ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איגור זוזוליה נגד משטרת ישראל :

רע"ב 4914/12

המבקש:
איגור זוזוליה

נ ג ד

המשיבים:
1. משטרת ישראל

2. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת מיום 24.04.2012 בעת"א 47312-02-12 שניתנה ע"י כבוד השופט י' אברהם

בבית המשפט העליון

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט י' אברהם) מיום 24.4.2012, בה דחה את עתירת המבקש לשינוי סיווגו כאסיר בקטגוריה א' ולשילובו בסבב חופשות. כן מתבקשת רשות ערעור על החלטה מיום 27.3.2012 באותה עתירה, בה נדחתה בקשת המבקש למנות לו סנגור ציבורי.

1. המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר בן 20 שנה בגין תקיפה והריגה של בת-זוגו. המבקש החל לרצות את מאסרו בשנת 2005, ובהינתן העבירות בהן הורשע סווג כאסיר בקטגוריה א' וכאסיר אלימות במשפחה (להלן: אלמ"ב), שעל פי פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 (להלן: פקודת הנציבות) לא תאושר יציאתו לחופשה אלא בהינתן המלצה של ועדת אלמ"ב (להלן גם: הועדה) (ראו: פרק ו', סעיף 4 לפקודת הנציבות). לאחר שריצה כרבע מתקופת מאסרו הגיש המבקש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בנצרת באמצעות הסנגוריה הציבורית (עת"א 34869-06-10), בה עתר לשינוי הקטגוריה בה סווג על מנת שתתאפשר יציאתו לחופשות והוא ישולב בסבב חופשות. עתירה זו נדחתה (כבוד השופט י' אברהם) ביום 7.7.2010 נוכח המלצתה השלילית של ועדת אלמ"ב בעניינו ומטעמיה. כשנה לאחר מכן, ביום 22.11.2011, ניתנה חוות דעת נוספת של הועדה בעניינו של המבקש, בה שבה הועדה על המלצתה שלא להוציאו לחופשות. בחוות הדעת העריכה הועדה כי "קיים פוטנציאל גבוה למסוכנות גם בטווח הקצר" וכי לא ניתן לשלול שימוש באלכוהול והתנהגות אלימה מצד המבקש בזמן חופשה.

על רקע זה עתר המבקש שנית לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה לשנות את סיווגו לקטגוריה שתאפשר לו יציאה לחופשות. בעתירה טען המבקש, בין השאר, כי חוות דעתה של ועדת אלמ"ב התבססה על חומרת העבירה שביצע והתעלמה מדרך השיקום הארוכה שעבר במהלך מאסרו ומאבחון פסיכולוגי חיובי שנערך לו והעיד על שיפור ניכר שחל אצלו בעקבות הטיפול. עוד טען המבקש כי במסגרת העתירה הקודמת שהגיש הצהירו באי-כוח המשיבים שעליו לעבור טיפול גמילה מאלכוהול, אולם טיפול זה אינו ניתן בבית הכלא בו הוא שוהה וכל עוד לא ישונה סיווגו לא ניתן יהיה להעבירו לבית כלא בעל אופי שיקומי, בו הטיפול זמין. המבקש הוסיף והגיש בקשה למנות לו סנגור ציבורי, אך ביום 13.3.2012 דחה בית המשפט (כבוד השופט י' אברהם) את הבקשה בקובעו כי הסוגיה המועלית בעתירה אינה מעלה שאלות משפטיות מיוחדות ומורכבות המצדיקות מינוי כאמור. בקשות לעיון חוזר בהחלטה זו הוגשו הן על ידי המבקש והן מטעם הסנגוריה הציבורית, שטענה כי המקרה של המבקש מעורר שאלות משפטיות ושאלות שבמומחיות מתחום הטיפול והשיקום שהוא יתקשה להתמודד עימן ללא סיוע מקצועי. בקשות אלו נדחו אף הן בהחלטה מיום 27.3.2012.

2. לאחר דיון שקיים ביום 24.4.2012 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אברהם) את העתירה לגופה, בקובעו כי העבירה שביצע המבקש מחייבת את סיווגו כאסיר אלמ"ב ובקטגוריה א' וכי בשלב זה הוא אינו כשיר לצאת לחופשה. בית המשפט הדגיש כי ועדת אלמ"ב היא הגורם האמון על הערכת מסוכנותו של המבקש וכי מחוות דעתה עולה שבשלב זה לא פחתה מסוכנותו בצורה משמעותית אף כי הוא עושה מאמץ רב על מנת לשקם את עצמו. בהינתן האמור, כך קבע, החלטת המשיב 2 (להלן: המשיב) שלא להוציא את המבקש לחופשות היא החלטה תקינה שאין להתערב בה. בית המשפט הוסיף וציין כי הוא התרשם שהמבקש אכן מעוניין לפתוח פרק חדש בחייו, אך הבהיר לו שהדרך עוד ארוכה וכי עליו להתאים את ציפיותיו לקשיים העומדים בפניו.

מכאן בקשת רשות הערעור, הנסבה הן על דחיית העתירה לגופה הן על דחיית הבקשה למינוי סנגור ציבורי.

3. בבקשה טוען המבקש כי התנגדות המשיבים להוציאו לחופשה מבוססת על חוות דעתה של ועדת אלמ"ב לפיה רמת הסיכון הנשקפת ממנו גבוהה, אולם לדידו אין לחוות הדעת כל בסיס נוכח הטיפולים האינטנסיביים שעבר בעת מאסרו אשר לדבריו הפחיתו משמעותית את רמת מסוכנותו, כפי שאף נקבע באבחון פסיכולוגי שנערך לו. המבקש מדגיש בהקשר זה כי הוא שיתף פעולה עם הגורמים המקצועיים לכל אורך הדרך, כי הוא אסיר עובד ומתפקד המשתתף בחוגים וטיפולים רבים וכי הוא מוגדר כאסיר חיובי ללא כל בעיות משמעת. המבקש מוסיף וטוען כי לא היה מקום לדחות את בקשתו למינוי סנגור ציבורי, בציינו כי הוא אינו דובר את השפה העברית ונעדר ידע משפטי ועל כן לא היו לו כלים להתמודד עם תגובת המשיבים לעתירה ונגרם לו עיוות דין.

המשיב מצידו טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בציינו כי היא אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית וכל עניינה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש. המשיב מוסיף וטוען כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין, בציינו כי לא נפל כל פגם בהגדרת המבקש כאסיר אלמ"ב נוכח הוראת סעיף 4 לפקודת הנציבות, המגדירה "עבירות אלימות במשפחה" כ"עבירות שביצע האסיר כלפי בן זוג ובן משפחה...", ובהינתן העבירות שבגינן הורשע המבקש. עוד מציין המשיב כי סיווגו של אסיר נבחן מעת לעת וכי על פי המידע שבידו ועדת אלמ"ב צפויה לשוב ולדון בעניינו של המבקש בחודש נובמבר 2012. המשיב מדגיש כי לאסיר אין כל זכות קנויה לצאת לחופשות, וכי נוכח מסוכנותו כעולה מחוות דעתה של ועדת אלמ"ב בעניינו, ההחלטה שלא לאשר את שילובו של המבקש בסבב חופשות לעת הזו היא החלטה סבירה ואין כל עילה להתערב בה. המשיב מציין בהקשר זה כי מחוות דעתה של הוועדה עולה כי אף שחל שיפור ברמת מודעותו של המבקש עוד ארוכה הדרך לשינוי באורח חייו וכי הוא עדיין לוקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו, וכן כי קיים פוטנציאל גבוה למסוכנות מצידו גם בטווח הקצר. לבסוף טוען המשיב כי אין כל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא שלא למנות למבקש סנגור ציבורי ובקביעתו כי העתירה אינה מעלה שאלת משפטית מיוחדת או מורכבת המצריכה מינוי כזה.

4. דין הבקשה להידחות על הסף. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (לא פורסם, 17.1.1999)). העתירה דנן, הנוגעת לסיווג המבקש ויציאתו לחופשות, אינה חורגת מעניינו הפרטני וככזו היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. זאת ועוד, שיקול הדעת בעניין מתן חופשות לאסירים מסור למשיב וכבר נפסק כי ככלל לא יחליף בית משפט זה את שיקול דעת המשיב בשיקול דעתו שלו (ראו: רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(2) 743, 747-746 (1998)), ואין זה מדרכו להתערב בהחלטות הנוגעות ליציאתו של אסיר לחופשה אלא במקרים חריגים (ראו: רע"ב 4658/07 שמן נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (לא פורסם, 17.9.2009). בענייננו לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיב, הנסמכת על חוות-דעתה העדכנית של ועדת אלמ"ב, לעניין סיווגו של המשיב ולעניין אי-הוצאתו לחופשות בשלב זה. כמו כן לא מצאתי כי מתקיימות במקרה דנן נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותנו.

בשולי הדברים אוסיף כי מן החלק החסוי בחוות הדעת של ועדת אלמ"ב מיום 22.11.2012 עולה שאחד הטעמים להמלצתה נגע להשלכות שעלולות להיות ליציאתו של המבקש לחופשה בתקופה מסוימת. תקופה זו צפויה, כך נראה, לחלוף עד הפעם הבאה בה תידרש הועדה לעניינו של המבקש, בחודש נובמבר 2012, וחזקה על הוועדה כי תיקח בחשבון גורם זה בין יתר השיקולים עת תשוב ותבחן את אפשרות יציאתו של המבקש לחופשה.

5. אשר לדחיית הבקשה למינוי סנגור ציבורי. שאלת זכאותם העקרונית של אסירים לייצוג בהליכים משפטיים לא מצאה את מקומה בחוק הסנגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995, המתייחס לייצוג בהליכים בפני ועדת שחרורים בלבד (ראו סעיף 18(11) לחוק, המפנה לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001). בית משפט זה אף הוא טרם נדרש לקביעת הלכה בסוגיה זו (אך ראו: רע"ב 11834/05 אמבאו נ' מדינת ישראל, פסקה ד(4) (לא פורסם, 3.4.2006); רע"ב 9470/00 סמסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2001)).

בבקשה לעיון חוזר שהגישה לבית משפט קמא טענה הסנגוריה הציבורית כי מינוי סנגור בענייננו מתחייב על פי אמות המידה שנקבעו בהחלטה שניתנה לאחרונה ברע"ב 8702/11 רויטר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.1.2012) (להלן: עניין רויטר). בדין לא קיבל בית המשפט את הטענה שכן ההחלטה למנות סניגור ציבורי בעניין רויטר ניתנה בשל נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה, בו הוגשו חוות דעת סותרות של הגורמים המקצועיים בעניינו של המבקש והמשיבה לא התנגדה למינוי שם. החלטה זו המצומצמת לאותן נסיבות אין בה על כן כדי להתוות אמות מידה כלליות להכרעה במקרים אחרים (השוו: עת"א (מחוזי ב"ש) 14594-04-11 בנשתי (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר, פסקאות 12-6 (טרם פורסם, 23.4.2012)). לגישתי, אין אמנם מניעה עקרונית לכך שבית המשפט יורה על מינוי סניגור ציבורי בעתירת אסיר במקרים מתאימים אך נראה כי סוגיית מינויו של סניגור ציבורי בעתירת אסיר ראוי לה כי תיבחן בכל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו ובשים לב למשאבים המוגבלים של הסנגוריה הציבורית ולצורך לשמור על שוויון בין אסירים בהליכים משפטיים. כבית משפט קמא אף אני סבורה כי המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים המצדיקים מינוי סנגור ציבורי שכן הוא אינו מעלה כל שאלה משפטית המצדיקה את המינוי (השוו: רע"ב 9470/00 הנ"ל). כמו כן ובניגוד לנטען על ידו, עולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי כי המבקש דובר עברית ברמה סבירה.

הבקשה נדחית, אפוא, על שני ראשיה.

ניתנה היום, ‏י"ד באב התשע"ב (‏2.8.2012).

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: איגור זוזוליה
נתבע: משטרת ישראל
שופט :
עורכי דין: