ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלדן השכרת רכב בע"מ נגד ברק תחנות בע"מ :

בפני כבוד השופט שמעון פיינברג

תובעים

אלדן השכרת רכב בע"מ

נגד

נתבעים

ברק תחנות בע"מ

בית משפט השלום בירושלים

פסק דין

1. לפני תביעה ע"ס 107,679 ₪ בגין נזקים שנגרמו של התובעת בעקבות גניבת רכב שבבעלותה לאחר שנמסר לתחנה לשטיפת מכוניות של הנתבעת ביום 30.7.04.

2. לפי עדותה של עדת התביעה סיגלית בן סימון, שבעלה עבד בחברה ששכרה את הרכב מהתובעת, היא מסרה את הרכב באותו יום, יום שישי בשבוע, לאחד מעובדי התחנה. בשל עומס רב של מכוניות שהמתינו לשטיפה, נעתרה הנהגת להצעת העובד למסור לו את מפתח הרכב והקוד להתנעת הרכב. יצוין כי התחנה נמצאת בתוך קניון מסחרי בירושלים, באחת מקומות החנייה של הקניון. ליד התחנה, מצויות מספר מצומצם של מקומות חנייה המשמשים את התחנה. כשחזרה מקניות בקניון אחרי כשעתיים, נמסר לה מפתח הרכב ונמסר לה כי הרכב שלה חונה בחניון הכללי של הקניון. ואלם הרכב לא נמצא בחניון וככל הנראה נגנב.

3. עוד העיד מטעם התובעת חוקר פרטי בשם אורן שושן , שערך מעקב סמוי אחר הנעשה תחנה בסמוך לפני הגשת התביעה. לפי עדותו של שושן, הוא השאיר את רכבו בתחנה לשטיפה. האחראי בתחנה הסכים ששושן ישאיר אצלו את מפתח הרכב ואת הקוד של הרכב ויחזור לקחת את רכבו מהתחנה אחרי מספר שעות. מהמעקב הסמוי שערך החוקר עולה כי עובדי התחנה אינם מקפידים לשמור על מפתחות הרכבים הנמסרים לשטיפה. לפי תצהיר החוקר, הרכב שהוא מסר לשטיפה הושאר ללא השגחה כאשר דלת הרכב היתה פתוחה והמפתח נשאר במתג ההתנעה. מפתחות של מכוניות אחרות היו תלויים על לוח עץ חשוף ללא מנעול או דלת בתוך משרד התחנה.

4. מטעם הנתבע העיד מנהל הנתבעת מר אריק בנבנישתי. בנבנישתי לא נכח באותו יום בתחנה עד הוזעק למקום אחרי גילוי הגניבה. הוא העיד על נוהלי השמירה בתחנה. בין היתר, הוא הצהיר כי עובדי התחנה אינם לוקחים את הקוד הסודי של הרכבים ומבקשים מנהג הרכב להשאיר את הרכב דלוק.
לעומת עדי התביעה, שלא נמצאו סתירות או תמיהות בעדויותיהם, נתגלו סתירות ותמיהות בעדותו של מנהל הנתבע. מסתבר כי הודעה שמסר במשטרה לאחר האירוע, הוא הצהיר כי עובדי התחנה אכן לוקחים מהלקוחות את הקודים של הרכבים. העד לא ידע להסביר בעדותו בבית המשפט מדוע הנתבעת לא הזמינה לעדות את מנהל העבודה והעובדים שעבדו בתחנה באותו יום. כפי שטען ב"כ התובעת בסיכומיו, הימנעות התובעת להזמין עדים מהותיים פועלת לרעתה.

5. לאחר השלמת הראיות, נעתר בית המשפט, על יסוד הסכמת ב"כ התובעת, לבקשת ב"כ הנתבעת להגיש את תיק המשטרה שבו עדויות עובדי התחנה. מהעדויות עולה כי קיים אי סדר בכל הקשור לפיקוח אחר הרכבים הנמסרים על ידי הלקוחים המשאירים את רכבם. למרות שרק מנהל החברה בנבנישתי או מנהל העבודה ששמו סאהר, לעתים עובד נוסף בשם אמג'ד היו מוסמכים מטעם התחנה להוציא רכבים מתחומי התחנה ולהחנותם בחניון, מסתבר כי סאהר גם לנתן לעובד זוטר בשם סמיר לצאת עם הרכבים. מכאן, עולה האפשרות כי מישהו שלא מבין האחראים בתחנה, כגון עובד זוטר כמו סאמר, נחשף לקוד הסודי של הרכב כדי להתניעו ולהחנותו בקניון.

6. אין מחלוקת כי מפתח הרכב הוחזר לנהגת, אך קיימת אפשרות שהמפתח שוכפל. לא היתה שמירה אדוקה של אחראי התחנה על מפתחות הרכבים. בנבנישתי אמנם העיד בתצהירו כי מהחברה ששכרה את הרכב מהתובעת נמסר כי לא ניתן לשכפל את מפתח הרכב שנגנב ומעולם זאת עדות שמיעה.

7. לסיכום הפרק העובדתי, ניתן לקבוע כדי אי הסדר בשמירה של האחראים בתחנה אחר הקודים והמפתחות של הרכבים יצר סיכון בלתי סביר לכך שרכב של לקוח, אחרי סיום השטיפה שהוחנה במקום המרוחק לתחנה, ייגנב באמצעות השימוש בקוד ובמפתח משוכפל.

8. בעניינו חל חוק חוזה קבלנות התשל"ד -1974 משום הנתבעת נתנה שירות בשכר "כאשר הקבלן הוא אינו עובדו של המזמין" (סעיף 1 לחוק). לפי סעיף 6(ב) לחוק, אחריות הקבלן לאובדן היא כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. לפי סעיף 2 (ב) לחוק השומרים תשכ"ז, שומר שכר ששמירתו אינה טפלה להחזקתו האחראי לאובדן הנכס או לנזקו, "זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן."
במקרה דנן, לא עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה לקיומו של הסיפא של סעיף 2 (ב) לחוק השומרים, ומכאן אחריותה לנזקים שנגרמו לתובעת.

9. לחילופין, חל הכלל של "הדבר מעיד בעד עצמו" בתנאים הקבועים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המטיל את נטל ההוכחה על הנתבעת להוכיח שלא התרשלה. הנתבעת לא עמדה בנטל. כאמור, מהראיות ע ולה כי היתה רשלנית מצידה של הנתבעת בכל הקשור לשמירה על הקוד הסודי של רכב התובעת ומפתח הרכב מפני שכפול.

10. ב"כ הנתבעת בקשה פטור מאחריות נוכח הסכמתה של הנהגת להחנית הרכב בחניון הקניון אחרי השטיפה. אני דוחה את הטענה. אין כל ראיה לכך שהנהגת ידעה שעובדי התחנה יחנו את רכבה בחניון הקניון הרחק מתחנת השטיפה, להבדיל ממקומות החנייה הסמוכים לתחנה שעליהם ניתן לפקח. כמו-כן, היא לא ידעה על אי הסדר עליו הצבעתי לעיל בכל הנגוע לשמירה על הקודים של הרכבים ועל האפשרות של שכפול מפתחות. בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס לנהגת הסכמה כנטען באופן המטיל עליה, ולא על התחנה, את האחריות לסיכון שהרכב ייגנב.

11. עוד נטען על ידי הנתבעת לפטור מאחריות משום שבמקום הוצב שלט גדול וברור שבו נכתב כי התחנה אינה אחראית כלפי לקוחותיה לרכבים שהם משאירים לשטיפה (נספח ב' לתצהיר מנהל הנתבעת). אני דוחה את הטענה. השלט לפי נוסחו אמנם פוטר את הנתבעת מאחריות לרכב שלקוח משאיר בתוך התחנה לרחיצה, אך אינו פוטר את הנתבעת לאחריות לרכבים שהתחנה מחנה על דעת עצמה מחוץ לתחום התחנה בחניון הכללי של הקניון. מעבר לכך, אני מקבל את טענת ב"כ התובעת שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד לפי סעיף 4 (1) ו (6) לחוק חוזים אחידים התשמ"ג -1982 משום שהוא בא לפטור מאחריות שחלה על הנתבעת על פי דין ולשלול או להגביל זכות העומדת ללקוח על פי דין (לפי חוק חוזה הקבלנות, חוק השומרים ופקודת הנזיקין).

12. באשר לנזק, טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה את בעלותה ברכב או זיקה אחרת ההופכות אותה לניזוק שיכול לתבוע את נזקיו. אני דוחה את הטענה. הנתבעת הודתה בכתב הגנתה בנטען בסעיף 1 לכתב התביעה בו הוצהר כי התובעת היא הבעלים של הרכב, ו/או המשכיר ו/או בעלת החזקה בה. בנסיבות אלה, התובעת לא היתה חייבת להביא ראיות להוכחת מקור הזכות שלה ברכב.

13. כפי שטען ב"כ הנתבעת בהרחבה בסיכומיו, התובעת לא הוכיחה את גובה הנזק. אמנם צורפה חוות דעת של שמאי כנספח לכתב התביעה המעמידה את ערך הרכב בסכום שנתבע, ואולם חוות הדעת לא הוגשה יחד עם תצהירי התובעת כחלק מראיותיה (תקנה 129 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984). ב"כ התובעת גם לא הודיע עובר לשמיעת ההוכחות או במהלך ההוכחות שהוא מבקש להסתמך על חוות הדעת כראיה. הטענה הועלתה לראשונה בסיכומיו לאחר סיום הבאת הראיות. אני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי לא מדובר בתקלה טכנית בלבד: אי הגשת חוות דעת התובעת כראיה מנעה מהנתבעת את האפשרות להגיש חוות דעת נגדית או לבקש לחקור את המומחה מטעם התובעת על חוות דעתו. יצוין כי הנתבעת הודיעה שהיא חולקת על גובה הנזק הנטען, הן בכתב ההגנה והן במהלך קדם המשפט (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 23.2.09 ש' 27-28).

14. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי באחד הדיונים בבית המשפט הושג הסדר בין ב"כ הצדדים ביחס לגובה הנזק אך בשל טעות בפרוטוקול הדבר לא נרשם. ב"כ הנתבע הכחיש בסיכומיו קיומו של הסדר כלשהו כנטען. יצוין כי לא הוגשה כל בקשה לתיקון הפרוטוקול. בהעדר הסכמה בין ב"כ הצדדים על קיומו של הסדר ביניהם לעניין גובה הנזק, ובהעדר כל ראיה להסדר שכזה, אני דוחה את הטענה.

15. התוצאה היא, אם כן, כי התביעה נדחית.

16. באשר להוצאות משפט, חרף התוצאה במשפט, יש לתת משקל רב למחדלים מצד ב"כ הנתבעת בניהול המשפט שגרמו לסחבת ניכרת. ב"כ הנתבעת לא הגיש סיכומים עד למועד שנקבע בהחלטה מיום 3.2.11. רק אחרי סיום הראיות, וזמן רב לאחר חלוף המועד להגשת סיכומיו, "נזכר" לבקש להגיש של ההודעות שבתיק המשטרה של חקירת האירוע כראיה. בהסכמתו של ב"כ התובעת נעתר בית המשפט לבקשה. אחר-כך, ולמרות הארכת מועד שניתנה לו להגשת הסיכומים, לא הוגשו סיכומי הנתבעת. ביום 17.1.12 (קרוב לשנה אחרי המועד שבו היה על ב"כ הנתבעת להגיש את סיכומיו) ניתן פסק-דין כנגד הנתבעת במלוא סכום התביעה בהעדר הסיכומים. הנתבעת גם חויבה בשכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪. שוב היתה הפגנת קולגיאליות יוצאת מן הכלל של ב"כ התובעת, אשר הסכים לביטול פסק-דין לרבות ההוצאות שנפסקו, ולמתן אורכה נוספת להגשת סיכומי הנתבעת.

17. לאור כל האמור, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתקי פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

, שופט שמעון פיינברג


מעורבים
תובע: אלדן השכרת רכב בע"מ
נתבע: ברק תחנות בע"מ
שופט :
עורכי דין: