ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמאם אל טיבי נגד אגד חברה שיתופית לתחבורה בישראל :

בפני כבוד השופט עבאס עאסי

תובע

אמאם אל טיבי
ע"י ב"כ עוה"ד עז אלדד ואח'

נגד

נתבעים

1.אגד חברה שיתופית לתחבורה בישראל
2.איילון חב' לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד י. ראובינוף ואח'

בית משפט השלום בירושלים

החלטה

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

החלטה זו עוסקת בשאלת סיווג התאונה, אם תאונת דרכים היא, אם לאו.

רקע כללי וטענות הצדדים

לטענת התובע, ביום 22/3/2008 הוא נפגע בתאונת דרכים כאשר נהג באוטובוס השייך לחברת אגד בשכונת רמת שלמה בירושלים, כתוצאה מהשלכת נפצים אל תוך האוטובוס על ידי ילדים במהלך אירועי חג פורים.

הנתבעת מכחישה את נסיבות התאונה וטוענת כי התובע מנסה להלביש על המקרה מאפיינים של תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

דיון ומסקנות
התובע תיאר את נסיבות התאונה בתצהירו, וזאת כדלקמן:

"ביום 22.3.08 נפגעתי בתאונת דרכים שאירעה בשכונת רמת שלמה בירושלים, בהיותי נוהג באוטובוס קו 10 של הנתבעת (להלן: "התאונה").

התאונה אירעה בעת נסיעתי, כאשר נחסם האוטובוס בו נהגתי עקב אירועי פורים המתקיימים כל שנה בתקופה זו, ובעת שהאוטובוס המתין שהכביש ישתחרר לתנועה לצורך המשך נסיעתו, פתחו הנערים החרדים את הדלת של האוטובוס וזרקו מספר נפצים לתוך האוטובוס. מיד סגרתי את הדלת כדי שהנערים לא יוכלו לזרוק עוד נפצים אך אחד הנפצים, אשר היה באורך של כ-10 ס"מ, כבר נפל ממש מתחת לרגלי וכתוצאה מפיצוץ הנפץ בתוך החלל הסגור של האוטובוס, נפצעתי במיוחד בשמיעתי.
מצ"ב התלונה אותה הגשתי למשטרה כנספח א'.

הפיצוץ היה ממש בעוצמות אדירות. מיד ניסיתי להימלט משם כדי שלא יוכלו לזרוק עוד נפצים וניסיתי לעקוף את מחסום האופניים שהקימו הנערים בצומת ועקפתי המחסום והלכתי לכיוון התחנה הסופית שלי.

התאונה ארעה בעוד האוטובוס היה מותנע ועמדתי בצומת בניסיון לעבור את מחסום האופניים שהוצב שם. אציין כי אפילו הבלם יד לא היה מורד והעצירה התבצעה באמצעות לחיצת רגל על הבלמים בלבד, כך שהייתי עוד ממש בנסיעה והפגיעה נעשתה תוך כדי שימוש באוטובוס למטרת המשך הנסיעה.

אציין כי לו הנפץ היה נזרק באזור הפתוח, אני מעריך כי לא הייתי ניזוק כלל שהרי לא מדובר בנפץ כה חזק ומסוכן. מאחר וישבתי בתוך האוטובוס המותנע והסגור, ותוך כדי שאני נוהג באוטובוס, לא היתה ביכולתי לנוס מהפיצוץ כי הייתי סגור ועסוק בנסיעתי (אמנם האוטובוס עמד אך היה מותנע ונבלם באמצעות הדבשת בלם בלבד, כך שממש נהגתי) לא היתה לי דרך לנוס מהפיצוץ וטווח הפגיעה של הנפץ היה מצומצם לאוטובוס הסגור שעמד לצורך נסיעה ולפיכך נפגעתי".

לטענת התובע, האירוע המתואר מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, שכן מדובר במאורע שבו נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. התובע מפנה בענין זה לתעודת עובד ציבור ממשטרת ישראל אשר מציינת אירועים חריגים של הפרות סדר בשכונות החרדיות בימי חג פורים, ומכך הוא מבקש לגזור כי מדובר בסיכון שגרתי ומסתבר שנכנס לגדר הסיכון התחבורתי שהופך את האירוע לתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד.

מנגד נטען על ידי הנתבעת כי אין ספק כי זריקת הנפץ אל תוך האוטובוס, אשר התפוצץ ליד התובע לא אירע עקב שימוש תעבורתי באוטובוס, ולפיכך אין מדובר בתאונת דרכים. הנתבעת מפנה בענין זה ל-רע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אברהים יונאן ואח' (פורסם ביום 31/7/2006) (להלן :"פס"ד יונאן"), שם דובר בנפילה של סלעים על רכב נוסע כתוצאה של פיצוץ לצורך עבודות בכבישים ונקבע כי לא מדובר בתאונת דרכים.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי האירוע שבו נפגע התובע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

על פי סעיף 1 לחוק הפלת"ד, "תאונת דרכים" הינה : "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

"שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו, או ירידה ממנו...".

דומה כי בענייננו, התובע מכוון לשימוש ברכב בדרך של נסיעה בו, שכן על פי טענתו, האוטובוס היה במהלך נסיעה בקו המיועד לו כאשר נעצר בזמן האירוע כתוצאה מחסימתו על ידי הילדים, ומשום כך יש לראות בו כמי שהיה במהלך הנסיעה שעה שהתרחש האירוע.

נראה כי אין מחלוקת כי בעת האירוע נעשה שימוש באוטובוס בדרך של נסיעה בו למטרות תחבורה וכן שנגרמו לתובע נזקי גוף.

השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא: האם מתקיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין השימוש שנעשה באוטובוס לבין התוצאה המזיקה: "עקב".

על פי הפסיקה: "הסיבתיות העובדתית עניינה בזיקה בין גורם פלוני לבין התוצאה המזיקה, ובענייננו, בין השימוש ברכב למטרות תחבורה לבין נזקי הגוף. בחינת הזיקה תיעשה במבחן תחבורתי (אנגלרד, עמ' 125)" (פס"ד יונאן, פסקה י"א).

בענייננו, דומה שאין מחלוקת כי אלמלא נסע התובע באוטובוס, לא היה נגרם לו נזק גוף. לפיכך, מתקיים קשר סיבתי עובדתי.

אשר לקשר הסיבתי המשפטי: בענין זה לצורך בחינת הקשר המשפטי נקבע בפסיקה מבחן עיקרי משולב של מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר: "עם קבלת תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים על-ידי המחוקק, התקבעה התפיסה כי מבחן הקשר הסיבתי-המשפטי הוא מבחן משולב של מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר (פרשת קואסמה, עמ' 672). מבחן הסיכון מתוחם על ידי מבחן השכל הישר, ויש להוכיח כי השימוש ברכב מנועי אכן תרם תרומה רלבנטית ממשית כלשהי להתרחשות הנזק" ((פס"ד יונאן, פסקה י"ג).

"מבחן כללי זה מסייע לגדר את גבולות הקשר הסיבתי-משפטי לנסיבות מתאימות. על-מנת שנזק ייגרם עקב שימוש ברכב מנועי, נדרש כי נקודת המגע בין השימוש והסיכון לא תסתכם ב"הזדמנות" בלבד. קשר סיבתי יישלל מקום שההתנהגות בו תורמת לאירוע גורם הנזק רק במונחים של הימצאות הניזוק ברכב מבחינת הזמן והמקום, אך לא משום בחינה רלוונטית אחרת לעניין שימוש ברכב". דנ"א 4015/99 - רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נאסיף מזאוי, פ"ד נז(3), עמ' 160.

לצד המבחן המשולב, כאמור, פיתחה הפסיקה מבחני עזר לצורך התמודדות עם מצבים גבוליים. מבחנים אלה כוללים מבחן הזירה: "שהתפתח בפסיקה כמבחן עזר למקרי גבול קשים, נועד להפיג את הערפל המשפטי ולסייע לגדר את גבולות הקשר הסיבתי-משפטי לנסיבות בהם אין הרכב משמש אך זירה לאירוע, אלא מהווה "גורם ממשי" בו. מבחן כללי זה להחלטה אם השימוש ברכב גרם לנזק גופני אם לאו, בין תרומה מקרית לבין תרומה רלבנטית (ראו: ריבלין, עמ' 218). עמד על כך השופט אור:

"הנני סבור כי "מבחן הזירה" – דהיינו – המבחן אם הרכב שימש רק כזירה לאירוע או האם השימוש בו גרם לאירוע המזיק – אינו מסתמך על האבחנה אם מדובר במעשה מכוון או רשלני, מצב הרכב בעת קרות הנזק, זוית ואופן הפגיעה וכיוצא באלה. נקודת המבט היא רחבה יותר והיא בוחנת, על פי מבחן השכל הישר, האם השימוש שנעשה הרכב תרם באופן רלבנטי ממשי לקרות הנזק. רק אם התשובה לכך חיובית, נאמר שקיים קשר סיבתי מבחינה משפטית בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם. ודוק, אין מבחן השכל הישר בא להמיר את מבחן הסיכון, אלא להגמישו ולהתאימו למקרי גבול קשים..."(פרשת מזאוי, עמ' 162). (פס"ד יונאן, פסקה י"ג (3))

מבחן עזר נוסף שנקבע בפסיקה הוא מבחן הגורם המתערב הזר; ע"פ מבחן זה: "התערבותו של גורם זר תנתק את הקשר הסיבתי אם אינה מהווה מימוש של סיכון; "זרות" הגורם המתערב היא ביחס למכלול התחבורתי בו התרחש האירוע, קרי, הרכיב הנתפס כ"זר" או מחוללו של רכיב זה אינם חלק אינטגרלי מהסביבה התעבורתית שבו עושה הרכב את דרכו. ככל שייעוד הגורם המתערב או מחוללו, כפי שהתבטא באירוע, הוא תחבורתי, הריהו מהווה חלק מן המכלול התחבורתי, ולפיכך חלק מן הסיכון שבשימוש ברכב, תהא שכיחות הגורם המתערב באשר תהא. ודוק: מחוללו של האלמנט המתערב צריך שיהא בדרכו של הרכב המעורב באירוע, גם במובן של שולי הדרך, שאם לא כן, אינו נופל בגדר הסיכון שבשימוש ברכב המעורב".

מכאן ליישום המבחנים האמורים על המקרה דעסקינן.

כאמור, השימוש הרלבנטי האפשרי שנעשה באוטובוס בשעת האירוע היה נסיעה; סבורני כי בעת התרחשות האירוע לא היתה כל תרומה, בוודאי לא תרומה רלבנטית ממשית, של הנסיעה באוטובוס על התרחשות האירוע, שכן כאמור, השלכת הנפצים אל תוך האוטובוס נעשתה כאשר האוטובוס היה בעצירה מוחלטת, ומבלי שהיתה לו כל השפעה אקטיבית כלשהי על התרחשות הפעולה של השלכת הנפץ אל תוכו; הנפצים הושלכו אל תוך האוטובוס שהיה בעצירה מוחלטת, כפי שהושלכו על פי תעודת עובד הציבור של המשטרה, גם לפחי אשפה, לחנויות ולמקומות שונים בכל העיר.

יוצא, אפוא, שבעת התרחשות האירוע לא התממש כל סיכון תעבורתי הקשור לנסיעת האוטובוס; הנסיעה לא תרמה בצורה כלשהי לביצוע פעולת השלכת הנפצים אל תוך האוטובוס, שכן, כאמור, האוטובוס היה במצב של עצירה מוחלטת, ושימש זירה ככל זירה נייחת אחרת הקיימת במקום, לרבות פחי האשפה והחנויות שגם אליהם הושלכו נפצים על פי תעודת עובד הציבור מטעם המשטרה.

גם מבחן הגורם המתערב הזר תומך במסקנה זו, שכן, דומה שאין חולק כי השלכת נפצים אינה מהווה חלק אינטגראלי מהסביבה התעבורתית. מעדות התובע ומתעודת עובד הציבור מטעם המשטרה לא הוכחה שכיחות של אותו גורם מתערב זר, בוודאי בכל הנוגע להשלכת נפצים דווקא אל תוך אוטובוסים (ראו עודת התובע בעמ' 4 לפרוטוקול, ש' 1-12). מכאן, שמבחן הגורם המתערב הזה על שני ראשיו: "השכיחות" ו- "הזרות" של האלמנט המעורב, אינו פועל לצד ההכרה באירוע כתאונת דרכים כמשמעותה בחוק, זאת משום שמדובר באלמנט זר באופן מובהק, שלא הוכחה שכיחות באשר למעורבותו באירועים של נסיעת אוטובוסים בכבישים, וממילא, מעורבות זו איננה שונה ממעורבות בזירות אחרות.

לנוכח כל האמור, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסכום כולל של 3,000 ₪.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמאם אל טיבי
נתבע: אגד חברה שיתופית לתחבורה בישראל
שופט :
עורכי דין: