ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי ירושלים נגד יהושע דאבוש :

בפני כבוד השופט נאסר ג'השאן

תובע

המוסד לביטוח לאומי ירושלים

נגד

נתבעים

1.יהושע דאבוש
2.הפינקס חברה לביטוח בעמ

בית משפט השלום בחדרה

פסק דין

רקע:

1. תביעה לשיפוי התובע, בגין קצבאות ששילם לדבוש נפתלי (להלן: "הנפגע") , שנפגע בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה, עקב שימושו ברכב 43-652-09 (להלן: "הרכב") המצוי בבעלות אחיו- הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע").

2. בכתב התביעה, טוען התובע, כי ביום 19.2.2004 נפצע הנפגע בתאונת עבודה עקב שימושו ברכב הנ"ל. לטענת התובע, הנפגע הוא חקלאי שעבד במשק החקלאי שלו כעצמאי, הוא נסע ברכב ולאחר שירד נטרקה דלת הרכב על אצבעותיו. התאונה הוכרה ע"י התובע- המל"ל כ-"תאונת עבודה" והתובע שילם לו גמלאות ששוויין הוא 70,660 ₪ .

3. עוד טען התובע, כי בעקבות האמור לעיל פנה הוא אל הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), מבטחת השימוש ברכב, וביקשהּ לשפותו בגין הסכומים ששילם עפ"י הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

4. התובע העמיד את סכום תביעתו ע"ס 87,167 ₪, כאשר הוא טוען כי לאי תחולת ההסכם המסדיר את מערכת היחסים בין התובע לבין הנתבעת משנת 1979, על התיקונים שהוכנסו בו במרוצת השנים. לטענת התובע מאחר והסכם זה בוטל עוד ביום 31.12.2009 הרי אין הוא חל על התביעה דנן. בכל מקרה, כך לטענת התובע בכתב התביעה, אף למקרה וההסכם חל על התביעה, יש לפסוק לתובע בהתאם לאמור בו - 55% מסכום הגמלאות- כקבוע בהסכם.

5. הנתבעת לא כפרה בתאונה, לא כפרה כי היא שביטחה את השימוש ברכב, וטענה כי הנפגע נפגע במהלך עבודתו, ועל כן יש לדחות את התביעה לאור האמור בהסכם בין הצדדים, שלטענת הנתבעת חל על התביעה דנן. הנתבעת עמדה על ההסכם בין התובע לבין הנתבעת ועל התיקונים שהוכנסו בו, ומבקשת להסיק מהוראות ההסכם כי נשללה מן התובע זכות השיפוי, מקום שהתאונה אירעה "תוך כדי עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, תוך כדי נסיעתו כנוהג או כנוסע, בין אם ברכב שלו ובין אם ברכב המעביד, ובין אם ברכב שכור על ידו או ע"י המעביד... " (סעיף 5 לכתב ההגנה).

6. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי כשם שנשללה זכות השיפוי של התובע כאשר מדובר ברכב מושכר, יש לגזור גזירה דומה מקום שהרכב הוא רכב מושאל לעובד.

מוסכמות:

7. בישיבת יום 1.5.2012 הגיעו הצדדים למספר מוסכמות:

א. ההסכם בין התובע לבין הנתבע שנחתם ביום 31.12.2007 נספח ה' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם") על התיקונים והשינויים שהוכנסו בו, חל על התאונה מושא התביעה, ועל כן מסדיר הוא את היחסים בין התובע לבין הנתבעת באשר לתאונה מושא כתב התביעה. להסכמה זו הגיעו הצדדים לאור החלטת בית המשפט העליון שניתנה מספר ימים לפני הדיון שהתקיים בפניי ברע"א 8354/11 המוסד לביטוח לאומי נ' ארטור חנין ואח' (טרם פורסמה- ניתנה ביום 19.4.2012).

ב. "שהרכב נשוא התביעה הושאל לנפגע ע"י אחיו , הנתבע מס' 1 , בהסכמתו לצורך עבודתו באותו יום".

ג. בין הצדדים הוסכם כי סכום התביעה ככל שתתקבל, יהיה 55% מהתגמולים ששולמו בצירוף ריבית הסכמית עפ"י ההסכם מיום הדרישה שהומצאה ביום 27.2.2008, כאשר סכום הקרן הוא 70,660 ₪ (ראו ההסכמות בעמודים 7, 13 ו- 14 לפרוטוקול).

ד. כן הוסכם בין הצדדים כי מסמכים המהווים התכתבות בין הגב' רעיה טננהאוז מהלשכה המשפטית של המל"ל לבין עו"ד נוביק המנוח, מטעם הנתבעת - יוגשו, בכפוף להגשת פרוטוקול דיון בבית המשפט השלום בירושלים (שצורף לסיכומי התובע) במהלכו נחקרה עו"ד טננהואז, גב' עבאדי וגב' כ"ץ . המסמכים שהוגשו הם שני מכתבים שכתבה עו"ד טננהאוז מיום 9.9.1990 ומיום 12.11.1990.
רקע נורמטיבי והסכמי

8. סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי למל"ל זכות להגיש תביעה כנגד המזיק, בגין הגמלאות ששילם המל"ל לניזוק, וכך קובע סעיף 328 (א) הנ"ל:

"היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה...".

9. מאחר והסעיף הנ"ל מקנה למל"ל זכות שיפוי כלפי חברות ביטוח, ועל מנת למנוע מספר רב של התדיינויות בבתי המשפט, הסדירו חברות הביטוח והמל"ל את יחסיהם עפ"י ההסכם הנ"ל, אשר קבע מנגנון שיפוי, למקרים הנכנסים לגדר ההסכם. מטרת ההסכם היא למנוע התדיינויות פרטניות לגבי זכות השיבוב של המל"ל, ולפיכך הסכים המל"ל לעשות "הנחה" משמעותית בסכומים שעל המבטחות להעביר למל"ל (להרחבה על ההסכם, ראו האמור בדנ"א 10114/03 המל"ל נ' אררט פד"י ס' (4) 132).

10. ואלה הוראות ההסכם הרלוונטיות לענייננו:

א. סעיף 3 להסכם קובע כי : "שילם או משלם המוסד- עפ"י הוראות החוק, גמלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן : "התביעה") והחברה אחראית על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח לפצות אותו נפגע נוכח היותה המבטחת של השימוש בכלי הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים , בגינה משתלמת הגמלה לנפגע, בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן.."

ב. בסעיף 4 (א) נקבע: " מוסכם בין הצדדים כי כאשר הנפגע, נפגע בתאונת עבודה כמשמעותה בחוק והוא זכאי לגמלאות לפי פרק ג' לחוק, והחברה היא המבטחת של מעבידו , לא תהיה החברה חייבת לפצות את המוסד"

11. סעיף 4 (א) זכה לביאור מאוחר יותר ע"י ב"כ הצדדים, וגם לאחר ההבהרות שניתנו לסעיף הנ"ל, העסיק הוא את בתי המשפט. הצדדים אינם חלוקים על העובדה כי סעיף זה זכה להבהרה במכתב כוונות ששלח עו"ד אריה נוביק ז"ל אל עו"ד טננהאוז מיום 12.11.1990 (ראו סעיף 5 לסיכומי הנתבעת). באותו מכתב הוסכם בין הצדדים כי :

"נפגע עובד בתאונת דרכים שאירעה תוך כדי עבודתו של מעבידו או מטעמו, תוך כדי נסיעתו – כנוהג או כנוסע, בין אם ברכב שלו או ברכב המעביד ובין אם ברכב שכור על ידו או ע"י המעביד, או עקב השימוש בו כשלמעביד יש עניין בנסיעה – אין ולא תהיה למוסד זכות שיבוב והוא לא יגיש דרישות או תביעות שיבוב מהמבטח של רכב המעביד, או מהמבטח של השימוש ברכב הפרטי, בגין הגימלאות לעובד שנפגע כאמור"

12. עינינו הרואות, שהוראות ההסכם באות להגדיר את המקרים שמזכים את המוסד לביטוח לאומי בשיפוי מאת המבטחות, כאשר ההסכם בא להגדיר אותן תביעות כנגד "הצד השלישי" כהגדרתו בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. על רקע האמור בהסכם בין הצדדים, ועל רקע סעיפי החוק הרלוונטיים שמכוחם נכרת ההסכם הנ"ל, ניגש למחלוקת בין הצדדים, והיא - האם סעיפי ההסכם הנ"ל שוללים את זכות השיפוי של התובע כלפי הנתבעת.

13. כאמור, אף שזכות השיבוב מוסדרת בסעיפי חוק הביטוח הלאומי, היא הוסדרה בהסכמת הצדדים עפ"י ההסכם ועל כן אף כאשר הוראות ההסכם אינן מתיישבות עם הוראות החוק (לדוגמא- באשר לשיעור זכות השיפוי), יש לפנות תחילה להוראות ההסכם, אולם יש לפרשן בהתאם לכוונת הצדדים, כאשר לא ניתן להתעלם מכך שעל הסכם זה חולשות הוראות חוק הביטוח הלאומי, שאף הן מהוות מקור פרשנות להסכם.

הכרעה:

14. נכריע תחילה, מהי מהות השימוש שעשה הנפגע ברכב הנתבע, כפי שהדבר עולה מחומר הראיות.

15. נראה כי הנפגע נהג לשאול לתקופות קצרות את רכבו של אחיו - שצורף לתביעה כנתבע מס' 1, כפי שהדבר עולה מעדותם של הנפגע ואחיו. הנתבע והנפגע הם אחים, שגרים כל אחד במקום אחר (ראו עדותו של הנפגע בעמוד 9 שורות 1 ו- 2 לפרוטוקול, לפיה הנפגע גר בבר יוחאי ואילו הנתבע גר בדלתון והנתבע נוהג לבוא לבקר את אימו שאף היא מתגוררת בבר יוחאי).

16. לגבי היום שבו אירעה התאונה, העיד הנפגע, כי באותו יום, הגיע הנתבע למקום מגורי הנתבע ולנפגע "היתה פרה שצריכה להמליט" ולפיכך ביקש הנפגע לנהוג ברכב "לכמה דקות וקרה מה שקרה" (עדות הנפגע בעמוד 8 שורות 17 ו- 18 לפרוטוקול).

17. הנפגע אישר את דברי אחיו הנתבע בפני חוקר המל"ל, לפיהם הוא נוהג להשאיל את הרכב לנפגע "כשהוא צריך" (עדות הנפגע במעוד 10 שורה 13). הנפגע העיד כי כאשר לא היה לו רכב, נהג הוא לשאול את הרכב מאחיו, כאשר היה צריך "כעזרה מאח לאח" (שם).

18. על אותן עובדות חזר הנתבע בעדותו, כאשר העיד כי הרכב נמצא בבעלותו והוא נוהג להשתמש בו, הוא נוהג לשלם את הביטוח והוא נושא בכל הוצאותיו (עדות הנתבע בעמוד 12 שורות 1-7 לפרוטוקול). הנתבע העיד כי התיר לאחיו הנפגע להשתמש ברכב באותו היום שבו אירעה התאונה "כעזרה" מאחר ופרה אמורה היתה להמליט (ראו עדות הנתבע בעמוד 12 שורות 13 ו- 14 לפרוטוקול). עוד עולה מעדות הנתבע, כי הוא עובד בעבודות עפר והוא משתמש ברכב לצרכי עבודתו .

19. עדויותיהם של העדים, חסרי אינטרס בתוצאות המשפט, היו אמינות עליי. המסקנה העולה מן הראיות שהובאו בפניי, שהנתבע שהוא בעל הרכב והוא אשר נשא בכל ההוצאות הכרוכות בשימוש ברכב, לרבות ביטוחו, נתן את רכבו - המשמש אותו לעבודות עפר, לנפגע - וזאת לצורך נסיעה לרפת מאחר ופרה היתה אמורה להמליט. עוד עולה מחומר הראיות כי מדובר בשני אחים שגרים במקומות שונים ועובדים בעבודות שונות. בנוסף, אני מסיק מחומר ראיות התובע כי הנתבע נהג להשאיל את הרכב, לתקופות קצרות כעזרה מאח לאחיו, כאשר הרכב נמסר לשימוש הנפגע לתקופות קצרות, ולשימוש זמני קצר טווח.

האם לאור השימוש שנעשה ברכב, נשללת זכות השיפוי מן המוסד לביטוח לאומי?

20. תחילה יוער, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הנפגע הוא עצמאי, וככזה, הוא נחשב לעניין סעיף 328 "כעובד של עצמו" (ראו: רע"א 8308/06 המגן חברה לביטוח ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' (טרם פורסם- ניתן ביום 18.11.2007)).

21. הפסיקה קבעה כי "רכב המעביד" אינו בהכרח רכב הרשום על שם המעביד במרשם משרד הרישוי, ויש לקבוע כי "רכב המעביד" הוא רכב בבעלות המעביד עפ"י דיני הקניין; לעניין זה נקבע ברע"א 7161/04 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח (טרם פורסם, ניתן ביום 2.6.2011) :

"כאמור, אף שזכות השיבוב מוסדרת בסעיפי חוק המוסד לביטוח לאומי, היא הוסדרה בהסכמת הצדדים עפ"י ההסכם ועל כן אף כאשר הוראות ההסכם אינן מתיישבות עם הוראות החוק (לדוגמא- באשר לשיעור זכות השיפוי), יש לפנות תחילה להוראות ההסכם, אולם יש לפרשן בהתאם לכוונת הצדדים כאשר לא ניתן להתעלם כי על הסכם זה חולשות הוראות חוק הביטוח הלאומי, שאף הן מהוות מקור פרשנות להסכם".

22. בענייננו, אין מדובר ברכב בבעלות המעביד, מאחר והובהר, כאמור, כי הרכב הוא בבעלות הנתבע ולא בבעלות הנפגע. טענת הנתבעת אפוא, היא שמדובר ברכב שהושכר לנפגע, ועל כן הוא נכנס לגדר האמור בהבהרות לסעיף 4 (א) להסכם בהתכתבות בין הצדדים, ולפיו מדובר "ברכב שכור ע"י המעביד". ורכב שכור כיצד? לעניין זה טוענת הנתבעת שתי טענות: האחת - הנפגע והנתבע עזרו האחד למשנהו, ועל כן השימוש ברכב היה "עזרה תחת עזרה" ולפיכך מתקיים יסוד התמורה הדרוש לשכירות; השנייה - אף אם לא ניתנה התמורה בגין השימוש הרי בפנינו "שאילה" ואין להבדיל בן השכרת הרכב לעובד לבין השאלתו.

23. דין שתי הטענות להידחות ולהלן אנמק למסקנתי זו.

24. באשר לטענה כי בפנינו שכירות, טוענת הנתבעת כי הנפגע הודה כי "מדי פעם" היה עוזר לאחיו הנתבע בעבודות העפר (בעמוד 10 שורות 17 ו- 18 לפרוטוקול) ואף הנתבע הודה כי הנפגע עזר לנתבע כאשר "היה צריך" (עדות הנתבע בעמוד 12 שורה 28 לפרוטוקול). נראה, כי עזרה הדדית בין שני אחים, כאשר זה עוזר לזה בעבודות עפר כאשר היה צריך, וזה עוזר לזה בכך שמשאיל לו את הרכב "כאשר הוא מגיע לבקר אימו" לתקופה קצרה, אינה מקיימת אחרי תנאי התמורה. שכירות מוגדרת עפ"י סעיף 1 לחוק השכירות והשאילה התשל"א-1971 כ"זכות שהוקנתה בתמורה (להלן: "דמי שכירות") להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות". יחד עם זאת, לא הוכח בפניי כי התרת השימוש ברכב לתקופה קצרה היתה מותנית בעזרה מצד הנתבע. דרכם של אחים לעזור זה לזה; זו דרכו של עולם ואין להפוך עזרה בין אחים לחוזה מסחרי כאשר הם אינם מתכוונים לכך. כאמור, לא הוכח כי העזרה ההדדית מקיימת אחרי יסוד התמורה, ולא הוכח כי מסירת הרכב לנפגע למספר דקות היתה מותנית בביצוע עבודה מצד הנפגע. המונח "עזרה", בו השתמשו האחים, אינו מתיישב עם יסוד התמורה; אח העוזר לאחיו אינו מצפה לתמורה, אחרת הופכת "העזרה" לעבודה ממש.

25. המסקנה היא שאין בפנינו חוזה שכירות.

26. נותר לדון בשאלה, האם יש להבחין בין רכב שכור לבין רכב שהושאל למעביד. הנתבעת מפנה לפסק הדין בעניין ע"א 2386/08 המוסד לביטוח לאומי נ' ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם- ניתן ביום 5.1.2011).

27. לטעמי אין הנדון דומה לראיה; בפסק הדין הנ"ל נדון מקרה שבו מצא בית המשפט השלום זהות בין הבעלים הרשום ברכב לבין מפיק תלוש השכר, ולמעלה מן הצורך מצא בית המשפט השלום כי המעביד הוא שואל הרכב לתקופה ארוכה, כאשר בית המשפט קובע כי הפטור מחובת השיפוי חל גם כאשר הרכב נמצא בשירות המעביד אף אם אינו בבעלותו. בעניננו, אין מדובר ברכב המשמש באופן קבוע את המעביד, כי אם ברכב ששימש את הנפגע לביצוע נסיעה קצרה לרפת. איני מוצא הבדל מהותי בין נסיעה זו, כאשר המעביד – הנפגע- הוא הנוהג לבין נסיעה דומה כאשר צד ג' - בעל הרכב מחליט לעזור לאחיו והוא מוביל את אחיו לרכב. בשתי הנסיעות הרכב אינו משמש את המעביד באופן קבוע ואין לראות בו רכב המשמש באופן קבוע את המעביד. המעביד לא הוציא את ההוצאות הכרוכות בנהיגה ברכב, אין הוא מבטח את הרכב ואף אינו משלם את ההוצאות השוטפות החלות על הרכב.

28. לפיכך, אין לגזור גזירה שווה מע"א 2386/08 הנ"ל לענייננו. בענייננו מדובר בשימוש זמני שהותר לנפגע לעשות, אין מדובר בהשאלה שהופכת את הרכב לכזה שבשימושו הקבוע של המעביד.

29. בנוסף, סבור אני כי אין לפרש המושג "ברכב שכור ע"י המעביד", האמור במזכר ההבנות מיום 12.11.1990 ואשר בא להבהיר את סעיף 4 (א) להסכם ככולל אף רכב "שאול ע"י המעביד". למסקנה זו הגעתי לאור העובדה כי למזכר ההבנות הנ"ל קדמה טיוטה (מכתבו של עו"ד נוביק מיום 9.9.90) אשר לא הבשילה לכדי הבנות, ואשר כללה התייחסות מפורשת לאפשרות הכללת רכב "שאול ע"י המעביד" לצד רכב שכור ע"י המעביד והעובד, אולם הצדדים, לאחר מכן, במזכר ההבנות מיום 12.11.1990 הוציאו אפשרות זו מקשת האפשרויות השוללות את זכות השיפוי מן המוסד לביטוח לאומי (ראו גם פסק דינו של כבוד השופט דראל בת.א 12123/07 המל"ל נ' השכרת הישוב ואח' (טרם פורסם- ניתן ביום 16.9.2008).

המסקנה:

30. המסקנה היא, שאין לראות ברכב ששאל המעביד לתקופה קצרה לצורך ביצוע נסיעה לצרכי עבודה כרכב מעביד או כרכב שכור ע"י המעביד, ועל כן לא נשללה זכות השיפוי של המל"ל כלפי הנתבעת.

31. התביעה מתקבלת אפוא. נוכח הסכמת הצדדים, תשלם הנתבעת מס' 2 55% מסך 70,660 בתוספת ריבית הסכמית (עפ"י ההסכם) מיום הדרישה – 27.2.08.

32. הנתבעת מס' 2 תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם יחד) בסך 6,000 ₪ .

33. למקרה הצורך, תוגש פסיקתא לחתימת בית המשפט.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי ירושלים
נתבע: יהושע דאבוש
שופט :
עורכי דין: