ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רייסקי ולדימיר נגד מר פנחס אוחיון :

בפני כבוד השופטת מיכל עמית - אניסמן

התובע

רייסקי ולדימיר
ע"י ב"כ עו"ד מאירה זוהר

נגד

הנתבעים

צדדים שלישיים (בהודעה לצד שלישי של הנתבע 1)

צד שלישי (בהודעה לצד שלישי של הנתבעת 2)

1.מר פנחס אוחיון (שולח הודעה לצדדים שלישיים)
ע"י ב"כ עו"ד דורון שמעוני

2.סלאמה בע"מ - חברה לניקוי חול וצבע (שולחת הודעה לצד שלישי)
ע"י עו"ד ב. ירושלמי ושות'

  1. סלאמה בע"מ - חברה לניקוי חול וצבע
  2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

מר פנחס אוחיון

בית משפט השלום בראשון לציון

פסק דין

לפני תביעת פיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 11.10.06, במהלך ביצוע עבודות צבע, עת עבד עבור הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "קבלן המשנה") בבתי הזיקוק באשדוד עבור הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" או "הקבלן הראשי"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "התאונה").

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה גובה הפיצוי לו זכאי התובע יעמוד על הסך של 140,000 ₪ מעבר לתקבולי המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לחלוקת האחריות שתיקבע על ידי בית המשפט (באי כוח הצדדים בעמוד 9 לפרוטוקול בשורות 12-14).

כל אחד מהנתבעים מבקש לגלגל האחריות לקרות התאונה, לפתחו של משנהו. הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבעת ומגדל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "מגדל"), ואילו הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבע.

השאלות שנותרו במחלוקת הינן שתיים. האחת, מהי חלוקת האחריות בין הנתבעים, והשנייה האם קיים כיסוי ביטוחי לתובע מכוח פוליסת הביטוח שנרכשה על ידי הנתבעת?

הרקע העובדתי
1. ביום 11.10.06, עשה התובע שימוש במכשיר איירלס, המיועד לצביעה, כשלידיו כפפות (להלן: "המכשיר" או "הכפפות", לפי העניין). בעת שבקש התובע לנקות את המכשיר, הותז ממנו צבע, בלחץ, על אצבע כף ידו השמאלית (להלן: "האצבע"), חדר אליה, גרם לזיהומה ומאוחר יותר לקטיעתה.

2. הנתבעת זכתה בשנת 2003 במכרז לביצוע עבודות צבע וניקוי חול (להלן: "העבודות") בבתי הזיקוק באשדוד (להלן: "בתי הזיקוק"). הנתבעת התקשרה עם הנתבע בהסכם בעל פה לצורך ביצוע העבודות.

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת סיפקה את הציוד הנדרש לביצוע העבודות ובין היתר את כלי העבודה, החומרים וציוד המגן.

4. לטענת התובע והנתבע, הנתבעת היא האחראית הבלעדית לקרות התאונה, באשר היא סיפקה את הציוד, בעוד הנתבע היה אמון על ביצוע העבודות בלבד, ללא כל הפעלת שיקול דעת (סיכומים בעל פה בעמוד 22 לפרוטוקול בשורות 12-15).

5. עוד טוענים התובע והנתבע, כי הכפפות אותן לבש התובע בעת התאונה, אשר סופקו על ידי הנתבעת, לא התאימו לעבודות הצבע, לא עומדות בתקן בטיחותי ולא מנעו את הנזק שנגרם לו (סיכומים בעל פה באת כוח התובע בעמוד 21 לפרוטוקול בשורות 18-20 ובא כוח הנתבע בעמוד 22 לפרוטוקול בשורות 25-30). כמו כן, הנתבעת לא העבירה לידי התובע את הכפפות אותן לבש בעת התאונה, ומשאלה מצויות בשליטתה הבלעדית והיחידה, נבצר ממנו להוכיח העדר תקינותן ו/או התאמתן לעבודות הצבע (באת כוח התובע בעמוד 21 לפרוטוקול בשורות 20-23 ובא כוח הנתבע בעמוד 22 לפרוטוקול בשורה 31- 33).

6. מאידך, טוענת הנתבעת כי האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על הנתבע באשר הוא היה מעבידו הישיר של התובע במועדים הרלוונטיים לתביעה והאחראי לביצוע העבודות בשטח. שעה שהנתבעת סיפקה ציוד תקין, לרבות הכפפות, הרי שלשיטתה אין להטיל עליה אשם לקרות התאונה (סיכומים בעל פה באת כוח הנתבעת בעמוד 23 לפרוטוקול בשורות 14-26).

7. לחילופין, טוענת הנתבעת כי יש לחלק את האחריות, באופן שזו תוטל על הנתבע בשיעור של 90% לכל הפחות (סיכומי באת כוח הנתבעת, בעמוד 24 לפרוטוקול בשורות 29-30).

דיון והכרעה – האחריות
מי הוא מעבידו של התובע?
8. המחלוקת הראשונה בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם התובע היה עובד של הנתבע ושל הנתבעת לצורך בחינת הטלת החבות של המעביד כלפי עובדו.

9. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע היה המעביד של התובע. ואפרט. מתצהיר עדות ראשית של התובע ומעדותו עולה כי הנתבע הוא אשר קבל אותו לעבודה (סעיף 5 לתצהירו ועמוד 10 לפרוטוקול בשורות 5 - 6) והוא אשר שלם את משכורתו (עמוד 10 לפרוטוקול בשורות 8-9).

10. זאת ועוד, הנתבע עצמו אישר בעדותו, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, הוא היה מעבידו של התובע (עמוד 14 לפרוטוקול בשורות 15-16).

11. זאת ועוד, על בסיס המסמכים והעדויות שנשמעו בפני הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע שימש כקבלן משנה של הנתבעת ולא כעובד שלה, שכן כפי שעולה מעדותו, הוא הנפיק לנתבעת חשבוניות מס בגין העבודות שבוצעו על ידו (עמוד 13 לפרוטוקול בשורות 27-28).

12. דברים אלו אף מתיישבים עם עדות מנהל הנתבעת, אשר מצאתיה מהימנה, ולפיה ההסכם עם הנתבע היה לביצוע עבודות בקבלנות, בהתאם לביצוע עבודות בפועל, וכי הנתבע הנפיק חשבוניות מס בהתאם להיקף העבודה שבוצעה (עמוד 16 לפרוטוקול בשורות 14-19 ועמוד 17 לפרוטוקול בשורות 5-8).

13. הלכה פסוקה היא כי על המעביד חלה חובת הזהירות כלפי עובדיו, ומכוחה עליו לדאוג לשיטת עבודה ופיקוח ראויה, וכי מחובתו להזהיר את עובדיו לגבי הסכנות הצפויות בעבודה ולהדריכם כיצד לבצע את העבודה בצורה בטוחה, בייחוד כשמדובר בעובד חדש ובלתי מנוסה. העדר אזהרה והדרכה כאמור, מהווים רשלנות מצד המעביד (ראה ע"א 3327/06 בטי בם בע"מ נ' מימון ליאור והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו)).

14. בע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' מוחמד יאסין ואח' (פורסם בנבו), סיכמה כבוד השופטת ארבל בסעיף 17 לפסה"ד את חובות מעביד כלפי עובדו. כבוד השופטת ארבל קובעת כי ההלכה הנוהגת היא כי מעביד חב חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו. ביסוד הלכה זו ניצבת ההנחה שבידי המעביד נמצא הידע באשר לסיכונים מוחשיים ופוטנציאליים במקום העבודה, וכן היכולת הממשית למנוע את אותם סיכונים. לפיכך, בהשוואה לעובד, המעביד הוא "מונע הנזק הטוב והזול". הצדקה אפשרית נוספת להטלת חובת זהירות מוגברת על המעביד היא העובדה שעל מעבידים מוטלת אחריות מעין מוסרית להבטיח את שלום עובדיהם, בשים לב ליחסי הקרבה שבין עובד למעביד, ובשים לב לפערי הידע בין שני הגורמים.

15. ממשיכה וקובעת כבוד השופטת ארבל כי באשר להיקפה של חובת הזהירות ביחסי עובד-מעביד, חובה זו מטילה על המעביד אחריות רחבה מזו המוטלת על אדם כלפי חברו בסיטואציות אחרות בהן קמה חובת זהירות, אם כי אין מדובר באחריות מוחלטת המוטלת בגין כל סיכון באשר הוא שנוצר במהלך העבודה. בניסיון לפרוט את גבולות חובת הזהירות בין מעביד לעובד, הוגדרה בפסיקה החובה דנן כחובה משולשת, הכוללת את הדרישה מן המעביד לדאוג לצוות עובדים מאומן; את הדרישה לספק לעובד חומרים ראויים לצורך ביצוע העבודה; וכן את הדרישה להנהיג שיטת עבודה מתאימה ולפקח באופן יעיל על דרך ביצוע העבודה.

16. נקודת המוצא היא, כי ככלל חלה חובת זהירות מוגברת על מעסיק כלפי עובדו, הכוללת את החובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים, ובכלל זה להכשיר, להדריך, לפקח ולספק לעובד כלי עבודה מתאימים לצורך ביצוע העבודה (ראה ע"א 7895/08 הנ"ל והאסמכתאות הנזכרות שם).

17. העולה מכל האמור כי במסגרת חובת הזהירות של המעביד כלפי עובדו, על המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך העובד בשיטת העבודה הבטוחה ולפקח על עבודת העובד באופן שלא תרבץ סכנה לפיתחו של העובד. חובה זו היא חובה כפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. על המעביד לפקח ולוודא ששיטת העבודה הבטוחה שהנהיג אכן מתקיימת (ראה גם ע"א 477/85 אפרים בוארון נ' עיריית נתניה ואח', פ"ד מב(1) 415, 420 - 421, ע"א 707/79 וינר את טיקו ואח' נ' אמסלם, פ"ד לה(1) 209).

18. ככלל, על כל מעביד לקחת בחשבון שעובד עלול להיות בלתי זהיר בעבודתו, ובלהט עבודתו לא לשמור על כל אמצעי הזהירות, גם כאשר הוא נזהר בקשר לסיכונים אפשריים (ע"א 662/89, מ"י נ' קרבון, פד"י מה (2) 593, 597).
19. לאור האמור, בענייננו, מצאתי, כי עיקר האחריות לקרות התאונה רובץ לפתחו של הנתבע, שהיה המעביד והאחראי הישיר על התובע, לרבות על הדרכתו על ציוד הצביעה. במעמדו זו, היה עליו לוודא כי ניתנת לו הדרכה מלאה ומקיפה ובהיותו עובד חדש, לפקח עליו פיקוח הדוק. ואנמק.

20. ראשית, הנתבע לא הדריך את התובע, באשר לאופן ניקוי המכשיר בצורה בטוחה ולא הזהירו מפני הסכנה הטמונה בפגיעה מהתזת הצבע בלחץ רב, שכן התובע העיד כי לא ידע כיצד לסגור את הניצרה, כדי למנוע פגיעה מהמכשיר, ולהלן עדותו:

"ש. פנחס אומר שהוא נתן לך הדרכה לגבי המכשיר ואיך לסגור את הניצרה, ידעת איך לסגור את הניצרה כדי למנוע פגיעה מהאקדח?
ת. לא. לי הוא לא הסביר כלום, כי הוא לא יודע רוסית ובזמן שעבדתי אצלו לא ידעתי אף מילה בעברית" (הדגשה לא במקור - עמוד 11 לפרוטוקול בשורות 7-10).

21. עוד העיד התובע, בעדותו המהימנה עלי, כי ביום הראשון לעבודה, הנתבע הפנה אותו לעובד בשם ולדימיר, אשר הדריכו במשך כחצי שעה, באשר לאופן העבודה עם המכשיר וניקויו ולאחר מכן עשה שימוש במכשיר באופן עצמאי, לבדו (עמוד 10 לפרוטוקול בשורות 20-22, 29-33).

22. מנגד, בניגוד לאמור בתצהיר עדותו הראשית, לפיו הוא בעצמו הדריך את התובע בשימוש במכשיר ואף חזר והדריך אותו, תוך שינון כללי הבטיחות הנדרשים בעבודה ובעת החלפת "דיזה" וכי הדרכות אלו בוצעו בכל יום ובנוסף להדרכות הבטיחות שניתנו על ידי המפקחים מטעם בתי הזיקוק (סעיפים 12-13 לתצהיר עדותו הראשית), העיד הנתבע בפני כי "... אמרתי לולדימיר להסביר לתובע בדיוק על האקדח, איך מתחילים לעבוד... התחלתי להסביר לו הכל לאט, הייתי לידו, הסברתי על יבש איך עושים, איך מתפעלים את המכשיר, הסברתי לו שיש ניצרה שברגע שהוא מסיים, אני הסרתי (צ.ל. - הסברתי) לולדימיר והוא הסביר לתובע. אחרי שראינו שהכל בסדר הוא התחיל לעבוד עם ולדימיר ואח"כ קיבל אקדח לעבוד לבד" (עמוד 12 לפרוטוקול בשורות 8-13) [ההדגשה אינה במקור].

23. משנשאל הנתבע בעדותו, מדוע דברים אלו לא פורטו בתצהירו, השיב כי "הסברתי לו אישית איך לעשות וולדימיר הסביר ברוסית ..." (עמוד 12 לפרוטוקול בשורות 14-17).

24. משלא הובא העובד הנוסף, ולדימיר, להעיד, הרי שהנתבע לא הוכיח טענתו בדבר נוכחותו בעת ההדרכה ותוכן ההדרכה שניתנה לתובע. כלל ידוע הוא בדיני הראיות, והוא משקף את ניסיון החיים, כי אם לצד בהליך כלשהו יש עד אשר יכול לשפוך אור על הפרשה, ואותו צד בוחר שלא להעידו, ניתן להסיק שמא יש לו מה להסתיר, או שמא חושש הוא שאותו עד בחקירה נגדית ימסור דברים לרעתו של אותו צד (ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 720 פסיקה הנסמכת על פסק דין זה).

25. עם זאת, עצם פגיעתו של עובד במהלך עבודתו אינו מטיל בהכרח אחריות על המעביד, אלא רק מקום בו הוכח כי המעביד יכול היה לצפות את עצם קרות התאונה ולמנוע אותה על ידי נקיטת האמצעי הזהירות הנדרשים (ראה בין היתר ע"א 530/07 רביבו נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כה(1) 724).

26. בנסיבות העניין, מצאתי, כי היה על הנתבע לצפות כי תאונה מסוג זה עלולה להתרחש, בעת השימוש במכשיר, וכפי שעולה מעדותו לפיה "אני שמעתי מקרים שקרו ונכנס צבע" (עמוד 14 לפרוטוקול בשורה 4).

27. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהנתבע היה מודע לאופן ניקוי המכשיר על ידי עובדיו; לעובדה כי התובע היה מנקה את המכשיר בעצמו (עמוד 13 לפרוטוקול בשורות 13-19); לעובדה כי הנתבע לא היה נוכח ליד התובע בעת התאונה (עמוד 14 לפרוטוקול בשורה 10) ובפרט לכך שהתובע היה חסר ניסיון שעה שהחל לעבוד עבור הנתבע כחודש וחצי לפני התאונה (עמוד 10 לפרוטוקול בשורה 8 ועמוד 12 לפרוטוקול בשורות 6-7).

28. יחד עם זאת, לא מצאתי לקבל את הטענה לפיה אין מקום להטיל אחריות גם על הנתבעת. הפסיקה קבעה כי קבלן ראשי וקבלן משנה חייבים בחובה כללית להבטחת שלומו וביטחונו של כל אדם שהם צופים ו/או צריכים לצפות שהוא עשוי להיות מושפע מהמתרחש בשטח. עוד נקבע כי קבלן ראשי חייב לפקח על העבודה ולדאוג לאמצעי בטיחות נאותים. הקבלן הראשי חב בחובת זהירות מכוח החוזה שנקשר בו עם קבלן המשנה לביצוע העבודה. הגם שבנסיבות הענין, כל ביצוע העבודות הועבר לנתבע, אין בכך כדי להסיר אחריות מעל כתפי הנתבעת על הנעשה, שכן חלה עליה האחריות, לכל הפחות, לוודא כי נעשתה הדרכת בטיחות לעובדים העובדים בפרויקט עבורה ובדיקת קיומם של אמצעי מיגון טרם תחילת ביצוע העבודות.

29. כך פסק כבוד השופט מ' לנדוי, כתוארו אז, בע"א 451/66 קורנפלד נ' שאולוב, פ"ד כא(1) 310, בעמ' 316: "בוודאי גם קבלן המשנה אחראי לתוצאות רשלנותו שלו, אך נוסף על כך קיימת חובתו המקצועית של הקבלן הראשי, אפילו לא ביצע בעצמו שום חלק מעבודות הבניה. הרי מעצם תפקידו של הקבלן הראשי הוא לארגן את העבודה ולתאם בין חלקיה השונים ולקיים פיקוח כללי על ביצועה".
ולכן, קבלן ראשי איננו יכול לפטור עצמו מן האחריות למעשה רשלני של קבלן משנה, תוך הסתמכות על הוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין (חבותו של בעל חוזה). הקבלן הראשי נושא באחריות לכל מחדל בטיחותי שגרם לתאונה מכוח רשלנותו הוא, משום שלא פיקח על עבודת קבלן המשנה.

30. ובמקרה דנן - הדברים מקבלים משנה תוקף. ואפרט.

31. ראשית, אמנם הנתבע הונחה על ידי מפקח מטעם בתי הזיקוק ולא על ידי הנתבעת, וכפי שהעיד הנתבע כי "יש מפקח מטעם בית זיקוק בא ומראה לי את העבודה ובא במהלך העבודה להסתכל אם הכל בסדר" (עמוד 14 לפרוטוקול בשורות 25-27). עדות זו נתמכת אף בעדות מנהל הנתבעת, לפיה "פנחס היה צריך להיות בקשר עם מפקח בתי הזיקוק, מר מועטי והוא היה נותן לפנחס את העבודות בהתאם לצורכי בתי הזיקוק" (עמוד 16 לפרוטוקול בשורות 11-13). ואולם, עצם הימצאותו של מפקח מטעם בתי הזיקוק, איננה מסירה את האחריות מעל כתפי הנתבעת לביצוע העבודות על ידי קבלן המשנה על פי כללי הבטיחות הנדרשים.

32. שנית, אמנם מהראיות עולה כי הציוד לנתבע סופק על ידי הנתבעת וכי הציוד היה תקין (עמוד 15 לפרוטוקול בשורות 15-16, עמוד 11 לפרוטוקול בשורות 5-6 (לענין הכפפות) וסעיף 17 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע).

33. במאמר מוסגר יצויין לענין זה כי לא הוכח כי הכפפות, אותן לבש התובע בעת התאונה ואשר סופקו על ידי הנתבעת, לא התאימו לביצוע עבודות הצבע ו/או היו פגומות ו/או לא עמדו בתקן בטיחות, שכן התובע לא המציא חוות דעת מומחה בתחום הבטיחות. כמו כן, התובע אף לא הפנה את בית המשפט לתקן בטיחות קונקרטי, אשר לכאורה הופר על ידי הנתבעת.
זאת ועוד, מקובלת עלי לענין זה עדות מנהל הנתבעת, לפיה "... עצם הפגיעה עצמה, זה לא משנה איזה כפפות היו לו בכל מקרה הוא היה נפגע, ברגע שלחץ על הידית... לא משנה מה סוג הכפפות בכל מקרה אם יורים לכיוון האצבע, האצבע נפגעת. הצבע עצמו, החומרים הכימיים נכנסים לתוך למחזור הדם וגורמים לזיהום. הכפפה נועדה לשמור עליהם מלכלוך וצבע..." (עמוד 19 לפרוטוקול בשורות 7-11).

34. עם זאת, הגם שאין מחלוקת בין הצדדים בדבר תקינותו של הציוד שסופק, הרי שעצם מסירת ציוד תקין, אין בה די. על הנתבעת לוודא, ולו באופן הבסיסי ביותר, כי עובדי קבלן המשנה יודעים להשתמש בציוד הניתן להם. את זאת כאמור, כלל לא עשתה.
35. בשוקלי כל אלה ראיתי לקבוע כי אחריותו של הנתבע הינה בשיעור 85% ואחריות הנתבעת הינה בשיעור 15%.

36. למען לא ימצא הנייר חסר, והגם שטענה זו נזנחה במהלך הסיכומים, אציין כי לא הוכחה טענת הנתבע במסגרת הודעה לצד שלישי למגדל, כי יש מקום לחייבה בשל היותה המבטחת של הנתבעת וזאת מכוח פוליסת ביטוח שנרכשה על ידי הנתבעת וזאת, ללא קשר עם אחריות הנתבעת.

37. ראשית, פוליסה כאמור לא צורפה להודעה לצד שלישי.

38. שנית, בניגוד לאמור בתצהירו, לפיו "סלאמה הסביר לי כי ערך פוליסת ביטוח מתאימה בהתאם להוראות הסכם ההתקשרות שלו מול בתי הזיקוק, וכן כי ביטוח זה מכסה את כל עובדיו של סלאמה לרבות התובע ולרבות אותי. מעולם לא נדרשתי לערוך ביטוח עצמאי מטעמי" (סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית מטעם נתבע 1), הנתבע העיד בפני כי "האמת שמההתחלה לא היה לי ביטוח, כי לא ידעתי שצריך לעשות ביטוח... לא חשבתי שצריך לעשות ביטוח..." (עמוד 13 לפרוטוקול בשורות 20-23) [ההדגשה אינה במקור].

39. זאת ועוד, מנהל הנתבעת העיד בפני כי פוליסת הביטוח שנרכשה על ידי הנתבעת אינה מכסה את קבלני המשנה ומבירור עם הנתבע בטרם החל בעבודות הצבע, הודיע האחרון כי יש לו ביטוח בתוקף (עמוד 18 לפרוטוקול בשורות 10-20).

40. שלישית, ההסכם שצורף לתצהירו של הנתבע בין בתי הזיקוק לבין הנתבע איננו מקים חבות של הנתבעת כלפי הנתבע שעה שהסכם זה מתייחס למערכת היחסים שבין הנתבע לבין בתי הזיקוק, ולפיה בתי הזיקוק לא תהא אחראית לכל תאונה או נזק שיגרם לכל אדם באתר, ואולם, אין בה כדי להקים חבות במערכת היחסים שבין הנתבעת לבין הנתבע.

41. נוכח האמור לעיל, הרי שלא הוכחה קיומה של פוליסה המכסה התאונה דנן.

מעוולים במשותף
42. הצדדים הגישו אסמכתאות בסוגיית החבות ביחד ולחוד. בפסק הדין בענין ע"א 7008/09, 7161/09 ג'אבר עבד אלרחים ואח' נ' עבד אלקאדר ואח', שפורסם ביום 07/09/10, [פורסם בנבו] ניתח כבוד השופט עמית את הסוגייה שלפנינו (ראה סעיף 36 לפסק הדין עד סעיף 48) וקבע כי "כל אחד מהמעוולים אחראי כלפי הניזוק למלוא הנזק, הניזוק רשאי לתבוע כל אחד מהמעוולים בלי לצרף את האחרים, הניזוק אינו יכול להיפרע יותר מכפי נזקו ואילו ביחסים הפנימיים בין המעוולים הם זכאים להשתתפות ולשיפוי מלא בינם לבין עצמם". (עמ' 20 שם).

43. מיישום ההלכה שנקבעה בפסק דין לעיל על המקרה שלפנינו עולה, כי הנתבעים הינם מעוולים במשותף אשר ביצעו מעשה עוולה אחד כלפי הניזוק.

סוף דבר
44. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הסך של 140,000 ₪ מעבר לתגמולי המל"ל, על פי חלוקת האחריות שנקבעה בסעיף 35 לעיל, במישור היחסים הפנימיים ביניהם.

45. דין הודעות לצד ג' להידחות.

46. סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רייסקי ולדימיר
נתבע: מר פנחס אוחיון
שופט :
עורכי דין: