ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כלל חברה לביטוח בע"מ נגד INCOMACS LTD :

רע"א 7342/11

המבקשת:
כלל חברה לביטוח בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. INCOMACS LTD

2. בזק ישיר הדפסת איכות (2005) בע"מ

3. פרינטון סחר (1976) בע"מ

4. WHITE HORSE MACHINERY LIMITED

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק רע"א 12389-07-11 שניתנה על ידי כבוד השופטת עפרה צ'רניאק

בבית המשפט העליון

החלטה

1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ע' צ'רניאק) ברע"א 12389-07-11, אשר דחתה את הבקשה לרשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום בת"א 5199-01-09 (כבוד השופטת א' מני-גור) לפיה נדחתה בקשתה להיתר המצאה של הודעת צד ג' למשיבה 1 אל מחוץ לתחום המדינה. נגד המבקשת – חברת ביטוח – ומשיבות 3-4, הוגשה תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו למכונת דפוס שנרכשה ממשיבות 3-4 על ידי חברה שבבעלותה בית דפוס – היא משיבה 2 בהליך כאן והתובעת בהליך העיקרי (להלן: "התובעת"). המבקשת נתבעת מהטעם שהנזקים שנגרמו למכונה התרחשו בעת הובלתה בים, כאשר המבקשת היא שהנפיקה את פוליסת הביטוח הימי לצורך הובלת המכונה. בעוד שהפוליסה נערכה עבור חברת חמית אשר הייתה שותפה במימון רכישת המכונה, דמי הביטוח שולמו על ידי התובעת, שכן, היא בעלת האינטרס הביטוחי במכונה. משנגרם נזק למכונה, הסבה חברת חמית לתובעת את זכות התביעה מכח הפוליסה בגין הנזקים שנגרמו למכונה.

המבקשת הגישה בקשה למתן היתר המצאה של הודעת צד ג' אל מחוץ לתחום המדינה כלפי המשיבה 1 - אינקומאס, אף היא נתבעת בתובענה. האחרונה הינה חברת שמאות העוסקת בבדיקת משלוחים בטרם העמסתם לשילוח בינלאומי. מקום מושבה של החברה בבלגיה, שם היא מאוגדת, ושם התבצעה פעולת האריזה של המכונה נשוא דיוננו. המכונה הובאה לארץ כאמור באמצעות הובלה ימית, כאשר אינקומאס עורכת את רישום המכונה ובדיקתה בטרם אריזה ומשלוח לארץ. לאחר מספר הליכים ביחס לבקשת היתר ההמצאה פסק בית משפט השלום , כי יש לבטל את צו היתר המצאה אל מחוץ לתחום שהוצא נגד המשיבה. נקבע כי הגם שניתן לומר שהמשיבה היא בעל דין דרוש ונכון, ולו הייתה היא תושבת ישראל לא היה כל קושי לצרפה כאחת הנתבעות, הרי ששעה שמקום מושבה בבלגיה, אין מקום לצרפה ככזו. זאת משום שגם בהתקיים עילה המאפשרת רכישת סמכות שיפוט בינלאומית, עדיין רשאי בית המשפט להימנע מהפעלת סמכותו אם שוכנע כי בית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות. עוד ציין בית המשפט, כי לא ניתן להתעלם מתניית השיפוט הייחודית והבלעדית לבלגיה שנקבעה בהסכם ההתקשרות בין אינקומאס לבין משיבה 3. כמו כן, הסחורה נארזה בבלגיה, על אדמת בלגיה, על פי חוקי בלגיה ועל פי אמות המידה וחובת הזהירות הנהוגה שם. אינקומאס מבצעת שירות הטענה למאות משלוחים ימיים המגיעים למדינות שונות בעולם. היא איננה יכולה להכיר בחוקי מדינות היעד ובהוראות התקן של כל מדינה ומדינה לגבי כל משלוח ומשלוח. משכך, קבע בית משפט השלום: "לא בכדי עמדה המבקשת [אינקומאס] על כך, כי בכל מסמכי ההתקשרות עימה יובהר חד משמעית כי קיימת סמכות שיפוט ייחודית לבלגיה עפ"י הדין הבלגי". עוד צוין, כי יש לאבחן בין יצרן המשווק מוצריו ברחבי העולם, שאז עליו להסתכן שיוזמן לדיון בבית משפט באחת מהמדינות שאליהן ישווק את מוצריו, לבין חברה אשר מעניקה שירות ספציפי במקום מושבה בלבד. בית המשפט הדגיש כי חברה שכזו לא אמורה לצפות ששירות שנתנה במדינתה יהא לקוי במדינה האחרת, בהתאם לחוקי המדינה האחרת, שהיא כאמור אחת מיני מדינות רבות. חובת הזהירות ואמות המידה שעל פיהן החברה עובדת צריכות להיות אחידות וקבועות. אלה, קבע בית המשפט, אינן יכולות להיות כך ללא קביעת סמכות שיפוט ייחודית למקום אחד. עוד הוסיף בית המשפט כי בבוחנו את הציפיות הסבירות של הצדדים, "ברור לי כי [אינקומאס] לא ציפתה שתיתבע במדינת יעד כלשהי לאור סעיף השיפוט הייחודי והבלעדי שנמצא בכל מסמכיה ובחוזה ההתקשרות עם לקוחתה [משיבה 3]. מנגד, גם אין זה סביר כי התובעת או כלל כמבטחת של רוכשת נוספת תסמוך על גוף שלא התקשרה עימו, לא ביקשה את שירותיו ולא שילמה תמורה עבור שירותיו". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה.

בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי השתכנע שבית משפט השלום שקל את השיקולים הרלוונטיים על פי דין בבואו לבחון מתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה ולא נפלה כל טעות במסקנתו לפיה בית המשפט בישראל איננו "הפורום הנאות" לדון בתובענה. קביעותיו עובדתיות ואין מקום להתערב בהן. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אינקומאס מעניקה שירותי הטענה במקום מושבה בבלגיה, על פי חוקי בלגיה, בהתאם לאמות המדינה וחובת הזהירות הנהוגות שם ובהתאם לציפיה, כמו גם היכולת לנהל הליך יעיל במדינת מושבה. על כן, אינקומאס איננה צריכה לצפות בנסיבות דנן שכתוצאה מכך שמספקת היא שירות למדינות רבות, היא תאלץ להכיר בחוקי כל אחת מהמדינות ובהוראות התקן וחובות הזהירות הנהוגות בכל מדינה שעל פיהן תצטרך היא לעבוד כלפי כל משלוח היוצא ממעונה.

2. עיקר טענות המבקשת בהליך זה הוא כי שגה בית המשפט המחוזי עת קיבל את קביעת בית משפט השלום לפיה בית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות לדיון בתובענה שהגישה התובעת. אינקומאס לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להחלת דוקטרינה זו. קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בהחלטתו לא בוססו כראוי ולא הייתה כל הצדקה כי בית המשפט המחוזי יישען עליהן. הנימוק שהניע את בית המשפט המחוזי בהגיעו לתוצאה זו – ציפייתה הסבירה של אינקומאס שלא להיתבע בכל אחת ממדינות היעד של המשלוחים להם היא מעניקה שירותי פיקוח טרם הטענה – הינו שגוי. נטען כי נימוק זה מנוגד להלכה הפסוקה לפיה "גוף מסחרי אשר פועל מול גורמים שונים בעולם לוקח במסגרת שיקולי הכדאיות הכלכליים לפעילותו במדינה פלונית את הסיכון כי ייתבע בה לדין" (ע"א 2737/08 ארבל נ' TUIAG (29.1.2009)). לשיטת המבקשת, היגיון זה חל גם על מפעיל שירותי פיקוח טרם הטענה של מטענים המיועדים לשילוח בינלאומי. הוסף כי הנזק נתגלה בישראל, "ועל כן סביר בהחלט שהוא אכן נגרם בישראל". אי לזאת, רוב רובן של הראיות מצוי בישראל – דבר המבסס את המסקנה כי הפורום הנאות לדון בתובענה הוא בישראל. נוסף על כך, בשונה מעילת התביעה החוזית עליה מתבססת התובעת בהליך העיקרי, עילת הודעת הצד השלישי של המבקשת נגד המשיבה היא נזיקית. בית משפט השלום שגה אפוא בקביעתו כי גם עילת התביעה של התובעת היא נזיקית. משמעות הדברים היא כי בית משפט השלום ביסס את החלטתו בסוגיית הפורום הלא נאות על כך שבחוזה שבין פרינטון לבין אינקומאס ישנו סעיף שיפוט ייחודי ולא ייתכן שהתובעת והמבקשת (מבטחתהּ), יעקפו סעיף זה. משהודעת הצד השלישי של המבקשת נגד המשיבה מבוססת על עילה נזיקית בלבד ולא חוזית, כי אז המבקשת לא קשורה כלפי אינקומאס בכל תניית שיפוט שהיא.

4. למקרא הבקשה, לרבות החומר שהוגש ופסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. לא מצאתי כי נפלה טעות בשיקול דעתו של בית משפט השלום עת קבע כי הפורום הנאות לדון בתובענה הוא בלגיה ולא ישראל. אמנם, בית משפט השלום קבע בתחילת הדרך כי קיימת לו סמכות לדון בתובענה מכוח תקנה 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי. ואולם רשאי הוא להפעיל שיקול דעתו כדי למנוע את קבלת הסמכות אם סבור הוא כי זהו איננו המקרה המתאים לכך. רוצה לומר, המסע שעורך בית המשפט בבואו להחליט אם להתיר המצאה מחוץ לתחום, אינו מסתיים אף אם מתברר כי נתקיימו הנסיבות שבאחת מתקנות המשנה של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי.

המדובר למעשה בהליך דו שלבי. בשלב הראשון ייבחן בית המשפט האם התמלא תנאי מהתנאים הקבועים בתקנה 500. באם נצלחה משוכה זו – ותנאי זה הכרחי – יפעיל בית המשפט בשלב השני את שיקול דעתו בדבר היותה של הישראל הפורום הנאות לדיון בתביעה. שיקול דעתו זה יתבצע בקפידה ובזהירות. אין המדובר בסוגיה דיונית מובהקת, כי אם עניין בעל סממנים מהותיים (וראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 730-731; ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550). הזהירות נדרשת, שכן בעצם מתן היתר ההמצאה יש משום הרחבת סמכותו של בית המשפט בישראל מעבר לתחומה של המדינה. הרחבה זו עלולה להביא לידי התנגשות של סמכויות ולפגוע בכלל הנימוס שבין ערכאות שיפוט (ראו רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פרלמוטר (12.4.2012); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות נ' bodstray company Ltd., פ"ד נח (2) 465 (להלן: "עניין ראדא").

בשלב הראשון, ועל מנת להחיל את תקנה 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי, יש להוכיח קיומם של שני תנאים. האחד, מדובר בתובענה שהוגשה לפי סדרי הדין ואשר על פניה היא אינה משוללת יסוד (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), בעמ' 248). השני, מדובר בבעל דין "נכון" או "דרוש". טעם זה ייבחן בהתאם לשאלה האם ניתן היה לצרף את הנתבע הזר כבעל דין לתובענה, בהנחה והיה שוהה בתוך תחום השיפוט. ככל שעסקינן בהמצאת הודעה לצד שלישי, נפסק זה מכבר כי הבחינה צריכה להיעשות בהתאם לקריטריונים הקבועים בתקנה 216 לתקנות סדר הדין, המגדירה מתי ניתן להגיש הודעה לצד שלישי (ראו רע"א 7102/10 דלעיל).

בשלב השני, במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט ייבחן בית המשפט את מידת נאותות הפורום הישראלי לדון בתובענה. ודוק; כאשר מתבקש היתר המצאה מחוץ לתחום, על מבקש ההמצאה מוטל נטל ההוכחה להראות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנכון והראוי לדון בתביעה. לעומת זאת, כפי שצוין בעניין ראדא (עמ' 472): "כאשר בית המשפט המקומי רכש סמכות מכוח המצאה לנתבע, מוטל על זה האחרון להראות כי ראוי שההליך יתנהל בפורום הזר".

5. שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת שאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הבלתי נאות. תחילה יש לבחון האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. מבחן זה מוכרע בהתחשב במכלול הנסיבות של המקרה. כלומר, יש לבחון מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת בין הצדדים, אליו מובילות "מירב הזיקות" הרלוונטיות (ראו רע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited (30.8.2009); רע"א 10250/08 קציב נ' ZAO raiffeisenbank (18.3.2010)); שנית יש לבחון מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך; שלישית יש לשקול שיקולים ציבוריים, ובעיקר מה הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה (ראו והשוו רע"א 2737/08 דלעיל). נדמה שההבדל בין המבחן הראשון לשלישי הוא שבעוד הראשון בוחן נתונים אובייקטיבים ביחס שבין האירוע שבמחלוקת לבין הפורום השיפוטי הדרוש, המבחן השלישי הינו אמירה נורמטיבית בדבר הצורך לדון בעניין מסויים בגבולותיה של המדינה.

בענייננו, התרשמו שתי ערכאות כי הפורום הזר הוא הפורום הטבעי, קרי: המקום שעימו יש את הקשר המשמעותי ביותר עם ההתדיינות על פי "מירב הזיקות". מקום מושב העסק של אינקומאס הוא בבלגיה; מקום "התרחשות האירוע" הוא בבלגיה: הסחורה נארזה בבלגיה, על פי חוקי בלגיה ועל פי "אמות המידה וחובת הזהירות הנהוגה שם"; העובדים שארזו את הסחורה ומשמשים כעדים לתקינותה או אי תקינותה נמצאים בבלגיה; מקום מושב רוב העדים הוא בבלגיה. הללו, קביעות עובדתיות המה. נקודה זו מחזקת את המסקנה כי החלת מבחן מירב הזיקות במקרה הקונקרטי מובילה לכך שבית המשפט הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בתובענה.

כאמור, במסגרת המבחן השני יש אף לבחון את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ואת היכולת לנהל הליך יעיל בארץ (ראו רע"א 6325/04 וינברג נ' נבון (11.7.2004); רע"א 3144/03 אלביט נ' Harefuah (6.7.2003)). עצם קיומו של נוהג המשלב במסמך התקשרות תניית שיפוט עם כל מי שבא במגע עם אינקומאס במסגרת קשרי עבודה, לפיה סכסוך עתידי יתברר בבית המשפט הבלגי, מצביע על ציפייתה להיתבע או לתבוע על אדמתה ועל הסכמה – במישרין או בעקיפין – של הקושר עצמו ביחסי שירות עימה. באשר למבחן השלישי, האינטרס של מערכת המשפט הישראלית בבירור התובענה הוא קטן יחסית. קיום הליכים בבית המשפט הישראלי על אף היותם בעלי זיקה מועטה לישראל עלול לבוא בסופו של יום על חשבונם של מתדיינים שזיקתם לפורום הישראלי רבה יותר (ראו רע"א 9810/05 דלעיל) אף אינני סבור כי המקרים בהם נתבעת חברת שמאות בלגית בגין הטענת סחורות בדרכן לישראל הינם כה שכיחים, באופן המצדיק הקלה על התובע הישראלי בדמות הגשת התביעה בישראל.

עיננו הרואות אפוא, כי על פי מבחן מירב הזיקות, לרבות בחינת ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ויעילות ההליך הדיוני, המאזן נוטה בבירור אל עבר הפורום הזר. יוצא כי גישת ערכאות קמא משתלבת עם עקרונות הפסיקה, תוך יישומם על עובדות המקרה הקונקרטיות. משכך, הבקשה אינה מעוררת סוגיה המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

6. הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י"ד באב התשע"ב (2.8.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: כלל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: INCOMACS LTD
שופט :
עורכי דין: