ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בראוץ וסטולברג משרד עורכי דין נגד דן ברסלאואר :

בפני כבוד השופט יעקב וגנר – סגן נשיא

מבקש

1. בראוץ וסטולברג משרד עורכי דין

נגד

משיב

1. דן ברסלאואר

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

(בקשה על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח - 1958)
רקע ועובדות:
1. לפני בקשה להכריז כי פסק הדין, פסק חוץ שניתן ע"יunited states district court southern district of New York (להלן: "בית המשפט בניו יורק") ביום 17.08.11 כנגד המשיב ולפיו על המשיב לשלם למבקש סך של 151,167.22$ ארה"ב, בתוספת ריבית, הינו אכיף במדינת ישראל.

2. המבקש הינו משרד עו"ד בניו יורק, ארה"ב, העוסק בין היתר בדיני עבודה. המשיב שכר את שירותיו של המבקש על מנת שזה האחרון ייצגו בתביעה שהגיש כנגד מעסיקו לשעבר לפי הסכם שכ"ט אשר נחתם ע"י שני הצדדים. המבקש אכן ייצג את המשיב במשך 4 שנים אולם התביעה לא צלחה. לטענת המבקש, המשיב שילם לו עבור שירותיו מיום 8.8.06 ועד ליום 1.5.10 בלבד ולא שילם את חובו מיום 1.5.10 ועד ליום הגשת התביעה נשוא פסק הדין, חוב אשר צבר ריבית ועמד על 142,000$ אמריקאיים ביום הגשתה. המבקש הגיש את תביעתו הנזכרת, לשכר טרחתו בבית המשפט בניו יורק וביום 17.08.11 ניתן במעמד צד אחד פס"ד כנגד המשיב ולפיו על המשיב לשלם למבקש סך של 151,167.22$ ארה"ב.

3. מחודש נובמבר 2009 ועד ימים אלה מתגורר המשיב דרך קבע בישראל. במהלך חודש אוגוסט 2011 הגיע למשיב מכתב אשר ממנו למד לטענתו לראשונה על ההליכים שהתנהלו כנגדו בבית המשפט בניו יורק. המשיב החל לעשות בירורים וגילה על ההליכים שהתקיימו כנגדו כמו גם את העובדה כי המבקש הגיש בקשה לפס"ד במעמד צד אחד בהעדר הגנה, וכי בקשה זו התקבלה לאור אישור מסירה החתום ע"י הנהלת בתי המשפט בישראל. ביום 4.9.11 המשיב שלח לבית המשפט בניו יורק מסמך בו ציין כי למד לראשונה על ההליכים שהתנהלו כנגדו רק עם קבלת המכתב באוגוסט 2011. המשיב הדגיש כי המסמכים אודות ההליכים המתקיים כנגדו ובמיוחד כתב התביעה כלל לא הומצאו לו. המשיב ציין כי מאחר ולטענתו כלל לא בוצעה המצאה, הרי שבית המשפט בניו יורק נעדר סמכות לדון בעניינו עקב אי ביצוע המצאה כדין. ביום 23.9.11 הגיש המבקש התנגדותו לאמור במסמך המשיב מיום 4.9.11 לבית המשפט בניו יורק. ביום 3.10.11 שלח המשיב מסמך נוסף לבית המשפט בניו יורק ובו שב וביקש כי פס"ד שניתן בהעדר הגנה יבוטל. לאחר שהמשיב שלח את המכתב התברר לו כי כבר ביום 30.9.11 קבע בית המשפט בניו יורק כי פסק הדין יישאר על כנו. על כן המשיב שלח ביום 12.12.11 בקשה לעיון חוזר אולם גם בקשה זו נדחתה ביום 23.1.12.

טענות המבקש
4. לטענת המבקש פס"ד שניתן בבית המשפט בניו יורק ניתן בהתאם לתנאים הקבועים בחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק האכיפה"). פסק הדין ניתן במדינה שלפי דיניה בית המשפט שלה היה מוסמך לתיתו והוא אינו ניתן עוד לערעור. בנוסף החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו אינו סותר את תקנת הציבור וכן הוא בר ביצוע במדינה בה ניתן.

עוד לטענתו, ההזמנה לדין בבית המשפט בניו יורק נמסרה כדין למשיב ביום 11.5.11 וזאת בהתאם לאמנת האג בדבר המצאתם, בחוץ לארץ, של כתבי בי דין וכתבים שלא מבי- דין בענינים אזרחיים או מסחריים – 1965. זאת ועוד, לטענת המבקש יש לדחות את ניסיונו של המבקש לטעון לחוסר סמכות של בית המשפט בניו יורק שכן החוזה בין המבקש למשיב נחתם בניו יורק, בזמן בו המשיב וכן המבקש התגוררו בניו יורק וסביבותיה. כמו כן, במכתב ששלח המשיב לבית המשפט בניו יורק הוא טען כי ברצונו להתגונן מול התביעה , בפני בית המשפט בניו יורק. יש באמירה זו כדי לאשר את סמכותו של בית המשפט בניו יורק.

טענות המשיב
5. לטענת המשיב כתב התביעה לא הומצאה לו בהתאם לדיני ההמצאה בישראל ודבר קיומו לא הובא לידיעתו עד לאחר שניתן פסק דין בתיק. מתעודת ההמצאה ומטופס אישור המסירה עולה שהמסירה (המוכחשת) של כתב התביעה וההזמנה לדין בוצעה כביכול באמצעות הדבקה על הדלת, לאחר שהשליח ביקר בכתובתו של המשיב כ – 3 פעמים.

המשיב טוען כי בענייננו לא בוצעה המצאה כדין. ראשית המצאה בדרך של הדבקה על הדלת הנמען הינה "חשודה" מלכתחילה. שנית המשיב סבור כי השליח לא פעל בשקידה ראויה וסבירה. בנוסף, "ההמצאה" לקתה במספר פגמים נוספים המטילים ספק בדבר קיומה, או למצער בדבר קיומה על פי דין. דוגמה לפגמים ניתן לראות בכך שבתעודת ההמצאה כלל לא צוין איזה מסמך הומצא, כביכול, למשיב ועל איזה דלת של איזו דירה הודבקו המסמכים. בתעודת ההמצאה כלל לא נרשמו מועדי הביקור בכתובת הנטענת של הנמען ובטופס אישור המסירה לא נרשמו השעות בהן ביקר כביכול השליח בכתובת הנמען. לאור האמור לא ניתן ללמוד האם וכיצד פעל השליח בשקידה ראויה וסבירה והאם ביקר בדירה 3 פעמים בשעות שונות של היום, כפי שדורשת הפסיקה. בנוסף בתעודת ההמצאה, כמו גם בטופס אישור המסירה כלל לא צוין מתי ערך השליח את טופס אישור המסירה, וכן צוין מיקוד שגוי.

לאור כל הפגמים אין פלא כי המשיב לא קיבל לידיו במועד את כתב התביעה. לאור העובדה כי למשיב כלל לא ניתנה האפשרות לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לבית המשפט בניו יורק אין לאכוף את פסק הדין וזאת בהתאם לסעיף 6(א)(2) לחוק האכיפה.

המשיב ממשיך וטוען כי לבית המשפט בניו ויורק כלל לא הייתה סמכות לדון בתיק שכן הן לא הייתה קיימת זיקת מגורים, לאור מגוריו של המשיב בארץ, וכן לא הייתה הסכמה לשיפוט זר. לפיכך המשיב סבור כי גם לאור סעיף 6(א)(3) לחוק האכיפה, אין לאכוף את פסק הדין הזר.

דיון

6. ביום 14.6.12 התקיים דיון במעמד הצדדים. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ואבהיר.

התנאים הדרושים להכרזת פסק-החוץ כאכיף, על פי סעיף 3 לחוק האכיפה הם כדלקמן:

"....
(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו.
(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור.
(3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור.
(4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן."

נראה כי תנאים אלו התקיימו בעניינינו. הפסק ניתן בארצות הברית ע"י בית משפט שהיה מוסמך לתיתו. הפסק אינו ניתן עוד לערעור הוא בר-ביצוע בארצות הברית והחיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל. בנוסף תכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור.

7. המשיב טען כי יש לקבוע כי הוא חוסה תחת ההגנות שבסעיף 6 לחוק האכיפה. בחנתי טענה זו ודינה להידחות.

סעיף 6 לחוק האכיפה קובע:

"א. פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם הוכח לבית המשפט אחד מאלה:
(1) הפסק הושג במרמה;
(2) האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא היתה, לדעת בית המשפט, סבירה;
(3) הפסק ניתן על-ידי בית-משפט שלא היה מוסמך לתתו על פי כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי החלים בישראל;
(4) הפסק נוגד פסק-דין אחר שניתן באותו ענין בין אותם בעלי-דין ושעודנו בר-תוקף;
(5) בעת הגשת התביעה בבית-המשפט במדינה הזרה היה משפט תלוי ועומד, באותו ענין ובין אותם בעלי-דין, בפני בית-משפט או בית-דין בישראל.
(ב) לענין סעיף קטן (א)(3), לא יראו אדם כמי שהסכים לסמכותו של בית משפט שנתן נגדו פסק חוץ (להלן - חייב בדין) בשל כך בלבד שהתייצב בפני אותו בית המשפט, בין על תנאי ובין ללא תנאי, וטען בדבר אחת או יותר מאלה:
(1) כפירה בסמכותו של בית המשפט או מחאה נגדה;
(2) ביטול ההליך או עיכובו לצורך העברת הסכסוך לבוררות או להכרעת בית משפט במדינה אחרת;
(3) שחרור נכסיו שנתפסו או צפויים להיתפס, או הגנה עליהם.
(ג) אין נפקא מינה אם בנוסף לטענות כאמור בסעיף קטן (ב) טען החייב בדין טענות לגופו של הסכסוך או שהשתתף בהליך בכל דרך אחרת, ובלבד שעשה כן לפני שניתנה החלטתו הסופית של אותו בית המשפט לענין הסמכות...".

לא תספיק למשיב טענה סתמית על סמך סעיף 6 לחוק האכיפה על מנת לעצור את אכיפת הפסק. על המשיב להרים את נטל הראיה על מנת לחסות תחת כל אחת מן ההגנות שבסעיף (ראו: ע"א 541/77 רוזנשיין נ' ספרטוס, פ"ד לב (2) 701, עמ' 705).

8. סעיף 6(א)(2) קובע כי פסק חוץ לא יוכרז כאכיף אם הוכח לבית המשפט שהאפשרות שניתנה למשיב לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן פסק הדין לא הייתה, לדעת בית המשפט סבירה. מטרתה של הגנה זו היא כי לא ייאכף פסק חוץ שהינו פרי של הליך לא הוגן, במובן זה שלא ניתנה לנתבע הזדמנות סבירה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו (ראו: ח. כרמון, פסקי חוץ בישראל הכרה ואכיפה [ התשע"א – 2011], עמ' 127).

למרות האמור, אי-אכיפת פסק-חוץ על סמך העילה המופיעה בסעיף 6(א)(2) לחוק האכיפה, יש בה פגיעה חמורה בשיטת המשפט הזרה שנתנה את הפסק. משכך בית המשפט ישתמש בהגנה זו בזהירות רבה, תוך איזון בין עיקרי הצדק הטבעי המקובלים בשיטת המשפט הישראלית ובין המטרות הכלליות של המשפט הבינלאומי הפרטי, קרי - כבוד הדדי בין מערכות המשפט של המדינות השונות, והשאיפה לשים קץ להתדיינות המשפטית, ולעשות צדק עם הצד שזכה במשפט (ראו: ע"מ (תל-אביב-יפו) 1166/01 - ס' ד' נ' ס' ד' ו-2 אח' . תק-מח 2003(2), 27909).

9. הכרעת דין במעמד צד אחד בלבד, ובלא דיון לגופו של עניין - כפי שהיה בענייננו - אין בה, כשלעצמה, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי (ראו: ע"א 1137/93 - גרטרוד (יעל) אשכר נ' טימון היימס, פ"ד מח (3) 641, עמ' 649 – 650 וכן ראה: ע"מ (תל-אביב-יפו) 1166/01 - ס' ד' נ' ס' ד' ו-2 אח' . תק-מח 2003(2), 27909).

ביהמ"ש יבחן בכל מקרה האם אכן לא ניתנה למשיב האפשרות לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן פסק הדין . במקרה שלפניי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שצורפו הגעתי למסקנה כי יש לדחות גם טענה זו של המשיב.
כאמור המשיב טען כי כלל לא קיבל את כתב התביעה ולא היה מודע להליכים שהתקיימו כנגדו וזאת עד לאחר מתן פסק הדין. עם זאת , לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המבקש פעל בהתאם לאמנת האג בדבר המצאתם, בחוץ לארץ, של כתבי בי דין וכתבים שלא מבי- דין בעניינים אזרחיים או מסחריים – 1965. לתיק צורפו אישורי מסירה של הנהלת בתי המשפט, המחלקה לסיוע למדינות זרות אשר מפרט את ניסיונות המסירה וצורת המסירה. בנוסף צורף אישור באנגלית חתום ע"י סגן מנהל בתי המשפט מיום 17.7.11 אשר מאשר את מסירת המסמכים. מכאן שההנחה היא שבוצעה המצאה כדין. במידה והמשיב סבור כי יש פגם באישור זה, היה עליו לתקוף את האישור עצמו בהליכים המתאימים כלפי הרשות אשר הוציאה את האישור ובתקיפה מנהלית דבר שלא נעשה.

10. זאת ועוד; יש לזכור כי לאחר שביום 30.9.11 קבע בית המשפט בניו יורק כי פסק הדין יישאר על כנו למרות עתירותיו של המשיב. המשיב שלח ביום 12.12.11 בקשה לעיון חוזר אולם גם בקשה זו נדחתה ביום 23.1.12, וזאת למרות שאין ספק כי המשיב שטח את טענותיו בדבר הליקויים הלכאוריים בהמצאת המסמכים גם לפני בית משפט זה.
בכל הכבוד, יש לזכור כי בית המשפט בישראל אינו ערכאת ערעור על ביהמ"ש בניו יורק ואינו מוסמך לקבוע אם ביהמ"ש בניו יורק טעה או לא טעה כאשר קבע שבוצעה הזמנה כדין למשיב (השוו: ע"מ (תל-אביב-יפו) 1064/00 - קטרין קפלן נ' ישראל קפלן, תק-מח 45207 ,(3)2000 ,עמ' 45209).
הוא הדין ביחס לטענותיו של המשיב כי לבית המשפט בניו יורק לא הייתה סמכות לדון בתיק. גם טענות אלו מקומן היה בבקשה לעיון חוזר שנשלחה ע"י המשיב ביום 12.12.11. סמכותו של בית המשפט בניו יורק מתגבשת כאשר מתקיימת אחת משתי הזיקות: הסכמה לשיפוט, או מגורים. גם אם נקבל את טענותיו של המשיב כי אין במכתבים ששלח לבית המשפט בניו יורק הכרה בסמכותו, וזאת למרות הבקשה לעיון חוזר וכו', לא ניתן להתעלם מהעובדה כי החוזה בין המבקש למשיב נחתם בניו יורק, בזמן בו המשיב התגורר בניו יורק וסביבותיה.

למעלה מן הצורך אציין כי משמעותו של המונח "מגורים" אינה זהה בהכרח למושג "תושב קבוע" די בכך אם נוצרה זיקת מגורים ארעית או אף מזדמנת ובלבד שזאת נתקיימה בעת פתיחתם של ההליכים המשפטיים (ראו: ע"א 541/77 - מרשל רוזנשיין נ' מוריס ספרטוס . פ"ד לב(2), 701).

חובת ההוכחה כי נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק האכיפה רובצת אומנם על מי שמבקש את אכיפת פסק-החוץ, אולם מי שטוען טענת הגנה כאמור בסעיף 6, עליו הראיה.

המשיב התגורר שנים בארצות הברית, באזור העיר ניו יורק, הסכסוך בינו לבין המבקש פרץ בארה"ב בנוגע לתביעה שהתנהל בארה"ב. לאור האמור, לא ניתן לקבל את טענת המשיב כי אין לו זיקה לבית המשפט בניו יורק ולפיכך לזה האחרון אין סמכות לדון בעניין.

תוצאה
11. אשר על כן טענות המשיב נדחות.
הנני מכריז כי פסק הדין, נשוא הבקשה, מיום 17.8.11, פסק חוץ שניתן ע"יunited states district court southern district of New York כנגד המשיב ולפיו על המשיב לשלם למבקש סך של 151,167.22$ ארה"ב, בתוספת ריבית, הינו אכיף במדינת ישראל.

המשיב ישלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪. הסכום יישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ב, 31 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......

עמוד 7 מתוך 7


מעורבים
תובע: בראוץ וסטולברג משרד עורכי דין
נתבע: דן ברסלאואר
שופט :
עורכי דין: