ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אושרית מימה לוי נגד ריינבו ג'יפסי בע"מ :

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

בפני כבוד השופט משה טוינה
נציגת עובדים – פסה מרקוביץ
התובעת:
אושרית מימה לוי
ע"י ב"כ עוה"ד ציון גבאי

נגד

הנתבעות:

  1. ריינבו ג'יפסי בע"מ
  2. שרון בר לב

ע"י ב"כ עוה"ד מיכל כהן

פסק דין

פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' אושרית מימה לוי (להלן: "התובעת") בעקבות סיום העסקתה בחברת ריינבאו ג'יפסי בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") ונגד הגב' שרון בר-לב (להלן: "הנתבעת 2") אשר על פי הנטען בכתב התביעה, היא בעליה של הנתבעת 1 - לפיצויים על פיטורים שלא כדין בסכום 85,000 ₪.

את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים ובטענות התובעת; משם נפנה לבירור המחלוקות העובדתיות שהן בלב פסק דין זה; כפי שיפורט להלן.

הצדדים:

1. התובעת, הגב' אושרית מימה לוי, בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה, התקבלה לעבודה כמוכרת בסניף של חברת ריינבו ג'יפסי בע"מ באשדוד, ביום 21.3.2010.

2. הנתבעת 1, חב' ריינבו ג'יפסי בע"מ, היא חברה בע"מ לעיצוב ייצור ומכירה של בגדי נשים; ובמהלך העסקים הרגיל מפעילה נקודות מכירה (סניפים) ברחבי הארץ.

3. הנתבעת 2, הגב' שרון בר-לב, היא המעצבת הראשית של הנתבעת 1 ופעילה בארגון והפעלת נקודות המכירה.

4. יחסי עובד מעביד בין הצדדים, הסתיימו בפיטורי התובעת ביום 11.4.2010.

התביעה:

5. בתביעה נשוא פסק דין זה טענה התובעת, כי את ההחלטה לפיטוריה קיבלה הנתבעת 2 ללא הליך שימוע, בשל היותה בהיריון. על רקע זה טענה התובעת, כי פיטוריה מהווים הפרה של הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988, ומכאן שהיא זכאית לפיצויים מהנתבעות שתיהן יחד ולחוד בגובה הפסד ההשתכרות עד למועד הלידה המשוער ול-60 יום שלאחריה; ולפיצויים על נזק לא ממוני ללא הוכחת נזק – סה"כ סכום של 85,100 ₪.

6. אין בדעתנו להאריך בהצגת טענות הנתבעות. די לציין כי לטעמן של הנתבעות פוטרה התובעת בהליך נכון ומשיקולים ענייניים, בהחלטה שקיבלה מנהלת סניף אשדוד, הגב' עופרה ניסים – ומכאן כי דין התביעה להידחות לגופה.

הנתבעת 2 הוסיפה, כי אין בסיס לתביעה האישית אשר הוגשה נגדה, מקום שהיא עצמה איננה בעלת מניות ופעולותיה במסגרת הנתבעת 1 הוא במסגרת היותה עובדת בנתבעת 1.

7. יוצא מכאן כי במוקד התביעה נשוא פסק דין זה מחלוקות בעובדה המתייחסות למעמדה של הנתבעת 2 בנתבעת 1, למניעיי הפיטורים ולהליך הפיטורים. אשר על כן בשלב זה של פסק הדין נפנה לבירור העובדות והן כדלקמן.

העובדות:

8. כמצוין לעיל, הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ העוסקת בעיצוב, ייצור ומכירה של בגדי נשים והדוגלת בהעסקתן וקידומן של נשים. עובדה זו מקבלת ביטוי בהעסקתן של 58 נשים מתוך 60 עובדים אשר הועסקו על ידי הנתבעת 1 נכון למועד הגשת כתב ההגנה. כדבר שבשגרה, מעסיקה הנתבעת 1 עובדות בהיריון (ראה: סעיפים 10 ו-12 לתצהירה של הגב' גואטה חני אשר ב"כ התובעת ויתר על חקירתה הנגדית).

9. הנתבעת 2 מילאה תפקיד משמעותי ומרכזי בפעילותה של הנתבעת 1, מכוח מעמדה כעובדת. במסגרת זו הייתה הנתבעת 2 ועודנה אחראית על עיצוב הבגדים; ובתקופה הרלוונטית לתביעה זו, על הפעלת נקודות המכירה.

10. נאמר מיד, כי אין בידינו לקבל את הטענה לפיה יש לראות בנתבעת 2 כבעליה של הנתבעת 1, מקום שהטענה נטענה מבלי שהיא נתמכת בראיה כלשהי, אשר איננה בגדר רכילות גרידא.

11. התובעת התקבלה לעבודה בנתבעת 1 כמוכרת, בחודש מרץ 2010 לקראת פתיחת סניף הנתבעת 1 באשדוד.

12. ערב קבלתה של התובעת לעבודה, לא הייתה התובעת בעלת ניסיון כמוכרת, ובפרט כמוכרת בחנות בגדים (ראה: עדותה של התובעת עמ' 5 לפרוטוקול מיום 4.12.2011 שורות 25-26, שם נשאלה התובעת והשיבה: "ש. לא מכרת בגדים בעבר? ת. לא").

13. בסמוך לקבלתה לעבודה מצאו הממונים הישירים על התובעת - מנהלת החנות הגב' עופרה ניסים, והגב' מעיין יוסף אשר התבקשה לסייע בפתיחת סניף אשדוד - כי התובעת איננה מתאימה לעבודה כמוכרת מההיבט המקצועי. בהקשר זה מבקשים אנו להפנות לעדותה של הגב' עופרה ניסים אשר נשאלה והשיבה:

"ש. האם היא התייחסה אליך בחוצפנות או בעזות מצח?
ת. הדבר היחיד שאני יכולה לציין, זה חוסר מקצועיות לעבודה, לא התאימה לחנות, לא התאימה למכירות, לא לאופי העבודה.
ש. האם אמרת לאושרית שהיא לא מתאימה לתפקיד ושהתפקיד הזה לא בשבילה, שהיא צריכה לעזוב, עוד לפני שהיא פנתה אליך ואמרה לך שהיא בהיריון?
ת. זה היה מספר ימים, זה לא קשור בכלל להיריון שלה.
ש. לפני שהיא הודיעה שהיא בהיריון, אמרת לה שהיא לא מתאימה?
ת. לפני שידעתי בכלל היו פיטורי בנות, זה היה בסה"כ 20 יום. יכול להיות שהיא הייתה ראשונה ואחריה עוד אחת. היו מספר פעמים שאמרתי אושרית המכירה הזו לא נכונה, ההתאמה הזאת לא נכונה, הערות מקצועיות היו בטוח. אם אני אומרת לעובדת תשמעי המכירה הזו לא הייתה נכונה, זאת אומרת שפה אני מעירה את תשומת ליבה שהעבודה שלה לא כל כך מקצועית" עמ' 22 לפרוטוקול מיום 13.2.2012 שורות 12-23.

14. חוות הדעת של הממונות הישירות - הגב' עופרה ניסים והגב' מעיין יוסף – לעניין אי התאמתה המקצועית של התובעת, מקבלת ביטוי אובייקטיבי; בתלוש השכר. כאן המקום לציין, כי שכרה של התובעת היה מורכב מרכיב קבוע ומבונוס על מכירות אשר נע מסכום של מאות בודדות ועד 2,000 ₪ לחודש. בפועל בתקופת העבודה הקצרה של התובעת, נהנתה התובעת מבונוס של 21 ₪ המעיד על חוסר ההצלחה של התובעת בעבודתה כמוכרת (ראה: עדותה של הנתבעת 2, אשר בתשובה לשאלה לעניין קיומה של ראיה להעדר מכירות השיבה: "הראיה היא המשכורת. לקבל בונוס של 21 ₪ זה הכי נמוך שהיה אצלנו ברשת. אצלנו ברשת מקבלים מ-300 עד 2,000 ₪" עמ' 12 לפרוטוקול מיום 4.12.2011, שורות 9-10).

15. כשבוע לפני פיטוריה, הודיעה התובעת לגב' עופרה ניסים כי היא בהיריון (ראה: סעיף 18 לתצהירה של הגב' ניסים).

16. בתצהיר ובעדותה בפנינו, סיפרה הגב' ניסים כי את ההחלטה על פיטורי התובעת קיבלה בסיומה של שיחה עם התובעת (ראה: עדותה של הגב' ניסים עמ' 25 לפרוטוקול מיום 13.2.2012, בשורות 29-33 שם נשאלה העדה והשיבה: "ש. מי החליט על פיטורי התובעת? ת. אני החלטתי על פיטורי התובעת. ש. את הסברת לה למה את מפוטרת אותה? ת. אמרתי לה שהיא לא הייתה מקצועית, החנות פשוט לא התרוממה"). עדות זו מקובלת עלינו מקום שמקצתה נתמכת בעדותה של התובעת עצמה, כמפורט להלן; ושעה שהגב' ניסים נכון למועד עדותה, כבר לא עובדת בנתבעת 1 ואיננה בעלת עניין בתוצאות ההליך.

17. בהקשר זה סיפרה התובעת בעדותה, כי את הודעת הפיטורים קיבלה מהגב' עופרה ניסים, אשר נימקה את הפיטורים בהעדר מקצועיות. לעניין זה נשאלה התובעת והשיבה:

"ש. לא נראה לך טבעי שמפטרים אותך בגלל היריון ואת חושדת שזה בגלל היריון לשאול למה מפטרים אותך בזמן היריון בזמן אמת?
ת. שאלתי אותם, והיא (עופרה, הוספה שלי-ט.מ.) אמרה שאני לא עובדת מספיק טובה ולא מתאימה לחברה". עמ' 9 לפרוטוקול מיום 4.12.2011 שורות 17-19.

ומיד בהמשך:

"ש. עופרה שוחחה איתך בשלב זה או אחר והובהר לך למה את מפוטרת?
ת. לא הובהר לי, אמרו לי לא מתאימה ולא יודעת למה. שאלתי למה והיא אמרה לי לא יודעת זה בעצם מה שאמרו לי לעשות, זה היה קצר כזה". עדות התובעת עמ' 9 לפרוטוקול מיום 4.12.2011 שורות 25-27.

18. בעקבות הודעת הפיטורים נשלח לתובעת מכתב פיטורים הנושא את תאריך מתן ההודעה ה - 10.4.2010.

19. להשלמת התמונה נוסיף, כי התובעת התקבלה לעבודה ערב פתיחת סניף אשדוד בתקופת ההתארגנות של הסניף באשדוד ובניסיון לייצב צוות עובדות קבוע בחנות, התקבלו ופוטרו לא פחות מתשע עובדות בסניף האמור, במהלך החודשים מרץ עד יולי 2010 (ראה: נספח 1 לתצהירה של הנתבעת 2).

20. בחודש פברואר 2011, כשנה לאחר הפיטורים, הגישה התובעת את התביעה נשוא פסק דין זה, על פיטורים שלא כדין. בתביעה טענה התובעת לראשונה, כי הסיבה לפיטורים היא דבר היותה בהיריון (ראה: עדות התובעת בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 4.12.2011 שורות 11-14).

דיון והכרעה:

21. כאמור בפרק העובדות, לא הוכיחה התובעת את הטענה לפיה יש לראות בנתבעת 2 כבעלים של הנתבעת 1 ומכוח היותה הבעלים של הנתבעת 1 - לייחס לנתבעת 2 חובות הנובעות מהעסקתה בנתבעת 1.

22. למען הסדר הטוב נוסיף, כי גם אם היה מקום להכיר בהיותה של הנתבעת 2 כבעלים של הנתבעת 1 – עדיין היה על התובעת להצביע על אותן נסיבות חריגות בהן ניתן לייחס את חובות החברה בע"מ לבעליה. דבר זה לא נעשה בענייננו.

23. יוצא מכאן כי דין התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 2 – להידחות.

24. נזכיר כי הנתבעת 1 הנהיגה מדיניות של העסקה והעצמה של נשים; וכדבר שבשגרה מעסיקה עובדות בהיריון. נציין כי בענייננו הטענות לעניין חוסר המקצועיות שגילתה התובעת בעבודתה כמוכרת, מקבלות ביטוי בעדויות של הממונים הישירים על העסקתה ובראיה אובייקטיבית (תלוש השכר). ראינו כי התובעת לא הייתה העובדת היחידה שפוטרה בסניף אשדוד בניסיון לייצב צוות מוכרות אשר יוביל את הסניף לרווחיות. על רקע עובדות אלה, לא ניתן לקבל את הטענה כי התובעת פוטרה בשל היותה בהיריון.

25. משנדחתה טענת התובעת על פיטורים בשל היותה בהיריון, התביעה לפיצויים בשל פיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, דינה להידחות.

26. התובעת פוטרה מעבודתה כמוכרת, תקופה קצרה לאחר שהתקבלה לעבודה בשירותה של הנתבעת ובשיחה במהלכה הציגה הגב' עופרה ניסים לתובעת את חוסר שביעות הרצון מעבודתה בהיבט המקצועי. בזמן אמת ובסמוך למועד הפיטורים, לא העלתה התובעת כל טענה נגד הפיטורים, לרבות טענות כי הפיטורים הם בשל היותה בהיריון.

27. יוצא מכאן כי לתובעת ניתנה זכות השימוע; ומכאן שהטענות לפיטורים שלא כדין בשל שלילת הזכות לשימוע, אינן במקומן.

28. במאמר מוסגר נוסיף עוד כי בנסיבות שבפנינו, מקום שמדובר בתובעת אשר עבדה תקופה של ימים ספורים ופוטרה, במהלך תקופת הניסיון בה הצדדים ליחסי העבודה בוחנים את מידת התאמתם זה לזה, ועל רקע הכשל המקצועי של התובעת בעבודתה כמוכרת – לא היה מקום לפסוק לתובעת פיצוי בשל פיטורים ללא שימוע, גם אם הייתה מתקבלת הטענה לפיה נמנעה מהתובעת זכות השימוע.

סוף דבר:

29. מהמקובץ עולה כי התביעה נדחית. משנדחתה התביעה תשלם התובעת לכל אחת מהנתבעות הוצאות בסך של 2,500 ₪.

הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

פסק הדין ניתן במותב חסר בהתאם להחלטת בית הדין בפתח דיון ההוכחות, ביום 4.12.2011.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ב, 31 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

נציגת עובדים – הגב' פסה מרקוביץ

משה טוינה, שופט

קלדנית: נורית רזניק
6 מתוך 6


מעורבים
תובע: אושרית מימה לוי
נתבע: ריינבו ג'יפסי בע"מ
שופט :
עורכי דין: