ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אגבאריה נגד עיריית קלנסואה :

בפני :
כבוד השופט ד"ר יצחק לובוצקי
נ.ע. מר יצחק כהן

התובע

מחמוד אגבאריה 058966771
ע"י ב"כ עו"ד יוסף שרקאוי
נגד
הנתבעים
1. עיריית קלנסואה
ע"י ב"כ עו"ד חמדאללה חדיג'ה
2. עתיד רשת חינוך ובתי ספר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אדווה אנגל

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו

פסק דין

התובע (להלן גם: "העובד"), הועסק כמורה לאופנה ב"בית ספר תיכון קלנסואה", משך תקופה של 156 חודשים ועד ליום 31.8.07. תחילה הועסק התובע אצל עיריית קלנסואה (להלן: "העירייה" או "המעביד הראשון") וב-24 החודשים האחרונים לתקופת העסקתו הועסק התובע אצל הנתבעת 2 (להלן: "עתיד" או "המעביד האחרון").
העובד עתר לחיוב מי מהמעבידים בתביעות כדלקמן (ר' עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 19-28):

הפרש "פיצויי פיטורים".
הפרשי "הוצאות נסיעה".
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

להלן נדון ברכיבי התביעה לפי סדרם.

הפרש פיצויי פיטורים:

אין מחלוקת כי העובד פוטר וכי קיבל על חשבון פיצויי פיטורים סך של 37,000 ₪ (עמ' 6 שורות 18-19). לטענתו של העובד, השכר לו הוא זכאי בגין משרה מלאה עומד על סך 7,053.17 ₪ ויש לחשב את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי בהתאם לממוצע היקף משרתו במהלך שנות עבודתו. לפיכך, הוא זכאי מהמעביד האחרון (ר' עמ' 1 שורות 11-14) לפיצויי פיטורים בסך כולל של 57,307 ₪ ולאחר ניכוי סך 37,000 שכבר קיבל, הוא זכאי ליתרה של 20,307 ₪.

עתיד טוענת כי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומד על סך 2,552 ₪ בלבד, כפי שהוסכם במסגרת ההסכם הדיוני בין הצדדים (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 16-18), ואין לאפשר לתובע לחזור ממסגרת דיונית זו.
עוד נטען, כי לתובע הופרשו מלוא הפיצויים וכי בהתאם לתקופת העסקתו בעתיד, הרי שבמסגרת תביעתו ותצהירו הוא לא דורש התובע מעתיד יותר מסך של 2,372 ₪. כל טענה אחרת הדורשת כעת פיצויי פיטורים מהעירייה ומעתיד ביחד ולחוד, מהווה הרחבת חזית אסורה. למעלה מהצריך טוענת עתיד, כי בגין תקופת העסקתו של התובע בעירייה הוא זכאי לסך של 28,072 ₪ ובגין תקופת העסקתו בעתיד זכאי התובע לסך כולל של 5,104 ₪, כשלתובע הופרש סך של 5,135 ₪. בסה"כ זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 33,176 ₪, כאשר התובע מודה כי שולם לו סך של 37,000 ₪.
לחלופין טוענת עתיד, כי גם אם יפסק סכום כלשהו בגין רכיב פיצויי פיטורים, היא זכאית לשיפוי מהעירייה בגין תקופת עבודתו של התובע אצלה.

אין חולק כי היקף משרתו של התובע היה חלקי והשתנה לאורך כל שנות העסקתו (נספחים ח, י"ב לכתב התביעה).

תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות פיצויי פיטורים" או "התקנות") קובעת, כי שכרו האחרון של העובד ישמש כבסיס לחישוב פיצויי הפיצויים בגין פיטוריו.

עם זאת, קובעת תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים כי כאשר חל שינוי משמעותי בהיקף משרתו של עובד, יש לבצע חישוב נפרד של פיצויי הפיטורים לגבי כל אחת מתקופות העבודה,לפי שכרו ערב פיטוריו, באופן יחסי למידת החלקיות של משרתו. בנוסף, קובעת תקנה 8 כי כאשר חלה הפתחה בשכרו של עובד, שכתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יש לראות כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה, את שכרו של העובד ערב ההפחתה. בשים לב להוראות תקנות אלה, נכון לדעתנו לחלק את העסקת התובע לתקופות השונות בהם חל שינוי משמעותי בהיקפי העסקתה, ולבצע חישוב נפרד לכל תקופה (השווה לעב (י-ם) 2154/04 ברהנוב ממוש נ' אי אס אס אשמורת בע"מ (25.6.06)).

אנו מוצאים כי יש לחלק את עבודתו של התובע לשתי תקופות עבודה- האחת, תקופת עבודתו בעירייה שבה חלו שינויים בהיקף משרתו, ובהתאם כי יש לערוך ממוצע של היקף המשרה. השנייה, תקופת עבודתו בעתיד שבה הופחת היקף משרתו באופן משמעותי להיקף של 8 שעות עבודה, קרי- שליש (1/3) משרה.

לאור האמור, התובע זכאי לפיצויי פיטורים כדלקמן:
א. עבור תקופת העסקתו בעירייה:
38,115 ₪ = ממוצע של 66.66% משרה * 11 * 5,198 ₪ (שכר למשרה מלאה לפי תלוש שכר לחודש 6/05, הוא התלוש האחרון שהוצג ערב המעבר לעבודה בעתיד).
ב. עבור תקופת העסקתו בעתיד:
4,702 ₪ = משרה 33.33% * 2 * 7,053 ₪ (שכר למשרה מלאה לפי תלוש שכר לחודש 8/07).

ככלל, הזכות להפרש פיצויי פיטורים היא מהמעביד האחרון בגין כל תקופת ההעסקה באותו מקום העבודה, אלא אם יוכיח המעסיק האחרון, כי העובדים קיבלו פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודה קודמת (ע"ע 685/08 ויקטור רומננקו - חברת וורק אפ בע''מ, עמ' 6 (1/11/11);עד"מ 1011/04 דינמיקה שירותים 1990 בע''מ - טטיאנה וורונין ו-5 אח', עמ' (ניתן ביום 21/8/05).

בענייננו, אין חולק כי העירייה הפרישה לתובע סכומים בגין פיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתו של התובע אצלה, ועל כן יש מקום לחייב אותה בתשלום הפרש פיצויי פיטורים, על פי החישוב כדלקמן:

הוכח כי בגין תקופת עבודתו של התובע בעתיד, הפרישה עתיד עבור התובע סך כולל של 5,135 ₪ בגין פיצויי פיטורים (סעיף 10.3 לתצהיר הגב' מירב קדוש, נספחים ד-ה לתצהירה, עמ' 2 שורות 6-11).

סה"כ בגין תקופת עבודתו של התובע בבית הספר וכאמור לעיל, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 42,817 ₪ (38,115 ₪ + 4,702 ₪). אין חולק כי התובע קיבל ע"ח פיצויי פיטורים סך כולל של 37,000 ₪ ועל כן הוא זכאי ליתרה בסך של 5,817 ₪.
יתרה זו תשולם לתובע ע"י העירייה בלבד, שכן הוכח כאמור, כי עתיד הפרישה לתובע סכומים מעבר לסכומים להם היה זכאי בגין תקופת עבודתו אצלה.

אשר לפיצויי הלנה- אין חולק כי הסכום שלא היה במחלוקת שולם במועדו. באשר לפיצויי הפיטורים שפסקנו לתובע מעבר לאלו ששולמו לו על ידי הנתבעות, הרי שנוכח המחלוקת הכנה בין הצדדים, אין אנו מוצאים לנכון לפסוק לצידם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים, והם ישאו פיצויי הלנה בגובה הפרשי ריבית והצמדה בלבד.

הפרשי הוצאות נסיעה:

התובע עותר לחיוב העירייה בתשלום הפרשי דמי נסיעות בסך כולל של 48,385 ₪ בגין שנת לימודים 99/00 עד 04/05, וכן מעתיד בתשלום סך של 5,735 ₪ בגין שנים 05/06 עד 06/07.
לטענתו של התובע, זכאותו מעוגנת בסעיף 2 לתקנון שירות עובדי הוראה מטעם משרד החינוך, כמו גם סעיף 1.9.3 העוסק בהוצאות נסיעה בתפקיד.

העירייה טוענת כי לתובע שולמו מלוא הוצאות הנסיעה להם היה זכאי בהתאם לימי עבודתו בפועל. ולראיה, התובע לא פנה לעירייה במשך כל תקופת העסקתו, ולא העלה כל דרישה או טענה בקשר עם דמי הנסיעה ששולמו לו.

גם עתיד טוענת, כי התובע קיבל את מלוא דמי הנסיעות להם היה זכאי בהתאם לימי עבודתו בפועל, כפי הנדרש על פי תקנון עובדי הוראה. יתר על כן, חישובי התובע בקשר לרכיב זה אינם נכונים ומופרזים.

תנאי העסקתם של מורים מוסדרים בתקנון שירות עובדי הוראה (להלן: "התקנון"). סעיף 2 לתקנון מסדיר את זכאותו של עובד הוראה המועסק מחוץ לאזור השיפוט של מקום מגוריו להחזר הוצאות נסיעה. הסעיף קובע כי:נ

"א. עובד הוראה המוצב לעבודה – בגלל צרכיה של מערכת החינוך – מחוץ לתחום השיפוט של מקום מגוריו, זכאי להחזר הוצאות נסיעה ריאליות, באוטובוס ציבורי, בהתאם לימי נסיעותיו." (הדגשה הוספה).

בנוסף נקבע בסעיף 1.9.3 לתקנון כי:

"בוועדה הפריטטית העליונה שהתקיימה ביום 16.3.82 הוחלט לשלם לעובדי הוראה פיצוי כולל בגין נסיעותיהם בתפקיד, בשיעור של 25% מהסכום המשולם לכל עובד כקצובת נסיעה."

עיון בתלושי השכר של התובע מעלה, כי לתובע שולמו הוצאות נסיעה בהתאם לימי עבודתו בפועל, כפי הנדרש על פי התקנון (ראה גם נספח ב' לתצהיר מר בסול). לא ברור על מה נסמך התובע בתביעתו להחזר הוצאות נסיעה של 13 ימים מדי חודש, בקשר לתביעתו כנגד העירייה ו/או 9 ימים בתביעתו כנגד עתיד. התובע אף נחקר בקשר לכך והשיב: "לעניין טבלה מספר 3- אם אתה מראה לי שבעצם עבדתי 9 ימים, אז למה אני חושב שאני צריך לקבל הפרשי נסיעה עבור 13 ימים ... על פי תקנון עובדי משרד החינוך וההסכמים הקיבוציים שעניינם מורים בתיכון, הם מקבלים החזר נסיעות ל-10 חודשי עבודה בכל שנה, למרות שלפעמים אכן נעדרים מבית הספר ונמצאים רק באופן חלקי..." ובהמשך: "...כבר אמרתי שעשיתי חישוב לפי 13 ימים בחודש, לא משנה כמה עבדתי בפועל" (עמ' 6 שורות 12-15, ראה גם: שורות 22-23, עמ' 7 שורות 14-20, 27, עמ' 9 שורות 22-23).
חרף האמור, התובע לא הצביע על כל מקור חוקי המקנה לו זכאות לדמי נסיעות מעבר להחזר עבור ימי נסיעות בפועל. יתרה מזאת, התקנון אליו מפנה התובע, תומך בעמדת הנתבעות כי הוצאות הנסיעה ישולמו בהתאם למספר הימים שהמורה עבד בפועל.

זאת ועוד, התובע אף לא עמד בנטל להוכיח כי תעריפי הנסיעות ששולמו לו בפועל, נמוכים מאלה שלהם היה זכאי בגין תקופת עבודתו אצל מי מהנתבעות.

למעלה מן הצריך נוסיף, כי במשך כל תקופת העסקתו של התובע אצל מי מהנתבעות, לא פנה התובע ולא העלה כל דרישה הנוגעת להוצאות הנסיעה ששולמו לו (ר' עדותו, עמ' 7 שורות 30-31, עמ' 9 שורות 8-10).

לאור כל האמור, דין תביעתו של התובע להפרשי הוצאות נסיעה להידחות.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין:

התובע טוען כי פוטר ללא שקוים לו הליך שימוע. התובע מעלה טענה זו הן בקשר לסיום העסקתו בעירייה, והן בקשר לסיום העסקתו בעתיד.

אשר לטענה בדבר העדר שימוע עם סיום תקופת עבודתו של התובע בעירייה- התובע עצמו הודה כי לאחר שקיבל מהעירייה את מכתב הפיטורים (נספח ג' לכתב התביעה), פנה למנהל מחלקת החינוך בעירייה, מר מוחמד סלאמה, אשר הודיע לו בע"פ כי פיטוריו בטלים ומבוטלים וכי החל משנת הלימודים שתחל ביום 1.9.05 יעבור ללמד באותו בית הספר תחת ניהולה של רשת עתיד (סעיף 5 לתצהירו).

מטעם העירייה העיד מר עבדאלחלים מרעי, אשר שימש כמנהל בית הספר בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה (להלן: "מרעי"). בנוגע לסיום העסקתו של התובע בעירייה, העיד מרעי את הדברים הבאים: "התובע לא פוטר על ידי העירייה. ...זו השנה שבה נעשית העברה של בית הספר מהרשות המקומית לקלנסווה לרשת עתיד. באותה שנה על פי כל המורים קיבלו מכתב פיטורים. בפועל הם המשיכו לעבוד. זו פרוצדורה. המכתב הזה יצא ביעוץ עם ארגון המורים כי כאשר בית ספר עובר מבעלות אחת לשניה, לכן לא היה צורך בשימוע" (עמ' 11 שורה 33, עמ' 12 שורות 3-6).

מן העדויות והראיות עולה, כי בסופו של יום התובע כלל לא פוטר על ידי העירייה.
אלא המשיך עבודתו בבית הספר תחת ניהולה של עתיד, תוך שמירה על רצף העסקה.
מכאן עולה, שהתובע לא פוטר על ידי הנתבעת וממילא, העירייה לא היתה צריכה לערוך לתובע שימוע, מאחר והוא לא פוטר.

לא כך הוא באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע בעתיד- רבות נכתב ונאמר על הזכות לשימוע בכלל ועל זכותו של עובד המועמד לפיטורים להישמע בטרם קבלת החלטה בעניין עתידו התעסוקתי בפרט. מקורה של זכות השימוע בכללי הצדק הטבעי והיא נחשבת כזכות יסוד במשפט העבודה (ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח (2003) 449, 455); ע"ע (ארצי)516/08 מלכה אברהם - עגם מפעלי מתכת בע"מ, ניתן ביום 17.12.09).
בפסיקה נקבע כי יש להקפיד שהליך השימוע לא יהא הליך פורמאלי גרידא, אלא הליך שיהא נתון כל כולו לשמיעת טיעוניו של העובד בלב פתוח ובנפש חפצה, מבלי שדעותיהם של השומעים הגורמים המחליטים - תהיינה נעולות.

בענייננו, עולה מהעדויות והראיות כי לתובע לא נערך שימוע כהלכתו- התובע הצהיר כי כלל לא נערך לו שימוע טרם פיטוריו וכן לא כונסה בעניינו כל ועדה פריטטית כנדרש על פי התקנון. זאת ועוד, למכתבי הפיטורים שנמסרו לו, לא היתה כל הנמקה ולא צוין המניע האמיתי לפיטוריו. המדובר בפיטורים שרירותיים שכן חברותיו למקצוע עדיין מועסקות בבית הספר (סעיף 11ב.-ד לתצהירו).

בבית הדין העיד התובע, לאמור: "מנהל בית הספר קרא לי ואמר לי שעתיד שלחה מכתב נדמה לי שזה היה באפריל 2007, והמנהל אמר לי שאני עומד להיות מפוטר. על גבי אותו מכתב רשמתי את התנגדותי שלא נעשה לי שימוע ולא הודיעו לי מה שצריך. עד אפריל לא דיברו איתי כלום.
קיבלתי מכתב אחד מהמנהל ולאחר מכן קיבלתי גם מכתב בדואר" (עמ' 9 שורות 1-5).

מרעי הצהיר כי פיטוריו של התובע לא היו שרירותיים, אלא נבעו בשל העדר שיתוף פעולה מצידו של התובע, אשר סירב להקדיש את המאמץ הדרוש לבצע הסבה להוראת אזרחות. זאת בניגוד לשלוש מורות אחרות שלימדו במגמת האופנה, אשר בשל סגירתה, עשו הסבה להוראת מקצועות אחרים (סעיף 3-5 לתצהירו). כן הצהיר מרעי כי ערך לתובע שימוע, בו הדגיש בפניו את הסיבה לפיטוריו. לאחר השימוע נמסר לתובע באופן אישי מכתב סיום העסקה, ואף ניתנה לדבריו לתובע האפשרות לכתוב עליו בכתב ידו את כל אשר על ליבו. בנוסף, בסוף חודש מאי נשלח לתובע מכתב שני המודיע לו על סיום העסקתו (סעיף 6 לתצהירו).

בבית הדין הוסיף מרעי וסיפר: "כשהתובע פוטר על ידי עתיד אני הייתי עדיין מנהל בית ספר וזימנתי אותו לשימוע, אבל לא זוכר אם זה היה בכתב. הזימון היה בעל פה והשיחה היתה בעל פה ונתתי לו אפילו להגיב. ישבנו אני והוא ביחד. הוא השיב במקום. זה היה ב- 24/4/07.
לשאלתך את המכתב של עתיד מ- 1/4/07 הוא לא מופנה אלי. ... זה המקום היחידי שבו נרשמו ההתנגדות של התובע.
התובע ואני דיברנו על זה ושאלתי אותו בקשר להסבה המקצועית כי אני יודע שהתובע משפטן, והוא אמר לי שהוא יעשה תעודת הוראה באזרחות. הוא אמר לי שהוא עסוק ולכן לא עשה תעודת הוראה באזרחות. אמרתי לו, אם הוא רוצה להוסיף משהו והוא אמר שהוא רוצה להוסיף בכתב יד.
למרות שכתוב סיום העסקה זה לא היה סיום העסקה זה היה שימוע" (עמ' 12 שורות 13-21).

מכתב סיום העסקה ראשון (נספח ה לכתב התביעה) נושא תאריך ,1.4.07 ועם זאת נרשמו בו הדברים הבאים:

" הנדון: סיום העסקה

בהמשך לשיחתך עם מנהל/ת ביה"ס מר/גב' ע.מרעי אשר התקיימה בתאריך 22.4.07 בנושא סיום העסקתך ברשת עתיד, ואשר בה ניתנה לך האפשרות להביע את עמדתך, הרינו להודיעך בזאת על סיום עבודתך בבית ספרנו וב"עתיד" וזאת בתום שנת הלימודים תשס"ז. כפי שנמסר לך סיבת הפיטורים הינה: ________
יחסי העבודה שבינך לבין "עתיד" יבואו על סיומם ביום 31/08/07.
..."

על גבי המסמך הנ"ל הוסיף התובע בכתב ידו את הדברים הבאים:
"אני מתנגד למכתבים, מהסיבות הבאות,הנני מורה קבוע, מכתבכם ללא הנמקה ולא נעשה לי כל שימוע כמתחייב".

בהמשך נשלח לתובע מכתב סיום העסקה נוסף הנושא תאריך 28.5.07 (נספח ו לכתב התביעה) שעל גבו נכתב בכתב יד כי סיבת הפיטורים הינה: "הערכות הרשת ושינויים ארגוניים לשנה"ל הבאה".

מהעדויות והראיות שלעיל עולות המסקנות הבאות: לתובע לא נשלח זימון ל"שימוע" בכתב, ולא ברור האם ניתנה לו הזדמנות סבירה להיערך כראוי לשיחה שנתקיימה בינו לבין מרעי; כך וממילא, אין חולק כי השיחה שנערכה בין התובע לבין מרעי התקיימה לאחר שנשלח לתובע מכתב סיום ההעסקה הראשון-קרי- ההחלטה על פיטורי התובע נתקבלה עוד בטרם ניתנה לתובע ההזדמנות להשמיע את דברו; אותה שיחה שנערכה בין התובע לבין מרעי, לאחר שהוצא מכתב הפיטורים, אין בה כדי לרפא פגם זה, נוכח העובדה כי גם מרעי עצמו הודה בעדותו שהשיחה התקיימה לאחר החלטת הפיטורים. לא הוכח כי לאחר השימוע נעשתה חשיבה מחדש בעניינו של התובע; לא נערך פרוטוקול שימוע כנדרש; במכתב הפיטורים הראשון, זה מיום 1.4.07 לא נמסר כל נימוק כתוב באשר לסיבת הפיטורים. פגם זה לא תוקן במכתב הפיטורים השני, זה מיום 28.5.07, שצוינה בו סיבה כללית לפיטורים, אך לא ניתן ללמוד ממנו דבר באשר לשיקולים שנשקלו בעניינו האישי של התובע, ואין שום הסבר ולו קצר, על הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה לפטרו (על עצם הצורך במתן נימוק לפיטורים, ר' גם: דב"ע מח/103-3 חיים גנאל נ' רשות הנמלים, פד"ע כ' 443, 450; ודברי כבוד השופטת אלישבע ברק בדעת המיעוט של פסה"ד בעניין ע"ע 300019/98 דב אורן נ' דניה סיבוס, [פורסם בנבו], סע' 19 לפס"ד מיום 7/7/04).
בנוסף לכל אלה נראה , כי אכן לא נתכנסה ועדה פריטטית בעניין הפסקת עבודתו של התובע, כנדרש על פי התקנון, פגם חמור כשלעצמו.

עם זאת, לא יהא זה נכון להתעלם מהעובדה שהתובע פוטר משיקולים ענייניים – בשל סגירת מגמת האופנה בבית הספר וללא קשר לתיפקודו. עולה מהראיות כי העובדה שמגמת האופנה נסגרה היתה ידועה לתובע עוד בטרם עת (ר' עדות התובע, עמ' 8 שורות 17-21). התובע אף עבר ללמד כמורה לחינוך גופני אצל הנתבעת באופן זמני,ובין התובע לבין מרעי נוהלו שיחות בקשר לאפשרות שהתובע יעבור ללמד כמורה לאזרחות. לטענת התובע לא היה צורך בביצוע השלמת לימודים/הסבה לשם הוראת אזרחות, ואף לא הוצע לו לעשות כן (עמ' 8 שורות 22-26). לעומתו העיד מרעי כי: "כשהיינו צריכים לצמצם את מגמת האופנה אכן התובע ביקש לעבוד במקומות אחרים, וטענתך כי אחרים עשו הסבה מקצועית להוראה והשלמה לתעודת הוראה, דווקא בנקודה הזאת התובע בנוסף לשלוש מורות אחרות אחרי שנסגרה מגמת האופנה, נתבקשו להשלים או לעשות הסבה מקצועית וכך אלה שעשו המשיכו ללמד בבית הספר דברים אחרים ומלמדים עד היום.
ניתנה לתובע שנתיים הזדמנות לעשות את זה ואני אישית לא קיבלתי שום אישור לגבי התובע." (עמ' 12 שורות 7-12). ובהמשך: התובע ואני דיברנו על זה ושאלתי אותו בקשר להסבה המקצועית כי אני יודע שהתובע משפטן והוא אמר לי שהוא יעשה תעודת הוראה באזרחות. הוא אמר לי שהוא עסוק ולכן לא עשה תעודת הוראה באזרחות...
אחרי שנסגרה המגמה של האופנה עברנו לרשת עתיד ונתנה הזדמנות לכל מורה מהמפוטרים של מגמת אופנה לעשות הסבה מקצועית, ולצערי התובע לא עשה את זה, היו לו שנתיים לעשות ולא עשה" (עמ' 12 שורות 18-20, 27-29).

עולה מהראיות אפוא , כי למעשה לא היו לעתיד כל תלונות בנוגע לתפקודו/מקצועיותו של התובע. כן הוכח כאמור, כי היה קושי לנייד את התובע לתפקיד אחר, שכן התובע לא ביצע ההסבה הנדרשת. לפיכך, בסופו של יום ייתכן ולא היה בשימוע כדי להביא לשינוי בתוצאה. אם כי לא ברור עד כמה עשתה עתיד את המאמצים הנדרשים על מנת לנייד את התובע לתפקיד אחר.

בבואנו לקבוע את גובה הפיצוי לו זכאי התובע, לקחנו בחשבון, בין היתר, את מידת חומרת הפגם שנפל בהליך הפיטורים, כמו גם את תקופת העסקתו הארוכה של התובע בבית הספר, בכפוף לעובדה כי תחת ניהולה של עתיד הועסק התובע תקופה של שנתיים בלבד. כן נלקחה בחשבון העובדה שעתיד לא הוכיחה כי עשתה מצידה כל שבידה על מנת להימנע מפיטורי התובע.
מנגד נלקחה בחשבון העובדה שעילת הפיטורים היתה סגירת מגמת האופנה ולא טענה אישית כלפי התובע, וכן העובדה שלתובע לא נמצא תפקיד חלופי בשל כך שלא ביצע ההסבה הנדרשת ללימוד מקצועות אחרים, באשמתו.

מכלול השיקולים הביאונו לפסוק לתובע פיצויים בגין פגם בהליך הפיטורים, בשיעור של שלוש (3) משכורות ובסך כולל של 7,656 ₪ (2,552 ₪ * 3). ברי כי בסכום האמור תחויב עתיד.

סוף דבר-

התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד.

הנתבעת 1, קרי- העירייה, תשלם לתובע סך של 5,817 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.05 ועד התשלום בפועל.

הנתבעת 2, קרי-עתיד תשלם לתובע סך של 7,656 ₪ כפיצוי בגין פיטורים בהליך שלא כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.07 ועד התשלום בפועל.

התביעה להפרשי שעות נוספות נדחית.

כל אחת מהנתבעות תשלם לתובע סכום נוסף של 2000 ₪, הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, אב תשע"ב, 2 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

נ.ע. מר י. כהן

ד"ר יצחק לובוצקי, שופט


מעורבים
תובע: אגבאריה
נתבע: עיריית קלנסואה
שופט :
עורכי דין: