ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אשר חובב נגד עירית ירושלים :

בפני כבוד השופט גד ארנברג, סגן הנשיאה

תובע

אשר חובב

נגד

נתבעת

עירית ירושלים

בית משפט השלום בירושלים

פסק דין

התובע תובע מן הנתבעת סכומים אשר לטענתו שולמו על ידו ביתר בגין ארנונה ששולמה לנתבעת וזאת בשל כך שהארנונה נגבתה לפי שטח גדול משטח דירתו של התובע בפועל.

לטענת התובעת אשתו והוא הבעלים והמחזיקים, משנת 1990, בדירה ברח' המעפילים 15 ירושלים.

בשנת 2001 קיבל התובע דרישה בגין היטל כבישים מהנתבעת. כיון שהסכום שנדרש ממנו היה גבוה מזה שנדרש משכניו, שלהם דירה בגודל זהה לדירתו, פנה התובע לנתבעת, ביום 27.3.01 , בבקשה לבדוק האם לא נפלה טעות בקביעת סכום הארנונה לדירתו. הנתבעת השיבה לתובע שהארנונה נקבעה לפי שטח דירה של 125 מ"ר לאור בדיקה שנעשתה. התובע לדבריו "שוכנע" שזה שטח הדירה כיוון שנכתב לו שהשטח נקבע לפי בדיקה שנעשתה.

בשנת 2007 חשד התובע שוב ששטח הדירה עליו הוא מחויב בארנונה אינו נכון ופנה שוב לעיריה במכתב מיום 25.11.07. בתשובה שקיבל ביום 29.4.08 נאמר לו כי אכן נמצא ששטח הדירה הוא 108 מ"ר וכי חשבונו יעודכן מיום 1.1.08 והוא אכן זוכה בחשבונו בארנונה בסך כ- 3,160 ₪. התובע ביקש לקבל החזרים עבור כל השנים שמיום תחילת החזקתו בנכס אך בוועדת ערר שנדון הענין הסכימה הנתבעת להחזיר לו רק עבור 7 שנים אחורה. התובע פנה למומחה שהעריך את שווי ההחזרים מיום תחילת החזקתו של התובע בנכס לסך של 50,150 ₪ אותם תובע התובע בתביעה זו בשל רשלנות או עצמת עיניים של הנתבעת כאשר בחרה לחייבו לפי שטח של 125 מ"ר כאשר בפועל השטח הוא 108 מ"ר בלבד.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה. הנתבעת טוענת כי טענות של חייבי ארנונה בקשר לגודל השטח בו הם מחויבים בארנונה, נקבעה על ידי המחוקק כסמכות ייחודית של מנהל הארנונה וגופי הערר שנקבעו בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו – 1976. עוד טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה גם בשל האחור בהגשתה, השיהוי וסופיות השומות או מחמת העדר עילה והתיישנות וכן יש לדחותה לגופה.

הנתבעת טוענת כי מלכתחילה נרשמה הדירה בעיריה בשטח 115 מ"ר. בשנת 1997 ביקשה העיריה למדוד את הנכס אך הסוקרים שהגיעו לא הורשו להיכנס לדירה לפיכך זו נישומה לפי שטח 125 מ"ר שהורכבו משטח דירה של 115 מ"ר ומחסן 19 מ"ר - מחצית משטח המחסן. בשנת 2001 פנה התובע למבקרת העיריה – נציבות תלונות הציבור- וטען שהוא חושב שיש טעות במדידה. התשובה שהוא קיבל היתה שהשטח הוא 125 מ"ר והוא נובע משטחים כמפורט לעיל. התובע לא הגיבה למכתב זה. ביום 25.11.07 פנה התובע אל ועדת הערר לענייני ארנונה וביקש לחלוק על מכתבה של העיריה משנת 2001. מנהל הארנונה השיב לערר וטען שלא ניתן להגיש ב- 2007 ערר על מכתב משנת 2001 מה עוד שלא הוגשה השגה ובהעדר השגה אין כל אפשרות להגיש ערר. מכל מקום, מנהל הארנונה הבהיר כי מאחר ובעבר היה סירוב לבקשת מדידה של הנכס יעשה ניסיון נוסף למדוד אותו. ביום 18.3.08 נמדד הנכס ונמצא כי שטחו 108 מ"ר בתחולה מיום 1.1.08. ביום 21.10.09 בדיון בוועדת הערר טען התובע כי אין לו טענות לגבי השטח הנוכחי, טענותיו הן לגבי העבר לפיכך הערר נמחק ולאחר מכן הוגשה תביעה זו.

כאמור טענות הנתבעת הן כי יש לדחות את התביעה בשל הסמכות הייחודית הקבועה בחוק. אמנם הפסיקה הכירה בכך שבמקרה רשלנות ניתן יהיה לתבוע גם בבית המשפט ואולם בקשר לדירה הנדונה לא הוכחה רשלנות ואין די בכך ששטח הדירה שעליו חויב התובע בארנונה לא היה נכון, כדי לקבוע שהיתה רשלנות. טענה זו נכונה בוודאי בנדון דנן בו היה סירוב של התובע או מי מטעמו לאפשר בדיקת השטח כפי שביקשה הנתבעת לעשות בשנת 1997. הנתבעת טענה כי התובע הוא האשם בכך שנגבתה ממנו ארנונה לפי שטח של 125 מ"ר.

הנתבעת טענה עוד כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה. התביעה הוגשה בשנת 2012 והיא מתייחסת לחיובים משנת 1990 – 2007. מה עוד שהנתבעת שינתה מצבה לרעה בכך שתקציבה חושב בין היתר לפי הסכומים ששולמו בפועל. עוד טוענת הנתבעת כי מדובר בתשלומים שנגבו כדין ובתום לב ולכן אין להשיבם. הנתבעת טוענת עוד כי תביעת החזר בגין כל תשלום ששולם לפני 20.1.07 התיישנה.

הצדדים הוזמנו לדיון בו נחקר התובע קצרות והעיד שלא ביצע כל שינוי בנכס מאז שהוא מחזיק בו והצדדים הסכימו שיוגשו סיכומים שכן אין מחלוקת עובדתית ביניהם.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי מחד יש לקבל את טענת התובע לגבי הסמכות העניינית ומאידך יש לקבל את טענת הנתבעת לענין ההתיישנות ואלה נימוקי:

הפסיקה הכירה בסמכותו של ביהמ"ש לדון בעניינים הקשורים לתשלום ארנונה שבדרך כלל הינם בסמכותם הייחודית של מנהל הארנונה וועדות הערר בהתאם להוראות החוק, כאשר מדובר ברשלנות של הרשות. בנדון דנן, התובע פנה לרשות כבר בשנת 1997 בטענה ששטח דירתו אינו נכון.

הנתבעת, תחת לעשות בדיקות על מנת לבדוק את השטח, הוציאה לתובע מכתב לפיו מדובר בשטח של 125 מ"ר. על הנתבעת היה לפחות לציין שמדובר בשטח שנקבע לפי הערכה אך הנתבעת לא עשתה כן, בכך יש רשלנות של הנתבעת שגרמה לתובע לסבור שמדובר בשטח שנמדד ונקבע לפי האמור במכתב הנתבעת. רשלנות זו מן הדין שתידון בבית המשפט לפיכך יש לביהמ"ש זה סמכות לדון בתביעה.

כאמור, מדובר ברשלנות של הנתבעת בבדיקת טענות התובע כפי שהועלו בפניה עוד בשנת 1997. טענות אילו לא נבדקו לגופן ונכתב מכתב תשובה סתמי מבלי לפרט כיצד נקבע השטח – האם במדידה או בהערכה או בדרך אחרת. לא זו בלבד אלא שנכתב שפירוש שמדובר בשטח שנקבע "לפי בדיקה שנערכה".

חרף האמור, התביעה שהוגשה ביום 25.1.12 לפיכך התובע זכאי לתבוע רק עד תחילת תקופת ההתיישנות היינו על חיובי ארנונה שהם אחרי יום 25.1.95. אין לקבל בענין זה את טענות הנתבע באשר להודאה של הנתבעת. הנתבעת בפירוש לא הודתה בזכותו של הנתבע והסכימה לשטח של 108 מ"ר רק משנת 2008 ולא קודם לכן. כמו כן, אין לקבל את טענת התובע לפיה נעלמו ממנו העובדות המקיימות את העילה ולפיכך תקופה ההתיישנות לא התחילה. שכן, כפי שפעל התובע בשנת 2007 והגיש ערר יכול היה הוא לעשות כן עוד בשנת 1997 או 1998 כאשר קיבל את תשובת הנתבעת לגבי השטח. לתובע לא נודע שום דבר חדש בשנת 2007 שלא היה ידוע לו קודם לכן. התובע יכול היה במדידה פשוטה לבדוק האם החיוב שמוטל עליו נכון אם לאו אך הוא בחר שלא לעשות כן ואין לו אלא להלין על עצמו.

התוצאה היא איפוא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שהוא שילם ביתר לתקופה שמיום 20.1.05 ועד ליום 31.12.07 (לאחר מועד זה חויב התובע כבר לפי 108 מ"ר) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל תשלום ועד ההחזר בפועל.

בנסיבות הענין ולאור התוצאה אני מחייב את הנתבעת בהוצאות האגרה אך אינני מחייב בשכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ב, 01 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה


מעורבים
תובע: אשר חובב
נתבע: עירית ירושלים
שופט :
עורכי דין: