ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר טמם נגד מדינת ישראל :

50200853955

בפני כבוד השופטת טל אוסטפלד נאוי

מבקשים

מאיר טמם

נגד

משיבים

מדינת ישראל

בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה

החלטה

בפני בקשה לביטול אסור מינהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57 ב לפקודת התעבורה.

ביום 13.7.12 נתפס מר טמם אלעד, בנו של המבקש, נוהג ברכבו של המבקש (להלן: "הבן" או "הנהג") והוגש כנגדו כתב אישום לפיו הוא נהג בהיותו שיכור כאשר בדוגמה של ליטר אויר שנשף נמצא ריכוז אלכוהול של 645 מק"ג.

ביום 15.7.12 נערך למבקש שימוע בפני רפ"ק צבי טג אשר החליט על איסור מנהלי של השימוש ברכב לתקופה של 30 יום.

לטענת המבקש הרכב משמש אותו לנסיעות ולטיפולים רפואיים להם הוא נדרש כאשר הוא סובל ממחלת לב, עבר השתלת קוצב לב, סובל מיתר לחץ דם ועל כן מתקשה הוא בהליכה וזקוק לרכבו.
ב"כ המבקש ציין בפני בית המשפט כי בין המבקש ובנו קיים הסדר לפיו במהלך היום הבן נוהג על רכב השייך לעבודתו בחברת הכבלים "הוט" וכאשר הוא יוצא לבלות, המבקש מתיר לו את השימוש ברכב.
לשיטת ב"כ המבקש, אלמנט ההרתעה הושג בתקופה בה הרכב היה מושבת עד עתה והיא מבקשת להשיב למבקש את רכבו.

על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
"(ב)

  1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו".
  2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי סעיף 57 ב (ג):
"בית משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

לאחר עיון בתיק החקירה מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום כנגד הנהגת.
ב"כ המבקש אף לא חלקה על כך.

הנהג נתפס כאשר לכאורה בגופו כמות אלכוהול גבוהה של 645 מק"ג, פי 2.5 מהכמות המותרת.

יצוין כי בשימוע שנערך למבקש בפני קצין המשטרה אמר המבקש כי "...אני נתתי את האוטו לבן ולא יודע איפה הלך ומה עשה".

עולה איפה כי המבקש מתיר לבנו לנהוג ברכבו ולצאת לבלות כאשר אין הוא מזהירו כלל לבל יבצע עבירות כגון עבירה זו.
הבן נתפס בליל שבת (01:50 לפנות בוקר) כאשר הוא חזר מבילוי בגן אירועים.
המבקש לא עשה מאומה כדי לוודא שבנו לא ינהג ברכבו לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים וברור שההתרחשות איננה עומדת בקריטריונים לביטול הודעת איסור השימוש על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה.

שקלתי היטב את טיעוני המבקש בעיקר את הנימוקים ההומניים בטיעוניו לעניין מצבו הרפואי.

לעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להלחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

הפגיעה במבקש בהקשר זה מוגבלת לשלושים יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה, מקום בו לא נעשה דבר על ידי המבקש כדי למנוע ביצועה.

לאור האמור, מצאתי את החלטת הקצין סבירה, אשר על כן הבקשה לביטול איסור שימוש נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה כפי שנקבע בפרוטוקול הדיון.
זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיר טמם
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: