ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דבאסה נגד עזרא ששון ובניו חברה לבנין ופיתוח בע"מ :

בית דין אזורי לעבודה בירושלים

בפני השופטת דיתה פרוז'ינין – נשיאה
נציגת עובדים- גב' נחמה אנג'ל
נציג מעבידים- מר אליעזר יערי

סארי יוסי דבאבסה
התובע

ע"י ב"כ עו"ד האשם מסרוואה

נגד

עזרא ששון ובניו חברה לבנין ופיתוח בע"מ
הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד עומר קראעין

פסק דין

1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה מולן, דמי הבראה ודמי חגים. התובע טוען כי פוטר מעבודתו מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים, חלף דמי הודעה מוקדמת ושכר עובר החודשים 12/09 ו- 1/10. כמו כן לא שולמו לו דמי הבראה ודמי חגים.

2. ואלו העובדות המוסכמות:
התובע עבד אצל הנתבעת בעבודות בניה מיום 4.12.06 ועד ליום 17.1.10. שכרו שולם לו במזומן על ידי מנהל העבודה, מר ג'יבריל דבאבסה (להלן – מר דבאבסה). לתובע הונפקו תלושי שכר משירות התעסוקה.
בתצהירו ובעדותו של מר עזרא ששון, המנהל והבעלים של הנתבעת (להלן - מר ששון) נטען לראשונה כי התובע הועסק באמצעות קבלן משנה, וכי יש הסכם עבודה בין הנתבעת לבין קבלן המשנה (סעיף 4 לתצהיר, ע' 13 ש' 12-17). עם זאת הנתבעת הבהירה כי אינה טוענת לאי קיום יחסי עובד מעביד בינה לבין התובע (ע' 13 ש' 25-26). לפיכך לא נדרש לטענה זו אף אנו.
3. האם פוטר התובע או התפטר?
התובע טוען כי פוטר ע"י מר ששון ביום 1.2.10. לטענתו, מר ששון ביקש ממנו להחזיר את היתר העבודה בישראל (להלן - ההיתר) ומשסרב לעשות כן, פוטר לאלתר (סעיף 7 לכתב התביעה, סעיפים 9 ו- 11 לתצהירו). ואולם בעדותו נשמעה גרסה שונה באשר לזהותו של הגורם המפטר:
"ש. אתה טוען בתצהירך שפוטרת, מי פיטר אותך מהעבודה.
ת. מי שפיטר אותי מהעבודה הוא ג'בריל, היה סכסוך ביני לבינו במה שקשור לעבודה, הוא שלח אלי את עיסא שאמר לי שהם מבקשים שאחזיר להם את הרישיון, אני אמרתי לו שאחזיר לו את היתר הכניסה בתנאי שהוא ייתן לי מכתב פיטורים בגלל שאני עובד אתכם שלוש שנים וחודשיים" (ע' 7 ש' 14-17, ההדגשה הוספה- ד.פ.)
בהמשך הוסיף התובע כי מר ששון הוא שלקח ממנו את ההיתר בעדותו (ע' 7 ש' 27-31), אך אישר כי ראה את מר ששון רק במסדרון בית הדין (ע' 8 ש' 1-9).
4. גם באשר למועד הפיטורים לא היתה בפי התובע גרסה ברורה, חד משמעית וקוהרנטית. בעדותו טען כי פוטר ביום 17.1.10, אולם רק בתחילת פברואר נלקח היתר העבודה שלו, וכי למעשה נודע לו הדבר כאשר ביקש להיכנס לתחום ישראל לתפילת יום שישי (ע' 8 ש' 10-19). בסיכומיו נטען, לעומת זאת, כי כאשר ביקש להגיע לעבודתו גילה להפתעתו כי היתר בוטל (סעיף 3). טענה זו אינה מתיישבת עם דבריו המפורשים של התובע כי פוטר ב-17.1.10, וההיתר נלקח רק בתחילת פברואר 2010 (ע' 8 ש' 17-19).
עוד יאמר כי רק בעדותו עלתה לראשונה הטענה כי ביקש מכתב פיטורים בתמורה להחזרת היתר, וכי היה סכסוך בינו לבין מר דבאבסה. טענות אלו לא נזכרו כלל בכתב התביעה או בתצהיר. יודגש כי מר דבאבסה לא נחקר כלל בקשר לסכסוך הנטען.
5. על פי גרסת הנתבעת עזב התובע את עבודתו מיוזמתו, ומבלי שהודיע על כך מראש. לטענתה וככל הידוע לה, התובע החל לעבוד אצל מעסיק אחר בחקלאות (סעיף 7 לכתב ההגנה, סעיפים 11-12 לתצהיר מר ששון). מר ששון ציין בעדותו כי ההיתר לא בוטל מיד כדי שלא ייגרע עובד ממכסת העובדים של הנתבעת, שכן כל עוד ההיתר הינו ברשות התובע, הנתבעת אינה יכולה לקבל היתר אחר, אלא רק לאחר שיפוג תוקפו של היתר זה (ע' 14 ש' 13). עוד ציין מר ששון כי מר דבאבסה, שהוא אף קרוב משפחתו של התובע ומתגורר עמו באותו כפר, הוא זה שביקש את ההיתר בחזרה לאחר שהתובע עזב את עבודתו (ע' 14 ש' 15-16, ע' 15 ש' 24-27). עדותו של מר ששון נתמכה בזו של מר דבאבסה (ע' 17 ש' 18-27).
6. מן האמור לעיל עולה כי בין האמור בכתב התביעה ובתצהיר התובע לבין הדברים שנשמעו בעדותו לפנינו נתגלו סתירות מהותיות הן לגבי זהות הגורם המפטר, והן לגבי מועד הפיטורים והטענה בדבר הדרישה למכתב פיטורים. זאת ועוד. בעדות התובע הופיעה גרסה עובדתית אשר לא בא זכרה בתצהירו, לפיה רק כאשר הגיע למחסום לתפילת יום שישי נודע לו כי ההיתר בוטל (ע' 9 ש' 12-26). עוד יצוין כי בתחילה טען התובע כי ההיתר נלקח ממנו (ע' 7 ש' 21,29), ולאחר מכן אמר כי ההיתר נותר בידיו (ע' 9 ש' 8-9, 23). על כן מעדיפים אנו את גרסת הנתבעת, אשר היתה עקבית ואף נתמכה בעדויותיהם של מר ששון ומר דבאבסה, על פני זו של התובע. שוכנענו כי התובע עזב מיוזמתו את הנתבעת ועל כן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.
נוסיף עוד כי בסיכומיה, העלתה הנתבעת לראשונה טענה כי על התובע לשלם לה דמי הודעה מוקדמת. טענה זו היה על הנתבעת להעלות לכל המאוחר בשלב שבו נקבעו הפלוגתאות בתיק (12.6.11). משלא ניתנה לתובע הזדמנות להתגונן בפניה, נדחית הטענה.
7. שכר עבודה עבור החודשים 12/09 ו-1/10
התובע טוען כי עם סיום עבודתו לא שולם לו שכר עבודה עבור החודשים 12/09 ו- 1/10. לדבריו קיבל את שכרו בכל חודש ממר דבאבסה במזומן, אולם בחודשים דצמבר וינואר לא קיבל שכר (ע' 1 ש' 13-14).
מוסכם כי יחסי העבודה בבין התובע לנתבעת הסתיימו ביום 17.1.10 (מוסכמה 1), ומר דבאבסה אמר בעדותו כי המשכורת שולמה לעובדים בין ה-17 ל-20 בכל חודש (ע' 18 ש' 19-20, ע' 19 ש' 30). מכאן, שמשכורת חודש דצמבר היתה אמורה להשתלם ביום 17.1.10, ומשכורת חודש ינואר ביום 17.2.10. במועדים אלו התובע כבר לא עבד אצל הנתבעת.
בעדותו אמר מר דבאבסה כי שילם לתובע שכר עבור החודשים הנ"ל במועדים הרגילים לתשלום השכר (ע' 20 ש' 10-11) וכי את משכורת של חודש דצמבר הוא מסר לאבו עימאד בכדי שימסור לתובע, כך אמר העד:
"ש. אז יש שתי משכורות, אחת שהיה עד בשם אבו עימאד.
ת. אחת ביום 17/1, ואחת שילמתי ביום 17/2.
ש. מי היה העד ביום 17/1.
ת. אבו עימאד. אבו עימאד הלך בעצמו ונתן לו את המשכורות, הוא ירד מהרכב ונתן לו את המשכורת, אני הייתי באוטו מחכה לו, אבו עימאד נתן לו" (ע' 20 ש' 10-14)
אבו עימאד לא העיד לפנינו. לא ניתן לכך כל הסבר. אי הבאת עד רלבנטי פועלת לחובת הנתבעת. יתר על כן, משלא נתבקשה חתימת העובדים עם תשלום השכר ( ע' 19 ש' 13-14), לא הציגה הנתבעת ראיה כלשהי לתשלום השכר לתובע. אין די בעדותו של מר דבאבסה לעניין זה.
8. על שכמו של המעביד מוטל הנטל להוכיח כי לעובד שולם שכרו, שכן מדובר בטענת "פרעתי" (דב"ע (ארצי) נב/3-188/ חליל אחמן מוחסן נגד מרכז מוסדות זוועהיל, ניתן ביום 27.10.92). הנתבעת לא עמדה בנטל זה המוטל עליה. אמנם הוצגו לפנינו תלושי שכר של החודשים דצמבר 2009 וינואר 2010, אולם אין ללמוד מן התלושים על תשלום השכר בפועל, מה גם שמר ששון אישר בעדותו כי לשירות התעסוקה דווח על 15 ימי עבודה בכל חודש, ללא קשר עם השעות שעבדו העובדים בפועל (ע' 15 ש' 1-3). משמע שהאמור בתלושים אינו משקף בהכרח את העובדות כפי שהיו.
9. מה היה שכרו של התובע, וכמה שעות עבד מידי יום ?
התובע טוען כי קיבל שכר שעתי בסך של 25 ₪ לשעה, וכי עבד כ-170 שעות בכל חודש (סעיף 5 לתצהירו). עם זאת, על פי רישומיו בחודש דצמבר 2009 עבד 180 שעות (סעיף 13 לכתב התביעה). על פי גרסת הנתבעת התובע עבד 8 שעות ביום ולעיתים שעה שעתיים נוספות בהתאם לצורך (ע' 17 ש' 28 – ע' 18 ש' 3), ושכרו השעתי נקבע על פי גובה שכר המינימום באותה עת.
התובע הציג לפנינו רישומים של שעות עבודתו, אולם לדבריו המחברת שבה נעשו הרישומים בזמן אמת נשארה בביתו. התובע לא הבהיר מדוע ולא הוצגה המחברת לפנינו (ע' 10 ש' 23-29). אף על פי כן עיינו ברישומים שהוצגו בפנינו, אך לא מצאנו רישום המתייחס לחודשים דצמבר וינואר הנ"ל. לפיכך, אין זה ברור על סמך מה נטען כי התובע עבד 180 שעות בחודש דצמבר 2009. גם טענת התובע כי שכרו השעתי היה 25 ₪ לשעה לא נתמכה בראיה חיצונית כלשהי.
בהסתמך על האמור לעיל אנו קובעים כי התובע עבד בממוצע 170 שעות חודשיות, והשכר ששולם לו היה שכר המינימום לשעה. שכר המינימום באותה עת עמד על סך של 20.7 ₪ לשעה. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע שכר עבור חודש דצמבר 2009 בסך של 3,519 ₪. בחודש ינואר 2010 עבד התובע, לטענתו, 63 שעות בלבד (סעיף 13 לכתב התביעה, סעיף 17 לסיכומיו). טענתו זו לא נסתרה. לפיכך שכרו בחודש זה עמד על סך של 1,304.1 ₪.
על הנתבעת, אם כן, לשלם לתובע שכר עבודה עבור החודשים דצמבר 2009 וינואר 2010 בסך של 4,823 ₪.
10. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצויי הלנה בגין אי תשלום שכרו במועד. הלכה פסוקה היא כי:
"אין לפרש את סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה כסמכות שאין בצידה שיקול דעת לבית הדין. לבית הדין שיקול דעת האם להפחית את פיצויי ההלנה (ע"ע (ארצי) 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – ג'וליה מימון, ניתן ביום 29/11/2000). בית דין זה פסק בעבר כי אחת הסיבות להפחתת פיצויי הלנה היא 'הזמן הרב שעבר מאז סיום יחסי עובד-מעביד עד למתן פסק הדין' וכי 'אילוצי בית הדין והעומס המוטל עליו מביאים לכך שפיצויי ההלנה התלויים במשך הזמן אינם עומדים בשום פרופורציה לסנקציה המבוקשת (עד"מ (ארצי) 1009/04 ויקטוריה סבירסקי – ראיסה לרנר, ניתן ביום 25.10.2006).
לאחר ששקלנו היטב את נסיבות העניין הגענו למסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנה בסך של 8,000 ש"ח.

11. דמי הבראה ודמי חגים
התובע טוען כי לא שולמו לו דמי הבראה ודמי חגים במשך כל תקופת עבודתו אצל נתבעת (סעיפים 14-15 לתצהירו). מר ששון לא הכחיש זאת (ע' 15 ש' 15-19). אמנם מר דבאבסה אמר בעדותו כי המשכורת שולמה באופן חודשי "הכל כלול" (ע' 20 ש' 15-18), אולם טענה זו לא זכתה לביסוס ראייתי כלשהו. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת כי התובע קיבל זכויות סוציאליות משירות התעסוקה, ויש לראותן כתשלום דמי הבראה. לחלופין טענה הנתבעת כי יש לשלם לתובע דמי הבראה על פי חצי משרה.

12. בתלושי השכר שהוצגו לפנינו אין רישום כלשהו על תשלום דמי הבראה, ועדות מר ששון בעניין זה הינה בגדר הודאת בעל דין. מדובר בזכות עצמאית ונפרדת, בעלת מקור נורמטיבי משלה (צו ההרחבה בעניין דמי הבראה), אשר אינה יכולה לבוא במקום או על חשבון תשלום לקרן הפנסיה או דמי מחלה למשל, כפי שמנסה הנתבעת לטעון. משכך יש לדחות טענה זו. אם אכן שולמו לתובע דמי הבראה ודמי חגים באמצעות לשכת שירות התעסוקה, היה על הנתבעת לפרט מהו הסכום ששולם ומתי. דבר זה לא נעשה.
התובע עבד 170 שעות בממוצע בכל חודש (סעיף 9 לעיל). על פי הוראות צו ההרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות משנת 2006, אשר חל בתקופה הרלבנטית לתביעה, מכסת השעות החודשיות למשרה מלאה היתה 181.86 שעות. מכאן, שהתובע עבד בהיקף של 90% משרה.
על כן על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך של 3,623.4 ₪ ((6 * 331 ₪ + 6 * 340)* 90%).
13. דמי חגים משולמים לעובד יומי אשר לא נעדר מעבודתו יום לפני החג ויום לאחריו. הנטל להוכיח זאת, מוטל על שכמו של המעביד (ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק- שלג לבן (1980) בע"מ, ניתן ביום 28.5.07). מר דבאבסה העיד כי בתקופת החגים (הן היהודיים והן המוסלמיים) לא היו עובדי השטחים מתייצבים לעבודה אצל הנתבעת בשל סגר שהוטל מן היום לפני החג ועד ליום שלאחריו (ע' 19 ש' 1-2). גם טענה זו לא זכתה לביסוס ראייתי כלשהו. לא הוצגו לפנינו רישומי נוכחות של התובע המבססים את טענתה זו של הנתבעת, או ראיה כלשהי לעניין מועדי הסגרים שהוטלו.
לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים בסך של 5,315 ₪ (20.7 X 8 X 9 X 3.17).
12. סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
שכר עבודה עבור החודשים דצמבר 2009 וינואר 2010 – 4,823 ₪;
דמי הבראה - 3,623.4 ₪;
דמי חגים – 5,315 ₪;
כל הסכומים אלו ישולמו תוך 30 יום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום יחסי העבודה בין הצדדים (17.1.10).
כמו כן תשלם הנתבעת לתובע פיצויי הלנה בסך של 8,000 ₪ והוצאות בסך של 3,500 ₪ בתוך 30 יום. אם לא ישולמו סכומים אלה בתוך 30 יום כאמור, ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה.
ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.
ניתן היום, יד' אב תשע"ב, 02 באוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

נציג מעבידים
מר אליעזר יערי

נציגת עובדים
גב' נחמה אנג'ל

ד. פרוז'ינין - שופטת
אב"ד


מעורבים
תובע: דבאסה
נתבע: עזרא ששון ובניו חברה לבנין ופיתוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: