ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הכשרת הישוב בישראל בעמ נגד חלילה עומר :

, 8
בפני כבוד השופט אייל דורון

המבקש (הנתבע)

עלי ח'לילה עומר
ע"י עו"ד ריזק ח'ליליה

נגד

המשיבה
הכשרת הישוב בישראל בע"מ
ע"י עו"ד שמעון איל ואח'

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

בעניין: "בקשה דחופה לביטול הליכים הוצאה לפועל"
"בקשה דחופה לביטול פסק דין בתיק מס' תא"מ 1733-11-08"

הבקשות שבכותרת הובאו לעיוני כשופט תורן אזרחי.

לאחר שעיינתי בשתי הבקשות על נספחיהן, ולאחר שהוספתי ועיינתי בתיק האלקטרוני על מנת להשלים את אשר לא נכלל בבקשות, באתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה לביטול פסק הדין שניתן ע"י בית משפט זה (כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון) ביום 6.6.10 – להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לביטול הליכי הוצל"פ.
לא מצאתי לנכון לבקש תשובת התובעת, מאחר ועיקר טיעוניה מצויים בתיק במסגרת תגובתה מיום 2.9.10 לבקשה לביטול פסק דין שהגיש הנתבע ביום 25.7.10.
להלן טעמיי.

ראשית, ספק רב לכתחילה אם פסק הדין שניתן בתיק זה ניתן לביטול בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקסד"א"). אין מדובר בפסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות גרידא. הנתבע הגיש כתב הגנה אשר נתמך בתצהירו. ביום 8.4.10 התקיימה שמיעת הראיות בתיק, במסגרתן נחקר הנתבע על תצהירו וחקר את סוכן הביטוח שהעיד מטעם התובעת. בתום הדיון נעתר בית המשפט, לפנים משורת הדין, לבקשת הנתבע לאפשר לו להביא עדים ומסמכים נוספים להוכחת טענותיו, בכפוף להפקדת סכום של 2,900 ₪ להבטחת הוצאות התובעת. ביום 10.5.10 הגיש הנתבע תצהירים נוספים והפקיד את הסכום כאמור ובית המשפט קבע ישיבת הוכחות ליום 3.6.10. לישיבת ההוכחות שנועדה ליום 3.6.10 לא התייצב הנתבע ולא הופיעו עדים מטעמו. בנסיבות אלה, ביקש ב"כ התובעת כי יינתן פסק דין מנומק על סמך החומר הקיים בתיק.

ביום 6.6.10 ניתן פסק דין מנומק במסגרתו תוארה השתלשלות עניינים זו, תוך שצויין כי מהתיק האלקטרוני עולה כי ההחלטה לעניין זימון הצדדים לישיבת ההוכחות הומצאה לצדדים. לגוף העניין נקבע כי עדותו של סוכן הביטוח מטעם התובעת לא נסתרה, כי הנתבע כשל מלהביא מסמכים אשר יתמכו בטענותיו וכי מעדות הנתבע עולה שהוא מערב בין תשלומים שונים שביצע מצדו או שחשב שמגיעים לו בגין תאונה שארעה לרכבו. התביעה התקבלה תוך חיוב הנתבע בהוצאות.

לפיכך, כלל לא ברור אם מדובר בפסק דין "על פי צד אחד", ככותרתה של תקנה 201 לתקסד"א. מחד, פסק הדין ניתן לאחר שהנתבע לא התייצב לדיון. מאידך פסק הדין לא ניתן מהטעם של העדר התייצבות, אלא כפסק דין מנומק, לגוף העניין, תוך קביעה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו בדבר תשלום חובו לתובעת, בין השאר, אך לא רק, נוכח המחדל הדיוני שבאי-התייצבותו. לא מן הנמנע אפוא, כי כל הדיון בבקשה לביטול אינו במקומו וכי היה על הנתבע להגיש ערעור ככל שביקש לשנות את תוצאת פסק הדין.

לפנים משורת הדין, אניח כי פסק הדין ניתן לביטול.

שנית, הנתבע לא עמד בתנאים שקבע בית המשפט לעניין הבקשה לביטול פסק הדין. ביום 25.7.10 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין. לאחר שהוגשה תגובת התובעת, ולאחר שחלף המועד להגשת תשובה מצד הנתבע לתגובת התובעת וזו לא הוגשה, קבע בית המשפט בהחלטה מיום 8.10.12 כי אף שדין הבקשה היה להידחות, לפנים משורת הדין, היה ויפקיד הנתבע בקופת בית המשפט עד ליום 2.11.10 את מלוא סכום חיובו על פי פסק הדין וכן סך נוסף של 1,160 ₪ להבטחת הוצאות בקשת הביטול, יבוטל פסק הדין. הנתבע לא מילא אחר התנאי שנקבע ולא הפקיד את מלוא חיובו על פי פסק הדין. בחלוף למעלה מחודש מהמועד שנקבע, ניתנה ביום 6.12.10 החלטה לפיה הבקשה לביטול פסק הדין נמחקה, תוך חיוב הנתבע בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪. למען הסר ספק יובהר כי הנתבע קיבל את ההחלטה מיום 8.10.10. ראשית, הוא מודה בכך בבקשתו. שנית, ביום 31.10.10 הוא ביצע הפקדה של 1,160 ₪ בהתאם לאותה החלטה. ודוק; הבקשה אמנם נמחקה ולא נדחתה, ברם אין בכך כדי לשנות את העובדה שנקבע כי דין הבקשה היה להידחות, שנקבע תנאי מפורש לעניין ביצוע הפקדה ושתנאי זה לא קויים.

שלישית, אף אם מתעלמים מן הספק לעניין תחולת תקנה 201 לתקסד"א ומאי-עמידת הנתבע בתנאים שנקבעו לצורך ביטול פסק הדין, נראה שהמועד להגשת בקשה נוספת לביטול חלף זה מכבר (זאת, בנפרד מטענת התובעת לפיה גם הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור).

הנתבע מציין כיום בבקשתו כי הוא "צריך לקבל את תגובת כבוד השופטת אחרי תאריך 3.11.10" – המועד שנקבע למעקב אחר ביצוע הפקדת מלוא החיוב על פי פסק הדין בהתאם להחלטה מיום 8.10.10 – "אבל טרם קיבלתי את התגובה". לא ניתן לקבל טענתו זו כלל ועיקר, משני טעמים עיקריים.

הטעם האחד, הינו כי ההחלטה מיום 6.12.10 בה נקבע, בין השאר, כי ההוראה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין בטלה, הומצאה לנתבע כדין. החלטה זו נשלחה בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת אליה נשלחו כל שאר ההחלטות בתיק זה, וחשוב מכך, לכתובת אותה ציין הנתבע עצמו בכתב ההגנה מטעמו. תקנה 480 לתקסד"א קובעת מפורשות כי בנסיבות מעין אלה כל מסמך שהומצא לפי המען שמסר בעל דין, כל עוד לא הודיע בעל דין על שינוי המען, יראוהו כאילו הומצא כראוי. אם הנתבע בחר שלא לדרוש את דברי הדואר שנשלחו אליו אין לו להלין אלא על עצמו.

ייאמר כבר עתה כי הדברים נכונים גם לעניין המצאת פסק הדין עצמו מיום 6.6.10 ולעניין המצאת שלוש ההחלטות ההחלטות מיום 11.5.10, מיום 12.5.10 ומיום 23.5.10, אשר מכל אחת מהן יכול היה הנתבע ללמוד על קיום הדיון שנקבע ליום 3.6.10. בעל דין אינו רשאי לשחק עם בית המשפט ועם הצד שכנגד במשחקי "חתול ועכבר" – ברצותו ידרוש דברי דואר הנשלחים אליו וברצותו יימנע מכך, ולאחר מכן יגיש בקשות על גבי בקשות, תוך הכבדה של ממש על בית המשפט ועל הצד שכנגד. משמסר בעל דין מען להמצאה, זהו המען להמצאה, ובעל הדין לא יישמע בטענות לפיהן לא קיבל לידיו מסמכים שהומצאו למען זה.

הטעם השני, נעוץ בידיעתו הפוזיטיבית של הנתבע אודות ההליך בו נקט, והחובה המוטלת עליו בנסיבות העניין לברר מה אירע בגורלו. הנתבע הוא שהגיש בקשה לביטול פסק דין. בחסות בקשה זו עוכב ביצועו של פסק הדין. הנתבע קיבל את ההחלטה מיום 8.10.10 וידע כי התיק נקבע למעקב ביום 3.11.10 וכי הוא אמור, כהגדרתו, לקבל תגובה נוספת לאחר תאריך זה. ניתן לקבל המתנה של פרק זמן סביר - אשר אורכו עשוי להשתנות לפי נסיבות העניין, ובענייננו דומני כי ניתן להעמידו על מספר שבועות ולכל היותר חודש-חודשיים - עד אשר מתעורר הצורך כי בעל דין אשר נקט בהליך יברר אם ניתנה החלטה בעניינו. ייתכן כי ניתן היה לקבל בקשה להארכת פרק זמן סביר זה, בהתאם לנסיבות העניין. לא ניתן בשום אופן לקבל טענה לפיה בעל דין רשאי לטעון למעלה משנתיים לאחר שהגיש בקשה, וכמעט שנתיים לאחר שניתנה בה החלטה אחרונה, כי הוא עודנו ממתין לקבל את תגובת בית המשפט לגביה.

עוד אציין כי בענייננו ספק אם היה צורך בקבלת ההחלטה מיום 6.12.10 על מנת לדעת שפסק הדין ייוותר על כנו, שכן כבר מההחלטה מיום 8.10.10 עולה כי כך אכן יהיה אם לא יופקד מלו הסכום, והנתבע ידע שלא הפקיד את מלוא הסכום וידע שכך נקבע בהחלטה מאחר וגם לשיטתו קיבל אותה.

בהקשר לנושא המועד להגשת בקשה נוספת זו לביטול פסק הדין, ראוי להוסיף ולהדגיש את העובדה כי בשום מקום בבקשה זו ובתצהיר התומך בה לא מצויין מתי לשיטתו של הנתבע הוא כן קיבל את פסק הדין. אדרבא, הנתבע טוען למעשה כי עד היום "לא קיבלתי פסק דין סופי נגדי". האם בנסיבות העניין, כאשר נתבע יודע שניתן פסק דין כנגדו ואף מגיש בקשה לביטולו, הוא יכול להסתתר עד אין קץ מאחורי טענה לפיה כביכול לא קיבל את פסק הדין כנגדו, ולקוות כי מירוץ הזמן להגשת בקשה נוספת לביטולו לא יחל לעולם? דומני כי התשובה לכך בשלילה. ושוב, שני טעמים לדבר: הטעם האחד, הינו כי מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי פסק הדין מיום 6.6.10 הומצא לנתבע כדין, כפי שהוסבר לעיל בדברים שנאמרו לעניין תקנה 480 לתקסד"א. הטעם השני, מאחר וזהו מקרה מובהק בו "כלל ההמצאה" נסוג מפני "כלל הידיעה", כפי שנקבע בפסיקה.

ונקודה אחרונה בהקשר למועד הגשת הבקשה, נעוצה בכך שהליכי ההוצאה לפועל נפתחו ע"י התובעת כנגד הנתבע עוד ביום 7.11.11, כך עולה מטענות הנתבע עצמו. בנסיבות אלה, הגשת הבקשה הנוספת לביטול פסק הדין רק בעיתוי הנוכחי, נראית כמאוחרת באופן חסר תקנה.

רביעית – אפילו נדרשים לבקשה לביטול פסק הדין לגופה, אין היא עומדת בקריטריונים הקבועים בפסיקה לעניין ביטול פסק דין שניתן "על פי צד אחד" (ככל שניתן לראות בפסק הדין ככזה). בתמצית ייאמר, כי מאחר וההחלטות בהן נקבע הדיון ליום 3.6.10 הומצאו לנתבע, הרי שאין מדובר בביטול "מחובת הצדק" של פסק דין פגום, אלא לכל היותר בבקשה לביטול על פי שיקול דעת. בדיון בבקשה לביטול פסק דין מעין זה יש לבחון שני היבטים: סיבת המחדל הדיוני וסיכויי ההגנה, כאשר השני הוא המרכזי.

הבקשה לביטול אינה מתייחסת כנדרש לשני היסודות. בנוגע לאי-ההתייצבות לדיון, לא נטען מאומה במסגרת הבקשה הנוכחית, הנתמכת בתצהיר. בבקשה הקודמת, שלא נתמכה בתצהיר, נאמר רק כי הנתבע לא קיבל מכתב של מועד הדיון, כטענה סתמית שלא פורטה. באף אחת משתי הבקשות אין התמודדות עם השאלה המתבקשת מדוע דברי הדואר לא נדרשו. לא הוצג הצדק סביר למחדל הדיוני. בנוגע לסיכויי ההגנה, בבקשה הקודמת לא נטען מאומה בהקשר זה. בבקשה הנוכחית חוזר הנתבע על טענותיו לפיהן שילם לסוכן הביטוח במזומן חלף השיקים שחזרו. קשה לומר שסיכויי ההגנה נראים גבוהים במיוחד. לא זו בלבד; אף אם מניחים כי פסק הדין ניתן לביטול בהתאם לתקנה 201 לתקסד"א, עדיין לא ניתן להתעלם מן הראיות שנשמעו ומן המסקנות אליהן הגיע בבית המשפט בפסק הדין המנומק. בנסיבות אלה, אף אם היותו של פסק הדין מנומק אינו שולל לחלוטין את האפשרות לדון בבקשת ביטול, הוא בוודאי מציב רף גבוה מן הרגיל של סיכויי הגנה אשר יש להצביע עליהם, וכאמור הנתבע אינו עושה כן.

עוד אעיר כי טענות הנתבע לעניין חוסר סמכות מקומית, אף שהועלו גם בכתב ההגנה, אינן רלבנטיות עוד בשלב הנוכחי, לאחר שהתקיימה שמיעת הראיות, ומכל מקום אף אפילו היו טענות מעין אלה עשויות להיות רלבנטיות לעניין ערעור, הן אינן מהוות שיקול רלבנטי בשלב הדיוני הנוכחי לעניין הבקשה לביטול.

לבסוף אתייחס לטענת הנתבע לפיה התובעת נהגה בחוסר תום לב שכן פתחה נגדו תיק הוצל"פ בגין מלוא הסכומים בהם חוייב, ללא הפחתת סכומי הפקדון שהפקיד בקופת בית המשפט. ראשית, בטענה זו אין כדי להעלות או להוריד. הנתבע רשאי היה לפנות בעניין טענתו זו לרשם ההוצל"פ בטענת "פרעתי", או לנקוט בכל דרך אחרת, אך הטענה כשלעצמה אינה רלבנטית לסוגיית ביטול פסק הדין. שנית, מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי הטענה אינה נכונה במישור העובדתי. אמנם ניתנו כמה וכמה החלטות בנוגע להעברת סכומים שהופקדו ע"י הנתבע לידי התובעת, אולם בפועל החלטות אלה לא יושמו כראוי והכסף לא עבר לידי ב"כ התובעת. בתיק עדיין מופקדים הפקדונות בסכום מצטבר של 4,060 ₪. על כן, לכאורה, לא נפל פגם בסכום בגינו נפתח תיק ההוצל"פ.

סיכומו של דבר – הבקשה לביטול פסק הדין מיום 6.6.10 נדחית.
ממילא נדחית גם הבקשה לביטול הליכי הוצל"פ.
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת להמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

כמו כן, מאחר ובתיקיית "תיק כספי" בתיק האלקטרוני נפלו טעויות רבות, שנתגלו רק לאחר עריכת בירורים עם הגזברות (טעויות שהובילו לחוסר בהירות שככל הנראה בעטיה נותרו הכספים בתיק), ומטעמי יעילות וחסכון בזמן שיפוטי, במידה ותוגש ע"י מי מהצדדים בקשה כלשהי בעניין הכספים המופקדים בתיק, מתבקשת המזכירות להביאה בפניי ולא בפני השופט התורן.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הכשרת הישוב בישראל בעמ
נתבע: חלילה עומר
שופט :
עורכי דין: