ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אתי לוי נגד מרכז השלטון המקומי בישראל :

בפני :
כבוד השופט ד"ר יצחק לובוצקי
נ.מ. מר משה דקל

התובעת
אתי לוי
ע"י ב"כ עו"ד חגית רימון
נגד
הנתבע
מרכז השלטון המקומי בישראל
ע"י ב"כ עו"ד מנחם לפידור

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו

החלטה

לפנינו בקשתה של הגב' אתי לוי (להלן גם: "התובעת" או "העובדת"), למתן "סעד זמני" המונע מהמרכז לשלטון מקומי (להלן: "המרכז" או ה"משיב") מלפטר את העובדת, וכן המורה למרכז להשאירה בעבודתה בתנאי שכרה כפי שהם עד היום וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי.

הרקע העובדתי:

המבקשת החלה עבודתה במרכז לשלטון מקומי החל ביום 5.4.95 (נספח ב' לבקשה). בתחילה, בתפקיד מזכירה בלשכת מנכ"ל ובהמשך, ומיום 25.10.95 קודמה התובעת לתפקיד מנהלת לשכת המנכ"ל (נספח ג' לבקשה).
בתפקיד זה שימשה התובעת משך כ-16 שנים.
ביום 5.8.09 פנה המנכ"ל דאז מר רון מוסקוביץ (להלן: "מר מוסקוביץ") לתובעת, והודיע לה כי בעקבות שינוי במדיניות המרכז בעניין הקצאת רכב צמוד לעובדים, עליה להשיב את הרכב שברשותה (נספח ה' לבקשה).
בסוף שנת 2009 פנה מר מוסקוביץ לתובעת והודיע לה כי מר שלמה בוחבוט, אשר נבחר לתפקיד יו"ר המרכז, החליט למנות עובדת אחרת- הגב' רינה זוהר, לתפקיד מנהלת הלשכה. בהתאם הוצע לתובעת לעבור לתפקיד אחר על פי בחירתה. בהמשך וביום 21.12.09 נשלח לתובעת מכתב ע"י מר מוסקוביץ (נספח ז' לבקשה) המודיע לה על מעבר לתפקיד חדש- מתאמת פעילות הכנסת ורכזת לענייני מחלקת חוק משפט ובקרה - החל מיום 1.1.10.
ביום 10.6.10 קיבלה התובעת מכתב נוסף ממר שלמה דולברג (נספח ט לבקשה) המודיע לה כי "... לאור החלטת ההתייעלות שהתקבלה במש"מ אין כוונה לחדש הליסינג והיא תיאלץ להחזיר את הרכב.
מה עוד שהועברה מתפקיד מנהלת לשכה, תפקיד שזיכה אותה ברכב, לתפקיד רכזת פעילות בכנסת, תפקיד שאינו מצדיק אחזקת רכב צמוד, בהתאם לכללי מרכז השלטון המקומי ...
הבהרתי בתשובה לטענת גב' לוי שנושא רכב צמוד אינו אמור להיכלל בתחום "השכר המוגן" ובכוונתי לשקול לאפשר לה לקבל אחזקת רכב, כמקובל" .
בסופו של יום ולאחר דין ודברים שהתנהל בין נציג ההסתדרות מטעם העובדת לבין מר דולברג בסוגיית הרכב הצמוד, השיבה התובעת את הרכב הצמוד שהועמד עד לאותה העת לרשותה (נספחים י-יב לבקשה).
תחת נטילת הרכב הצמוד קיבלה התובעת הוצאות אחזקת רכב. ואולם ביום 17.10.10 נשלח לתובעת ע"י מר דולברג מכתב נוסף בזו הלשון:

" סיכום פגישה מיום 17.10.10
גב' אתי לוי- מתאמת פעילות בכנסת
העובדת זומנה לשיחה נוספת בעקבות הפגישה שהתקיימה ב- 7.9.10 ובה דובר שלאחר החזרת רכב הליסינג ידון נושא אחזקת הרכב.
לדברי העובדת, כאשר הועברה מתפקידה הקודם סוכם איתה שלא תיפגע בתנאים ואף קיבלה זאת בכתב. היא חשה שפגעו בתנאיה. יחד עם זאת, היא מקבלת את הסיכום.
הבהרתי לעובדת שביחס לתפקיד אותו היא מבצעת שכרה גבוה מהמקובל במגזר הציבורי, והוא בהחלט שכר ראוי.
הוסבר לעובדת שכעת מסדירים את נושא השכר ומתאימים אותו לטבלאות השכר החדשות.
סוכם ששכרה יותאם לשכר מנהל מחלקה ותיק, דהיינו 50% משכר מנכ"ל ברשות מקומית ברמה 7.
מאחר וכיום שכרה גבוה משכר מנהל ותיק ועל מנת לא לפגוע בשכרה, סוכם ששכרה לא יקוצץ. יחד עם זאת תוספת אחזקת הרכב תשולם באופן יחסי, כך שההפרש בין השכר בסעיף 4 (16,846 ₪) לבין השכר החריג הקיים כיום (17,299 ₪) יקוזז באופן קבוע מאחזקת הרכב (אחזקת רכב ברמה של מנהל מחלקה, היא 1,000 ק"מ + תשלום ביטוחים).
מאחר והעובדת רכשה רכב, מאושרת לה אחזקת רכב באופן יחסי כמצוין בסעיף 5, (בתוקף מ- 15.9.10)".

ביום 8.2.12 בעקבות פגישה נוספת בין התובעת למר דולברג, נשלח לתובעת מכתב נוסף, (נספח יד לבקשה) כדלקמן:

" סיכום פגישה- גב' אתי לוי-...
גב' אתי לוי עובדת במרכז השלטון המקומי מזה 18, שנה וכיום בתפקיד מתאמת פעילות בכנסת.
העובדת זומנה על מנת לעדכן אותה שנכון לתפקיד שמבצעת היום, שכרה גבוה מאוד (רמת מנהל מחלקה) והיה נכון להגיע לשכר נורמטיבי אותו מקבלים בעלי תפקידים מקבילים/דומים במש"מ (סדר גודל של 8,000 ₪)
...
העובדת תזומן לשיחה נוספת בעוד כשבוע, על מנת לסכם הסוגיה."
ביום 26.2.12 נערכה פגישה נוספת בין התובעת לבין מר דולברג בסוגיית הקיצוץ בשכרה. הצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה בעניין (נספח טו' לבקשה).
התובעת השיבה למר דולברג במכתב מיום 28.2.12 (נספח טז לבקשה), בו היא הודיעה על התנגדותה לכל שינוי ופגיעה בתנאי עבודתה ושכרה.
ביום 19.3.12 נערכה פגישה נוספת בין הצדדים, בעקבותיה הוציא מר דולברג את המכתב כדלקמן:

" סיכום פגישה מיום 19.3.12
הגברת אתי לוי זומנה לשיחה בעקבת סכום קודם מיום 26.2.12, בו עודכנה על הכוונה לקצץ בשכרה.
כיום שכרה של אתי:
בסיס- 18,657 ושכר ברוטו- 21,357.
הסברתי לה שאין כל הצדקה לרמת שכר כה גבוה, בהתאם לתפקידה ועבודתה במרכז השלטון המקומי.
למרות שבפגישה הקודמת עודכנה על הכוונה לקצץ בשכרה לכ-6,000- 7,500 ₪, הצעתי לפנים משורת הדין ולאור עברה והוותק במרכז השלטון המקומי לקצץ שכרה לכ-10,000- 11,000 ₪.
העובדת מבקשת לא לגעת בשכרה, לדבריה קיבלה השכר בזכות עבודתה ותרומתה. במקום לקצץ בשכרה מבקשת במסגרת עבודת המזכירות לא לבצע עבודות תיוק.
הסברתי לעובדת שאין לה השכלה אקדמאית, וכן לא כישורים מתאימים למלא תפקיד מקצועי במרכז המצדיק שכר כפי שמקבלת היום.
העובדת הודיעה שהיא מתנגדת לשינוי, למרות שהבהרתי לה שלא יהיה מנוס מהפסקת עבודתה.
לאור אי ההסכמה, העובדת תזומן לשימוע טרם פיטורים...".
המבקשת הוזמנה לשימוע וביום 29.4.12 התקיים שימוע בעניינה (נספח יח לבקשה).
ביום 30.4.12 נשלח לתובעת מכתב הפסקת עבודה בתוקף החל מיום 1.6.12 (נספח יט לבקשה). באותו מכתב ניתנה לתובעת הזדמנות נוספת של 7 ימים להודיע האם היא מוכנה להמשיך ולעבוד בשכר החדש שהוצע לה.
ביום 7.5.12 שלחה ב"כ התובעת תגובתה למכתב מיום 30.4.12 (נספח כ לבקשה), ובו ביקשה להשאיר את העובדת באותם תנאי עבודה ושכר כפי שהיו עד לאותה העת.
ביום 8.5.12 שלח מר דולברג תגובתו (נספח כא לבקשה) שבה הותיר את ההחלטה מיום 30.4.12 בדבר ההפחתה בשכר או לחלופין פיטורים, על כנה (ר' חליפת מכתבים נוספת בעניין- נספחים כב-כג לבקשה).
15. לאור כל האמור הגישה המבקשת הבקשה למתן סעד זמני, נשוא ההחלטה הנוכחית, כשבצידה הוגשה גם תביעה עיקרית למתן צו קבוע למניעת פיטוריה ושמירת תנאי שכרה.

המבקשת טוענת כי כיהנה כמנהלת לשכה משך כ-16 שנה, אך בעקבות חילופי הנהלת המרכז הוחלט להעבירה מתפקידה. לטענתה, היא הסכימה לכך בדלית ברירה אך בתמורה הובטח לה ע"י בעל הסמכות כי תנאי שכרה ועבודתה יישמרו. חרף האמור, היא נאלצה לאחר מכן להשיב את הרכב הצמוד שהועמד לרשותה, אשר היווה הטבה משמעותית בשכרה. בהמשך, קוצצו גם הוצאות אחזקת הרכב שקיבלה, ושוב, הובטח לה ע"י מר דולברג כי תנאי שכרה יישמרו. למרות זאת היא נדרשת כיום לקצץ בכ-50% את שכרה. לטענת התובעת ניתנה לה הבטחה מחייבת כי שכרה יישמר ועל כן יש ליתן תוקף להבטחה הנ"ל, ולהותיר את שכרה כפי שהיה עד עתה. המבקשת טוענת לאפליה שכן לדבריה שכר של בעלי "תפקידים בכירים" לא קוצץ בהתאמה. המרכז הינו גוף ציבורי וחלות עליו חובות תום לב מוגברות. על כן, עליו לכבד את התחייבויותיו כלפי העובדת. עוד נטען כי ה"שימוע" שנערך לעובדת, כלל לא עומד בדרישות הפסיקה, שכן ההחלטה בעניינה של התובעת נתקבלה מראש ולא נכחו בו גורמים נוספים מטעם המרכז מלבד מר דולברג שהוא היחיד אשר הכריע בעניין. לאור האמור מתבקש ביה"ד ליתן צו למרכז על השארת העובדת בעבודתה ובתנאי השכר כפי שהם עד היום, עד להכרעה בתיק העיקרי.

המרכז מצידו טוען כי בין הצדדים קיים הסכם עבודה שלא נקבע מועד לסיומו.

המרכז רשאי להביא לסיום ההתקשרות בין הצדדים ובלבד שנתן לעובדת התראה סבירה, כפי שאכן עשה.
המרכז היה נכון להתקשר עם העובדת בהסכם עבודה חדש ובשכר חדש, אך העובדת דחתה את הצעת המרכז. לא הובאה ולו ראשית ראיה כי המרכז התחייב להעסיקה בשכר מסוים לעולמי עד. המרכז דוחה את טענת האפליה שהועלתה ע"י המבקשת, וטוען כי אין כל הצדקה להמשיך ולשלם לה שכר החורג בהרבה מהנורמות המקובלות ו/או מהנורמה שנקבעה ע"י המרכז בהתאם להמלצת מבקר המדינה.

לאור כל האמור, מבוקש לדחות את הבקשה.

הכרעה:

הלכה פסוקה היא שביה"ד הדן בבקשה לסעד זמני, אינו קובע מסמרות, וכל מה שיאמר יפה לעניין ההליך הזמני בלבד. הליך זה עניינו "סעד זמני" בלבד, ובשלב הזה השיקול העיקרי הוא שיקול של מידת ה"הוכחה לכאורה" ו"מאזן הנוחיות" שבין הצדדים.

במקרה דנן המבקשת לא הוכיחה לכאורה כי ההחלטות אשר התקבלו בעניינה וההליך אשר נוהל לה נתקבלו ונעשו שלא כדין. צעדי התייעלות וצמצומים, לרבות פיטורים, מצויים במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד והם חלק מזכות הקניין של המעביד. כל זאת כמובן לצד חובות המעביד ובייחוד כשעסקינן במעביד ציבורי, לקבל החלטות בעניין עובדיו מטעמים ענייניים ולגיטימיים, ולנהל את הליך הפיטורים על פי דרישות הדין והפסיקה.

על פניו, בהסתכלות ראשונית נראה כי ההחלטה לקצץ בשכר העובדת ולחלופין לפטרה, כמו גם ניהול ההליך בעניינה של העובדת, נעשו שלא בחריגה גסה מהדין. עולה לכאורה כי המבקשת אכן משתכרת שכר הגבוה בהרבה ביחס לשאר העובדים במעמדה ובתפקידה, ורצונו של המרכז לצמצם עלויות, נתונה לו כחלק מהפררוגטיבה הניהולית העומדת לרשותו.
מנגד, העובדת לא הוכיחה ולו לכאורה כי ההחלטה בעניינה נתקבלה מטעמים פסולים, כגון: אפליה מחמת מין או גיל, ועל כן המגבלות שהטילו חוקי העבודה והפסיקה, אינם חלים בעניינה. אין כל ראיה כי הטיפול בעניינה של התובעת נעשה בחוסר תום לב ו/או ממניעים זרים, כאשר לשיטת המרכז אף מדובר בצעדים שהמרכז מיישם בהתאם להמלצת מבקר המדינה. אם כך הם פני הדברים - סוגיה שתתברר במסגרת ההליך העיקרי- אין בכך פסול.

לעניין "מאזן הנוחות": אין ספק שכתוצאה מהפסקת העבודה ייגרם נזק ממשי וכבד למבקשת אשר תיוותר ללא מקור פרנסה. מנגד, לאור העובדה כי לא הוכח לכאורה קיומם של שיקולים פסולים בקשר לעילת הפיטורים ו/או פגם בהליך הפיטורים, הרי שאין כל הצדקה להמשיך ולחייב את המרכז לשלם לעובדת את השכר אותו היא השתכרה עד כה. שכן היעתרות לבקשה, תגרום לבזבוז כספי ציבור שעה שמדובר בגוף ציבורי.

לאור כל האמור, החלטנו ליתן בידי העובדת את האפשרות להודיע למרכז עד ליום 10.9.12 האם היא מעוניינת בשלב זה וכסעד זמני בלבד להמשיך ולעבוד בתפקידה בשכר המופחת שהוצע לה (11,000 ₪ ברוטו- כאמור במכתב מיום 19.3.12), עד לסיום ההליך העיקרי וזאת מבלי לפגוע בטענותיה במסגרת התיק העיקרי. או אז תימשך העסקתה ברצף.
ואולם, במידה והעובדת תודיע כי היא אינה מעוניינת להמשיך להיות מועסקת במרכז בשכר הנ"ל עד לסיום ההליך העיקרי, או שלא תודיע דבר עד ליום 10.9.12, ייכנסו פיטוריה לתוקף החל מיום 10.10.12.

במהלך תקופת תחולתו של הסעד הזמני יהא רשאי כל צד לבקש שוב מביה"ד לבדוק את הסוגיה, ככל שיהיה שינוי בנסיבות.

כל צד יישא בהוצאותיו, בבקשה הנוכחית.

ההליך העיקרי יימשך כסדרו.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

נ.מ. מר מ. דקל

ד"ר יצחק לובוצקי, שופט


מעורבים
תובע: אתי לוי
נתבע: מרכז השלטון המקומי בישראל
שופט :
עורכי דין: