ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אופיר ענבר נגד עמיחי צור :

בפני כבוד השופט אריאל צימרמן

תובע

אופיר ענבר

נגד

נתבע

עמיחי צור

צד שלישי
איילון חברה לביטוח בע"מ

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו

פסק דין

1. ביום 24.5.11 פגע רכבו של הנתבע באופנועו של התובע. המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת האחריות לתאונה, כמו גם שאלת היקף הנזק. הנתבע אף הגיש הודעה לצד שלישי, היא המבטחת שלו.

2. לטענת התובע, הוא עמד עם אופנועו ברמזור אדום, כאשר רכב הנתבע עומד מאחוריו. במופע הרמזור הירוק החל רכב הנתבע בנסיעה עוד קודם לתחילת תנועתו של התובע, פגע בו עם הפגוש, תוך שהוא מכופף את הכנף האחורית האלסטית של האופנוע ומגיע עד לחלקו האחורי של המפלט, שאז נפל האופנוע על צדו השמאלי, ונפגע עוד יותר.

3. לטענת הנתבע הוא עמד עם רכבו כמה עשרות מטרים מן הרמזור, בנתיב השמאלי, תוך שהתנועה מתקדמת באיטיות רבה. התובע נסע על השול השמאלי שלא כחוק ואז ביצע פניה פתאומית לימין בניסיון לעבור בין רכב הנתבע לרכב שלפניו. עקב תמרון בלתי צפוי זה פגע רכב הנתבע בצדו הימני של האופנוע, וזה נפל על צדו. התביעה כולה, כך נטען, אינה אלה ניסיון של רוכב אופנוע פזיז שעסק בהשתחלות בין מכוניות תוך סיכון עצמי עד שנפגע – לסחוט כספים מן הנתבע ומחברת הביטוח שלו.

4. בין הצדדים נטושה אף מחלוקת בסוגיית היקף הנזק. שמאי מטעם התובע העריך את הנזק לאופנוע במעל 12,000 ₪, בעוד ששמאי מטעם הנתבע העריך את הנזק בכמחצית הסכום. עקב תקלה שמאי הנתבע לא זומן לדיון ולכן נקבע דיון שני, לשם שמיעת השמאים, תוך הבהרה של בית המשפט כי אלו יוכלו לסייע אף בהתייחסות למתווי התאונה האפשריים. דיון כאמור התקיים, שבמהלכו חיוו השמאים דעתם ואף נערך סיור בצמוד לבית המשפט, שם חנה האופנוע, לשם בירור פשר המחלוקות שבין השמאים.

5. נפנה ראשית לשאלת האחריות. התובע והנתבע גם יחד נראו כמעידים מדם לבם, וכל אחד מהם שפך את מררתו על האחר ועל גרסתו של זה את האירוע. ייתכן שכל אחד מהם מאמין באמת ובתמים בגרסתו ולכל אחד זכרון שונה מן האירוע. בכל מקרה, בנסיבות אלה הגיון הדברים וסימני הפגיעה הם שיכריעו. אלו נוטים לעדיפות גרסתו של התובע.

6. גרסתו של הנתבע אינה פשוטה. לא ברור לגמרי כיצד אירעה התאונה. הנתבע ביקש להדגים עד כמה הוא היה זהיר, וטען, בלשונו הציורית, כי "נסעתי במהירות איטית ביותר המתאימה לזקן בן 120 שנה". בנסיבות אלה, ככל שאכן חזה הנתבע בתובע בעוד "משתחל" מן השול השמאלי אל עבר אמצע הפגוש הקדמי של הרכב, הרי שלכאורה היה די והותר זמן לבלום טרם פגיעה. יתרה מכך, אם אכן היתה המהירות כה אטית כמתואר, קשה להלום כי רכב הנתבע היה כלל מתנגש באופנוע, ה"משתחל" במהירות בין המכוניות – וזאת אפילו נניח כי כיוון תנועת האופנוע היה בניצב לתנועת המכוניות. טענת הנתבע, כי שמא בכוונת מכוון גרם התובע עצמו לתאונה – נותרה ללא ביסוס.

7. קושי גדול עוד יותר בגרסת הנתבע נעוץ בטיב הפגיעה במתקן המתכת העגול המורכב על חלקו האחורי של המפלט, המכונה בעגה המקצועית "סופית מפלט". התמונות מצביעות על פגיעה משמעותית בקצהו התחתון של ה"סופית". במהלך הדיון שבו העידו בעלי הדין נתגלע ויכוח בשאלה האם פגיעה מאחור (כטענת התובע) יכולה כלל להביא לפגיעה ב"סופית", שכן הכנף האחורית של האופנוע מסתיימת מאחורי המפלט. התובע טען כי הכנף האחורית היא אלסטית ופגיעה בה יכולה להביא לכיפופה, שאז פגוש הרכב הפוגע יכול להביא לפגיעה ב"סופית", כפי שאירע כאן לטענתו. בדיון שבו העידו השמאים היתה ביניהם הסכמה כי פגיעה מאחור אכן יכולה להביא לכיפוף (ללא שבר) של הכנף האחורית האלסטית ולפגיעה ב"סופית", עמדה שיש לאמצה.

אולם זה העיקר: לא רק שפגיעה ב"סופית" היא אפשרית מבחינה עקרונית בפגיעה מאחור, אלא שהשמאי מטעם הנתבעים קבע כי הפגיעה המסוימת היא אכן תולדה של פגיעה מאחור. המפלט והסופית באופנועו של התובע אינם מקבילים בדיוק לקרקע, אלא נוטים קלות כלפי מעלה (בכיוון לעבר זנב האופנוע). הפגיעה ב"סופית", שבקצה הפונה לאחור הוא מעין תבליט מעגלי, היא אך ורק בצורה של מעיכה בחלקה התחתון (קרי: החלק של ה"סופית" הקרוב ביותר לזנב האופנוע). שמאי הנתבע אישר מפורשות בדיון שהפגיעה הקונקרטית היא תוצאה של פגיעה מאחור, וזאת "באופן חד משמעי". ראוי לציין כי השמאי אינו רק בעל מקצוע ותיק, אלא כפי שציין – אף בוחן תאונות דרכים, שהפליג בידענותו.

יצוין כי שני השמאים לא ידעו להצביע עוד על פגיעה כלשהי במגן הצד הימני של המפלט, שהיא פרי התנגשות, אשר יכולה להתאים לתיזה שלפיה האופנוע נפגע מצדו. נתון זה אינו חד-משמעי כמובן, שכן תיתכן פגיעה-דחיפה מן הצד בלא הותרת סימן, אולם בהיעדר סימן פגיעה מן הצד, ונוכח הנתונים שפורטו לעיל, אזי דומה שמבחינה שיפוטית אין מנוס מן המסקנה שגרסת התובע עדיפה.

8. נעבור עתה לסוגיית הנזק. חלק מן הנזקים שנזכרו בחוות דעת השמאי מטעם התובע תוקנו, והם התיקונים שהשמאי והתובע גם יחד הגדירו אותם כ"בטיחותיים" ("סופית המפלט" ומשולש ההיגוי), שעלותם 5,727 ₪, כולל מע"מ. יתר הנזקים הוערכו על-ידי שמאי התובע, מר זיו גולדשטיין, בכ-6,700 ₪ (כולל מע"מ). אלו לא תוקנו על ידי התובע עד הנה, משהגדירם בטענותיו כתיקונים "קוסמטיים" שהוא לא יבצעם קודם לקבלת כספים מן הנתבע. מנגד, לדעת שמאי הנתבע והצד השלישי, מר זריהן, אין הנזקים הנוספים מגיעים אלא כדי כ-250 ₪ מעבר למה שתוקן (כאשר לגבי מה שתוקן קיימת תמימות דעים בין השמאים באשר להיות נזק המחייב תיקון ובאשר לעלות התיקון). יצוין כי השמאים שניהם הפגינו מקצועיות וידענות מופלגת. עתה, לאחר שהרחיבו בהסבריהם, ניתן להחליט אף במחלוקות ביניהם. נסקור את חלקי האופנוע המחייבים עדיין תיקון לשיטת שמאי התובע כסדרם:

"כנף אחורית", שלתיקונה נלווה מדבקות המכסה: שמאי התובע הסב את תשומת הלב לסימנים דקים מדק בכנף האחורית שהוא מגדירם כסדקים, פרי מעיכתה מאחור. שמאי הנתבע טען כי אין מדובר בסדקים כלל ועיקר, וכי הפגיעה מאחור כופפה את הכנף כיפוף אלסטי (קרי: הפיך) ולא פלסטי. לטעמי, ככל שבתיקון "קוסמטי" עסקינן (כטענת התובע), להבדיל מתיקון בטיחותי, הרי שאין ראיה ברורה לסדקים, ואין ראיה לצורך בתיקון הכנף.
מגן חום מפלט אחורי: בהיעדר ראיה לפגיעה בו, לא ייפסק פיצוי בגין כך.
"פנל נוי חזית": שמאי התובע דוגל בהחלפתו של הפנל, שקצהו השמאלי התנתק מחזית האופנוע, וזאת בעלות של 1,783 ₪. שמאי הנתבע גורס כי שילוב של הלחמה והדבקה של קצה הפנל די בהן, בעלות של 200 ₪. בעניין זה לא היו לשמאי התובע הערות לעמדת שמאי הנתבע, ולכן תאומץ עמדת האחרון.
"מכסה גוף שמאל": שמאי התובע הציע את החלפתו בחדש, בעלות של 1,547 ₪, כאשר ההסבר לכך הוא החשש להיסדקות ושבירת המכסה בכל נסיעה שהיא, לאחר שנפגע בנפילת האופנוע. ברם אף בחלוף שנה מן התאונה אין עדות לסדקים ושברים נוספים, למעט שריטה קלה וגירוד בליטה בקצה מכסה הגוף, שלטענת שמאי הנתבע (בעדותו, להבדיל מחוות דעתו) ניתן לתקנם בעלות של 450-500 ₪.

9. סיכום האמור עד הנה בעניין הנזק הוא זה: שמאי התובע, מר גולדשטיין, השמיע דברי טעם מנומקים ומלומדים באשר לעלויות של תיקון הפגמים השונים בדרך החלפת הישן והפגוע בחדש. עם זאת בתיקונים "קוסמטיים" עסקינן (לטענת התובע עצמו, שאף נמנע מלבצע את התיקונים במשך שנה). לפיכך סבורני כי התיקונים ה"קוסמטיים" שהציע שמאי הנתבעת, מר זריהן, די בהם, בעלות של 700 ₪ בסך הכל (מעבר לנזקים שכבר תוקנו ואשר אין עליהם חולק). הסכום אינו כולל מע"מ ואף לא יכלול מע"מ, משבחר התובע שלא לבצע תיקון עד הנה.

10. נוכח כל האמור לעיל הרי שהנתבע יפצה את התובע בגין נזקיו בתאונה בסכום של 6,427 ₪ בגין נזקי התאונה בתוספת 600 ₪ שכ"ט השמאי בגין חוות דעתו המקורית. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

התביעה נגד הצד השלישי מתקבלת באופן שהלה יפצה את הנתבע בגין התשלום האמור, בניכוי כל סכום הקבוע בפוליסה, דוגמת השתתפות עצמית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות נוספות, וכל צד אף יישא בעלויות השמאי מטעמו.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אופיר ענבר
נתבע: עמיחי צור
שופט :
עורכי דין: