ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלא עזאם נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופטת טל תדמור-זמיר

מבקשים

עלא עזאם

נגד

משיבים

מדינת ישראל

בית משפט השלום בקריות

החלטה

האם יש להורות על השבת תפוס - רכב ששימש לכאורה את המבקש 1 בעבירות של גניבת תשתית, היזק לתשתית וניסיון גניבת תשתית? זה עניינה של החלטה זו.
1. רקע
כנגד המבקש 1 ו-3 אחרים (להלן: "הנאשמים") הוגש כתב אישום בתיק 14155-05-12, במסגרתו יוחסו להם עבירות של גניבת תשתית, היזק לתשתית וניסיון גניבת תשתית.
כעולה מעובדות כתב האישום מספר ימים עובר לתאריך 23.3.12 במועד מדויק שאינו ידוע, הזיקו הנאשמים לכבל תשתית של בזק באופן שחתכו את הכבל אשר עובר מתחת לאדמה לאורך כ- 3 ק"מ, שלפו מהאדמה כ-500 מ' מהכבל, הניחו אותו על פני הקרקע ובהמשך גנבו כ-200 מ' מהכבל.
בתאריך 23.3.12 סמוך לשעה 16:00 ניסו הנאשמים לגנוב את יתרת הכבל באופן שתיאמו עם אחר שיגיע למקום עם משאית ומנוף (להלן: "המשאית") כדי לאסוף את הכבל.
הנאשמים הכווינו את האחר באמצעות הטלפון למקום והגיעו למקום כ-10 דקות לאחר הגעתו של האחר, כשהם נוסעים ברכב מסוג ג'יפ איסוזו ל.ז. 9973719 (להלן: "הרכב"), בו מצויים כלי עבודה ייעודיים לשליפת הכבל מהקרקע והעמסתו אולם לא הספיקו לבצע את העבודה שכן נתפסו על ידי שוטרים.
2. טענות הצדדים
לטענת ב"כ המבקש 1 יש להורות על השבת הרכב אשר נרכש על ידי כל בני משפחתו ונמצא בבעלותם ובשימושם של כל בני המשפחה. ב"כ המבקש 1 טענה כי השארת הרכב תפוס בידי המשטרה תפגע בכל בני המשפחה באופן קשה, בייחוד נוכח התמשכות ההליכים בתיק העיקרי. בהקשר זה הפנתה ב"כ המבקש 1 להחלטת בית המשפט בהליך המעצר במסגרתה קבע בית המשפט כי עוצמת הראיות בתיק נמוכה ושחרר הנאשמים לחלופת מעצר.
ב"כ המבקש 1 טענה כי אין בעובדה שהמבקש 2 נתן למבקש 1 רשות לעשות שימוש ברכב, כדי להעיד כי ידע שהרכב משמש לדבר עבירה וכי אף המשאית שוחררה בטרם הגשת כתב אישום, בנסיבות דומות.
המבקש 2 טען כי אמנם אין לו רישיון נהיגה אולם הרכב משמש אותו לצורך הסעות לטיפולים רפואיים בשל נכותו.
לטענת ב"כ המשיבה, אין להורות על השבת הרכב כיוון שבכוונתה לבקש את חילוטו בתום ההליך.
ב"כ המשיבה טען כי אף שהרכב רשום באופן פורמאלי ע"ש המבקש 2, שלא נטל חלק בעבירה הרי שמחומר החקירה עולה כי הרכב נמצא בפועל בבעלות הנאשמים 2 ו-4.
בהקשר זה הפנה לכך שהמבקש 2 אינו מחזיק ברישיון נהיגה וכי בחקירתו מסר כי אין לו מושג מה קורה עם הרכב וכי מפתחות הרכב תלויים בבית וכל בני המשפחה עושים בהם שימוש. כן הפנה ב"כ המשיבה לעדויות בתיק החקירה.
לענין המשאית טען ב"כ המשיבה, כי להבדיל מהרכב, זו אינה מצויה בבעלות הפורמאלית או המהותית של האחר שנטל חלק בעבירות ומשכך לא ניתן היה לבקש את חילוטה.
3. המסגרת הנורמטיבית
תפיסת חפצים, החזקתם בידי המשטרה וחילוטם על ידי בית המשפט נבחנים לאור תכליתן של הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה"), כשהסעיפים הרלבנטיים לענייננו הם סעיפים 34,37,39 לפקודה.

סעיף 34 לפקודה שכותרתו: "מסירת התפוס לפי צו" וקובע לאמור:
"על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן – שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט השלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט – הכל בתנאים שייקבעו בצו".

סעיף 37 לפקודה שכותרתו "חפץ שלא הוגש כראיה" קובע לאמור:
"הוגש משפט ולא הוגש החפץ כראיה לבית המשפט, הרי אם היה המשפט נגד אדם על עבירה שעבר באותו חפץ או לגביו, רשאי בית המשפט לצוות כאמור בסעיף 34; לא ניתן צו לפי סעיף 34 או שלא היה המשפט נגד אדם על עבירה כאמור, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם שמידיו נלקח".

סעיף 39 לפקודה שכותרתו "צו חילוט" קובע לאמור:
"(א) על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32, או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם".

תפיסת חפץ והחזקתו בידי המשטרה כרוכים בפגיעה בזכות הקניין של הבעלים, המעוגנת כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מול הפגיעה בזכות הקניין עומדים שיקולים אחרים שיסודם באינטרס הציבורי כגון הבטחת קיומו של ההליך הפלילי. תפיסת חפץ מיועדת להבטיח בין היתר כי אותו חפץ יוכל לשמש כראיה בהליך המשפטי.

המחוקק קבע הסדרים שתכליתם העיקרית להבטיח כי לצד הצורך להגשים את המטרות הנ"ל, תישמר ההגנה על זכות הבעלים ותימנע פגיעה שרירותית בה שלא לצורך.

משכך, התפתחה הגישה לפיה שומה על בית המשפט להבטיח כי הפגיעה בזכויותיו של מי שקניינו נפגע תהיה מידתית; בחינת המידתיות תיערך בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה.

יש לזכור כי תפיסה בפועל של רכוש היא האמצעי הקיצוני ביותר להשגת התכלית של החילוט בעתיד ובתי המשפט, בשורה ארוכה של פסקי דין שבו וחזרו על ההלכה שנקבעה ברע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל פ"ד נג (3), 324:
"... המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים – מעבר לפגיעה שהיתה בעצם התפיסה – ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה – ועל בית-המשפט בשיבתו לביקורת על מעשי המשטרה – לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש. לשון אחר: שומה עליו על בית-המשפט לבדוק ולמצוא אם קיימת חלופה אשר תשיג את תכלית "מעצרו" של הנכס, אך פגיעתה בבעל הזכות בנכס תהא פחותה מן הפגיעה בו אם תמשיך המשטרה ותחזיק בנכס"

בקשה להחזרת תפוס הינה למעשה בקשה למתן סעד זמני, עד להכרעה סופית בתפוס במסגרת הטלת העונש בתיק העיקרי.
סוגית מתן הסעד הזמני בהליך פלילי לצורך הבטחת האפשרות לחילוט רכוש והשיקולים שיש להתחשב בהם בעת מתן הסעד הזמני נדונה בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (ניתן ביום 31.10.07) שם נקבע כי:
"תפישת רכוש על מנת להבטיח את אפשרות החילוט בעתיד, בשלב בו ההליך הפלילי עודו מתנהל ולנאשם עומדת חזקת חפות, הינה צעד דרסטי השולל מבעל הרכוש את האפשרות לעשות שימוש בקניינו, לעיתים למשך תקופה ארוכה".

לפיכך אם ניתן לנקוט אמצעים 'חלופיים' שדי בהם כדי להבטיח את אפשרות החילוט או השגת תכליתו בעתיד, תוך פגיעה פחותה בקניינו של בעל הרכוש, יש להעדיפם על פני סעד זמני של תפיסת הרכוש והחזקתו עד תום ההליך המשפטים... גם בעניין זה הכלל הוא אם כן כלל האמצעי שפגיעתו פחותה, כלל המידתיות" (שם, פיסקה 36 להחלטה).

באשר לשאלת הבעלות בתפוס והשפעתה על ההכרעה בה נקבע כי שאלת הבעלות צריכה להיבחן בחינה מהותית שנועדה לזהות את בעליו ה"אמיתי" של התפוס בשלב ההכרעה בשאלת החילוט עצמו ולא בשלב של הליך הביניים בו אנו מצויים, בו די לקבוע ראיות לכאורה לבעלות. (ראה ב"ש (י-ם) 5140/05 מ"י נ' בלאונה (ניתן ביום 5.9.06) וכן בש"פ 267/01 סיני נ' מילרה (ניתן ביום 30.5.2001)).

4. ומן הכלל אל הפרט
הואיל ובענייננו, הרכב רשום בפועל ע"ש המבקש 2 אשר לא נטל חלק בביצוע העבירות מושא כתב האישום ונוכח ההלכה הפסוקה לפיה הרישום במשרד הרישוי הנו דקלרטיבי, ועצם רישומו של רכב על שמו של פלוני אינו מוכיח כי הרכב מצוי בבעלותו (ע''א 5379/95 סער נ. בנק דיסקונט פ''ד נא(4) 464), יש לבחון אם קיימות ראיות לכאורה הקושרות בין הרכב לבין המבקש 1- הוא הנאשם 4 והאם יש בראיות אלו כדי להצביע על סיכוי סביר כי במידה ויורשעו הנאשמים – יחולט הרכב (בש"פ 3750/09 אלהואשלה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.6.09)).
לאחר שעיינתי בחומר הראיות והקשבתי לטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי קיים סיכוי סביר שאם בעתיד יורשעו הנאשמים, יחולט הרכב, אשר על פניו אינו בבעלותו המהותית או בחזקתו הייחודית של המבקש 2 ואנמק.
למבקש 2, הבעלים הפורמאלי של הרכב, כלל אין רישיון נהיגה ומתוכן הבקשה לשחרור תפוס, כמו גם מהודעת המבקש 2 מיום 4.5.12 שעה 20:06 עולה כי הרכב נמצא בבעלות של כל בני המשפחה, כי כל בני המשפחה משתמשים ברכב, כי רכש את הרכב לבני המשפחה וכי אינו זוכר מי נהג ברכב במועד ביצוע העבירה בשל בעיות בזיכרון (ראה סעיפים 4 ו-5 לבקשה).
כן עולה מחומר החקירה כי המבקש 1 (הנאשם 4) ויתר הנאשמים עשו לכאורה שימוש ברכב בעת ביצוע העבירה המיוחסת להם. ראה למשל –
הודעתו של מוחמד היב, שוטר סיור מיום 24.4.12 ממנה עולה כי במועד הרלוונטי הגיע לזירת העבירה רכב מסוג ג'יפ איסוזו ירוק ובו ארבעת הנאשמים וציוד חיתוך וגנרטור.
דו"ח פעולה של השוטר ניר רבינוביץ מיום 23.4.12, בו מצוין כי ברכב נתפסו, בין היתר, גנרטור, דיסק לחיתוך ברזל, כאבל מאריך, מסור מברזל, משאבת מים חשמלית, איזמל ומוט ברזל.
חוות דעת מומחה מיום 3.5.12 המלמדת על קשר בין חלק מכלי החיתוך והניסור שנמצאו ברכב לבין כבלי המתכת שנגנבו.
הודעת הנאשם 4 מיום 28.4.12 שעה 17:25 ממנה עולה כי במועד האירוע ישב בגי'פ ליד הנהג.
הודעת הנאשם 2 מיום 28.4.12 בשעה 16:35 בה מצוין כי במועד האירוע היו ברכב מסוג ג'יפ איסוזו ירוק הרשום ע"ש המבקש 2 (ש' 54-57).
הודעת האחר- קאסם מיום 28.4.12 בשעה 12:49 ממנה עולה כי לזירת האירוע הגיעו הנאשמים בג'יפ ירוק, אשר ביקשו ממנו לבצע הובלה מיגור לשפרעם (בש' 4-18).
איני מתעלמת מהעובדה שהמשאית שוחררה אולם איני סבורה כי יש להקיש משחרור המשאית לעניין הרכב שכן המשאית, להבדיל מהרכב, אינה מצויה בבעלות הפורמאלית או המהותית של האחר שנטל חלק בעבירות בעוד שבענייננו נראה כי למצער לנאשמים 2 ו-4 יש בעלות מהותית ברכב.
כן אין ליתן משקל לעובדה כי הנאשמים שוחררו לחלופת מעצר לצורך הכרעה בשאלת התפיסה. בבש"פ 8353/09 פליקס מגאלניק נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.11.09) נפסק כי אין בעובדה שנאשם לא מצוי במעצר מאחורי סורג ובריח, אלא בחלופת מעצר בשל קשיים ראייתיים, כדי להביא למסקנה כי אין ראיות מספקות להחזקת החפץ התפוס.
נוכח האמור, עולה כי קיימת זיקה של ממש בין הרכב לבין הנאשם 4 (המבקש 1) ולבין ביצוע העבירה, זיקה המקימה סיכוי סביר כי במידה והנאשמים יורשעו בדין יחולט הרכב.
אלא שבכך לא תמה דרכנו ושומה עלינו לבחון האם ניתן להשיג את תכלית תפיסת הרכב בדרך של "חלופת תפיסה". בענייננו, נוכח טענות הצדדים כי הותרת הרכב כתפוס גורמת נזק רב לכל בני המשפחה מחד גיסא ועל מנת למנוע העברת הרכב לצדדי ג' או מניעת חילוטו בכל דרך אחרת מאידך גיסא, רואה לנכון להורות על שחרור הרכב בתנאים אשר יבטיחו חילוטו במידת הצורך.
5. סוף דבר
אני מורה כי הרכב ישוחרר לידי המבקשים, בתנאים הבאים:
ניתן בזאת צו האוסר כל דיספוזיציה ברכב מסוג ג'יפ איסוזו ל.ז. 9973719. הצו יירשם במשרד הרישוי כתנאי לשחרור הרכב.
המבקשים יפקידו סך 40,000 ₪ במזומן או בדרך של ערבות בנקאית בקופת בית המשפט להבטחת תפיסת הרכב במידה ויחולט ע"י בית המשפט.
כל אחד מן המבקשים יחתום על ערבות עצמית בסך 50,000 ₪. היה ובעתיד יחליט בית המשפט על חילוט הרכב, והוא לא יושב לידי המשטרה תוך 10 ימים מיום החלטת החילוט, תחולטנה הערבויות.
תיק החקירה ימתין למאשימה במזכירות הפלילית.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עלא עזאם
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: