ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית אשדוד נגד שמחות שלמה אשדוד בע"מ :


בפני כבוד הרשמת עפרה גיא

מבקשים

  1. שמחות שלמה אשדוד בע"מ
  2. סולומון אסייג

נגד

משיבים

עיריית אשדוד

בית משפט השלום באשדוד

החלטה

1. בפניי בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשים.

המדובר בבקשה שהוגשה במסגרת תביעה בה נתבעה המבקשת לשלם למשיבה סך כולל של 1,403,129.4 ₪ בגין אגרת שמירה, מים, ביוב וארנונה ואילו המבקש נדרש לשלם לה סך של 1,260,021 ₪ בגין ארנונה.

2. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ובמסגרתה טענו שהמבקשת היא המחזיקה בנכס.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי הודיע ב"כ המבקשים שאין לו כל התנגדות תדחה בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשת. משכך, זנחה המבקשת טענותיה והמשיבה זכאית לקבלת פסק דין כנגדה, שכן די בהסכמה כאמור בכדי לדחות בקשת הרשות להתגונן שהוגשה וכך הינני מורה.

עם זאת, מאחר וכתב התביעה כולל רכיב אגרת בית משפט אשר אינו ראוי להתברר בהליך של סדר דין מקוצר והמשיבה מבקשת למחוק הרכיב מטעם זה מכתב התביעה, הינני מורה על מחיקת רכיב אגרת בית משפט ומורה למשיבה לצרף לחתימתי טיוטת פסק דין כנגד המבקשת ביחס ליתרה תוך 7 ימים.

3. בעניינו של המבקש נטען שבנכס נשוא כתב התביעה מתנהלות שתי חברות, האחת חברת גאש ארמונות שלמה בע"מ (להלן: "חברת גאש") אשר מפעילה את האולם משנת 1992 ואילו השנייה היא המבקשת המפעילה משרד באותו מקום.

לטענת המבקש, חברת גאש אומנם חברה מחוקה אך הינה חברה פעילה, שכן היא המגישה דוחות למס הכנסה. כך גם נטען שלא המבקשת היא שהחזיקה בנכס אלא חברת גאש ומדובר בנכס שמעולם לא עבר לחברה, לא נרכש על ידה ולא היה רשום על שמה ומי שהחזיקה בנכס היא חברת גאש. לטענתו, ההפנייה לסעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד- 2004 היא הפנייה סתמית ולא הוכחה הברחת נכסים.

לטענתו המדובר בנכס שרשום על שמו משנת 1985עוד בטרם התאגדה החברה ומדובר בנכס שמעולם לא עבר לחברה.

כך גם נטען שחלק מהחוב התיישן ומדובר בשיהוי עצום שכן מדובר בחובות משנת 2004 ומאז ועד עתה לא ננקטו כל הליכים כנגד המבקשים ואלו הבינו שלאור קיומו של צו סגירה לנכס, אין הם חייבים בדבר ולאור השיהוי .

4. מנגד, טענה המשיבה שדין הבקשה להידחות. לטענתה המדובר בתביעה שהוגשה כדין לטענתה, אין מחלוקת שהמבקש הוא בעל הנכס והנכס נרכש על ידו עוד קודם להתאגדות המבקשת 1.

כך גם נטען שחברת גאש מחוקה על פי רשם החברות משנת 1999 ולכן כל פעילות עסקית מצידה הינה בניגוד לחוק.

לטענתה, משדיווח המבקש למשיבה שהמבקשת 1 היא המפעילה את הנכס די בכך בכדי לחייבו, מה גם שאישורי הכשרות למקום נעשו תחת שמה של המבקשת ומדובר בערבוב חברות קלאסי למטרת הברחת נכסים ובנסיבות אלו קיימת חובה לחייבה בתשלומים למשיבה.

לטענתה, לא ניתן לבצע פעולות אכיפה שכן בנכס מתנהלת פעילות עסקית של חברה מחוקה אשר מפעילה את הנכס ומקבלת תמורה תמורתו. כך גם טענה המשיבה שהמבקש לא הציג כל ראייה לפיה הפעולות שנעשו על ידו לא בוצעו במטרה להונות את מי מהגורמים שידם בדבר.

5. דיון
כידוע, התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982); וראה ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 675; א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה תשיעית) 385).

על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". כלומר, בית משפט יבחן באם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, שאז יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו.

בענין הנדון הוגשה בקשה למחיקת התביעה ומחיקת כותרת אשר נדחתה על ידי מנימוקי החלטתי מיום 6/3/2012 ואף קבעתי שאין מחלוקת שהמבקש הוא בעל השליטה בחברה והואיל ומדובר "בהרמת מסך סטטוטורית", לפיכך, ניתן בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד- 2004 והוראות סעיף 119א לפקודת מס הכנסה, לגבות ארנונה בהתקיימם של תנאים מסויימים.

כך גם קבעתי שהואיל ומדובר בעילות המפורטות בחוק, הרי שהנטל להפריכן רובץ לפתחו של המבקש (ראו לעניין זה 1311/07 רובינשטיין צבי ואח' נ' עיריית רעננה, פורסם בנבו, כן ראו 1180/06 עיריית ירושלים נ' ק. קצמן בע"מ ואח' (פורסם בנבו).

בעניין הנדון, לא שוכנעתי שהמבקש הפריך את הנטל ואפרט בהמשך.

6. בבקשתו טוען המבקש שלא התקיימו התנאים הדרושים לחייבו בהתאם לסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה.
לגרסתו, אין מדובר בחוב סופי כנדרש בסעיף, בהיעדר דרישות תשלום ובהיעדר הליכי גבייה מנהליים ובעיקר משלא ניתן פסק דין סופי כנגד המבקשת.
אומר כבר עתה שדין טענה זו להידחות לאור האמור בסעיף 2 להחלטתי ומשניתן פסק דין כנגד המבקשת.

בהתייחס לטענת המבקש לפיה המבקשת לא הפסיקה פעילותה ושמכך לא נתקיים התנאי הנדרש, מדובר בטענה שעומדת בסתירה לאמור בחקירתו שכן בחקירתו הודה המבקש שהמבקשת אינה פעילה כיום.

בכל הנוגע לטענה לפיה המבקשת לא הבריחה נכסים, כידוע הנטל להוכיח הטענה מוטל על המבקש כפי שציינתי לעיל.

בחקירתו טען המבקש:
"ש. מי זה אנחנו?
ת. אני, החברה.
ש. איזה חברה?
ת. יש לי שתי חברות, זה גאש ארמונות שלמה משנת 92, אני פתחתי את האולם ואני הגשתי את הניירות של החברה לעירייה ולפני עשר שנים הגשתי בשם שמחות שלמה בע"מ כי היו לי שתי חברות, גאש ושלמה, גאש היתה עובדת וארמונות שלמה בע"מ התחלתי לעשות דברים קטנים בשביל למכור"
(ראו פרוטוקול מיום 14/6/2012 עמודים 1-2 שורות 23-2)

ובהמשך:
"ש. אז מי מחזיק ברחוב היונה 2?
ת. זה המקום של האולם.
ש. היא המחזיקה בנכס?
ת. כן...
ש. אמרת שמי שמחזיק בנכס זה חברת שמחות שלמה?
ת. כי היה לי שם מפעלון קטן מאחורה...
ש. אז דיווחת לעירייה שמי שמחזיק בנכס נשוא התביעה ברחוב יונה הנביא 2 והיום ...זה שמחות שלמה?
ת. שמחות שלמה, יש לי שם 2 חדרים..."
(ראו המשך פרוטוקול עמוד 2 שורות 14-29)

כלומר, מחקירת המבקש מסתבר שמדובר בערבוב בין שתי חברות. המבקש הודה שהמבקשת היא שנרשמה כמחזיקה בנכס הגם שבפועל נעשה בו שימוש על ידי חברה אחרת שנמחקה והמשיכה בפעילות בניגוד לדין. למבקש לא היה כל הסבר מניח הדעת לכך שרשם את המבקשת כחברה המחזיקה בנכס, אולם מי שמחזיק בה בפועל היא חברת גאש, שהינה חברה מחוקה. כך גם לא מצאתי כל הסבר מניח הדעת לעובדה שחברת גאש מחוקה כבר משנת 1999 ואין לקבל הטענה שרק לאחרונה נודע על כך למבקש, מה גם שלא מצאתי כל רלוונטיות לעובדה שחברה מחוקה יכולה להיתבע. כך גם לא מצאתי כל הסבר מניח הדעת לכך שתעודת הכשרות בנכס רשומה על שם המבקשת אולם המע"מ משולם על שם חברה אחרת מחוקה כאשר מדובר באותה פעילות עסקית.

משכך ובהיעדר כל הסבר הגיוני לאופן פעילות שתי החברות אשר ביחס לאחת נטען שאינה פעילה וביחס לשנייה נטען שהיא מחוקה אבל פעילה, די בכך בכדי לקבוע שמדובר בהברחת נכסים והמבקש לא הרים הנטל לפיו אין מדובר בהברחת נכסים.

לפיכך, לא שוכנעתי שיש בפי המבקש הגנה ראויה בטענותיו אלו ומדובר בטענות בדים שדינן להידחות.

7. לא כך הם פני הדברים בהתייחס לטענת השיהוי ולטענה בדבר התיישנות .

המשיבה טענה עבור חיובים משנת 2004 שכן נשלחו מכתבי התראה וננקטו הליכי גבייה במהלך השנים. המשיבה צרפה לצורך זה את דו"ח תפיסת המטלטלין מיום 20/20/2007 ובקשה לרישום שיעבוד בפנקס המקרקעים מיום 22/1/2007, אלא שאין די בכך בכדי לדחות טענת ההתיישנות לעת עתה. המבקש הצהיר בתצהירו שלא ננקטו נגדו הליכים מינהליים וכי מעולם לא פנו אליו בעניין תשלום ארנונה לנכס. המבקש לא נחקר בעניין וטענה זו לא נסתרה. אומנם, צורף הדו"ח כנטען, אולם אין בשלב זה די בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ודי בכך בכדי לקבל הבקשה בנוגע לטענת ההתיישנות.

8. בהתייחס לטענת השיהוי נקבע בפסיקה ברע"א 9060/04 טפת נבו נ' אליעזר כאשי ואח' , פורסם בנבו:
"על הטוען לשיהוי להוכיח כי שינה את מצבו לרעה עקב התנהגותו של התובע, ולא כתוצאה של שינוי נסיבות אובייקטיביות. אשר על כן, עליו להוכיח כי התובע הציג מצג ממשי של ויתור על זכותו וכי אירעה פגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע, עד כדי ניצול לרעה של התובע את ההליך השיפוטי [שם, בעמ' 447 וראה גם: ע"א 4234/01 בסנינו נ' אליה (לא פורסם, 19.9.02); רע"א 4928/92 עזרה נ' מועצה מקומית תל-מונד, פ"ד מז(5) 94].
לבסוף, גם בהתקיים התנאים להיווצרותו של שיהוי, לבית המשפט מסור שיקול הדעת לקבוע מתי יש להחיל את השיהוי ומתי יש להימנע מכך".

בעניין הנדון, אין מחלוקת שתחילתו של החוב משנת 2004 ותביעה בנדון הוגשה רק בשנת 2011 לאחר שהחוב טפח וגדל. אומנם נטל הוכחת טענת השיהוי מוטל על המבקש, ברם אין בכך בכדי לחסום בפניו הדרך להוכיח טענתו ודין הבקשה לעניין זה להתקבל.

9. סוף דבר
הבקשה מתקבלת בטענת ההתיישנות ובטענת השיהוי בלבד, יתר טענות המבקש נדחות לאלתר.

הוצאות הבקשה בסך של 2500 ₪ יחולו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י אב תשע"ב, 31 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עיריית אשדוד
נתבע: שמחות שלמה אשדוד בע"מ
שופט :
עורכי דין: