ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהים אבו סנינה נגד בטוח לאומי-סניף ירושלים :

בית דין אזורי לעבודה בירושלים

אברהים אבו סנינה
התובע

ע"י ב"כ עו"ד מוחמד אבו קטיש

נגד

המוסד לביטוח לאומי
הנתבע

ע"י ב"כ עו"ד ענבל לש

פסק דין

1. לתובע נקבעה דרגת אי כושר בשיעור של 60% מיום 1.1.2003, ובשיעור של 75% מיום 1.6.2004. גדר המחלוקת בין הצדדים בענייננו מתמקד בשאלה האם ביום 1.1.2003 היה התובע תושב ישראל. מוסכם כי התובע היה תושב ישראל מ-7/67 ועד 12/94, ומ-6/2003 ואילך. ואולם תנאי בלתו אין לקבלת קצבת נכות הינו כי המבוטח היה תושב ישראל בעת היווצרות אי הכושר, ולטענת הנתבע במועד זה, היינו ביום 1.1.2003 לא היה התובע תושב ישראל.
נוסיף עוד כי תביעתו זו של התובע הוגשה לבית דין זה לאחר החלטת פקיד התביעות בדבר מועד היווצרות אי הכושר. לאחר מכן הוגשו ערעורים הן החלטת הוועדה מדרג ראשון והן על החלטות הועדה לעררים בעניין זה, ואולם אף כי חלק מן הערעורים התקבלו, ועניינו של התובע הוחזר לוועדה הרפואית לעררים כדי שתדון בו מחדש, בסופו של דבר נותרה על כנה החלטת הוועדה הרפואית לעררים כי אי הכושר של התובע נוצר ביום 1.1.2003.

2. לפיכך השאלה הניצבת לפנינו עתה הינה: האם במועד היווצרות אי הכושר, היינו ב-1.1.2003, היה התובע תושב ישראל. הנתבע טוען כי לתובע בית בביר נבאללה, אשר מחוץ לתחום ישראל, ושם התגורר בראשית שנת 2003. גרסת התובע בעניין מקום מגוריו במועד זה לא היתה עקבית וחד משמעית, אם כי הוא מדגיש כי מעולם לא התגורר בבית נבאללה. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי בראשית שנת 2003 חל שינוי במקום מגוריו של התובע והשאלה היא אם לפני מועד זה התגורר בתחום ירושלים או בביר נבאלה אשר מחוץ לתחום.

3. בתצהירו הצהיר התובע כי בתקופה הרלבנטית לתביעה זו, ועד לחודש 6/2003 התגורר בעיר העתיקה בעקבת אלתקייה, בנכס השייך לרעייתו המנוחה מנוואר עבד אלגוואד (סעיף 6). ואולם לא כך עולה מחקירתו הנגדית של התובע. כאשר נשאל מתי התגורר בעיר העתיקה השיב:
"באמת לא יודע, זה היה מזמן, אני אדם מבוגר" (ע' 9 ש' 12)
ובהמשך ציין כי התגורר אצל חמיו יותר מ-10 שנים (ע' 9 ש' 13), וכי עזב בעקבות סכסוך שפרץ בינו לבין משפחת אחות אשתו עזיזה ובעלה נאיף טההבשנת 1995 (ע' 10 ש' 17-19). התובע אישר כי בשנת 1995 עזב את הבית בעיר העתיקה, ולדבריו עבר לשוואפט (ע' 10 ש' 24-26). דברים אלה אינם מתיישבים עם האמור בתצהיר התובע, שכן בתצהיר אין כל התייחסות למגורים בשואפט, אולם הם תואמים את האמור בעדויותיהם של עזיזה נאיף טהה, ועם האמור בהודעותיהם לחוקר הנתבע.

4. זאת ועוד. בהודעת התובע מיום 17.7.2005 אמר התובע כי התגורר בביר נבאללה במשך שנתיים, אך לא ציין מתי היה הדבר (נ/1 בע' 2). חשבון החשמל של התובע (נ/2) מצביע על עליה משמעותית בצריכת החשמל בחודשים פברואר, אפריל ויוני 2003 (אין פירוט של הצריכה בחודש ינואר 2003, אולם צריכה החשמל בחודשים אלה מחזקת את טענת הנתבע כי בראשית שנת 2003 התגורר התובע בביר נבאללה. התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך (ע' 14 ש' 13-25). הטענה כי מדובר בהערכה בלבד במשך כל התקופה, אינה מתיישבת עם צריכת החשמל בחודשים האחרים בדו"ח, ועם השוני המשמעותי בין הצריכה בראשית שנת 2003 לבין הצריכה קודם לכן.
5. בדין וחשבון הרב שנתי שהגיש התובע ביום 10.3.2004 (נ/3) נכתב בסעיף 6 כי התובע מתגורר בשועפט רח' אחמד שוויקי מ6/2003. ואולם בתצהירו הצהיר התובע כי בשנת 2003 הסתכסך עם חמו ונאלץ לעבור לביתו הנוכחי בסילוואן (סעיף 8). כאמור בתצהיר התובע לא מוזכרת כלל תקופת מגורים בשועפט, בניגוד לאמרו בדוח הרב שנתי ובעדותו לפנינו. לכל אלה יש להוסיף כי גיסו של התובע, מר נאיף טהה, הנשוי לאחות רעייתו המנוחה, אמר בעדותו לפנינו כי הוא מתגורר בעקבת אלתקייה שבעיר העתיקה משנת 1995, כי התובע עזב את מגוריו שם ב-1995 (ע' 20), וכי כאשר הגיע למקום בשנת 1995 הנכס היה פנוי (ע' 21 ש' 24-25). כך העידה גם אחותה של רעיית התובע המנוחה, גב' עזיזה טהה, רעייתו של מר נאיף טהה (ע' 24 ש' 29-31, ע' 25 ש' 11-14).
אכן, מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי בין משפחת התובע לבין משפחתו של נאיף טהה קיים סכסוך, בין היתר בשל נישואים קצרים של בתו של התובע עם בנו של נאיף טהה (ע' 26 ש' 23-30, ע' 27 ש' 1-10). למרות זאת היתה עדותם של מר נאיף טהה משכנעת ומהימנה, והם אף התחמקו ממתן תשובה לשאלה האם התגורר התובע בביתו שבביר נאבללה (ע' 26 ש' 1-2).

6. מן האמור לעיל עולה כי התובע לא הציג גרסה ברורה, קוהרנטית וחד משמעית גבי מקום מגוריו ב-1.1.2003, וכעולה מן הראיות האחרות שהוצגו לפנינו התגורר התובע בתקופה זו בביתו אשר בביר נבאללה. מכאן, שהתובע לא היה תושב ישראל בעת שנוצר אי כושרו להשתכר.

7. לחלופין טוען התובע כי על פי הוראות סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"א-1995 (להלן – החוק) לא ניתן לקבוע מועד אי הכושר לתקופה של 15 חודשים בתכוף לפני מועד הגשת התביעה. לענייננו מדובר ב-18.10.2005, שכן התביעה הוגשה ביום 18.1.2007. אין מחלוקת כי במועד זה היה התובע תושב ישראל.
מנגד טוען הנתבע כי בסעיף 196 לחוק נקבעו התנאים לזכאות לגמלת נכות, ובהם היות המבוטח תושב ישראל בעת שנקבעה הנכות. קבלת טענת התובע לעניין סעיף 195 לחוק מאפשר לכל מבוטח שהפך לנכה לפני שהיה תושב ישראל להמתין 15 חודש, ואז להגיש את תביעתו, ושיהוי זה יקנה לו את הזכות לקבלת קצבת נכות.
תנאי בלעדיו אין להכרה באדם כנכה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי, וכמפורט בסעיף 196(א) לחוק, הינו כי אי הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל. מקובלת עלינו במלואה לעניין זה טענת ב"כ הנתבע כי הביטחון הסוציאלי המוענק מכוחו של חוק הביטוח הלאומי הינו לתושבי ישראל, ולא למי שאי כושרם נגרם מחוץ לתחומי מדינת ישראל, והם הפכו לתושבים לאחר מכן.
הפרשנות שמייחס ב"כ התובע לסעיף 195 לחוק מאיינת את תכליתו זו של סעיף 196 לחוק, ויש לדחותה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.
ניתן היום, ‏יד' אב תשע"ב, 2 באוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.
"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג עובדים
מר אפרים פוסט

נציג מעבידים
מר אריה שפירא

ד. פרוז'ינין - שופטת
אב"ד


מעורבים
תובע: אברהים אבו סנינה
נתבע: בטוח לאומי-סניף ירושלים
שופט :
עורכי דין: