ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זאיד סעדמוחמד נגד אחים סמאר, שווק פרות וירקות, תמרה בע"מ :

בפני כבוד השופט יואב פרידמן

מערערים

זאיד סעדמוחמד ת.ז. XXXXX273

נגד

משיבים

אחים סמאר, שווק פרות וירקות, תמרה בע"מ

בית משפט השלום בחיפה

פסק דין

1. ערעור על החלטת הרשמת פומרנץ מיום 30.6.11, בגדרה סורבה הרשות להתגונן ביחס לסכום של 82491 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.10.05 , וניתנה רשות להתגונן ביחס ליתרת התביעה (התביעה עומדת על אותו סכום קרן כשהוא משוערך מ 1.1.04 במקום מ 31.10.05). אותו סכום קרן בתוספת שערוך, לגביו לא ניתנה הרשות להתגונן, הנו זה שצוין בסע' 6 לתביעה, בתורת סכום שחב הנתבע (המערער) לתובעת (המשיבה) נכון לשנת ,2005 עת הפסיק לקנות אצלה סחורה. כך – על פי כרטסת של התובעת.

2. הנתבע מצדו גולל בתצהיריו סיפור של יחסים עסקיים נמשכים בגדרם קרס עסקו והוא אכן נותר חייב סך של 80000 ₪ בקירוב (ברור שמדובר בהערכה מקורבת). אלא שהוא שלם במזומן חלף שיקים שלו שחזרו, ולאור יחסי האמון לא עמד על השבת השיקים לידיו. התובעת מצדה הלכה ופתחה תיקי הוצאה לפועל בגין אותם שיקים שחזרו אף שתמורתם שולמה במזומן. לפי שהחוב שנותר לתובעת (לאחר סילוק תשלומים במזומן) חפף בערך לטענת הנתבע את סכומי השיקים שהוגשו לביצוע – לא טרח להגיש התנגדויות, למרות שהשיקים שהוגשו לביצוע אכן נפרעו. מדובר על אותו חוב שהציגה התובעת בכרטסת שלה, היינו 82491 ₪ נכון ל 31.10.05: נספח א' לכתב התביעה וסע' 11 לתצהיר המבקש. ודוק: המערער בתצהירו שתמך בקשתו למתן הרשות להתגונן לא חלק על חישוב החוב של המשיבה בכרטסת שלה, אותה כרטסת שעל בסיסה הוגשה תביעה זו. הוא אף ציין כי ביקש לפרוע את קרן החוב הנומינלי, היינו אותם 82491 ₪. בין אם נכון הדבר ובין אם לאו הרי יש בכך משום הודאה של המערער בחוב. אלא שהמשיבה עמדה גם על תשלומי ריבית ולפיכך לא סולק החוב על ידי המערער, כך טענתו.

3. גרסת הנתבע - המערער אינה קוהרנטית ואינה יכולה להתקבל. איך ומתי שלם תשלומים במזומן והכיצד נולדה אותה חפיפה מופלאה בין סכומי השיקים שסילק במזומן לבין סכום החוב שבכרטסת בסכום מקורב של 82000 ₪? והאם אכן הגיונית הטענה כי הנתבע מחל על פתיחת תיקי הוצאה לפועל בגין שיקים שאת סכומם פרע במזומן, במקום להגיש התנגדות?
למרות הרף הנמוך שיש לעמוד בו כדי שתינתן רשות להתגונן, בצדק התייחסה הרשמת להגנה כאל הגנת בדים, שאז מן הדין לסרב לבקשה, כפי שנעשה.

4. יכול שחששו של התובע הנו לחיובו לתשלום בכפל. פעם בגדר תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו בבקשות לביצוע השיקים, ופעם בתביעה שבעילת היסוד - התביעה שבגדרה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור. מאידך התובעת מצדה אינה מבקשת "להיבנות פעמיים" שכן בדיון בפני הודתה כי סכום החוב שבכרטסת חופף לערך את סכומי השיקים שהוגשו על ידה לביצוע בהוצאה לפועל ומדובר באותם סכומים, ולא סכומים מצטברים (וכאמור לא הוגשה התנגדות, בבקשות הביצוע, היינו שניתן להמשיך בביצועם בהוצל"פ כשם שמבצעים פסק דין שלא קוים). גם מסע' 6 לתביעה עולה כי השיקים שנמסרו וחזרו, שולמו על חשבון החוב הנתבע בעסקת היסוד, היינו החוב כהשתקפותו בכרטסת.

5. נשאלת השאלה מה הטעם המעשי, והאם ניתן להגיש תביעה זו בגין אותם סכומים שכבר גולמו בבקשות לביצוע שטר בהוצאה לפועל, משידוע שלא הוגשה בהם התנגדות. היינו מעמדם מעשית, לענין ביצועם, הנו כשל פסק דין חלוט בתביעה שטרית. משול הדבר לתביעה פעם בעילה השטרית ופעם בעילת היסוד בגין אותם סכומים עצמם ולא סכומים מצטברים, אמנם בעילות שונות אך לאחר שכבר ניתן פסק חלוט בתביעה השטרית. אלא שהשאלה המעשית ושאלת הזכות לתבוע הנן שתי שאלות שונות. כשלעצמי איני משוכנע שיש אכן טעם מעשי בהגשת תביעה זו – משלא הוגשה התנגדות במועד בבקשות לביצוע שהוגשו בגין השיקים שצורפו. נחזה שיש כאן התדיינות מיותרת לגופה שכן לגבות פעמיים לא ניתן, ובגין אותם סכומי קרן כבר פתוחים תיקי הוצאה לפועל.

אלא שהיכולת לתבוע בעילת היסוד, במקביל להגשת השיקים לביצוע – אכן קיימת.

אין זאת אומרת כמובן שניתן לגבות פעמיים: במידה ויפתח תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק דין שהתקבל בתביעה שעילתה עסקת היסוד – יכול שתעמוד לחייב טענת פרעתי (אם אכן פרע בגדרם של תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו בגין החיוב השטרי, שבבסיס אותה עסקת יסוד).

וראה דברים שנאמרו בתיק אחר:

"אין בנקיטת הליכי הוצאה לפועל על פי שטר, כל עוד לא הניבו תוצאות, כדי למעט מזכותו של התובע על פי עסקת היסוד. לפיכך, עצם נקיטת הליכים לביצוע השטר אין בהם כדי לשמש עילת הגנה, כנגד העילה על פי עסקת היסוד (אם כי מובן שהנתבע לא יחוייב בתשלום בגין עסקת היסוד בסכומים אותם פרע במסגרת הליכי ביצוע השטר) " (ת"א (מחוזי ת"א) 664/92 שטרנפלד נ' לייבוב (מאגר נבו), פסקה 22).

התוצאות – אליהן התייחס במקרה דנן לא נשמע שנפרע ולו בחלקו בחיוב השטרי בגדרם של תיקי ההוצאה לפועל הפתוחים בגין השטרות. כך שאין כאן מחסום דיוני .

6. אלא שכאשר באים ומבקשים לתבוע על פי עסקת היסוד יש להיזקק גם לטענת ההתיישנות שהעלה המערער. כבוד הרשמת לא התייחסה לנושא זה. הגנת בדים לגופן של טענות – לחוד, וטענת התיישנות – לחוד.

כשבאים לבדוק טענת ההתיישנות לא ניתן להתייחס רק "לשורה תחתונה" של חוב כספי בכרטסת של 82491 ₪ נכון ל 31.10.05: שכן אותה שורה תחתונה נובעת מהצטברות חיובים וזיכויים בכרטיס הלקוח של הנתבע שבאותה כרטסת. חלק מהחובות מהן מורכת אותה "שורה תחתונה" יכול והתיישן. התביעה נשוא הערעור הוגשה ב 27.12.10. שבע שנים אחרונה (תקופת ההתיישנות) מביאים אותנו לתאריך 27.12.03. כאמור התובעת מודה שהנתבע מסר לה בזמנים שונים שיקים לתשלום על חשבון החוב המצטבר נשוא התביעה, אלא שאותם שיקים (שצורפו לתביעה ע"י התובעת עצמה כדי להמחיש גובה החוב במקורב, בעסקת היסוד), חוללו באין פירעון. ולכן לא הופחתו מסכום החוב. ובגין כולם נפתחו תיקי הוצאה לפועל (סע' 6 לתביעה). ובכן מבין השיקים שצורפו נמצאים שלושה שיקים שזמן הפירעון הנקוב בהם מוקדם בכמה חודשים לתאריך 27.12.03. שיק ע"ס 10,000 ₪ ז.פ 10.6.03; שיק ע"ס 10,000 ₪ ז.פ 10.8.03, שיק של 20,000 ז.פ 10.11.01. תוספת הפרשי הצמדה וריבית לסכומי הקרן של השיקים הללו החל ממועד הפירעון הנקוב בהם ועד למועד הגשת התביעה (27/12/10) מניב סך מצטבר של 63618 ₪.

ההתיישנות בעילה שעל פי עסקת היסוד, היא העילה נשוא התביעה, מתחילה מרוצה מרגע שקמה החובה של הנתבע לשלם עבור הסחורה שסיפקה לו התובעת - והופרה. משעה שהתובעת עצמה צירפה לתביעתה שבעסקת היסוד את השיקים כראיה לגובה הגוב, ניתן בהחלט להתייחס לזמני הפירעון הנקובים בהם בתורת אינדיקציה למוסכם בין הצדדים בדבר מועדי הפירעון של חובות, ולו חובות שהצטברו (והנם חלק מן החוב ששורתו התחתונה הנה כאמור 82491 נכון לאוקטובר 2005, לפי הכרטסת). זכות התביעה וכוח התביעה לפי עסקת היסוד, ולא רק בעילה השטרית, עמדו לה לתובעת בגין כל סכום בכל שיק, לכל המוקדם מרגע שחולל אותו השיק. לכן יש ליתן רשות להתגונן בגין סכום של 63638 ₪ שיש סיכוי של ממש שמשקף אותו חלק בחוב שהתיישן.

7. בנוסף: סכום כתב התביעה (185,197 ₪) כאמור בכתב התביעה, הנו שערוך של הסך של 82491 ₪ על דרך תוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.04. לא ברור למה מיום 1.1.04, ובצדק התייחסה גם הרשמת לשערוך החוב מתאריך של 31.10.05 בו נזכר חוב מצטבר זה בכרטסת (לאחר חיובים וזיכויים) כשורה תחתונה של חוב שנותר (ניתנה רשות להתגונן על היתרה); כאשר גרסת התביעה עצמה הנה להפסקת יחסי המסחר שבין הצדדים בשנת 2005. אם נוסיף הפרשי הצמדה וריבית ל 82491 ₪ החל מ 31.10.05 ועד למועד הגשת התביעה, נקבל 110,231 ₪.
לכאורה זה היה צריך להיות סכום התביעה. הפער בין סכום זה לסכום התביעה מניב 74966 ₪ . גם בגין סכום זה יש הצדקה ליתן רשות להתגונן.

8. הצטברות הסכומים בסע' 6 ו 7 מניבה 138584 ₪. בשים לב שזה חלק הארי בתביעה ולנימוקים בגינם ניתנה הרשות להתגונן בהחלטה זו, אין מקום להתנות הרשות בהפקדת ערבות בנקאית.

9. אני מקבל אפוא הערעור בחלקו במובן זה שניתנת לנתבע רשות להתגונן בגין סכום של 138,584, מתוך הסך הנתבע של 185,197 ₪. רק מן הטעמים הנזכרים בסע' 6 ו 7 לפסק דין זה ולא בטענות הגנה נוספות. כמו כן אני מבטל ההנחיה בדבר הפקדת פיקדון או ערבות בנקאית כתנאי למתן הרשות להתגונן. לגבי יתרת התביעה נדחה הערעור היינו לא ניתנת רשות להתגונן לגבי סכום של 46,613 ₪ (ערך ליום 27.12.10). ניתן להגיש פסיקתה תואמת שתתחלף פסה"ד מיום 29.8.11, המבוטל לאור החלטה זו.

לאור התוצאה תשא המשיבה בהוצאות המערער בערעור בסך של 4,000 ₪.

10. לקדם משפט בתיק העיקרי ליום 15.1.13 שעה 10:00

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זאיד סעדמוחמד
נתבע:
שופט :
עורכי דין: