ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נמרוד שמש נגד מדינת ישראל לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי :

בפני כבוד השופט אברהם טל, אב"ד – סג"נ

כבוד השופט אהרון מקובר

כבוד השופטת זהבה בוסתן

המערער
נמרוד שמש

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי מרכז

פסק דין

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום ברמלה (כבוד השופטת דסקין, סג"נ), בת"פ 1187/09 מיום 1.4.12 לפיו הורשע המערער עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב)(1) בצירוף סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), ובעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) + 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג -1973.

בת"פ 3015/09 (בימ"ש שלום רמלה (להלן: "תיק הצירוף") הורשע המערער בעבירה של הסגת גבול פלילית, לפי סעיף 447(א) לחוק, בעבירה של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק ובעבירה של תקיפת סתם של בן זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק.

על המערער הוטל לבצע של"צ בהיקף של 250 שעות, 10 חודשי מאסר ע"ת ו- 6 חודשי מאסר ע"ת בתנאים שנקבעו בגזה"ד, פיצוי למתלוננת בסכום של 2,000 ₪ וקנס בסך של 800 ₪.
הערעור כנגד הרשעת המערער והעונשים שמתחייבים ממנה.

עיקרי העובדות:
1. המערער, יליד 1986, הורשע בכך שביום 6.10.08 סטר על פניה של בת זוגו ובאותו מועד, בסביבות השעה 17:00, החזיק ברכבו, אשר חנה בעיר שוהם, חשיש במשקל 14.08 גרם נטו ללא היתר לצריכתו העצמית.
בתיק הצירוף הורשע המערער בכך שביום 7.7.08, בשעה 18:00, הוא הגיע לביתה של המתלוננת ברח' בנימין 2 ברמת גן על מנת לקבל לידיו את חפציו האישיים. כשהגיע למקום פתחה המתלוננת את דלת הכניסה כשהיא חסומה באמצעות שרשרת, ומשלא הצליחה להעביר את כל החפצים היא פתחה את השרשרת והמערער התפרץ לדירה תוך שהוא דוחף אותה פנימה בכתפיה. בתגובה היא דחפה אותו בכתפו על מנת שיצא מן הדירה אולם הוא דחף אותה בחוזקה על המיטה ותפס אותה בגרונה. המתלוננת ירקה בפניו והשליכה לעברו נעל. כתוצאה מתקיפת המערער נחבלה המתלוננת כמפורט בכתב האישום.
בנוסף הורשע המערער בתיק הצירוף בכך שביום 7.12.08, בסביבות השעה 03:30, לאחר שהמערער והמתלוננת יצאו מבילוי במועדון תקף אותה המערער בכך שדחף אותה בחוזקה.
הסדר הטיעון

עובר להודאת המערער הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הוסכם כי המערער יודה בעובדת כתב האישום ובעובדות כתב האישום ובעובדות כתב האישום בתיק הצירוף ובטרם הרשעה יופנה לשרות המבחן כדי שיינתן בעניינו תסקיר "אשר יבחן בין היתר סיום ההליכים באי הרשעה. התביעה תבחן עמדתה לאחר קבלת התסקיר".

הכרעת הדין

1. בימ"ש קמא סקר בפתח הכרעת הדין את תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של המערער מהם עולה כי לא קלה היתה דרכו מאז ילדותו, בין היתר על רקע גירושי הוריו. בעבר הוא צרך סמים והתרשמות שירות המבחן היא כי עשה כן על רקע קשיים רגשיים. הוא והמתלוננת נפרדו ואינם בקשר והוא מצוי בטיפול פסיכולוגי.
מהתסקיר המשלים עלה כי המערער מבין את הבעייתיות שבהתנהגותו האלימה כלפי בת זוגו לשעבר ואת קשייו לווסת את עצמו במסגרת הקשר הזוגי הסוער וכך גם בקשר נוכחי. עם זאת, הוא לא מגלה מוטיבציה ראשונית ומוכנות התחלתית להשתלב בטיפול ממוקד לאלימות זוגית. לפיכך שירות המבחן לא המליץ על העמדתו במבחן.
אשר להרשעה - שירות המבחן לא התרשם מפגיעה קונקרטית עכשווית במידה והמערער יורשע אך מאחר ומדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי ונוכח התרשמות שירות המבחן כי המערער אינו מאופיין בדפוסי התנהגות או חשיבה עבריינית המליץ להימנע מהרשעתו תוך הטלת צו של"צ בהיקף של 160 שעות.

2. בימ"ש קמא הביא את טיעוני ב"כ הצדדים באשר לשאלת הרשעת המערער ואת המבחנים שנקבעו בפסיקה בענין זה ותיאר את המעשים נושא התיקים.

3. בימ"ש קמא קבע כי מדובר במערער שפעם אחר פעם נהג באלימות כלפי מי שהיתה בת זוגו ובאחד מהמקרים אף גרם לה חבלות לאחר שהוא התפרץ לדירתה והסיג גבול ולצד כל אלה ביצע עבירת סמים.

אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בשרשרת של עבירות אלימות וכאשר מדובר בעבירות אלימות כלפי בת זוג אינטרס הציבור דורש כי המבצע אותן יצא מלפני בית המשפט מתויג בתג של הרשעה. לא הוצגה כל פגיעה קונקרטית בעתידו של המערער שכן כל שנטען היה בגדר הבעת חשש שהרשעתו עלולה לפגוע בסיכוייו להשתלב במקומות תעסוקה בעתיד לאחר שלדבריו הוא מתעתד להתחיל ללמוד משפטים בשנת הלימודים הקרובה.

4. בימ"ש קמא ביכר את האינטרס הציבורי שדורש להרשיע את מי שנוקט פעם אחרי פעם באלימות כלפי בת זוגו ומבצע עבירות נוספות על אינטרס המערער ולכן הרשיע את המערער.

גזר הדין:
בימ"ש קמא קבע בגזר הדין כי לא מצא מקום למצות עם המערער את הדין לנוכח השיקולים לקולא ובהם הודאתו, צירוף התיק הנוסף, הבעת החרטה, שינוי הדרך, מאמצי השיקום של המערער, תפקודו לשביעות רצון מעסיקיו ונסיבותיו האישיות.

נימוקי הערעור:
1. בימ"ש קמא טעה בהרשיעו את המערער ובכך שלא נתן משקל ראוי לעובדה כי המערער הודה בעבירות המיוחסות לו וצירף תיק נוסף במסגרת הסדר טיעון.

2. הסדר הטיעון שהוצג לבימ"ש קמא, כפי שהוסבר והובן על ידי המערער, משמעו כי המערער לא יורשע בדין וישלח לקבלת תסקיר ובמידה והתסקיר ימליץ להימנע מהרשעה הרי שהמשיבה תבחן זאת בהתאם.
המערער הודה עפ"י הסדר טיעון וכפועל יוצא מכך יש לתת משקל של ממש לעיקרון הצפיות וההסתמכות שלו שתתקבל המלצת שרות המבחן שלא להרשיע אותו.
טיעוני המשיבה באשר להרשעתו בדין של המערער מהווים הפרה בוטה של הסדר הטיעון וביהמ"ש קמא לא נימק מדוע אינו מקבל את הסדר הטיעון אלא מרשיע אותו.

3. בימ"ש קמא טעה בקובעו כי המקרה דנן אינו בין החריגים המובילים להימנעות מהרשעה, וכאשר קבע כי מאחר ולא הוכח נזק קונקרטי אין מקום להימנע מהרשעתו של המערער.

4. בימ"ש קמא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער ולא נתן משקל ראוי לגילו הצעיר ולחלוף הזמן מביצוע העבירות.

5. במהלך הדיון בערעור טען ב"כ המערער שעפ"י הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים והוצג בפני בימ"ש קמא היה על המשיבה לקבל את המלצת שרות המבחן שלא להרשיע את המערער אך המשיבה הפרה את הסדר הטיעון ובימ"ש קמא התעלם ממנו.
המשיבה לא אמרה שתעמוד על הרשעת המערער גם אם התסקיר יהיה חיובי ולכן היה עליה לקבל את המלצת שרות המבחן שכן מדובר בתסקיר חיובי והנתונים האחרים שקשורים במעשי המערער היו ידועים לה בזמן הצגת ההסדר.

6. בימ"ש קמא היה צריך לקבל את המלצת שרות המבחן שכן מדובר במערער צעיר, ששרת בצה"ל ואין לו עבר פלילי.

7. בימ"ש קמא היה צריך להתחשב בכך שגם המתלוננת היתה אלימה כלפי המערער אך היא לא הועמדה לדין.

תגובת המשיבה

1. לא היה הסדר טיעון שחייב את המשיבה לקבל את המלצת שרות המבחן שלא להרשיע את המערער וב"כ המערער שייצג אותו בבימ"ש קמא לא טען בטיעוניו לעונש שהיה הסדר כזה.

2. מדובר בעבירות אלימות שביצע המערער כלפי בת זוגו לאורך מספר חודשים ולא במעשה חד פעמי וניתן להבין את התנהגות המתלוננת כלפי המערער שפרץ לביתה ותקף אותה.

3. מתסקיר שרות המבחן עולה שהמערער הוא בעל דפוסי התנהגות אימפולסיביים, עליהם הוא מתקשה לשלוט במצבי תסכול, הוא זקוק לטיפול ממוקד אך אינו מעוניין בכך.

דיון והכרעה
1. איננו מקבלים טענת ב"כ המערער לפיה היה הסדר טיעון שחייב את המשיבה לקבל את המלצת שרות המבחן שלא להרשיע את המערער, שהמשיבה הפרה את התחייבותה עפ"י ההסדר ושבימ"ש קמא לא נימק מדוע סטה ממנו והרשיע את המערער.
עיון בפרוטוקול הדיון בפני בימ"ש קמא מעלה שאמנם ב"כ המשיבה, כאשר הציג את הסדר הטיעון, לא אמר שבכל מקרה המשיבה תבקש להרשיע את המערער אך גם לא התחייב לקבל את המלצת שרות המבחן, אליו נשלח המערער עפ"י הסדר הטיעון, אלא אמר שהמשיבה תבחן עמדתה לאחר קבלת התסקיר.
עיון בפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא מעלה שביהמ"ש הזהיר את המערער בטרם הודה שהוא לא כפוף להסדר הטיעון ולהמלצות התסקיר (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 20.2.11).
מפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא עולה גם שב"כ המערער, שייצג אותו בבימ"ש קמא (ואיננו מייצג אותו בערעור), לא טען בטיעוניו, לאחר שעיין בטיעוני המשיבה בכתב, כי המשיבה התחייבה בהסדר הטיעון לקבל את המלצת שרות המבחן שלא להרשיע את המערער.
2. עפ"י העיקרון המשפטי הרווח, קיומה של אחריות בפלילים לביצוע עבירה מחייבת הרשעה וענישה כחלק מאכיפת הדין, כנגזר ממטרות הענישה וכנדרש מיישום עקרון השוויון של הכל בפני החוק.
ברע"פ 11476/04 , מדינת ישראל נגד חברת השקעות דיסקונט בע"מ, [פורסם בנבו], מיום 14.4.10 קבעה כבוד השופטת פרוקצ'יה "בהתקיים אחריות פלילית, סטייה מחובת הרשעה וענישה היא, על כן, ענין חריג ביותר. ניתן לנקוט בה אך במצבים נדירים שבהם, באיזון שבין הצורך במימוש האינטרס הציבורי באכיפה מלאה של הדין, לבין המשקל הראוי שיש לתת לנסיבות האינדיבידואליות של הנאשם, גובר בבירור האינטרס האחרון. כאשר מתקיים חוסר איזון נוקב בין העניין שיש לציבור באכיפת הדין, לבין עוצמת הפגיעה העלולה להיגרם לנאשם מהרשעתו וענישתו, עשוי בית המשפט להשתמש בכלי הנדיר הנתון בידו ולהימנע מהרשעת הנאשם (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997); ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין, פסקה 76 ואילך ([פורסם בנבו], 4.9.2007))".

(וכן ר' ע"פ 3336/10 עבדאללה דכוור נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], מיום 10.3.11).

3. עיון בתסקירי שרות המבחן מעלה שאין בהם כדי להצדיק את אי הרשעתו של המערער שכן הוא בעל דפוסי התנהגות אימפולסיביים ומתקשה לשלוט על התנהגותו במצבי תסכול. הוא אמנם מבין את הבעייתיות שבהתנהגותו האלימה כלפי בת זוגו אך הוא לא מגלה מוטיבציה ומוכנת להשתלב בטיפול לו הוא זקוק.
מתסקירי שרות המבחן, כמו גם מטיעוני ב"כ המערער בפני בימ"ש קמא ובפנינו, לא עולה חשש לפגיעה קונקרטית במערער כתוצאה מהרשעתו וגם בשל כך אין מקום להימנע מהרשעתו.

4. התנהגותו האלימה של המערער כלפי בת זוגו במספר הזדמנויות והעדר פגיעה במערער כתוצאה מהרשעתו מצדיקים את העדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שהעדיף, בצדק, בימ"ש קמא. אין בחלוף הזמן, בהודאת המערער ובחרטתו, שנלקחו בחשבון ע"י בימ"ש קמא, כדי להצדיק את אי הרשעתו.

5. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום, יד' אב תשע"ב, 2 באוגוסט 2012, במעמד ב"כ הצדדים והמערער.

אברהם טל, סג"נ
אב"ד

אהרון מקובר, שופט

זהבה בוסתן, שופטת


מעורבים
תובע: נמרוד שמש
נתבע: מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי
שופט :
עורכי דין: