ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבי כהן נגד ארנון ברק :

בפני כבוד סגן הנשיא, השופט גיל דניאל

תובע

אבי כהן

נגד

נתבע

ארנון ברק

בית משפט השלום באשדוד

פסק דין

התובע שימש בתקופה הרלבנטית לתביעה כמפקח בניה בעיריית אשדוד, באזור בו מצויה דירתו של הנתבע.

עניינה של התביעה הוא במספר מכתבים שנשלחו על ידי הנתבע, שעיסוקו בעריכת דין, אשר נוגעים לדירתו של הנתבע המצויה ברחוב אח"י אילת באשדוד. לפי טענת התובע, המכתבים האמורים כוללים לשון הרע כלפיו.

הנתבע ניהל מאבק בבניה שנערכה בדירה אחרת בבניין המגורים (דירה 7), המצויה מעל דירתו. במסגרת זו, נערכו על ידי מבצעי הבניה ועל ידי הנתבע פניות שונות לגורמי התכנון, לרבות לוועדה המקומית לתכנון ובניה, ועדת הערר ומחלקת ההנדסה והפיקוח בעירייה.

המכתב הראשון עליו מבוססת התביעה, הינו מכתב שנשלח על יד הנתבע למר גריגורי טננבאום, מנהל מחלקת הנדסה ופיקוח בעיריית אשדוד, נושא תאריך 27.8.08. המכתב נושא חותמת נתקבל של מחלקת הרישוי על הבניה מיום 31.8.08.

מכתבו של הנתבע כולל דרישה להפסיק את פעילותו של התובע בעניין הנוגע לערר שהגיש הנתבע על החלטות הוועדה המקומית לתכנון ובניה, לגבי בניה בדירה 7.

במכתב זה מפרט הנתבע את דרישתו להפסיק את פעילותו של התובע בתיק. במכתבו, מציין הנתבע את דבר הגשת ערר על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה לפיה ניתן להוציא היתר בניה, החלטה אשר התבססה על דוח הפיקוח של התובע, בדבר הריסה בפועל של תוספות הבניה שאינן ניתנות לאישור.

במכתב האמור הפנה הנתבע לתוספות הבניה שעדיין קיימות בדירה 7 שאינן ניתנות לאישור וכן טען לקיומן של חריגות בניה שהינן בולטות וברורות.

המכתב מתמקד בטענת הנתבע, לפיה דוח הפיקוח, שנערך על ידי התובע ביום 2.6.08, אינו תואם את המציאות, שכן בפועל קיימות בדירה 7 חריגות בניה. לטענת הנתבע, זוויות הצילום של התמונות שצורפו לדוח מלמדות על חשש וחשד לטיוח, העלמת עובדות, טשטוש ראיות או ניסיון לכך.

בכלל זאת, העלה הנתבע במכתבו האמור טענות בדבר זיוף ופברוק הדוח, וזאת מתוך מטרה מצד התובע לסייע ולהכשיר בדרך בלתי חוקית את ההיתר שניתן לבניה באותה דירה.

המכתב השני עליו מבוססת התביעה, הינו מכתב שנשלח על ידי הנתבע למר גרגורי טננבאום, נושא תאריך 1.9.08. המכתב נושא חותמת נתקבל של מחלקת רישוי על הבניה מיום 1.9.08.

במכתב זה מתלונן הנתבע על המשך הבניה הבלתי חוקית בדירה 7, וזאת בניגוד לצו הפסקה מינהלי שניתן בקשר לעבודות הבניה. בסעיף 4 למכתב מדגיש הנתבע, כי כעת ברור שדוח הפיקוח שהוציא התובע ביום 2.6.08 אינו יכול לעמוד בשום מבחן הגיוני ועל כן החשד לזיוף ופברוק הדוח.

הפרסום השלישי עליו מבוססת התביעה, הינו משלוח חוזר של המכתב הראשון, על ידי הנתבע, למר גרגורי טננבאום, בתוספת דרישה בכתב יד לפיה נדרש מר טננבאום להגיב בכתב לפנייתו האמורה של הנתבע אליו. מכתב זה נושא תאריך 6.9.08. המכתב נושא חותמת נתקבל של מחלקת הרישוי על הבניה מיום 7.9.08.

הפרסום הרביעי עליו מבוססת התביעה, הינו משלוח חוזר של המכתב מיום 6.9.08. היינו, מדובר במכתב הראשון, עליו הופיעה התוספת בכתב יד בדרישה לקבלת תגובה. בפעם זו, הוסיף הנתבע תוספת קצרה נוספת בכתב יד, עם המלה "תזכורת", והתאריך 8.9.08. מכתב זה נושא חותמת נתקבל של מחלקת הרישוי על הבניה מיום 8.9.08.

הפרסום החמישי הינו מכתב תשובה שנשלח על ידי הנתבע לב"כ התובע, הכולל מענה לדרישת התובע להתנצלות. מכתבו האמור של הנתבע הינו מיום 14.9.08. במכתב זה טען הנתבע, כי התובע שלח אליו שליח על מנת להשפיע עליו, בדרך בלתי מקובלת ובלתי חוקית בעליל, לסגת בו מטענותיו. לטענת הנתבע במכתבו האמור, מדובר בשליח "סטייל מאפיה". עוד נטען במכתב זה, כי התובע עזב את עיסוקו כעו"ד לטובת תפקיד מפקח בניה, לאחר שגילה ששם עושים כסף מהיר בכל מיני דרכים "וקומבינות".

לטענת התובע, משלוח המכתבים האמורים מהווה פרסום לשון הרע, ועל כן דורש התובע לחייב את הנתבע בפיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

הנתבע הודה במשלוח המכתב הראשון והמכתב השני וכן במשלוח המכתב הראשון פעמיים נוספות, במסגרת תזכורות. כך גם לא היתה מחלוקת בדבר משלוח מכתב התשובה לב"כ התובע מיום 14.9.08.

הנתבע פרט מסכת ארוכה של אירועים הנוגעים לבניה שנערכה בדירה 7, לנזקים שגרמה בניה זו לדירתו ולהליכים הנוגעים לבניה זו.

ביחס למכתבים שנשלחו על ידו, הנתבע עמד מאחורי הדברים אותם כתב במכתביו. לטענתו, הדברים שכתב היו אמת. לטענת הנתבע, התובע התנכל לו, על רקע היכרות קודמת שהיתה בעבר בין השניים, שהותירה בלבו של התובע רגשות טינה ונקמנות כלפי הנתבע.

מטעמו של התובע הוגש תצהיר עדות ראשית, אשר מתייחס לפרסומים הכלולים במכתבי הנתבע וכן לתפוצתם אצל גורמים שונים בעירייה. לגרסת התובע, הוא טיפל בנושא הקשור לדירתו של הנתבע, כפי שהוא מטפל בדירות אחרות, באופן ענייני וללא הפליה.

התובע הכחיש כי שלח אל הנתבע שליחים כלשהם.

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית המונה 110 סעיפים, ולו צורפו נספחים רבים. בתצהירו, פרט הנתבע באריכות את מסכת האירועים הנוגעת לבניה בדירה 7. לטענת הנתבע, דרישתו במכתב להפסיק את פעילות התובע בעניין, היתה דרישה לגיטימית, שכן התובע מעל בתפקידו וניצל את תפקידו על מנת לנקום בנתבע ולגרום לו לנזקים.

מטעמו של הנתבע הוגשו מספר תצהירי עדות ראשית, אשר חלקם מתייחסים להתמודדות שנערכה בין התובע לנתבע על תפקיד יו"ר צעירי "גשר" באשדוד. כך גם הוגשו תצהירים וחוות דעת שאינן קשורות לנושא הנדון, אלא לבניה שנערכה בדירה 7 ונזקים שנגרמו כתוצאה ממנה לדירתו של התובע.

מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של מזכירת הנתבע, אשר העידה על כך שהגיע למשרדו של הנתבע אדם מסוים ואיים עליו. גם מטעם אשתו של הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית, אשר מתייחס להתמודדות בשנת 1997 על תפקיד יו"ר צעירי "גשר" באשדוד, לבניה הבלתי חוקית שנעשתה בדירה 7 ולנזקים שגרמה בניה זו לדירת הנתבע ואשתו. גם אשתו של הנתבע מצטרפת בתצהירה לטענה, לפיה התובע ידע על חריגות הבניה אך עצם עיניו וכן לטענות בדבר פברוק דוח הפיקוח הנושא תאריך 2.6.08.

בשלב הגשת הסיכומים הוגשו לתיק בית המשפט בקשות נוספות, לרבות להגשת ראיות נוספות. לא מצאתי לנכון להתיר הגשתן של ראיות נוספות, או להורות על מתן החלטות נוספות, שכן די היה בראיות ובסיכומי הטענות שהוגשו, לצורך הכרעה בתובענה.

לאחר ששמעתי את עדותם של העדים אשר העידו בפניי והתרשמתי מהעדויות, ובפרט מעדותם של התובע והנתבע, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה.

התובע הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת, את חמשת הפרסומים עליהם ביסס את תביעתו. לא היתה מחלוקת, כי הנתבע אכן שלח את המכתבים האמורים. הנתבע הודה בכך, אולם טען כי האמור בהם היה אמת. המכתבים נושאים חותמת נתקבל של המחלקה הרלבנטית בעירייה, ומכך גם עולה כי הגיעו ליעדם. עובדה היא, כי בסופו של דבר גם הגיעו אל התובע. התובע פרט בתצהירו וכן בעדותו בבית המשפט, את האופן שבו התקבלו המכתבים בעירייה ואת הגורמים השונים שמכתבים אלו הגיעו לידיעתם, ובקשר לכך, אני מקבל את עדותו.

טענות הנתבע בסיכומיו, לפיהן התובע לא הוכיח משלוח המכתבים וקבלתם בעירייה, הינן טענות מופרכות, שמלמדות על אופי טיעוניו של הנתבע בהליך זה. כאמור, הנתבע הודה כי שלח את המכתבים. המכתבים נשלחו בפקס המצוי במזכירות המחלקה הרלבנטית בעיריית אשדוד. על המכתבים קיימת גם חותמת בדבר קבלתם בעירייה. על יסוד אלו, וכן על יסוד עדותו של התובע, אותה מצאתי לקבל, עולה המסקנה בבירור, לפיה המכתבים נשלחו ואף הגיעו לעירייה.

אין ספק, כי הפרסומים האמורים כוללים לשון הרע על התובע. במכתבים אלו מעלה הנתבע טענות קשות, אותן הוא מייחס לתובע. בכלל זאת, מייחס הנתבע לתובע זיוף ופברוק של דוח פיקוח. כמו כן, הנתבע טען במכתביו, כי התובע פעל כך על מנת לסייע להכשרת בניה בלתי חוקית. הנתבע טען במכתבים ששלח למנהל מחלקת הנדסה ופיקוח, כי דוח הפיקוח שהוגש על ידי התובע מעלה חשש וחשד לטיוח, העלמת עובדות, טשטוש ראיות או ניסיון לכך. אמירות אלו, עולות כדי לשון הרע.

גם מכתב התשובה של הנתבע לב"כ התובע כולל אמירות המהוות לשון הרע, ובכלל זאת הטענה לפיה התובע שלח אל הנתבע שליח "סטייל מאפיה" על מנת שיאיים עליו וכן הטענה כי התובע עזב את עיסוקו כעו"ד לטובת תפקיד מפקח בניה, לאחר שגילה ששם עושים כסף מהיר בכל מיני דרכים "וקומבינות".

בחנתי את טענות ההגנה של הנתבע, ולא מצאתי שיש ממש באיזו מטענותיו. אינני מקבל את טענת הנתבע, לפיה נותרו בין התובע לנתבע משקעים הנוגעים להתמודדות שנערכה בין השניים על תפקיד מסוים. מדובר באירוע שהתרחש בשנת 1997, כאשר מאז לא היו התובע והנתבע בקשר כלשהו. התובע הכחיש מכל וכל את הטענות, לפיהן כביכול המתין שנים רבות, עד אשר עלה בידיו לנקום בתובע. בהקשר זה, אני מקבל באופן מלא את עדותו של התובע. לא מצאתי כל קשר בין האירוע משנת 1997 לבין האירועים שהתרחשו בשנת 2008, 11 שנים מאוחר יותר.

עיקר טענותיו של הנתבע מועלות כלפי אותם גורמים שביצעו את הבניה בדירה מעל דירתו. כך גם מעלה הנתבע טענות בדבר אופן הטיפול מצד גורמי התכנון והפיקוח בעירייה והוועדות שדנו בפניותיו. הרושם המתקבל הוא, כי הנתבע ארג את מכלול טענותיו, כלפי גורמים שונים, לכדי תיאור של מסכת התנכלויות מכוונות ומעשי מרמה, המכוונים כלפיו. לא מצאתי בחומר שהוגש כל בסיס לתיאוריה זו. ודאי שאין בראיות שהוצגו כדי ללמד על כך שהתובע היה כביכול חלק מקיומו של קשר רחב היקף, אשר קשרו יחדיו גורמים שונים, נגד הנתבע.

יוער, כי הנתבע מעלה בטיעוניו מסכת עובדתית ארוכה, הנוגעת לבניה שבוצעה מעל לדירתו, ואשר חלקה אירעה עוד בשנת 2007 (דוגמא: המכתבים ששלח הנתבע לגורמים שונים בעירייה בחודשים ינואר, אפריל ויולי 2007), ועוד קודם למועד בו התובע החל עבודתו בעיריית אשדוד, ובודאי שעוד קודם למועד בו החל התובע לטפל בנושא הבניה האמורה.

לעניין דוח הפיקוח אשר הוכן על ידי התובע, אני סבור כי אף אם הדוח לא נעשה במידת המקצועיות הנדרשת, הרי שלא נעשה מתוך זדון או כוונה לפגוע בנתבע. כך גם לא שוכנעתי כי התובע פעל תוך עצימת עיניים, לעניין קיומן של חריגות שאפשר והיו קיימות ולא אותרו על ידיו. לפיכך, לא היה כל מקום להעלאת אותן טענות קשות מצד הנתבע במכתביו לעירייה, בדבר זיוף, מרמה והעלמת ראיות. לטענות אלו, אשר כוללות גם טענות בדבר ביצוען של עבירות פליליות על ידי התובע, לא נמצא כל בסיס. בקשר לאמירות אלו, לא עומדת לנתבע הגנה כלשהי.

באשר לטענות הנתבע במכתב התשובה לב"כ התובע, אף אם ייתכן ולמשרדו של הנתבע הגיע אדם, אשר איים עליו, הרי שכלל לא הוכח, כי התובע הוא זה ששלח למשרדו של הנתבע את אותו אדם, על מנת שיאיים עליו. התובע הכחיש מכל וכל את הטענה בדבר משלוח שליחים שיאיימו על הנתבע. אותו אדם, שעל פי הנטען מסר את שמו, לא הובא למתן עדות. במכלול הנסיבות, לא ניתן לקבוע, כי התובע שלח את אותו אדם על מנת שיאיים על הנתבע. אני סבור, כי הנטל בהקשר זה מוטל על הנתבע להוכיח כי טענותיו במכתב בדבר מעורבות התובע באיומים כלפיו, הן אמת. הנתבע לא עמד בנטל זה.

גם לטענת הנתבע במכתבו האמור, לפיה התובע זנח עיסוקו כעו"ד לטובת תפקיד מפקח בניה, לאחר שגילה ששם עושים כסף מהיר בכל מיני דרכים "וקומבינות", לא הובאה כל ראיה. גם בקשר לטענה זו, לא עומדת לנתבע הגנה כלשהי.

הנתבע פעל בחוסר תום לב, כאשר הטיח בתובע טענות קשות, שאינן מבוססות ולא נמצא שיש להן יסוד עובדתי, המהוות לשון הרע. לא היה מקום לנקוט בלשון בה נקט הנתבע, בפניותיו לממונה על התובע. עצם הפניה לממונה על התובע במקום העבודה הינה לגיטימית. כך גם יכול היה הנתבע לבקר את עבודתו של התובע ולמתוח עליה ביקורת. אולם, גם בגדר תלונה כאמור, הנתבע לא היה רשאי להעלות טענות, שאין בהן אמת, בדבר זיוף, מרמה, העלמת ראיות וטענות דומות, כפי שהועלו במכתביו.

באשר לשיעור הפיצוי שיש לפסוק לטובת התובע, יש לתת את הדעת למכלול הנסיבות, לרבות להיקף הפרסום וטיבו של הפרסום. כך גם יש לתת את הדעת לכך שהנתבע לא התנצל על דבריו, אלא חזר על הדברים גם במסגרת הדיון שנערך בתביעה.

בשים לב למכלול הנסיבות, אני מוצא לנכון להעמיד את הפיצוי שישולם לתובע על סך של 30,000 ₪.

הנתבע ישלם לתובע את הסך של 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה, יום 18.9.08, ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, על הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט שהיו לתובע בהליך זה, לרבות אגרת המשפט.

בנוסף, בשים לב לאופן בו ניהל הנתבע את הגנתו ולהיקף הבירור שנדרש לנוכח טענות הנתבע, אשר נדחו כולן, על הנתבע לשאת בתשלום שכ"ט עו"ד של התובע בסך של 11,600 ₪ (כולל מע"מ).

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אבי כהן
נתבע: ארנון ברק
שופט :
עורכי דין: