשקל הראיות. כך למשל לעניין תקינותה של בדיקת התיאום. לכאורה היא תקינה כאמור בהחלטת בית משפט קמא, שכן הסימון של V מלמד לא רק על עצם הבדיקה, אלא על תוצאותיה. ניתן יהיה לחקור את השוטרת בעניין זה במהלך ניהול ההוכחות. כך גם לגבי רכבים נוספים בסמוך, שכן ניתן להבין מדו"ח נסיבות המקרה, שהרכב היה בודד לגמרי, לאו דווקא בנתיב השמאלי, אלא בכביש כולו. גם עניין זה, צריך להתברר במסגרת ההוכחות. אשר להפעלת הלילה, נרשם כי מדובר בקטע אכיפה מואר.

יחד עם זאת, בבחינת מסוכנותו של העורר, נראה לי כי היה מקום ליתן משקל רב יותר לעברו התעבורתי, לפיו בתשע השנים האחרונות, לא ביצע עבירות מסכנות חיים, למעט הסעת נוסע לא חגור.

בנסיבות אלה אני סבורה כי די היה לכל היותר, בפסילה נוספת בת 30 יום בלבד.

אשר על כן, אני מקבלת את הערר באופן חלקי ומעמידה את תקופת הפסילה על 30 יום במקום 60.

ניתן והודע היום, כ"ב תמוז תשע"ב, 12 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנימין בן משה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: