ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חוסני ביאדסה נגד מדינת ישראל :

ע"פ 2951/12

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט י' עמית

המערערים:
1. חוסני ביאדסה

2. חסן ביאדסה

3. חוסין ביאדסה

4. אמיר ביאדסה

5. אחמד ביאדסה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.02.2012 בת"פ 31707-06-11 שניתן על ידי כבוד השופט מ' גלעד

בשם המערערים 1,4,5:
עו"ד עלאא אלדין עתאמנה

בשם המערערים 2,3:
עו"ד ארז מושקוביץ

בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן

בשם שירות המבחן למבוגרים:
גב' ברכה וייס

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור שהגישו חמישה מערערים במאוחד (להלן: המערערים). ערעורם מופנה כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' גלעד) בת"פ 31707-06-11 מיום 29.2.2012, בו הושתו על המערער 1 (להלן: חוסני) 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל; על המערערים 2 ו-3 (להלן: חסן וחוסין, בהתאמה) 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל; על המערער 4 (להלן: אמיר) 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל; על המערער 5 (להלן: אחמד) 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן הופעל עונש מאסר מותנה בן ארבעה חודשים (שירוצה בחופף); כמו כן הורה בית המשפט על תשלום סכום התחייבותו של אחמד להימנע מביצוע עבירה (בסך של 3,000 ש"ח), זאת בהתאם להוראת סעיף 76 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

נוסף על כך, הושתו על כל אחד מן המערערים 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי המערערים לא יעברו כל עבירת אלימות מסוג פשע; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא כי המערערים לא יעברו כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של איומים. כמו כן חויב כל אחד מן המערערים לפצות את המתלונן בסך של 5,000 ש"ח.

עובדות כתב האישום המתוקן

1. חוסני הינו אביהם של חסן, חוסין ואמיר, ודודו של אחמד. בין חסאם ביאדסי (להלן: המתלונן) לבין המערערים נתגלע סכסוך על רקע חוב כספי אשר על פי טענת המערערים חב המתלונן למי מהם. ביום 6.6.2011, הגיע המתלונן עם שני ילדיו למגרש הכדורגל בבאקה אל גרביה ברכב מסוג יגואר המצוי ברשותו (להלן: הרכב). המערערים, אשר ידעו כי המתלונן נוהג להגיע למקום, הגיעו למגרש כשהם נושאים מוטות ברזל, אלות וסכין יפנית בהם הצטיידו מבעוד מועד. או אז הכו המערערים את המתלונן בכל חלקי גופו בצוותא חדא באמצעות אלות ומוטות ברזל. במהלך התקיפה חתך אחמד את המתלונן בסכין יפנית מעל עינו השמאלית ובאזור אוזנו הימנית. המעשים נמשכו גם לאחר שהמערער נפל ארצה, זאת עד אשר חולץ מהמקום. במהלך האירוע ניפצו חסן וחוסין את חלונות הרכב, ואמיר זרק בקבוק זכוכית עם חומר דליק לרכב והעלה אותו באש. מעשיהם של המערערים גרמו למתלונן חבלות רבות, והרכב נשרף כליל.

על כן הואשמו המערערים בחבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ו-(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. כמו כן הואשמו חסן וחוסין בלבד בחבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. כן הואשם אמיר בלבד בהצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

2. לאחר שנשמעה עדות המתלונן ועדותו המלאה של אחד מילדיו, ועוד בטרם נסתיימה חקירתו הראשית של ילדו השני של המערער, חזרו המערערים מכפירתם והודו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן. על כן הורשעו המערערים בעבירות המתוארות לעיל.

3. מתסקירי שירות המבחן אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי עלה כי חרף דלותם הכספית של המערערים, מדובר באנשים נורמטיביים אשר עבדו לפרנסתם, נטולי עבר פלילי, זאת למעט אחמד שהורשע בביצוע עבירה של תגרה במקום ציבורי. על אף שהמערערים הודו בביצוע המעשים, נמנע שירות המבחן מלתת המלצה טיפולית בעניינם, בין היתר נוכח הצגת עמדה "קורבנית" מצידם. בעניינו של חסן אף המליץ שירות המבחן על ענישה מרתיעה (אך מאוזנת). בעניינם של חוסין ואמיר הומלץ כי השניים יקבלו טיפול למניעת אלימות במסגרת מאסרם. באשר לאחמד ציין שירות המבחן את החשיבות בשיקומו לשם הפחתת הסיכון להישנות מעשיו. כן צוינו לטובתו גילוי חרטה ולקיחת אחריות מצידו. על כן המליץ שירות המבחן להסתפק בעניינו בתקופת מעצרו בנוסף לצו מבחן למשך שנה וחצי, מאסר מותנה והתחייבות כספית.

4. במסגרת הטיעונים לעונש הדגישה המשיבה את חומרת המעשים, בין היתר נוכח התכנון המוקדם והצטיידות המערערים בכלי המשחית. כן צויינה העובדה כי המעשים בוצעו ללא רחם ומול עיני ילדי המתלונן. כן נטען כי אין לזקוף לזכות המערערים את הודייתם שכן זו באה לאחר שנשמעו עדויות המתלונן וילדיו. כמו כן טענה המשיבה כי אין לתת משקל לעובדה שבוצעה סולחה בין הצדדים (במסגרתה שילמו המערערים למתלונן 80,000 ש"ח). בא כוח המערערים מצידו הדגיש את הודאתם המוקדמת של המערערים המלמדת על הבעת חרטה מצידם, ואשר הובילה לתיקון משמעותי בכתב האישום. כן נטען כי מדובר באירוע חריג אשר אינו מאפיין את התנהלות המערערים, שהינם (למעט אחמד) נטולי עבר פלילי, וכי על כן אין להשית עליהם עונש מאסר בפועל.

5. בגזר דינו הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרת המעשים שבביצועם הודו המערערים, זאת בפרט בהתייחס לעובדה כי אלו בוצעו באור יום, אל מול עיני ילדי המתלונן. כן ציין בית המשפט את הימנעותו של שירות המבחן לבוא בהמלצה טיפולית בעניינם של המערערים. באשר להמלצת שירות המבחן בעניינו של אחמד קבע בית המשפט כי אין לקבלה נוכח חומרת מעשיו ונוכח המאסר המותנה בו היה נתון בעת ביצועם. לצד זאת ציין בית המשפט את הנסיבות לקולא בעניינם של המערערים: הודאתם בשלב מוקדם של ההליך ואשר בעקבותיה תוקן כתב האישום באופן ניכר; נסיבותיהם האישיות של המערערים – ובפרט הקושי כי בני משפחה אחת ירצו עונש מאסר באותה עת. כן ציין בית המשפט את ה"סולחה" שנערכה בין הצדדים כשיקול לקולא, זאת בהתחשב בעליית מעמדו של רצון הקורבן בהליך הפלילי.

נימוקי הערעור

6. לטענת המערערים – באמצעות באי כוחם, עו"ד עלאא אלדין עתאמנה (המייצג את חוסני, אמיר ואחמד) ועו"ד ארז מושקוביץ (המייצג את חסן וחוסין) – היה על בית המשפט המחוזי לתת משקל רב יותר לנסיבות המקלות בעניינם. באשר למערערים הצעירים (חסן, חוסין, אמיר ואחמד) נטען כי היה על בית המשפט לתת להם "צ'אנס" להשתקם טרם שליחתם למאסר בפועל, זאת בפרט ביחס לחסן, חוסין ואמיר הנעדרים עבר פלילי. כן מודגשת העובדה כי מאסר בני המשפחה בעת ובעונה אחת עשוי להיות הרסני. כן נטען כי היה על בית המשפט להתייחס לנסיבותיהם האישיות של המערערים, ובכלל זה לגילו של חוסני (56) כמו גם למצבו הבריאותי והכלכלי הקשים. באשר למערערים האחרים נטען כי היה על בית המשפט להתחשב בגילם הצעיר ובאורח חייהם הנורמטיבי. כמו כן טוענים המערערים כי היה על בית המשפט להתחשב במצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, ולבריאותו הרופפת של אמיר.

7. לצד אלו מלינים המערערים גם כנגד פסיקת הפיצוי למתלונן, זאת נוכח העובדה כי המתלונן כבר פוצה על ידיהם במסגרת ה"סולחה". בהתייחס לאותו פיצוי, במהלך הדיון לפנינו הטעים עו"ד מושקוביץ כי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות אינו מטפל בבקשות הנוגעות לפיצויים אלא בבקשות הנוגעות לקנסות בלבד. אשר על כן ביקש עו"ד מושקוביץ כי בית משפט זה יורה על דחיית מועד תשלום הפיצוי למועד חלוף שלושה חודשים מיום שחרורם של המערערים ממאסרם. אציין כי הגם שטענה זו הובאה מפיו של עו"ד מושקוביץ, המייצג כאמור את חסן וחוסין בלבד, אנו מוצאים מקום להניח כי הבקשה מתייחסת גם לשלושת המערערים האחרים.

תגובת המשיבה

8. לטענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד אבי וסטרמן – אין מקום לקבל את הערעור דנא, זאת מאחר שבית המשפט המחוזי נתן משקל הולם לנסיבות המקלות בעניינם של המערערים, ובכלל זה להודייתם של המערערים בעובדות כתב האישום ול"סולחה" שנערכה בין הצדדים. המשיבה הוסיפה וטענה כי מדובר באירוע חמור ביותר, בפרט נוכח כך שהמערערים פעלו יחד, הצטיידו מראש בכלי משחית, תקפו את המתלונן לנגד עיני ילדיו ולא חדלו ממעשיהם אף לאחר שהמתלונן נפל ארצה. כן הפנתה המשיבה לרישומו הפלילי הקודם של אחמד. באשר לטענת המערערים ביחס להשתת הפיצוי חרף העובדה כי המתלונן כבר פוצה במסגרת הסכם ה"סולחה", הגישה המשיבה בעת הדיון את תגובתו של המתלונן, אשר מסר כי הסכים ל"סולחה" עקב לחצים שהופעלו עליו ומתוך חשש להתנכלות בו ובמשפחתו.

תסקירי מבחן עדכניים

9. לקראת הדיון הגיש לעיוננו שירות המבחן תסקירים עדכניים בעניינם של המערערים, אשר החלו בריצוי תקופות מאסריהם. להלן תמצית האמור בהם.

א. חוסני: דווח על מזעור חומרת מעשיו וכן על הטלת אחריות מצידו על המתלונן. חוסני מסר כי ביצע את העבירה "בלית ברירה". להתרשמות גורמי הטיפול בכלא, מדובר באסיר מבוגר ללא דפוסי עבריינות מובהקים, המתקשה להתבונן על החלקים האלימים באישיותו.

ב. חסן: שולב בכיתת מתחילים בחינוך ולומד ברצינות. נמצא מתאים לבניית תוכנית לקראת שחרור בפיקוח הרשות לשיקום האסיר. מביע מוטיבציה לעבור הליך טיפולי ואף משתתף בהתמדה בקבוצת טיפול בהתמודדות עם כעסים. מביע חרטה כנה על מעשיו ומביע נכונות לערוך שינוי באורחות חייו.

ג. חוסין: משובץ בכיתת ביניים בחינוך, ומביע מוטיבציה לעבור הליך טיפולי. אינו מגלה דפוסי עבריינות מובהקים, אם כי להתרשמות גורמי הטיפול בכלא חוסין מודה במיוחס לו אך לוקח אחריות חלקית על מעשיו וטוען כי פעל לשם הגנה על אביו. החל השתתפות בקבוצה טיפולית אך על פי שירות המבחן קשה להעריך את התנהלותו בשלב מוקדם זה של הטיפול.

ד. אמיר: מודה בעבירות שביצע אך ממזער את אחריותו בגינן. לצד זאת מגלה יכולת להתבונן בדפוסי התנהגותו הבעייתיים. להערכת גורמי הטיפול בולטים אצל אמיר מאפיינים אלימים אם כי ניכר שאמיר מודע לכך ומעוניין לעבור הליך טיפולי. נמצא מתאים לטיפול במסגרת פרויקט "שינוי".

ה. אחמד: מותיר רושם חיובי ומפגין מוטיבציה לשינוי אורחות חייו. בהתייחס לעבירה ניכר כי אחמד מבין את משמעות מעשיו. כמו כן דווח כי אחמד משתף פעולה בהליך השיקומי ואף נמצא מתאים לבניית תוכנית שיקומית.

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו ועיינו במסמכים שהוגשו מטעמם, הגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות, זאת ביחס למערערים כולם. לא מצאנו כי יש מקום להתערבות בפסק דינו הסדור של בית המשפט המחוזי, אשר שקל כראוי את השיקולים הדרושים ואיזן היטב בין הנסיבות לחומרה, ובכללן פרטי האירוע כפי שתוארו בכתב האישום, לבין השיקולים לקולא אשר ניתן לזקוף לזכות המערערים, כל אחד על פי נסיבותיו הפרטניות.

11. האירוע מושא כתב האישום הינו חמור ביותר. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, חומרת המעשים משתקפת בין היתר בכך שאלו תוכננו מבעוד מועד, וכללו הצטיידות מוקדמת במוטות ברזל, באלות ובסכין יפנית, הצטיידות המעידה על כוונתם של המערערים. נוסף על כך, המעשים בוצעו בפומבי, לאור יום, והכל לנגד עיניהם של ילדיו של המתלונן, אשר לא נותר להם אלא לעמוד מנגד ולצפות בנעשה. ברי כי הענישה בגין מעשים כגון דא צריכה לבטא את מורת רוחה של החברה מאותם מעשים. אין לקבל מצב שבו פתרון סכסוכים נעשה באמצעות שימוש באלימות נטולת רסן כלפי הזולת, אלימות שהסתיימה במקרה דנן בפגיעה ברכבו של הקורבן ובהצתתו. חומרה יתרה מצאנו אף בכך שהמעשים בוצעו בצוותא, כאשר חמשת המערערים שלפנינו חברו זה לזה לשם תקיפתו של המערער, שניצב מולם כשהוא לבדו. בפסיקתו הביע בית משפט זה פעמים רבות את דעתו בדבר הצורך בהטלת ענישה אשר תביא להרתעת היחיד והרבים מפני חבירה עבריינית אלימה שכזו [ראו, למשל: ע"פ 1706/10 טגאפו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), 31.1.2011, פסקאות כב ואילך לפסק דינו של חברי השופט א' רובינשטיין; ע"פ 3401/11 שלאעטה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.1.2012), פסקה 22 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש]. כמו כן, באשר לאחמד יש אף לקחת בחשבון את עברו הפלילי (הכולל עבירות אלימות) וכי בעת ביצוע המעשים היה כפוף לעונש מאסר על תנאי ולהתחייבות להימנע מביצוע עבירות – מה שהקשה על בית המשפט המחוזי לפסוק על פי המלצת שירות המבחן בעניינו. מעבר לכך, העובדה כי תסקירי שירות המבחן ביחס למערערים האחרים לא באו בהמלצה טיפולית בעניינם, לא הועילה להם.

12. אכן, אין להתעלם מן הנסיבות לקולא במקרה זה שהיה מקום להביאן בחשבון לעניין עונשם של המערערים. כך, הודאתם אכן חסכה זמן שיפוטי (אם כי לא חסכה את עדותם של המתלונן ושל ילדיו) ואף הביאה לשינוי בכתב האישום. כמו כן, באשר לחוסני, חסן, חוסין ואמיר, יש לייחס משקל להיעדר עבר פלילי בפרט על יסוד גילם הצעיר. באשר לנסיבותיהם האישיות של המערערים, יש לתת משקל מסוים לקושי הנובע מכליאתם באותה עת של ארבעה בני משפחה גרעינית אחת, בפרט נוכח הקשיים הכלכליים בהם מצויה המשפחה. באשר לחוסני, יש אף להתחשב בנסיבותיו האישיות ובהן גילו ומצבו הבריאותי הרופף. אלא שמעיון בעונשים שהשית בית המשפט על המערערים, ומהתבוננות ב"מדרג הענישה" הפנימי שקבע, נראה כי העונשים בהחלט הולמים את רף הענישה המקובל במקרים כגון דא, לא כל שכן אינם סוטים בצורה קיצונית מרף זה כנדרש לשם התערבותה של ערכאת הערעור.

13. אף בנושא הפיצוי לא מצאתי כי יש מקום להתערבותנו. כבר נקבע בעבר כי אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקביעת הפיצוי כאמור אלא במקרים יוצאי דופן בהם חרגה הערכאה הדיונית באופן קיצוני משיעור הפיצוי הראוי [ראו, למשל: ע"פ 420/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.11.2009), פסקה 95 לפסק דיני (להלן: עניין פלוני)]. כך גם כאשר נטען לקיומם של קשיים כלכליים, כפי שטוענים המערערים דנא [ראו: ע"א 6897/06 בודגזר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.2.2008), פסקה 19 לפסק דיני]. דומני כי שיעור הפיצוי עליו הורה בית המשפט המחוזי אינו חורג כלל ועיקר משיעור הפיצוי המקובל והראוי במקרים דומים, בפרט נוכח העובדה כי קביעת שיעור הפיצוי הינה עניין להערכתו של בית המשפט (ראו, למשל: עניין פלוני, פסקה 95 לפסק דיני). העובדה שהמתלונן כבר פוצה במסגרת ה"סולחה" אין בה כדי לשנות דבר, זאת נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא היה די בפיצוי זה על מנת להיטיב את הנזק שנגרם למתלונן ולילדיו, על כלל רכיביו – הפיזיים והנפשיים.

14. כמו כן, אין בידי לקבל את טענתם של המערערים לעניין דחיית מועד תשלום הפיצוי. על פי סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה- 1995 (להלן: החוק): "מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב". על פי סעיף 1 לחוק, "חוב" הינו בין השאר פיצוי כמשמעותו בסעיף 77 לחוק העונשין. למען הסר כל ספק, סעיף 77 לחוק העונשין מבהיר אף הוא במישרין:

(ג) לעניין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים [ההדגשה הוספה, י.ד.].

הנה כי כן, המרכז מוסמך לדון בבקשה לדחיית חוב או לפריסתו (להבדיל מתוספת פיגורים בגין פיצוי למתלונן נוכח הסייג שבסעיף 5ג לחוק). משכך, חזקה על המרכז כי יקיים את מצוותו המפורשת של המחוקק ועליו לדון בבקשתם של המערערים לעניין דחיית מועד תשלום הפיצוי. אין בכך משום חידוש. בעבר כבר ציינתי:

"נאשם שחוייב בתשלום פיצוי לנפגע העבירה יכול לפעול לדחיית החוב או לפריסתו מול המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות (ראו גם: ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.7.2006), בפסקה ט' לפסק דינו של חברי השופט א' רובינשטיין; ע"פ 7778/04 קלנטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.5.2007))" [ע"פ 6452/09 עלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.7.2010), פסקה 10 לפסק דיני].

15. אשר על כן, הערעור נדחה.

ש ו פ ט
השופט א' רובינשטיין:

אני מסכים.

ש ו פ ט
השופט י' עמית:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

ניתן היום, י"ד באב תשע"ב (2.8.2012).


מעורבים
תובע: חוסני ביאדסה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: