ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרה מלמד נגד ערן מור :

בפני כבוד השופט בדימוס גדעון ברק

התובעת

שרה מלמד

נגד

הנתבע

ערן מור

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות

פסק דין

1. א. התובעת הינה מתווכת במקצועה ולטענתה, חב לה הנתבע דמי תיווך בשל היותו לקוח ובשל כך שחתם ביום 30.6.06 על הזמנת שירותי תיווך לקניה ו/או שכירות נכס מקרקעין (להלן:"ההזמנה").
לטענת התובעת, היא טיפלה בבלעדיות בנכס של משפחת ברקו ובעקבות כך, נפגשו התובעת והנתבע – על פי דרישת הנתבע ובפגישה זו חתם הנתבע על הזמנת שירותי תיווך, התובעת הציגה בפניו נכס מקרקעין ובסופו של דבר, רכש הנתבע את הנכס באמצעות התובעת.
בשל טיפולה כמתווכת ומאחר ולטענתה, הייתה היא הגורם היעיל לביצוע העסקה, פנתה היא אל הנתבע פעמים מספר, הן בעל פה והן בכתב, לשלם לה את דמי התיווך, כפי שהתחייב, אך הנתבע סרב לשלם בטענות שונות ולכן, הוגשה תביעה זו לחייב את הנתבע לשלם לה דמי תיווך בסך של 32,645 ₪, הכולל דמי תיווך בסך של 25,525 ₪ (כולל מע"מ) והכולל תוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.07.

ב. הנתבע סבור, שיש לדחות התביעה נגדו ואין עליו לשלם את דמי התיווך, בשל כך שהתובעת הטעתה אותו בשלב ההחתמה על טופס ההזמנה, תוך העלמת עובדות ובנוסף לכך מעלה הנתבע את הטענות העיקריות הבאות:

א) הנתבע ביקש מאמו, שתחפש עבורו בית לרכישה, משום שלו עצמו לא היה זמן פנוי לכך.
בעקבות מודעה שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" במהלך שנת 2006 או בסמוך לכך על ידי דני ברקו, (להלן:"דני") שהוא הבעלים של נכס נשוא התביעה, שהוא מציע אותו למכירה ובעקבות כך, התקשרה אמו של הנתבע אל דני וערכה יחד עם בעלה ביקור בנכס.
דני והוריו של הנתבע ניהלו מו"מ לרכישת הנכס עבור הנתבע, אך מו"מ זה לא צלח.

ב) לאחר הביקור שערכה אמו של הנתבע בנכס, פנתה האם אל התובעת וביקשה ממנה כמתווכת להציג בפניה נכסים אחרים לצורך רכישה עבור הנתבע ובאותה שיחה ציינה התובעת בפני אם הנתבע נכסים והאם הפנתה תשומת לב התובעת, שאין צורך שתציג בפניה הנכס של דני, משום שנכס זה כבר ידוע להם.
בהמשך לכך, מסרה אמו של הנתבע לנתבע את מספר הטלפון של התובעת על מנת שיצור עמה קשר להצגת נכסים ובעקבות כך, נפגש הנתבע עם התובעת, החתימה אותו על טופס הזמנת שירות, תוך שהיא מטעה ומסתירה שהנכס של דני כבר היה בידיעת אמו וכי התובעת נתבקשה באופן מפורש שלא להציג נכס זה בפניה או בפני הנתבע.

ג) בעת שהנתבע חתם על הזמנת השירות הוא לא ידע שמדובר באותו נכס של דני ואם היה יודע, לא היה חותם.

2. לאחר שבחנתי את עובדות המקרה ולאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני מחליט לקבל תביעת התובעת – זאת לאור הנימוקים הבאים:

א. התובעת אמנם השהתה את הגשת התביעה משנת 2006 והגישה אותה רק בחודש פברואר ש"ז, אך התובעת הסבירה לבית המשפט, שבמהלך השנים פנתה אל הנתבע ואף שלחה אליו דרישות בכתב, תוך תקווה שישלם ולא יהיה צורך בהתדיינות בבית המשפט, אך כאשר ראתה שהנתבע "מתחמק מהתשלום בטענות שונות ומשונות", החליטה להגיש תביעה זו. (ראה האמור בסעיף 6 לכתב התביעה וראה דברי התובעת בעמ' 1 לפ', ש' 23- 25).

ב. א) אין חולק בין הצדדים, שבעת שהנתבע פנה אל התובעת, הוא חתם ביום 30.6.06 על ההזמנה והתחייב כלפי התובעת לשלם לה 2% בתוספת מע"מ דמי תיווך אם תצא עסקה לפועל ובהזמנה צוין באופן מפורש שעסקינן בנכס הנמצא בכפר אביב, של הבעלים: ברקו" ואף צוין הסכום המבוקש בעד רכישת נכס זה.

ב) הנתבע לא הוכיח לבית המשפט, שבעת שהתובעת הציגה בפניו הנכס בפועל, הייתה כבר אמו מודעת לנכס זה או שהיא ניהלה כבר מו"מ בקשר לנכס זה ומכל מקום, הנתבע לא הביא עד כלשהו על מנת שיתמוך בגרסתו.

הנתבע חתם על הזמנה ביום 30.6.06 ולא הוכיח שהיה פרסום קודם בעיתון במהלך שנת 2006 ולא הוכיח שהפרסום היה לגבי נכס של "ברקו" ואם אכן ידעה אמו אודות נכס זה – לא הוכח בפני מתי ידעה האם על נכס זה המיועד למכירה – האם לפני שחתם על ההזמנה או אחרי שחתם.

ג. הנתבע גם לא דאג להביא את בעלת או בעל הנכס להעיד האם הייתה היכרות קודמת – בטרם חתם הנתבע על ההזמנה- בין אמו של הנתבע ובין בעל או בעלת הנכס ולא הוכח גם, שמאן דהוא מטעמו של הנתבע ביקר קודם חתימת ההזמנה בנכס הנדון.

ד. הנתבע מודה שהוא חתם על ההזמנה ואין ספק, שבעת שחתם על ההזמנה היה רשום מיקומו של הנכס, שם הבעלים ומחירו הנדרש בעד הנכס ולכן, יכול היה הנתבע לברר – קודם החתימה- אם אמו או אביו כבר ראו נכס זה.
הנתבע טוען, שאמנם החיפוש אחר רכישת נכס היה עבורו, אך הוא עצמו לא הקדיש לכך מזמנו – בהיותו עסוק בעניינים אחרים ולכן, אין להוציא מכלל אפשרות שאם אמו הייתה רואה קודם לכן נכס זה, הייתה מעדכנת אותו – לפני שהנתבע חתם על ההזמנה.
לכן, לא הוכיח הנתבע הטעיה, או טעות בזמן שחתם על ההזמנה.

3. א. אני מקבל את טענת התובעת, שהיא אכן הציגה בפני הנתבע את הנכס. הנתבע אינו מכחיש עובדה זו ומאשר אותה בסעיף 6 לכתב ההגנה ואני קובע, שבסופו של יום נרכש נכס זה עבור הנתבע ואני קובע, שנכס זה נרכש בסופו של יום בשל היותה של התובעת הגורם היעיל.
התובעת צרפה לכתב התביעה התכתבויות שונות בינה ובין הנתבע, שהחלו ביום 1.8.07 ונמשכו עד 29.4.08 תוך העלאת דרישת שכרה , כאשר במכתבה מיום 20.2.08 היא מוכנה לקבל השכר ולספוג את סכום המע"מ.
במכתב מיום 4.2.08 השיב הנתבע לתובעת ובתשובה זו מעלה את טענותיו ואף מציע כמחווה לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪.
התובעת גם צרפה אישור המוכרים מיום 26.3.08 בו מאשר החותם, שהתובעת הביאה את הנתבע ואת גב' רינה מור ושהתובעת דאגה לסגירת עסקת המכר.

ב. א) התובעת העידה, שהנתבע הגיע אליה לאור פרסום שפרסמה ואז חתם הנתבע על טופס ההזמנה וגם העידה, שהלכה עם הנתבע ועם רעייתו להראות להם את הנכס. הנתבע לא סתר טענות אלו (ראה דברי התובעת בעמ' 1 לפ',ש' 13- 15).

ב) מעדותו של הנתבע בבית המשפט עולה, שהוא לא ראה את הנכס והתובעת לא הציגה בפניו את הנכס, אך לאחר מכן, סותר הנתבע את דבריו ומודה, שאכן התובעת הראתה לו את הכנס.
כך כותב הנתבע לעניין זה, שהתובעת: "הציגה הנכס לנתבע תוך הטעייתו..." (סעיף 6 לכתב ההגנה).
בעדותו בבית המשפט אומר התובע פעם כך: "אני אישית לא ראיתי את הבית..." ובהמשך:" אני לא הייתי בנכס ובטח לא ידעתי את שמו של הבן אדם.." ופעם אומר:" ..וזה הנכס היחידי בעקרון שהיא הראתה לי אותו.." ולשאלת בית המשפט:" היה מצב שהלכת איתה לבית בלי ההורים?" על כך עונה הנתבע:" היא הראתה לי את הבית הזה" (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 5- 10 וש' 14- 15, ההדגשות שלי- ג.ב.).
לאור הסתירות בדברי הנתבע – פעם אומר שהתובעת לא הראתה לו את הנכס ופעם אומר שהיא כן הראתה לו את הנכס, אני קובע, שאכן התובעת הציגה בפניו את הנכס ועוד בטרם ראה – חתם על טופס ההזמנה.

4. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע, שהנתבע חתם על ההזמנה מרצונו הטוב והחופשי, כאשר היו רשומים פרטי הנכס ומחיר המכירה והנתבע ידע על מה הוא חותם.
כמו כן, אני קובע שהתובעת הציגה בפני הנתבע את הנכס, אשר נרכש בסופו של יום על ידי הנתבע ואני קובע שדי בכך כדי לקבוע שהתובעת הייתה הגורם היעיל לרכישת הנכס.

ב. לפיכך, היות והתובעת הצהירה בבית המשפט שהנכס נרכש בסכום של 260,000 דולר וטענה זו לא נסתרה, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 5,200 דולר (2% משווי העסקה) בתוספת מע"מ והסכום הנ"ל ישולם על ידי הנתבע לתובעת לפי שער היציג של הדולר ביום התשלום בפועל.

מאחר והתובעת השהתה מספר שנים את הגשת התביעה, לא מצאתי הצדקה כלשהי לחייב את הנתבע בהפרשי הצמדה וריבית רק בשל כך, שהתובעת לא הזדרזה להגיש התביעה.
לכן, אני קובע, שהסכום הנ"ל ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 1.2.12- ועד התשלום בפועל.

ג. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 30.7.12 (יא' באב התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.


מעורבים
תובע: שרה מלמד
נתבע: ערן מור
שופט :
עורכי דין: