ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טובה גנץ נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון

תובעת

טובה גנץ

נגד

נתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

בפני בקשה הנתבעת – המבקשת, לדחיית ו/או מחיקת התביעה על הסף מחמת התיישנות.
בקשתה של הנתבעת הוגשה ביום 17.6.2012.
תגובת התובעת הוגשה ביום 10.7.2012.
החלטתי בבקשה ניתנה ביום 11.7.2012, במסגרתה דחיתי את הבקשה.
ביום 12.7.2012 הגישה הנתבעת בקשה לביטול החלטתי מיום 10.7.2012 ולהעברת הדיון בהחלטה בפני מותב אחר וזאת מאחר ולטענתה לא נינתה לה זכות התגובה כדין ומכיוון שלא צורף תצהיר לתגובת התובע מיום 10.7.2012.
בהחלטתי מיום 12.7.2012 קבעתי כי אין עילה שבדין להעברת הדיון בפני מותב אחר. יחד עם זאת, לאחר שנוכחתי כי לנתבעת אכן לא ניתנה זכות התגובה כדין, הוריתי על ביטול החלטתי מיום 11.7.2012. כן והוריתי לתובעת להגיש תגובה מתוקנת מטעמה בצרוף תצהיר כדין ואסמכתאות רלבנטיות ולנתבעת ניתנה האפשרות להגיש תשובה מטעמה.
התובעת הגישה את תגובתה המתוקנת ביום 23.7.2012 בצרוף תצהיר מטעמו של ב"כ התובעת ובצרוף אסמכתאות רלבנטיות.
הנתבעת הגישה תשובתה לתגובה ביום 31.7.2012.
ביום 2.8.2012 הגישה התובעת הודעה נוספת מטעמה במסגרתה טענה כי יש לדחות את בקשת הנתבעת על הסף מהסיבה שלא צורף תצהיר לתשובת הנתבעת מיום 31.7.2012.

טענות הצדדים:

לטענת הנתבעת, הואיל והאירוע נשוא התביעה אירע ביום 11.4.2005 ואילו התביעה הוגשה ביום 22.4.2012, הרי שהמועד האחרון להגשת התביעה הנו בחלוף 7 שנים מיום התאונה, היינו ביום 11.4.2012.
הנתבעת סומכת טענותיה על סעיפים 5 ו-6 לחוק התיישנות, התשי"ח-1958, הקובע כי תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת לאחר 7 שנים.
לחלופין טוענת הנתבעת, כי גם אם יקבע כי לאור פגרת הפסח, המועד להגשת התביעה הוארך עד ליום שלאחרי הפגרה, הרי שגם במקרה זה הוגשה התביעה בחלוף מועד ההתיישנות.

לטענת התובעת- המשיבה, יש לדחות את הבקשה. לטענתה, הנתבעת פונה אל בית המשפט בידיים לא נקיות לאחר שביודעין גרמה לתובעת להגיש את תביעתה בחלוף מועד ההתיישנות.
התובעת מפרטת את סדר האירועים הכרונולוגי, אשר לטענתה הביא להגשת התביעה במועד שהוגשה. לטענתה, היא פנתה לנתבעת לראשונה כבר ביום 25.8.2008 והודיעה לה על האירוע ועל כך שהנזק טרם התגבש. לטענתה, משלא נענתה על ידי הנתבעת היא פנתה אליה שוב ביום 19.10.2008.
לאחר שהנזק התגבש סופית, פנתה התובעת לנתבעת ביום 22.3.2012 וביקשה לקבל את התייחסותה. לטענתה, הנתבעת בחוסר תום לב מצידה, התמהמהה בתשובתה עד ליום 12.4.2012, יום לאחר חלוף המועד, והודיעה כי התביעה התיישנה. התובעת מדגישה כי הודעת הנתבעת לא נשלחה בפקס אלא בדואר רגיל והגיעה לידיה רק לאחר הגשת התביעה, ביום 24.4.2012.
משכך לטענתה, הנתבעת במעשיה ובחוסר תום ליבה גרמה למועד ההתיישנות לחלוף.
לחלופין, טוענת התובעת כי הואיל ועילת התביעה היא הנזק שנגרם לתובעת ונזק זה התגבש הלכה למעשה רק ביום 28.2.2012, המועד בו הודיע המוסד לביטוח לאומי סופית על הכרה בנכות בגובה 35% לתובעת, התביעה טרם התיישנה.
לחילופי חילופין, מבקשת התובעת להאריך את המועד להגשת כתב התביעה בשבעה ימים עד למועד הגשתה בפועל.
אציין כי העובדות האמורות בתגובת התובעת גובו, כאמור, בתצהיר.

בתשובתה מוסיפה הנתבעת כי מעולם לא נוהל מו"מ בין הצדדים וכי לא צורפה כל אסמכתא מטעם התובעת אשר תעיד על ניהול מו"מ כאמור. הנתבעת מציינת כי היא שלחה אל התובעת 2 מכתבים בלבד במשך תקופה של למעלה מארבע שנים וכי בשניהם שמרה הנתבעת על טענותיה לרבות טענת ההתיישנות. לטענתה התנהגותה הייתה ללא דופי ובתום לב. לטענתה היא מעולם לא הסכימה להארכת תקופת ההתיישנות ובכל מקרה ללא הייתה כל מניעה לתובעת להגיש תביעתה במועד. לטענתה גם אם תתקבל טענת התובעת כי בין הצדדים נוהל מו"מ, אין בעובדה זו בכדי להאריך את מועד ההתיישנות. הנתבעת מציינת כי מכתבה של התובעת אליה מיום 22.3.2012 נשלח זמן קצר מאוד לפני תום תקופת ההתיישנות, בלי שנתבקשה ארכה לעניין התיישנות ובנסיבות אלו חל הדין הכללי הקובע את מועד התיישנות התביעה.

דיון:

התביעה הוגשה ביום 22.4.2012 בגין נזקים שאירעו עפ"י הנטען בתאונת דרכים מיום 11.4.2005.
התביעה הוגשה במהלך פגרת חג הפסח.

סעיף 5 (1) לחוק התיישנות תשי"ח – 1958 קובע כי:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה, שלא הוגשה עליה תובענה (להלן: 'תקופת ההתיישנות') היא:
(1)כשאינו מקרקעין – שבע שנים".

סעיף 6 לחוק קובע כי:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

בענייננו, המועד שבו נולדה עילת התביעה הוא מועד התאונה ביום 11.4.2005 ולכן במועד הגשתה של התביעה דנן, ביום 22.4.2012, התביעה התיישנה.

גם במידה ואקבע כי ומועד ההתיישנות הוארך עד ליום שלאחר פגרת הפסח, עד ליום 15.4.2012, הרי שגם במקרה זה, הוגשה התביעה בחלוף מועד ההתיישנות.

יחד עם זאת, ההלכה היא כי סילוק תובענה על הסף, בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה, הוא אמצעי שאינו ננקט כדרך שבשגרה, ובדרך כלל יעדיף בית המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את באמצעי הקיצוני של דחיית התביעה בטרם דיון ענייני בתובענה פן תיפגע, יתר על המידה, זכותו הבסיסית של נפגע לפניה לערכאות.
ת"א (מחוזי ת"א) 2111/01 חלקה 90 בגוש 6747 בע"מ נ' עיריית חולון, תק-מח 2003(4), 6276, 6278 (2003)

"מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון עניני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יבכר תמיד דיון עניני בפלוגתא על פתרון דיוני-פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו ענין.".
(ראה: ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין, תל אביב-יפו, פ"ד מ(2), 668 , 671-672 (1986)

סילוק על הסף של תביעה הוא הליך הננקט רק כאשר:
"ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש..." (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (ש' לוין עורך, מהדורה שביעית, 1995), 384). בית-המשפט, בבואו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, ינהג איפוא משנה זהירות, ודי באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו, כדי שבית-המשפט ימנע ממחיקת התביעה על הסף (ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124).".
ראה: 510/99 ראובן ולעס נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5), 826, 5-836 (2001)).
כל עוד קיימת אפשרות שעפ"י העובדות שבכתב התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, לא תסולק התביעה על הסף.

בענייננו, הכחישה הנתבעת כי התנהל מו"מ בין הצדדים וטענה כי החליפה עם התובעת שני מכתבים בלבד לאורך תקופה של ארבע שנים. הנתבעת טענה כי המכתב האחרון אשר נשלח אליה מעם התובעת, ערב חלוף תקופת ההתיישנות, לא הכיל כל בקשה להארכת תקופת ההתיישנות וממילא לא ניתנה על ידה ארכה שכזו. על אף האמור, סבורני כי, בנסיבות בהן עסקינן בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים התשל"ה- 1975, לאור אותם מכתבים אשר בכל זאת נשלחו מעם התובעת לנתבעת והנתבעת מודה כי אכן התקבלו במענה ובהתחשב בכך כי מכתבו של ב"כ תובעת אל הנתבעת מיום 23.3.2012 במסגרתו התבקשה התייחסותה של הנתבעת התקבל אצלה עובר לתום תקופת ההתיישנות ואילו תגובתה נשלחה אל התובע ביום 12.4.2012 לאחר תום תקופת ההתיישנות ובהתחשב בכך כי התביעה הוגשה באיחור של מספר ימים בלבד, סבורני כי מחיקת ו/או דחיית התביעה הנו אמצעי קיצוני שאין לנקוט בו בנסיבות ואיזון נכון של טענות הצדדים, מוביל לדחיית הבקשה. התובעת אשר בפני בחרה למצות זכויותיה אל מול הנתבעת מחוץ לכתלי בית המשפט והמתינה לתשובת הנתבעת בעניינה. כאשר הגיעה אליה התשובה השלילית, לא התמהמהה רבות ופנתה אל בית המשפט ומשכך "הענשת" התובעת בדמות דחיית תביעתה וחסימת דרכה למצוי זכויותיה בפני בית המשפט כבר עתה , בשים לב להשתלשלות העניינים אשר תוארה לעיל הינה סעד שאין להיעתר לו.

אשר על כן, בנסיבות אלו, אני דוחה את הבקשה למחיקת /או דחיית התביעה על הסף.
מועד הגשת התביעה והוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בעת מתן פסק הדין הסופי בתיק.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: טובה גנץ
נתבע: כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: